התאונה התרחשה בבת ים כשהתובעת הייתה בת 16. לטענתה, בעקבות האירוע היא נותרה עם פוסט טראומה ונכות נפשית
לבית משפט השלום בת ים הוגשה לאחרונה תביעה על ידי צעירה שב-2020 נפלה לבולען (בור בעומק 3 מטר) שנפער תוך כדי הליכתה במדרכה. התובעת טוענת שהתאונה התרחשה בשל רשלנותם של עיריית בת ים ושל הקבלן ויקטור בובליל שביצע עבודות בנייה בסמוך. לדבריה, החוויה הטראומטית והמטלטלת שעברה השפיעה על חייה ועל הישגיה הלימודים והחברתיים.
בתביעה שהוגשה על ידי עו"ד אלעד ג'ובני סיפרה התובעת (ילידת 2004) כי בינואר 2020 חזרה לביתה מבית הספר התיכון בו למדה. כשהגיע לשביל ברוב העצמאות לפתע, ללא התראה מוקדמת, נפער מתחת לרגליה בולען בגובה 3 מטר והיא נפלה לתוכו.
היא נלכדה בבולען למשך זמן ממושך ללא יכולת לצאת בכוחות עצמה, וחולצה על ידי כבאים שהוזעקו למקום.
לטענת התובעת, הן העירייה והן הקבלן שביצע פרויקט בשטח שהיה סמוך לשביל בו נפער הבולען, אחראים ברשלנות לתאונה. זאת, בין היתר מאחר שלא דאגו לפקח או לדאוג לתחזוקה נאותה של השביל ודרכי הגישה במקום, שנועדו לשימוש הולכי הרגל. בנוסף, הם לא הזהירו הולכי רגל מפני הסכנה הטמונה במקום.
התובעת הדגישה כי העירייה היא הבעלים והמחזיק של המקרקעין, מה שמטיל עליה חובת זהירות כלפי המבקרים בהם. היא הוסיפה שהקבלן נושא בחובת זהירות כלפיה מתוקף תפקידו לקיום פיקוח סביר על השטחים הסמוכים לאתר הבנייה ולחפירה, ומתוקף אחריותו לנקוט באמצעי זהירות נאותים.
טראומה ופחדים
בכתב התביעה צוין ממקום התאונה התובעת פונתה באמבולנס לבית החולים. היא שוחררה עם המלצה ליטול משככי כאבים. שלושה ימים לאחר התאונה פנתה התובעת לרופאת המשפחה ולאחר בדיקתה צוין כי "הילדה בטראומה ופחדים, מפוחדת לצאת מהבית וללכת לבית הספר לבד".
בתקופה זו החלה התובעת בשיחות וטיפול פסיכולוגי לאור מצבה בעקבות התאונה. במכתב של פסיכולוגית חינוכית מחודש דצמבר 2020 צוין כי הוריה של התובעת עדכנו כי הילדה עדיין סובלת מתסמינים פוסט טראומטיים ואינה מוכנה לצאת מהבית ללא ליווי. כמו כן צוין כי עולים קשיי ריכוז והישגיה הלימודיים ירדו.
עוד נטען בכתב התביעה כי מיום התאונה השתנו חייה של התובעת מהקצה אל הקצה, נזק שישפיע על תפקודה וכל מהלך חייה. לפי הנטען, התובעת סובלת מנכות נפשית ללא צפי להטבה ועם סיכון להחמרה ניכרת.
התובעת צירפה חוות דעת של מומחה בתחום הפסיכיאטריה והנוירוכירורגיה שאבחן כי היא נותרה עם נכות נפשית של 40% בגין הפרעת דחק פוסט טראומטית.
היא הוסיפה כי לפני התאונה הייתה נערה בריאה ועצמאית, בעלת הערכה רבה בלימודיה ותפקדה ללא מגבלה. מאז התאונה וכתוצאה ממנה היא מתקשה בביצוע פעולות יומיומיות כמו קניות, התנהלות בלימודים ופעילות גופנית, התנהלות חברתית ופעילויות בסיסיות נוספות שביצעה בעבר ללא כל מגבלה בעבר. זאת, לאור החשש לצאת מביתה.
מהמחלקה המשפטית בעיריית בת-ים נמסר: "מדובר בתביעת נזיקין. המפגע נוצר בשל התנהלות קלוקלת של הקבלן שעבד במגרש סמוך וגרם למפגע. העירייה תגיב בביהמ"ש ואף תגיש הודעת צד ג' כנגד הקבלן".
הקבלן ויקטור בובליל מסר בתגובה: "מדובר במקום ציבורי, שביל בין שני בניינים, ששייך לעירייה. אין שום קשר בין השביל לבין העבודות בפרויקט".
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין