תביעת דיבה שהגיש האיש נגד גרושתו התקבלה לאחר שנקבע כי התלונה שהגישה לא הייתה מוצדקת. בית המשפט המחוזי הפך את התוצאה וביטל את הפיצוי שנפסק לטובת האיש
בדצמבר 2019 חויבה אישה לפצות את הגרוש שלה ב-49,500 שקל, בעיקר בגין תלונה שהגישה במשטרה נגדו. בפסק הדין נקבע כי האישה טענה שהאיש תקף אותה, בעוד כל שעשה היה למשוך כרית מתחת לראשה. שופטי בית המשפט המחוזי ביטלו את רוב הפיצוי לאחר שקבעו שהאישה תיארה את הדברים כהווייתם והכותרת שנתנו השוטרים לעבירה אינה באחריותה. בקשת רשות ערעור שהגיש האיש נדחתה.
ב-2017 האיש הגיש תביעת דיבה נגד גרושתו ואם ארבעת ילדיו. הוא טען כי על רקע סכסוך הגירושים הקשה מול הנתבעת, לרבות בעניין משמורת הילדים, היא פרסמה עליו לשון הרע.
הוא הפנה בין היתר לתלונות במשטרה שהיא הגישה נגדו בשנים 2014 ו-2015 וציין כי התיקים נסגרו מ"חוסר אשמה".
בית המשפט למשפחה בנצרת דחה את התביעה בנוגע לתלונה מ-2015 אך קיבל אותה בכל הנוגע לתלונה מיולי 2014. השופט אסף זגורי כתב כי התלונה עוסקת באירוע שהתרחש לכאורה בשעה 01:30 בלילה בדירת הצדדים. הוא הוסיף כי אין ספק שכל שעשה התובע באותו מועד הוא משיכת כרית מתחת לראשה של הנתבעת והשלכת הכרית מהחלון. ואולם, במסגרת התלונה נטען כי מדובר בתקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש ואיומים. השופט ציין כי קשה לראות במשיכת כרית תקיפת בת זוג.
בנסיבות אלה קבע השופט כי האישה לא יכולה לחסות בצל הגנת תום הלב שבחוק איסור לשון הרע. הוא חייב אותה לפצות את האיש ב-25,000 שקל על הפרסום וב-16,000 שקל נוספים בגין שכר טרחת עורך הדין שהאיש נאלץ לשכור בגין התלונה. עוד חויבה האישה בהוצאות בסך 3,500 שקל.
בערעור שהגישה האישה באמצעות עו"ד מאירה צדוק, היא שיתפה במציאות הקשה עמה היא מתמודדת לבדה, הכוללת טיפול אינטנסיבי בבתם החולה של הצדדים והתמודדות עם קשייו הרגשיים של בן נוסף, שנובעים בין היתר מאלימות שספג מהאב בילדותו.
ביחס לתלונה היא הבהירה כי לא מדובר במשיכת כרית בלבד. האיש נכנס לחדרה בזמן שישנה, התחיל להציק לה תוך כדי שינה, העיר אותה, משך לה את הכרית מתחת לראש, זרק הכל מעבר לחלון מקומה שניה החוצה ועגב מעליה בתנוחות מאיימות.
לא אמרה שהיכה
השופטים שאהר אטרש, ערפאת טאהא ותמר ניסים שי מבית המשפט המחוזי בנצרת קיבלו את הערעור וקבעו שלא מדובר בלשון הרע.
הם ציינו כי עיון בתלונת האישה מלמד שהיא לא אמרה שהאיש היכה אותה עם הכרית ואו שנגרמו לה סימני חבלה על גופה.
כמו כן, ניתן להתרשם שהאישה האמינה בדברים שסיפרה למשטרה בעת הגשת התלונה והציגה את מה שהתרחש כהווייתו. זאת ועוד, אין לייחס חשיבות לאמור באישור המשטרה שהכתיר את תלונת האישה כתלונה בגין עבירה של תקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש ואיומים, שכן העניין אינו באחריות האישה.
לאור זאת ביטלו השופטים את הפיצוי שנפסק לטובת האיש בגין התלונה, ואת ההוצאות שהוטלו על האישה. בנוסף, הם חייבו את האיש בהוצאות של 10,000 שקל.
בקשת רשות ערעור שהגיש האיש לבית המשפט העליון באמצעות עו"ד יניב סברדליק נדחתה ובגין הליך זה הוא חויב בהוצאות של 3,000 שקל לטובת אוצר המדינה.
לפסק הדין המחוזי 39318-02-20
להחלטה בעליון 7305/20
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.