השוכרים סיפרו שסבלו מרטיבות קשה ומרעש בלתי פוסק מהשכן, עד שנאלצו לארוז חפצים ולצאת. בעלת הדירה נדחתה גם בערעור למחוזי
ניצחון בשתי ערכאות: שוכרים שיצאו מדירתם שלושה חודשים טרם סוף תקופת השכירות לא יצטרכו לשלם עבור יתרת התקופה. הסיבה המרכזית להחלטות: קיומו של מטרד רעש חריף וחריג מאחד השכנים, שהתבטא בהפעלת מוזיקה בווליום גבוה לאורך שעות היום והלילה אשר הטרידה את מנוחתם ושלוותם של השוכרים.
תחילת הפרשה באוקטובר 2018 אז החלו בני הזוג לשכור את הדירה נשוא ההליכים, ברחוב האיילה שבאשקלון. לאחר תום השנה הראשונה הוסכם בין הצדדים שהשוכרים יישארו לשנה נוספת, כלומר עד אוקטובר 2020. אלא שבפועל השוכרים הודיעו למשכירה על עזיבתם שלושה חודשים קודם לכן, במהלך חודש יולי של אותה השנה. מכאן התביעה שהגישה נגדם המשכירה לבית משפט השלום באשקלון.
בתביעתה דרשה המשכירה, באמצעות עו"ד דני גבעתי, כי תשולם לה יתרת תקופת השכירות וכן סכום נוסף בגין "עלויות פינוי הדירה ושיקומה", בסך כולל של 37,190 שקל.
הנתבעים, שיוצגו באמצעות עו"ד ענבל מרזוק ועו"ד חלי רבוח, טענו מנגד שהם היו רשאים לצאת מהדירה טרם סיום תקופת השכירות החוזית. לטענתם הדירה סבלה מנזילות ורטיבות קשות אשר המשכירה התחייבה לתקן אותן טרם הארכת האופציה והם בחרו להאמין לה ולחסוך את הצורך בחיפוש דירה חלופית. אלא שלטענתם, היא לא עמדה בהתחייבות.
סיבה שנייה שבגינה טענו השוכרים כי פעולתם הייתה מוצדקת, נגעה לרעש בלתי פוסק שבקע מהדירה מעליהם וכלל מוזיקה רועשת, גרירת רהיטים וטריקת דלתות שהדירו שינה מעיניהם. "הם פשוט השתגעו", טען השוכר ביחס לשכניו לשעבר.
הגיעו מים עד נפש
הרשמת הבכירה עידית כלפה קבעה שהן עניין הרטיבות והן נושא הרעש מהשכנים הצדיקו את יציאת השוכרים מהדירה לפני הזמן. אשר לרטיבות היא כתבה שהנתבעים נאלצו "להתגורר במושכר שבו נופלים על ראשם חלקי תקרה מתפוררים ושבו ישנו עובש מפושט באזורים נרחבים" כאשר "המשך מגוריהם בדירה יחד עם ילדיהם והתינוק שאך נולד בתנאי רטיבות, עובש והתפוררויות נרחבים שאינם מטופלים כלל – היווה אף סיכון לבריאותם".
גם מטרד הרעש הצדיק לעמדת הרשמת את יציאת השוכרים מהדירה, כאשר שילוב הרטיבות והרעש הביא לכך ש"הגיעו מים עד נפש" מבחינת השוכרים שדירתם הפכה בלתי ראויה למגורים שלווים.
בנסיבות אלה תביעת המשכירה נדחתה במלואה תוך חיובה בהוצאות של 10,000 שקל לטובת השוכרים, אלא שהיא לא ויתרה וערערה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. אחת מטענותיה שם הייתה כי בניגוד לטענת השוכרים, היא תיקנה את הנזילה עוד לפני הארכת האופציה כך שהדבר לא מהווה עילה לעזיבה מוקדמת.
סגן הנשיאה אריאל ואגו ציין אמנם שיש משהו בטענה זו של המשכירה, אלא שכך או כך – מטרד הרעש מהווה עילה עצמאית ונפרדת לעזיבה מוקדמת, שבגינה רשאים היו השוכרים להודיע על סיום השכירות.
"מדובר במשפחה עם תינוקת פעוטה", הזכיר השופט, "אשר עברה בזמן אמת מסלול ייסורים של העדר יכולת לנהל חיים שלווים ולנום בלילה באופן סביר, וכשניסיונותיה להביא להסדרת הדבר ולריסון הרעש והמטרד מהשכנים – לא צלח".
לפיכך הוא דחה את הערעור והטיל על המשכירה הוצאות נוספות בסך 5,000 שקל.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין