הכנסת יד לחצר על מנת ללטף כלב- התגרות המביאה להפחתת פיצויים בגין נשיכה
לפסק הדין בעניין גרטלר נגד גוגנהיים
בית המשפט המחוזי בירושלים קבע בדעת רוב, כי הכנסת יד לחצר על מנת ללטף כלב מהווה התגרות, גם אם לא הייתה כוונה סובייקטיבית להתגרות בכלב. נקבע, כי במקרה הנדון, יש להפחית 25% מסכום הפיצויים שנקבע למשיבה.
המשיבה והוריה עמדו מחוץ לביתו של המערער, בו ביקרו ההורים בעבר מתוך עניין לרכשו. המערער שהה באותה עת בחו"ל. כלבו של המערער (מסוג דלמטי), שהיה בחצר, ניגש לשער הסגור, התרומם ונעמד עם רגליו הקדמיות על השער. אם המשיבה ליטפה הכלב ולאחר מכן ליטפה אותו המשיבה. לפתע תקף ונשך אותה הכלב באופן חמור בפנים וגם ביד.
השופטים נחלקו ביניהם לגבי המשמעות שיש לייחס למעשי המשיבה: השופט צבן קבע, כי בנסיבות המקרה הנדון, ליטוף כלב השומר בחצר אינו מהווה התגרות או הסגת גבול השוללים את אחריות בעלי הכלב. עם זאת, לגישתו, יש ליחס לפעולותיה של המשיבה אשם תורם בשיעור של 25%.
השופטת בן עמי קבעה, כי היה במעשי המשיבה משום הסגת גבול מינורית, המצדיקה להפחית את אחריותו של בעל הכלב לנזקים לשיעור של 50%. עוד קבעה השופטת, כי אף ניתן לראות במעשיה של המשיבה משום "התגרות", גם אם לא הייתה לה כוונה סובייקטיבית להתגרות בכלב.
השופט כרמל קבע אף הוא כי מעשי המשיבה עולים כדי התגרות, אך לגישתו אין בכך משום הסגת גבול שכן הכלב עמד כשמלוא גופו העליון מחוץ לשער הסגור וכשהוא נשען מעליו.
- ב"כ המערערים: עו"ד אריה כרמלי
- ב"כ המשיבים: עו"ד בעז ארד
לפסק הדין בעניין גרטלר נגד גוגנהיים
למדור: נזיקין
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.
