בין חברת אורטל , שירותי כוח אדם לבין משרד הבינוי והשיכון נחתם חוזה להעסקת עובדים. על פי החוזה שנחתם בדצמבר 1999, ניתנה למשרד הבינוי אופציה להאריך את החוזה, וזאת בהתאם להחלטת ועדת המכרזים. באוקטובר 2000, הוארך החוזה. ההסתדרות הכללית החדשה פנתה לבית הדין בטענה כי הארכת החוזה, מהווה חוזה חדש, שעליו חל התיקון שהתקבל בינתיים (ביולי 2000) בכנסת ועל פיו יש להשוות את תנאי העסקתם של עובדי קבלני כוח האדם לתנאיהם של העובדים הרגילים. חברת אורטל ומשרד הבינוי טענו כי אין לראות בהארכה האמורה חוזה חדש אלא המשכו של החוזה הישן, שנחתם לפני חקיקת החוק ולכן התיקון לא חל עליו.
השופט נויגבורן, בבית הדין לעבודה בירושלים, קובע כי יש לענות על השאלה האם מדובר בחוזה חדש על פי פירוש תכליתי, בהתאם לפטור שקבע המחוקק לגבי עובדים אשר חל עליהם חוזה שהתקבל לפני קבלת התיקון ביולי 2000.
לפיכך מבצע בית הדין ניתוח תכליתי וקובע כי מכיוון שמי שביקש להאריך את החוזה הקיים (מימוש האופציה) הוא משרד הבינוי ולא חברת כוח האדם אין להטיל על חברת כוח האדם את הנטל להשוואת תנאי העובדים.
בית הדין קובע כי בנסיבות אלה יש לראות את הפעלת האופציה על ידי המדינה כהמשך ההסכם הקודם ולראות את ההסכם כולו, כולל תקופת ההארכה, ככזה שנתחם לפני מועד קבלת החוק בכנסת.
ס"ק 001017/01 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' חב' אורטל שירותי כ"א בע"מ ואח'
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.