חרף צוואה הדדית: אושרה העברת דירה במתנה מאב לבתו

בית המשפט קבע שהצוואה מ-1987 לא הגבילה את המנוח מלעשות ברכוש שירש מאשתו כרצונו, למגינת לבה של בתו הנוספת - עימה היה ביחסים עכורים

בית המשפט למשפחה בבאר שבע דחה לאחרונה תביעה שהגישה אישה לביטול מתנה בדמות דירה שנתן אביה המנוח לאחותה, אחרי מות אימן. השופטת דיאנה פסו-ואגו הבהירה שהצוואה ההדדית עליה חתמו ההורים בשנות השמונים לא הגבילה את האב מלעשות בנכס שירש מאשתו כרצונו, ומשכך מדובר בעסקת מתנה תקפה.

התובעת והנתבעת הן אחיות. ב-1987 חתמו הוריהן על צוואה שלפיה רכוש הנפטר ראשון יועבר לזה שנותר בחיים, כשלאחר מותו יחולק העיזבון שווה בשווה בין בנותיהם. במרץ 2022 נפטרה האם ובהתאם לצוואה - הפך האב לבעלים יחידי על דירה משותפת שלהם. באוקטובר אותה שנה הוא העביר את הנכס במתנה לבתו-הנתבעת. באפריל 2023 הלך האיש לעולמו.

בתביעה שהוגשה לבית המשפט ביוני אשתקד טענה התובעת כי עסקת המתנה בין אביה לאחותה מנוגדת לאינטרס ההסתמכות של אימה, ובהינתן שמדובר בצוואות הדדיות - יש להורות על ביטולה.

לעומתה טענה אחותה כי המתנה שקיבלה שרירה וקיימת. ראשית הובהר שמדובר בצוואה אשר נערכה טרם תיקון סעיף 8א לחוק הירושה, כך שאין מקום להתבסס על הסתמכות האם כאמצעי לביטול המתנה. בפן המהותי נטען שבין התובעת לאביה היה "דם רע" בעוד שיחסיו עם הנתבעת היו מצוינים, ומכאן בחירתו לתת לה את הדירה מבלי שהצוואה מנעה זאת ממנו.

נוסח הצוואה ברור

תחילה קבעה השופטת פסו-ואגו שמדובר בצוואה הדדית, שכן היא מכילה מנגנון של הורשה לבן הזוג הנותר בחיים. לצד זאת הובהר שהצוואה נערכה טרם תיקון 12 לחוק הירושה, ומכאן שיש לבחון האם האב הוגבל במסגרתה מלעשות ברכוש שירש מרעייתו, ובפרט בדירה שבמוקד ההליך, כרצונו.

מסקנת השופטת הייתה שהצוואה לא הכילה מגבלה כלשהי על האב, ומכאן שהיה רשאי להעניק את הנכס במתנה לנתבעת. "בחינת צוואת המנוחים מעלה כי הטקסט שלה נהיר וברור ואינו מצריך פרשנות, והוא אינו כולל הוראה המעידה על רצונם להגביל את האפשרות לשנות את הצוואה", נכתב בפסק הדין.

בהקשר לכך העירה השופטת כי הצוואה שבפניה מכילה הסדר של "יורש אחר יורש", כאשר משמעות הדברים היא שהיורש הראשון - כלומר האב- "יכול לנהוג בנכסים שירש מנהג בעלים מלא, לרבות לכלות אותם או להעבירם לאחרים באמצעות עסקאות בחייו, כגון מתנה". הובהר שהעברת נכס במתנה בחיי היורש הראשון, גם אם מפחיתה את חלקו של זה השני - ובמקרה זה התובעת - היא פעולה תקפה משפטית, בהיעדר מגבלה לכך בצוואה.

בשולי הדברים ציינה השופטת כי עלה ממסכת הראיות שבין התובעת לאביה אכן היו יחסים עכורים, וכי היא ידעה בזמן אמת על רצונו להעניק את הדירה במתנה לאחותה. "אבא שלי, בתחמונים, הזמין אותי אליו הביתה כשגופת אמי טרם התקררה וביקש שאחתום על ויתור לאחותי על הכול. אני ידעתי שדבר כזה יהרוס את המשפחה", סיפרה בעדותה.

בסיכום העניין הורתה השופטת על דחיית התביעה תוך חיוב התובעת ב-40,000 שקל הוצאות לטובת אחותה.

• ב"כ התובעת: עו"ד רומן סטחוב
• ב"כ הנתבעת: עו"ד דן מלכיאלי

המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.