קשישה ממושב אמיד במרכז הארץ ביקשה לפני כ-6 שנים לאפשר לה לחזור בה מהתחייבותה להעביר לבנה ואשתו (באותה עת) את המשק שלה. בית המשפט למשפחה דחה אותה, אך המחוזי קיבל חלק מטענותיה בערעור.
זוג בעל משק מבני ציון העביר לבנם ואשתו את הזכויות במשק כ"בנים ממשיכים" בכתב התחייבות מ-1978. בשנת 2001 הבן ואשתו התגרשו – האישה נשארה במשק ואילו הבן בקראוון במושב – ובאותה שנה אביו נפטר.
לשאלות על דיני משפחה:
פורום דיני משפחה
בשנת 2010 ביקשה אמו, המחזיקה במשק, לבטל את מינוי הבן וגרושתו כ"בנים ממשיכים". היא הגישה יחד עם בתה תביעה בביהמ"ש לענייני משפחה בפתח תקווה, בה ביקשה שיוצהר כי היא יכולה לנהוג במשק ככל העולה על רוחה, כולל למכור אותו ולפנות ממנו את השניים.
הבן וגרושתו הגישה תביעה משלהם בה ביקשו לקבוע כי יש להם זכויות כ"בנים ממשיכים".
בית המשפט דחה את תביעת האם וקבע כי המתנה שניתנה לבן ולגרושתו הושלמה. ואולם מכיוון שהעברת זכויות במשק אפשרית למחזיק אחד או לבני זוג, נקבע כי הם יצטרכו להגיע בניהם להסדר שיקבע מי מהם יירשם כבעל הזכויות.
על פסק דין זה הגישו האם הקשישה ובתה ערעור בביהמ"ש המחוזי בלוד.
הצדדים העלו טענות רבות. המערערות טענו, בין היתר, כי המערערת ובעלה המנוח התכוונו רק לאפשר לבנם ואשתו (באותה עת) להתגורר במשק אך לא להעביר להם את הזכויות.
לשיטתן, לכל היותר הייתה כאן התחייבות לתת מתנה, ובית המשפט שגה כשקבע כי המתנה הושלמה.
המשיבים – הבן וגרושתו – טענו כי בית המשפט צדק כשקבע שהם בנים ממשיכים, שכן מרגע שהמינוי אושר – המתנה הושלמה ולא ניתן לחזור ממנה. לטענתם, כוונת הורי הבן הייתה להעביר להם, לאחר שיגיעו ל-120, גם את הזכויות במשק עצמו.
רשות מקרקעי ישראל, שאף היא צורפה להליך, טענה כי בית משפט טעה בקביעתו שלפיה יש לרשום את המשיבים כבנים ממשיכים, שכן המסמכים מלמדים לכל היותר על זכותם לבנות בית מגורים במשק, ולא על זכויות במשק.
"התחייבות גמישה"
השופטות מיכל נד"ב ובלהה טולקובסקי והשופט צבי ויצמן ניתחו את המקרה בהרחבה והבהירו כי הזכויות של המחזיקים במשקים בכפר בו מתגוררת המערערת הן זכויות של בני רשות, כלומר זכויות המוגבלות לעשיית שימוש בנכס, להבדיל מזכויות קנייניות של ממש, כמו בעלות או חכירה.
לאחר מכן, השופטים בחנו מה טיבן והיקפן של הזכויות שהעבירו ההורים לבנם וגרושתו, וקבעו כי האם רשאית לחזור בה מההתחייבות למסור את המשק לאחר פטירתה.
בשונה מביהמ"ש למשפחה, השופטים סברו שמדובר במתנה "דו שלבית". אמנם, השלב הראשון שכלל מתן רשות לבניית בית במשק ומגורים בו הסתיים והוא בגדר מתנה שהושלמה שלא ניתן לחזור בה, אולם השלב השני – מסירת כלל הזכויות במשק למשיבים לאחר פטירת האם – נותר בגדר התחייבות.
"אין דינה של התחייבות ליתן מתנה מחיים כדין מתנה שמושלמת רק לאחר המוות, דוגמת הזכות לשמש כ"בן ממשיך" או לקבל זכויות במשק ההורים לאחר פטירתם בדרך אחרת. לטעמנו זכות החזרה מהתחייבות למתנה מהסוג השני יש בה תנאים מכללא והיא "גמישה" יותר בכל הקשור לאפשרות לחזור ממנה, בעת שינוי נסיבות מהותי", כתבו השופטים.
התוצאה הייתה שהערעור התקבל חלקית. נקבע כי המערערת רשאית למכור את המשק או להעבירו לאחר, אך בכפוף לזכויות המשיבים להמשיך להתגורר בבית שבנו על המשק.
לא נפסקו הוצאות.
- ב"כ המערערות: עו"ד ח. נועם, עו"ד ערן בן עזרא
- ב"כ המשיבים 1-3: עו"ד משה גרין
- ב"כ המשיב 4 (האגודה השיתופית): עו"ד דוד בסון
- ב"כ המשיב 5 (רשות מקרקעין ישראל): עו"ד לוטן לסקי
* עורך דין ירון גרוס עוסק בדיני משפחה ומקרקעין לרבות תחום המושבים והקיבוצים
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין