הדירה מומנה בעיקר מכספים ממכירת דירה שרכש הבעל לפני הנישואים. אף שבהסכם נכתב שהבעלות בה תהיה ביחס להשקעה בית הדין הרבני קבע שהתמורה עבורה תחולק בחלקים שווים. מדוע?
בית הדין הרבני בחיפה קבע לאחרונה כי התמורה ממכירת דירה של בני זוג שנפרדו תחולק שווה בשווה. בכך, נדחתה טענת הבעל שבהסכם הממון סוכם כי הבעלות בדירה תהיה בהתאם לגודל ההשקעה והוא השקיע יותר משום שהדירה נרכשה ברובה באמצעות מכירת דירה שהייתה שייכת לו מלפני הנישואים. אב בית הדין הרב יוסף יגודה והדיינים הרב סיני לוי והרב יעקב שרעבי הסבירו כי זו התוצאה המתחייבת לנוכח העובדה שהבעל העניק לאשתו חצי מהזכויות בדירה הראשונה במתנה שנים לפני שנמכרה.
לבעל הייתה דירה מלפני הנישואים ובני הזוג התגוררו בה. לפני שהתחתנו הם חתמו אצל נוטריון על הסכם ממון שקבע בין היתר כי הדירה שייכת רק לבעל וגם אם תימכר והם ירכשו דירה אחרת, הבעלות תהיה בהתאם להשקעה היחסית של כל אחד מבני הזוג.
חלפו השנים וב-2012 בני הזוג חתמו על הסכם לביטול הסכם הממון ולאחר מכן הבעל העביר חצי מהזכויות בדירתו על שם אשתו. כעבור 4 שנים הם מכרו אותה ורכשו דירה חדשה. הדירה מומנה ברובה מכספי התמורה של המכירה ונרשמה על שם שניהם.
בשלב מסוים בני הזוג נפרדו. במסגרת הליכי הגירושים וחלוקת הרכוש שהתנהלו בבית הדין הרבני הדירה נמכרה ונשאלה השאלה כיצד תחולק התמורה בין בני הזוג.
האישה, שיוצגה באמצעות עו"ד וטו"ר חיים שכטר, טענה כי התמורה צריכה להתחלק שווה בשווה משום שהסכם הממון בוטל. אלא שהבעל, שיוצג באמצעות עו"ד אבי אמר, טען שההסכם תקף משום שההסכם שביטל אותו לא אושר בבית המשפט ומאחר שרוב המימון של הדירה הגיע ממכירת הדירה שלו – הרי שהוא זכאי לחלק גדול יותר מהתמורה.
האישה טענה בתגובה כי עקרונית הסכם ממון שנערך אחרי הנישואים צריך לאשר בבית משפט אלא שיש חריגים. במקרה הזה, לטענתה, יש להסכם תוקף משום שהם פעלו על פיו והבעל העביר לה חצי מהדירה הראשונה שנים לפני שנמכרה.
הבעל טען לעומת זאת כי חתם על ההסכם השני כי אשתו איימה עליו שתתגרש ממנו אם לא יבטל את הסכם הממון. בכל מקרה, הוא היה בטוח שלהסכם לא יהיה שום תוקף כל עוד לא יאושר בבית משפט.
ההשקעות היו זהות
אלא שאב בית הדין הרב יוסף יגודה והדיינים הרב סיני לוי והרב יעקב שרעבי קבעו כי אין שום צורך להכריע בשאלת התוקף של ההסכם השני. זאת, כיוון שגם בהנחה שהסכם הממון תקף האישה עדיין זכאית לחצי מהתמורה.
הדיינים ציינו כי הסכם הממון נחתם כדי להגן על הדירה של הבעל ולשמור על הזכויות שלו גם במקרה שתירכש דירה חלופית. אלא שלא נקבע בהסכם דבר לגבי מצב שבו הבעל רושם את הדירה הראשונה כדירה משותפת.
הדיינים הבהירו כי למעשה הבעל העניק לאשתו חצי מהזכויות בדירה הראשונה במתנה. מכאן, כשהדירה נמכרה 4 שנים לאחר מכן, הייתה זו דירה משותפת שהתמורה שהתקבלה עבורה הייתה משותפת. מאחר שהדירה החדשה נרכשה בכספים אלה ובכספים משותפים נוספים, הרי שגם לפי הסכם ההמון היא שייכת לשניהם שווה בשווה שכן ההשקעות היו שוות.
לפיכך נקבע כי בני הזוג יחלקו בתמורה עבור מכירת הדירה בחלקים שווים.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין