אזרחית אירופה שהתגיירה נישאה לתושב זר והשניים עלו ארצה. לפני כעשר שנים הם התגרשו והמשמורת על שני הילדים ניתנה לאם. מזה כארבע שנים מנסה האם לקבל אישור לחזור עם ילדיה לארץ מולדתה. מה גרם לבית המשפט לשנות את דעתו באחרונה?
האם עלתה ארצה בגיל 28, לאחר שהתגיירה, והכירה את אבי ילדיה כשנסעה לחו"ל לרגל העבודה. ב-1999 הם נישאו וב-2003 הוא עלה יחד עמה ארצה. כבר אז נישואיהם היו במשבר, וכעבור שנתיים הם נפרדו רשמית. בהסכם שאושר בבית המשפט נקבע כי המשמורת על שני הילדים המשותפים שלהם תהיה בידי האם ויתקיימו הסדרי ראייה עם האב.
לעזרה בענייני הגירה
עורך דין משפחה
ב-2011 הגישה האם תביעה לאפשר לה להגר עם הילדים חזרה לארץ מולדתה שבאירופה. אלא שבית המשפט דחה את התביעה בהסתמך על המלצות מומחית שסברה כי האם מנסה להרחיק את הילדים מאביהם וגרמה להם לסלוד ממנו כל-כך, שאם יתאפשר להם להגר סביר להניח שינתקו כל קשר עם אביהם.
ארבע שנים לאחר מכן, במסגרת ערעור שהגישה האם לבית המשפט המחוזי, ניתנה חוות דעת שנייה מטעם אותה מומחית, שהפעם סברה כי אפשר לתת לאם להגר עם הקטינים.
בעקבות חוות הדעת הורה המחוזי להעביר את התיק חזרה להכרעת בית המשפט למשפחה, שיביא בחשבון את השינוי בעמדת המומחית.
"אמם היא מולדתם"
השופט שמואל בר יוסף מבית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב בחן מהם הטעמים שבעטיים שינתה המומחית את דעתה והתרשם כי חלו שני שינויים דרמטיים: הראשון, הפנמת האם את חשיבות הקשר בין האב לילדים והבנה כי ההתנהלות שלה הייתה שגויה. שינוי שהביא לחיזוק הקשר בין האב לילדיו.
התמורה השנייה היא בתודעת הילדים, שכיום רואים באביהם דמות חיובית ויציבה ומעוניינים לשמור על הקשר עמו.
המומחית, כמו גם השופט עצמו, התרשמו שהילדים רוצים "להיות היכן שאימם נמצאת" ושאמם היא העוגן המרכזי בחייהם, כאשר אביהם לא מסוגל לשמש לה כתחליף.
השופט פסק כי האב עסוק במאבק הישרדותי שגוזל את כל כוחותיו ולא מותיר לו את היכולת לגדל את הילדים. לאם הילדים יש מעמד קריטי בחייהם וכדברי המומחית "אמם היא מולדתם".
מנגד, האב, גם לא כבול לישראל והזיקה היחידה שלו לארץ היא הילדים. עם זאת, הוא לא מוכן להתחייב על עתידו ואפילו לא שקל מה יעשה אם הילדים יעזבו. מכאן, שגם בהיבט זה מוטב לילדים ללכת עם אמם.
השופט הוסיף שעוד מרכיב חשוב הוא הסברה שההגירה תשפר את מצבה של האם ובכך גם תיטיב עם הילדים. לאחרונה, התרשמה המומחית, כי חלה ירידה במצב רוחה של האם, שאיבדה את עבודתה, ומרגישה בארץ בודדה וגלמודה. כמוה, גם הילדים, הותירו רושם של מי שלא השתלבו בארץ. כך למשל, מהילד הגדול 'נשבה רוח של בדידות', והוא סיפר בעצמו שהוא מרגיש שונה ויש לו מעט חברים.
הא גם הכינה את הילדים להגירה (לימדה אותם קרוא וכתוב בשפתה) והציעה תכנית פרקטית ומפורטת שכוללת דירה, עבודה ומוסדות חינוך.
לנוכח כל הדברים האלה, החליט השופט להתיר את ההגירה כל עוד האם תתחייב לשמירה על קשר עם אביהם. השופט הורה לה לדאוג לכך שיבקרו אותו מספר פעמים בשנה ולאמצעים טכנולוגיים שיאפשרו קשר קולי וויזואלי עמו. בנוסף, היא תצטרך לקבל אישור לפסק הדין מבית המשפט בארץ מולדתה בתוך חצי שנה. לא נפסקו הוצאות.
- שמות באי הכוח לא צוינו בפסק הדין
* עו"ד ד"ר פנינה בכר ממשרד בכר - בר-גיל עוסקת בדיני משפחה
** הכותבת לא ייצגה בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין