האם אישה מחויבת להחזיר את החובות של בעלה לשותפו העסקי?

ידיעה בלעדית של פסקדין, שהתפרסמה גם ב

לפסק הדין בעניין פלוני נ' אלמונית

אדם שאיבד 280 אלף שקל, לאחר ששותפו לא פרע הלוואה עסקית, לה היה ערב, הגיש תביעה נגד השותף. מאחר שידע שהשותף שרוי בחובות כבדים, הוא הגיש תביעה נוספת נגד אשת השותף, בטענה שכספי ההלוואה הוכנסו לחשבון המשותף של בני הזוג, ולכן גם היא נהנתה מהם. האם הטענה התקבלה?

במסגרת הסכם שיתוף פעולה בין שני יזמים בתחום הנדל"ן, נתן אחד השותפים ערבות בנקאית של 280 אלף שקל לבנק המזרחי, לשם הבטחת הלוואה שנטל השותף השני מהבנק. אולם, מאחר שהאחרון לא פרע את ההלוואה, חילט הבנק את הערבות.

תביעה שהגיש מעניק הערבות נגד השותף להשבת הכספים התקבלה, כשביהמ"ש חייב את הנתבע (נוטל ההלוואה) להשיב לשותפו את הכספים. אולם, מאחר שהשותף ידע כי הנתבע, שנמצא בחובות כבדים, לא יוכל לפרוע את החוב, הוא הגיש גם תביעה לחיוב אשת הנתבע במחצית החוב.

התביעה נדחתה, והשותף הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב. הוא טען, בין היתר, כי אין זה ראוי שכספי האשראי שנטל הנתבע, שנכנסו לחשבון המשותף שלו ושל אשתו, לא יוחזרו על ידי האישה, שסביר להניח שהשתמשה בהם לצרכיה.

האישה טענה בין השאר, כי במסגרת ההליך המשפטי נגד בעלה לא נערך בירור עובדתי ולא הוכח כי הכספים אכן הוכנסו לחשבון המשותף. עוד טענה, כי מאחר שמקור הכספים במערכת העסקית בין השותף לבעלה, החוק אינו מאפשר להטיל עליה את חובותיו כלפי השותף.

למרות שבית המשפט המליץ על עריכת בירור עובדתי בשאלה "לאן נכנס הכסף?", באמצעות הגשת מסמכים בנקאיים מאותו חשבון משותף, לא עשו זאת הצדדים.

לא ניתן להסתמך על השערות

בפסק הדין, ציין השופט שנלר כי הוא נאלץ להכריע בתביעה מבלי לדעת אם הכספים באמת נכנסו לחשבון המשותף של בני הזוג, אולם הוסיף, כי לאור מחדלי העובדות והראיות, כך או כך, דין הערעור להידחות.

נקבע, כי חוק יחסי ממון- הוא המשטר הרכושי שחל על האישה ובעלה, קובע כי כל עוד הם נשואים, יש הפרדה מוחלטת בין נכסיהם. לפיכך, האישה אינה זכאית לזכויות בנכסי הבעלה, ובהתאם, גם לא חבה בחובותיו.

עם זאת, הוסיף השופט כי ישנם מקרים שבהם ניתן יהיה לחרוג, ולהטיל חבות של בן-זוג נשוי על זוגתו, אולם הדבר אפשרי, רק כאשר מוכחת כוונה מיוחדת של בני הזוג לשיתוף בנכס, שבגינו נוצר החוב. כך למשל, אם הבעל היה נוטל הלוואה לרכישת דירה משותפת לו ולאשתו, ייתכן שניתן היה לחייב אותה להחזירה.

אך כוונה כזו, פסק השופט, יש להוכיח באמצעות תשתית עובדתית וראייתית חזקה, ואילו במקרה זה, לא רק שלא הוכח שהכספים נכנסו לחשבון המשותף, אלא גם אם היו נכנסים לשם, לא הראה השותף, בשום צורה שהיא, כי האישה אכן נהנתה והשתמשה בכספים אלו.

"כל אשר נטען על-ידי המערער, כי יכול והמשיבה רכשה בגדים וכד' בכספים אלו, הינו בגדר השערה ללא כל תשתית, וברור שלא ניתן להסתמך על השערות שכאלו", כתב השופט, והוסיף כי עצם העובדה שהשותף לא יוכל לקבל את כספו חזרה, אינה מספיקה על מנת לחייב את האישה לשלם את החוב של בעלה.

לפיכך, הערעור נדחה. לתוצאה זו הסכימו יתר שופטי ההרכב- השופטים ד"ר קובי ורדי ורות לבהר-שרון.

מאחר שהאישה הקשתה על הבירור העובדתי, לא חויב המערער בהוצאות.

לדברי עו"ד מורן אלבז קונפורטי, העוסקת בתחום המשפחה, "אילו ניתן היה לחייב את בת הזוג באופן אוטומטי בחובות שיצר בעלה ולהפך, היה נוצר כאוס, שהיה פוגע ראשית, בצד שלא היה לו כל חלק בהתחייבות של השני, ושנית, במישור הרחב יותר, היה זה פוגע בעצם מוסד הנישואים"

"לפיכך", היא אומרת, "ראוי היה כי הנושה, שהוא הנפגע היחיד, היה קובע בהסכם ההתקשרות עם הבעל בטחונות גבוהים, שהיו מגנים עליו מפני אירועים מסוג זה".

• ב"כ המערער: עו"ד י. זאגא
• ב"כ המשיבה: עו"ד שי אבני

לפסק הדין בעניין פלוני נ' אלמונית

למדור: דיני משפחה

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

www.psakdin.co.il

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.