התנה את החזרה לעבודה בהחזר כספים שנשדדו מהעובד: חוקי?

עובד נשדד ונפצע כשהיה בדרכו להפקיד כספים בבנק. עם חזרתו מחופשת המחלה המעסיק הודיע לו שאם לא יחזיר את הכסף – אין לו למה לחזור. בית הדין לעבודה פסק שמדובר בפיטורים שלא כדין.

עובד בחנות למשקאות חריפים בדרום תל-אביב תבע את בעל החנות בטענה שלפני כ-4 שנים פוטר לאלתר לאחר שנדרש להחזיר כספים שנגנבו ממנו בדרכו להפקידם בבנק. השופט תומר סילורה מבית הדין לעבודה בתל-אביב קיבל את תביעתו בחלקה ופסק לו כ-85 אלף שקל פיצויים.

התובע טען כי עבד במחסן החנות 6 ימים בשבוע מ-1996. באוקטובר 2012 הוא נשדד בדרכו להפקיד את כספי הפדיון בבנק ונפצע קשה בעיניו. כשחזר לעבודה אחרי חופשת מחלה של כ-3 שבועות, הוא התבקש להחזיר את הכסף שנשדד. כשאמר שאינו יכול להרשות זאת לעצמו התבקש לטענתו שלא לשוב יותר למקום.

מנגד בעל החנות הכחיש שהתובע עבד אצלו כל כך הרבה זמן. לטענתו, עד שנת 2003 הוא עבד אצל אחיו ורק אז עבר לעבוד בחנותו. הוא סיפר כי לקח את התובע – בעל מוגבלות – לעבוד אצלו כמעשה חסד, ולא אחת הבליג על גניבות כספים וסחורה.  

הוא הוסיף כי תנאי העבודה של התובע היו טובים, הוא מימן לו ארוחת צהריים מדי יום, ואף אחד לא פיקח על שעות העבודה שלו. עוד נטען כי התובע לא עבד 6 ימים בשבוע וגם לא שעות נוספות, ורק לעיתים רחוקות נדרש לעבוד כ-3 שעות בימי שישי.

הנתבע הוסיף כי התובע שיקר בנוגע לשוד ובכל מקרה הוא לא הגיע לעבודה מאז ומשכך התפטר על דעת עצמו, אולם כבר בתחילת פסק הדין שניתן לפני מספר ימים, הודיע השופט סילורה שהתביעה מתקבלת חלקית.

לא הגיוני

בעניין תקופת העבודה השופט הכריע לטובת הנתבע וקבע כי הוא מקבל את הטענה שהתובע החל לעבוד אצלו רק ב-2003.

עם זאת, השופט השתכנע שהתובע פוטר ולא התפטר, שכן הוא הוכיח שהתייצב בחנות לאחר תקופת המחלה והתבקש שלא לחזור. השופט ציין בהקשר זה כי בהתחשב במצבו של התובע, אין זה הגיוני שלא רצה לשוב לעבודה בה עבד שנים ארוכות.

השופט הוסיף גם שאין לשלול מהתובע פיצויי פיטורים עקב גניבת כספי ה"שוד", כבקשת הנתבע. השופט ציין כי לא קיבל שום ראיה על כך שהתובע הוא שגנב את הכספים, במיוחד שעה שהנתבע מעולם לא פנה למשטרה בנושא. בהתחשב בכך התובע גם זכאי לדמי הודעה מוקדמת ולפיצויים על פיטוריו ללא שימוע (אם כי הם נפסקו על הצד הנמוך עקב טענות הנתבע בנוגע להתנהלותו).

באשר לשעות הנוספות, השופט הבהיר לנתבע שכמעסיק הוא חייב לערוך רישום מדויק של שעות העבודה אצלו. מאחר שהוא לא הציג תחשיב כזה השופט פסק לתובע שעות נוספות בקיזוז התשלום שקיבל על הפסקות.

מלבד זאת השופט מצא כי הנתבע הפר את חוק ההודעה לעובד. בהקשר זה נדחתה טענתו כי התובע ידע היטב מה היו תנאי העסקתו והתוודע אליהם גם בתלושי השכר. השופט הבהיר שהודעה על תנאי העבודה צריכה להיות בכתב והמידע בתלושים אינו תחליף.

השופט אף החליט שלא להיעתר לבקשת הנתבע לקזז את עלות ארוחות הצהריים של התובע לאורך השנים, וזאת משום שמעסיק אינו רשאי לבטל הטבה שהעניק לעובד לפנים משורת הדין.

בסיכומו של דבר נפסקו לתובע כ-85 אלף שקל בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של 7,500 שקל.

• ב"כ התובע: עו"ד פבל מורוז
• ב"כ הנתבע: עו"ד שלומי אוחנה

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.