צוואה שהותיר אחריו אב לשניים הציתה סכסוך משפחתי. אחד מבניו ביקש לעכב את צו קיום הצוואה ולמנוע מאמו לשנות את צוואתה שלטענתו נערכה בהדדיות עם צוואת אביו. שתי ערכאות דחו אותו.
בית המשפט המחוזי קבע באחרונה כי לא ניתן לעכב קיומה של צוואה עקב סכסוך שנסב על עסקאות שבוצעו על ידי המנוח כשהיה בין החיים. בנוסף נקבע כי לא ניתן לאסור על אלמנת המנוח לשנות את צוואתה – גם אם ייקבע שמדובר בצוואה הדדית – והיא רשאית לעשות בה כרצונה כל עוד היא בין החיים.
הורים לשניים ערכו צוואות בשנת 2014. פרטי צוואת האם אינם ידועים אך בצוואת האב נקבע כי במותו יעבור רכושו לאשתו אלא אם היא תלך לעולמה לפניו או בסמוך אליו ואז יחולק הרכוש בין שני ילדיהם. בסיום צוואת האב נכתב כי מי שיתנגד לקיומה או להוראה מהוראותיה – חלקו בירושה יבוטל.
שנה לאחר מכן האיש נפטר ואישתו הגישה בקשה לקיום צוואתו שהותירה לה את כל רכושו כאמור. אחד מהבנים, שככל הנראה פחד להשתמש במילה "התנגדות" לנוכח הוראות הצוואה הגיש לבית המשפט "בקשה לעיכוב צו קיום הצוואה" במסגרתה עתר להכריע מהו היקף עזבונו של אביו, שלטענתו שנוי במחלוקת.
בנוסף, הוא ביקש למנוע מאימו לשנות את צוואתה בטענה שהיא ואביו ערכו צוואות הדדיות ואם תשנה אותה – היא עלולה לסכל את כוונות אביו לגבי חלוקת הרכוש.
במאי שנה שעברה קבע בית המשפט למשפחה בחדרה כי אין הצדקה לעכב את קיום הצוואה, ומכל מקום, אין הליך כזה "בקשה לעיכוב צו לקיום צוואה" והדרך הנכונה לפעול הייתה על-ידי הגשת התנגדות.
בערעור שהגיש הבן על קביעות אלה הוא טען כי הבקשה שהגיש אינה שונה במהותה מהליך של התנגדות, והתלונן על כך שבית המשפט כלל לא דן במחלוקות הכספיות לגופן. לשיטתו, חוסר הכרעה בעניין יביא לחלוקת עזבון "חסר" ולכן צריך להכריע בהן.
האם בתגובה טענה כי בנה מנסה לערוך מניפולציה באמצעות טענת ה"עיכוב" כדי שחלילה לא ינושל מחלקו בעתיד.
בנוסף, היא טענה כי לבנה ממילא אין חלק בעזבון אביו ולכן הוא לא יכול לבקש להסדיר לגביו דבר. מכל מקום, היא טענה כי רצון בנה להגביל אותה כך שלא תוכל לבצע שינויים בצוואתה מנוגד לכלל הבסיסי לפיו אדם זכאי לחלק את רכושו כרצונו.
כל אדם חופשי לערוך צוואה
השופטים סארי ג'יוסי (אב"ד), חננאל שרעבי ואספרנצה אלון דחו את הערעור לאחר שאישרו גם הם כי אין הליך משפטי בשם "בקשה לעיכוב צוואה" וכי הבן הגיש את הבקשה בנוסח זה רק כדי שחלילה לא יצא כאילו הוא מתנגד לצוואה ואז יצטרך לוותר על חלקו לאחר מות אמו.
עוד נקבע כי נכון לעכשיו, האם עוד בחיים והיא הזוכה היחידה מכוח הצוואה של האב ולכן ממילא לבן אין זכות תביעה לגביה. מלבד זאת, המחלוקות הכספיות קשורות לאירועים שהתרחשו בתקופה שאביו עוד היה בחיים ולכן אין להם שום קשר לצוואתו.
בנוגע לצוואת האם, השופטים הבהירו כי צוואה היא פרי רצונו של המצווה, ולכן, גם אם צוואות ההורים היו הדדיות – עניין שלא הוכרע חד-משמעית – כל עוד אמו בחיים ולצוואתה אין תוקף היא רשאית לשנותה כרצונה.
לפיכך, הערעור נדחה והבן חויב ב-10,000 שקלים הוצאות משפט.
- שם ב"כ המערער לא צוין בפסק הדין
- ב"כ המשיבה: עו"ד שמעון מורמי
עו"ד מריו סלצ'ובסקי
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.