המשכירה התחרטה וביטלה את הסכם השכירות, ותפצה את השוכרת

לפסק הדין בעניין יפעת סוברנו נגד שושנה לאה לנגר

אישה שחתמה על הסכם שכירות, טענה כי מספר ימים לפני מועד תחילת תקופת השכירות, ביטלה המשכירה את ההסכם ואף פרסמה את הדירה להשכרה במחיר גבוה בכ 1,000 שקלים. ביהמ"ש קבע כי השוכרת תפוצה.

בין הצדדים לתביעה נחתם הסכם שכירות לגבי דירה בת"א. התובעת טענה, כי המשכירה פרסמה מודעה באמצעות מתווך לפיה הדירה עומדת להשכרה תמורת 4,100 שקלים לחודש. לאחר שראתה התובעת את הדירה, הודיעה כי היא מעוניינת לשכור אותה, ולמחרת נפגשה עם בעלת הדירה וחתמה עימה על הסכם שכירות. לטענתה, הציעה היא לבעלת הדירה להחליף את ארונות המטבח הישן שבדירה, וזו הסכימה והתחייבה מצידה בעל פה לשאת בעלות של 2,000 שקלים לתיקון השיש במטבח.

התובעת טענה, כי מיד לאחר חתימת ההסכם שילמה למתווך דמי תיווך של 4,000 שקלים, וכן שילמה 8,000 שקלים עבור החודש הראשון והאחרון של החוזה. מספר ימים לפני מועד תחילת השכירות, קיבלה התובעת את מפתחות הדירה מהשוכרים הקודמים, אך לטענתה אז התקשרה אליה בעלת הדירה וחזרה בה מהסכמתה לשאת בעלות תיקון השיש, ולמחרת התקשר בעלה והודיע כי לא ישקיעו דבר בדירה, וכי עליה לחשוב תוך יום אם היא מעוניינת בדירה.

מספר ימים לאחר מכן, ביקשה בעלת הדירה לבטל את ההסכם, אך למרות סירובה של התובעת, פורסמה הדירה להשכרה ביד 2 תמורת 5,000 שקלים, וביום הכניסה המיועד, הוחלף מנעול הדירה. התובעת הגישה לביהמ"ש לתביעות קטנות בת"א תביעה נגד בעלת הדירה, בה דרשה פיצוי של של 24,380 שקלים בגין הנזקים שנגרמו לה עקב הפרת החוזה, ובכללם 15,000 שקלים עבור עגמת הנפש שנגרמה לה.

בעלת הדירה טענה, כי במועד חתימת החוזה ביקשה מהתובעת בין היתר צ'קים, צילום תעודת זהות וכתב ערבות, אך זו טענה כי אין לה תעודת זהות, צ'קים וערבויות, וכי תמציא מסמכים אלה תוך יום-יומיים. לטענתה, התובעת הפרה את החוזה בכך שלא המציאה את המסמכים. עוד טענה, כי מעולם לא חזרה בה מכוונתה לתקן את השיש, וכי התובעת הביעה חוסר החלטיות באשר לכוונתה לשכור את הדירה, ומספר ימים לפני כניסת החוזה לתוקף, הודיעה כי אינה מעוניינת בדירה לאור העלות הגבוהה של ארונות המטבח שתכננה לקחת על עצמה. לפיכך, טענה המשכירה, היתה חופשיה להשכיר את דירה לאחר. המשכירה אף הגישה תלונה במשטרה נגד התובעת מאחר וחשדה כי עשתה יד אחת עם המתווך 'לעקוץ' אותה, וכן הגישה תביעה נגדית, בה דרשה פיצוי של 26,841 שקלים בגין הפרת החוזה.

השופטת העדיפה את גרסת השוכרת

השופטת מיכל ברק נבו קיבלה חלקית את התביעה, לאחר שקבעה כי היא מעדיפה את גרסתה של השוכרת להשתלשלות העניינים. זאת, לאור התרשמותה ממנה, לאור התלונה חסרת הבסיס שהגישה במשטרה, ולאור העובדה כי בעלה של המשכירה לא הובא לעדות בביהמ"ש על מנת להוכיח את הטענה כי השוכרת היא שביטלה את החוזה.

"העובדה" כתבה השופטת "כי כבר ביום 8.2.10 פרסמה שושנה את הדירה להשכרה מחדש באתר "יד 2", כאשר דמי השכירות הנדרשים גבוהים ב-1,000 ש"ח מהסכום שסוכם עם יפעת, מעוררת תחושה כי יתכן ששושנה סברה שתוכל להשכיר את הדירה בסכום גבוה יותר, ולכן התחרטה על חתימת ההסכם עם יפעת".

עם זאת, לעניין הנזק נקבע כי השוכרת לא הוכיחה את כל טענותיה, ולפיכך היא זכאית לפיצוי של 6,500 שקלים, הכולל תשלום דמי תיווך, תשלום לעו"ד ופיצוי בגין אבדן ימי עבודה וביטול זמן. עוד חויבה המשכירה לשלם לתובעת הוצאות משפט של 600 שקלים. התביעה הנגדית שהגישה בעלת הדירה, נדחתה.

לפסק הדין בעניין יפעת סוברנו נגד שושנה לאה לנגר

למדור: מקרקעין ובנייה

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

www.psakdin.co.il

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.