לפסק הדין בעניין יעל דונל ואח' נ' גבריאל ארבוב ואח'
בתביעה שהגישו בני זוג שבמסגרת הרחבת דירתם נאלצו להרחיב גם את דירת השכנים, טענו כי למרות שהשכנים התחייבו לשלם את חלקם בעלות הבניה, בפועל סירבו להעביר להם את הכספים. ביהמ"ש קיבל את התביעה וחייב את השכנים לשלם לבני הזוג כ 95,000 שקלים.
במסגרת הרחבת דירה שביצעו בני זוג שמתגוררים בכפר חב"ד, הם נאלצו להקים תשתית בדירה שבקומה מתחת (עמודים תומכים, קירות ורצפה), כאשר בעלת הדירה התחייבה כי במידה ותשתמש בתוספת או שתמכור את הדירה, תשלם להם את עלות הוצאות הבניה, אולם לטענת הזוג הגם שבעלת הדירה נפטרה והדירה נמכרה, לא הועבר להם כל תשלום.
לאחר שהתברר לבני הזוג כי הדיירים החדשים בדירה משתמשים בתוספת הבניה, ביקשו מהם את התשלום עבור הוצאות הבניה, אולם הדיירים סירבו, עד שלבסוף, ובעזרתו של רב הכפר, חתמו על התחייבות לתשלום, זאת בתמורה לחתימת בני הזוג על בקשה להיתר הבניה שהגישו הדיירים לוועדה לתכנון ובניה, שבלעדיה לא היה ניתן להם ההיתר. בתביעה לפיצוי של 143,542 שקלים שהגישו בני הזוג לבית משפט השלום בת"א כנגד הדיירים, ביקשו תשלום של 109,542 ש"ח בגין עלות הבנייה, פיצוי של 5,000 שקלים בגין עגמת הנפש שגרמו להם, ודמי שימוש ראויים בסך 28,800 שקלים.
הנתבעים טענו, בין היתר, כי הסכום ששילמו עבור רכישת הדירה כלל את התשלום בגין תוספת הבניה, כי הסכמתם לשלם לבני הזוג נכפתה עליהם ע"י הרב, וכי הוטעו באשר בדיעבד נודע להם, כי בעלת הדירה שנפטרה, היא זו שהתחייבה להסדיר את התשלום, ולפיכך אינם חייבים לבני הזוג מאום.
הנתבעים נהגו בחוסר תום לב
השופט יאיר דלוגין קיבל את מרבית רכיבי התביעה. נפסק, כי התחייבות בעלת הדירה שנפטרה, לשלם על התוספת, אינה שוללת את זכות התובעים לקבלת תשלום מהנתבעים, נוכח העובדה כי הנתבעים השתמשו בתוספת ללא תמורה, וכי בסופו של יום בעלת הדירה לא שילמה לתובעים.
כן נקבע, כי הנתבעים לא הוכיחו כי במסגרת התשלום עבור הדירה נכללה גם תמורה בעד התוספת, שכן במכתב ששלחו לבני הזוג כחודש לפני הגשת התביעה, לא חלקו על עצם התשלום ולא העלו כל טענה כי שילמו עבור הבנייה בעת רכישת הדירה, אלא התמקחו על שיעור התשלום בלבד. בנסיבות שכאלה, פסק השופט, נראה כי הנתבעים ניסו להשתחרר מההסכמות עליהם חתמו בחוסר תום לב, ובמטרה שהתובעים יחתמו על בקשתם להיתר הבנייה, אשר עם קבלתו, היה להם נוח להפר את ההסכם ולהתמקח על המחיר שהתחייבו לשלם.
עוד נקבע, כי לא ברור כיצד מחד טענו הדיירים כי עלות התוספת נכללה בתשלום עבור רכישת הדירה, ומאידך חתמו על התחייבות לתשלום בגינה בנוכחות הרב, זאת בפרט כשלא הוכיחו טענתם, כי הרב כפה עליהם את החתימה.
"ההתרשמות שלי מהנתבעים (...) הינה כי לא מדובר באנשים אשר פועלים בצורה עיוורת על פי הוראות הרב, ואף אולי להפך, אינם נרתעים, כאשר הנסיבות מצדיקות זאת לפי דעתם, להמרות את פיו. מוצא אני מרחק רב בין גרסת הנתבעים שלפיה הם אולצו לפעול כפי שפעלו אך בשל לחצי הרב ולבין התנהגותם בפועל", כתב השופט וקבע, כי משלא שילמו הנתבעים על תוספת הבנייה, בה השתמשו בפועל לשם הרחבת דירתם, הרי שהתעשרו על חשבון התובעים שלא כדין.
עם זאת נפסק, כי אין לחייב את הנתבעים בתשלום דמי שימוש, הן משום שהתובעים לא הוכיחו את שיעורם והן משום שהתוספת שמוצמדת לדירת הנתבעים אינה נכס ששייך לתובעים.
לפיכך נפסק, כי על הנתבעים לשלם לתובעים 90,219 שקלים בגין בניית תוספת הבנייה (כפי שקבע השמאי שמונה מטעם ביהמ"ש), 5,000 שקלים נוספים בגין עגמת הנפש שנגרמה לתובעים נוכח הפרת ההתחייבות החוזרת ונשנית של הנתבעים לשאת בעלויות הבנייה וכן חויבו בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של 20,000 שקלים.
לפסק הדין בעניין יעל דונל ואח' נ' גבריאל ארבוב ואח'
למדור: דיני מקרקעין
אתר המשפט הישראלי 'פסקדין'
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.