הגבלת הגישה לבתי המשפט - עינוי דין

מבוא

נשיא בית המשפט העליון, אהרון ברק מציין בספרו שופט בחברה דמוקרטית (הוצאת ספרים של אוניברסיטת חיפה, 2004) בעמ' 49 כי "הנכס היקר ביותר לשפיטה הוא אמון הציבור בה".

לפי הנשיא ברק, האמון אינו רק אמון במקצועיות השיפוטית או אמון בהגינות השיפוטית, אלא גם אמון במוסריותו של השופט (שם בעמ' 50).

אני סבור כי המערכת השיפוטית לא תצליח לזכות באמון הציבור, אם היא לא תהיה נגישה לאזרח הקטן, ונגישות זו תהא אפשרית רק אם כל שופט ושופט יפעל כמיטב יכולתו להסרתם של חסמים לערכאות הניצבים בפני הציבור.

רבים טוענים כי תפקידה של הרשות השופטת הינו פסיבי מטבעו, והוא מתמצה בהכרעת הדין במחלוקת ובסכסוכים המובאים בפניה. גישה זו עולה, למשל, מדבריו של השופט חשין בפרשת ארפל (ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ), לפיהם "בזאת נשתנתה הרשות השופטת משתי אחיותיה - הרשות המחוקקת והרשות המבצעת - ששתי אלו האחרונות יוזמות ועושות, אם בתחום החקיקה ואם בתחום המעשה, בעוד אשר הרשות השופטת יושבת על מושבה ומצפה כי יבואו אליה לקבל את חוות-דעתה ואת הכרעותיה" (שם בעמ' 629).

קשה לחלוק על דברים אלה, שהרי תפקידו הכמעט בלעדי של השופט הוא להכריע בהליך המתנהל בפניו, אך במקרים מסוימים יכול וצריך השופט לפעול באופן אקטיבי להסרתם של חסמים שונים הניצבים בפני מתדיינים המעוניינים שיכריעו בעניינם.

דוגמא טובה ליוזמה שיפוטית בתחום זה, ניתן למצוא בפועלה של נשיאת בית משפט השלום בתל-אביב השופטת עדנה בקנשטיין, שיזמה את שיתוף הפעולה של בית המשפט עם ארגוני מתנדבים שונים. פעיליהם של ארגונים אלו מסייעים לבעלי דין בבית המשפט לתביעות קטנות בתל-אביב להתמודד עם קשיי השפה ועם המורא שיש לרבים מהם מבית המשפט כ"מוסד שלטוני". אין ספק כי פעילות כגון זו תגביר את אמון הציבור במערכת השיפוטית.

זכות הגישה לערכאות

זכות הגישה לערכאות מוגדרת כזכותו של כל אדם לפנות אל בית המשפט ולקבל את הסעד המגיע לו במהירות, ביעילות, במקצועיות וללא משוא פנים.

אני סבור, כי אין עוד חולק על כך שזכות הגישה לערכאות היא זכות חוקתית. ניתן למצוא את הבסיס המשפטי לכך בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (ראו בנדון בספרו של יורם רבין, זכות הגישה לערכאות כזכות חוקתית (תשנ"ח) 142-147; המסתמך, בין היתר, על מאמרו של נשיא בית המשפט העליון, אהרון ברק, "כבוד האדם כזכות חוקתית" הפרקליט מא (תשנ"ג) 271, 282-283).

בפסק דינו של בית המשפט העליון בענין ארפל, שהוזכר לעיל,קובע השופט חשין, כי על אף שזכות הגישה לבית המשפט אינה זכות יסוד במובנו הרגיל של המושג "זכות יסוד", הרי שבעיניו "נעלה היא על זכות יסוד", וכן כי "קיומה הינו תנאי הכרחי וחיוני לקיומן של שאר זכויות היסוד.

"זכות הגישה לבית המשפט הינה צינור החיים של בית-המשפט. התשתית לקיומם של הרשות השופטת ושל שלטון החוק". (שם בעמ' 629).

מכשולים העומדים בפני זכות הגישה לערכאות

למרות זאת, קיימים מכשולים שונים הניצבים בדרכו של המבקש להיעזר ברשות השופטת; חלקם מכשולים ישירים (דהיינו, מקרים שבהם הדין עצמו אוסר את הגישה לערכאות בסוג של עניינים או ביחס לסוג מסוים של מתדיינים), מכשולים שעליהם נמנית גם החסימה הפיזית.

לפני כשנה הוגשה לבג"צ עתירתו של עו"ד ויקטור מזרחי בעניין אי נגישותו של בית משפט השלום בחדרה לאנשים בעלי מוגבלויות פיזיות. בעתירתו של עו"ד מזרחי (שהוכר ע"י קצין התגמולים של משהב"ט כנכה הסובל משיתוק בארבע גפיו בשל פגיעה עצבית רב מערכתית קשה), הוא ביקש צו על תנאי שיורה לכלול בתכנון ובבניית בית משפט השלום בחדרה סידורי חניה וגישה נאותה לאנשים עם מוגבלויות (ובפרט התקנת מעלית שתאפשר לנכים גישה נוחה למזכירות בית המשפט ולאולמות הדיונים).

בתגובה אותה קיבל עו"ד מזרחי מסמנכ"ל משרד המשפטים לפני שהגיש את עתירתו, נאמר לו שיש להמתין להקמת המבנה החדש של בית המשפט.

זכורה לכם אולי גם תלונתה של נכה רתוקה לכסא גלגלים שהתרעמה על כך שבשל בעיית נגישות היה עליה להישפט באולם הכניסה של בית המשפט בחדרה קבל עם ועדה.

היעלה על הדעת שבמדינת ישראל, המתקרבת לשנתה ה-60, חלק מבתי המשפט הינם עדיין, בלתי נגישים למתדיינים הסובלים ממגבלות פיסיות.

האם יש חרפה גדולה מזו לרשות השופטת שחלק מן המתדיינים הרוצים לבוא בשעריה מגלים כי השערים חסומים בפניהם? כל בר דעת ישיב בשלילה לשאלות אלה.

פרט למכשולים הישירים, עומדים בפני הציבור גם מכשולים עקיפים - חלקם יצירי הדין (דוגמת החובה לשלם אגרות משפט או להפקיד ערובה או פיקדון בבית המשפט, כתנאי לפתיחת או המשך ההליך המשפטי) וחלקם הם פרי אילוצים חברתיים.

על המכשולים הנובעים מאילוצים חברתיים ניתן למנות את מכשולי הזמן ואת מכשולי הידע וההבנה.

מכשולי הזמן מתבטאים בהתמשכות ההליך השיפוטי בשל העומס הכבד המוטל על המערכת השיפוטית.

מכשולי הידע וההבנה מתבטאים בדחיית עתירותיהם של אזרחים שאי בהירות או מורכבות החוק מציבות בפניהם מחסום בלתי עביר.

לעתים מדובר במחסום שפתי:

בשנים האחרונות אנו עדים ליותר ויותר מקרים בהם נדחו עתירות ותביעות אזרחיות של בני קהילת יוצאי אתיופיה בישראל, מאחר ולא עלה בידיהם להסביר את טיעוניהם לשופטים שענייניהם התבררו בפניהם, בשל קושי השפה ונוכח העדרו של מתורגמן דובר אמהרית מאולם הדיונים.

למדתי מפעילים בעמותת טבקה - המרכז לסיוע משפטי ליוצאי אתיופיה, גם על מקרה בו בשל העדרו של מתורגמן מקצועי, הורה בית המשפט לענייני משפחה לתובעת לתרגם את דברי בעלה הנתבע כשבסיומו של ההליך הוצא צו הרחקה נגד הבעל. היתכן כדבר הזה?

אני קורא למשרד המשפטים ולמערכת בתי המשפט לשתף פעולה באופן מיידי למציאת פתרונות הולמים לשתי הבעיות האחרונות אליהן התייחסתי:

אי נגישותם של חלק מבתי המשפט לאנשים בעלי מוגבלויות פיסיות, ואי היכולת לנהל הליכים אזרחיים ולהכריע בהם ללא נוכחות מתורגמן, כאשר אין למתדיינים או לחלקם שליטה מספקת בשפה העברית.

בפרקי אבות נאמר - "חרפה לעולם בשל עינוי דין".

אני סבור כי במדינה מתוקנת לא ניתן להשלים עם מניעת או הגבלת זכות הגישה של אדם לערכאות השיפוטיות בשל נכותו הפיסית, ולא ניתן להעלות על הדעת הכרעה בעניינו של מתדיין בהליך אזרחי שהשפה העברית אינה נהירה לו בהעדר מתורגמן מקצועי.

לפסק הדין שאוזכר במאמר:

ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ

* הכותב הינו שותף מייסד של משרד עורכי הדין דנציגר, קלגסבלד ושות' ; יו"ר המכון להשתלמות עורכי דין של לשכת עורכי הדין בישראל ומרצה בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל-אביב .

** המידע המוצג במאמר הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.