חיפוש פסקי-דין

תקציר AI: המערער, מהנדס בניין שמונה כמומחה מטעם בית המשפט בהליך משפטי, הגיש חוות דעת מקצועית לאחר שקיבל תשלום חלקי בשכר טרחה שנקבע על ידי בית המשפט. בהליך שנמצא בשלבי קדם משפט, נתבקש המערער לענות על שאלות הבהרה שנשלחו על ידי המשיבים. המערער דרש תשלום נוסף עבור מתן התשובות לשאלות אלו, בטענה כי תשלום נוסף יינתן בהתאם לתעריפי הלשכה המקצועית וכי מינויו המקורי פקע עם הגשת חוות הדעת. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לשכר נוסף, וקבע כי מתן תשובות לשאלות ההבהרה מהווה חלק אינטגרלי מעבודתו של המומחה שאינו מחייב תשלום נוסף. המערער ערער על החלטה זו בטענה כי אין בכוח בית המשפט לאלצו לענות ללא תמורה וכי עליו להיות זכאי לתשלום נוסף. מנגד, המשיבים טענו כי שכר הטרחה ששולם כבר כולל גם את מתן התשובות, וכי להם יש זכות לנהל את הליך המשפט כרצונם. בית המשפט העליון דן בטענות והבהיר כי מינויו של מומחה מטעם בית המשפט כולל גם מתן מענה לשאלות הבהרה, וכי בית המשפט בוחן במסגרת שיקול דעתו את שכר הטרחה הכולל, ביכולתו לפסוק תשלום נוסף בהתאם לנסיבות. עם זאת, במקרה זה נקבע כי בית המשפט קמא שקל כראוי את שכר הטרחה, ואין מקום להתערב בהחלטתו. לכן, הערעור נדחה והמומחה יישא בהוצאות המשפט לצד המשיבים.

תוצאה: הערעור נדחה; המומחה חייב לשאת בהוצאות המשפט יחד עם המשיבים, וביטול דרישת תשלום נוסף עבור מתן מענה לשאלות הבהרה.

לצפייה לרכישה הזדהה

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: הבקשה לעיכוב יציאת המשיב מן הארץ הוגשה במסגרת תביעה למזונות לאשה ושתי בנות קטינות, המאחזת בטענות לרמת חיים גבוהה המחייבת מזונות חודשיים של כ-97,000 ש"ח. המשיב טען כי הוא תושב זר וכי האשה מחזיקה כספים שמאפשרים לפרוע את המזונות. בדיון שנערך, דנו בעניין מרכז חייו של המשיב בישראל, למרות טענותיו שאינו תושב קבע בתום לב; הוצגו ראיות לכך שהמשיב תכנן לגור בישראל עם משפחתו, שכר דירה גבוה והחזיק נכסים בארץ וגם מחוץ לה. נקבע כי יכול להיות למבקשת יסוד סביר לתביעה, וכי אובדן המשיב או יציאתו ארוכת הטווח עלולים לסכל את אפשרות הבירור וביצוע פסק הדין, בעיקר בהיבט מזונות הקטינים. דונו בצורך לשקול את האיזון הפומבי-מוסרי בין חופש התנועה של המשיב לבין זכות המבקשת להבטיח קבלת זכויותיה במסגרת הדין. נקבע כי יש לתת משקל משמעותי לזכויות הבנות הקטינות ולהבטחת קיום פסק הדין, תוך התערבות מינימלית בזכויות המשיב לפי חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. המשיב חייב להמציא ערבויות מתאימות להבטחת תשלום המזונות והוא חויב בתשלום הוצאות משפטיות. צו עיכוב היציאה נמשך למשך שנה, עם אפשרות להציע ערבויות לשחרורו.

תוצאה: צו עיכוב יציאת המשיב מן הארץ נשאר בתוקפו לשנה, תוך הכפפתו להצגת ערבויות מתאימות למזונות. המשיב מחויב בתשלום הוצאות משפט בסך 3,000 ש"ח; הוצאת הצו נועדה להבטיח את ביצוע פסק הדין להבטחת תשלום המזונות להשתייכות הילדים והאשה.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בפסק דין זה דן בית המשפט בסכסוך בין שתי אחיות שירשו את הונם של הוריהן, שבה התעוררו מחלוקות בקשר לחלוקת כספי קופות גמל וחשבונות בנק. המערערת הראשונה דרשה את מחצית כספי קופות החסכון של אביהן שהועברו לחשבונה של האחות השנייה, בעוד שהאחות השנייה טענה לזכותה הבלעדית בקופות החסכון "תמר" וקופת תגמולים בשם "גפן", תוך טענה להטעיה מצד האחות הראשונה ולחלוקה שגויה של כספים מחשבונות אחרים. בית המשפט קמא קבע כי כספי קופות הגמל "עוצמה" ו"מיטב" הם חלק מירושת האב שהועברה לאם, וכי לאחר פטירת האם שני הצדדים – האחיות – הם היורשות על כספים אלו יש לחלקם שווה בשווה. דחה בית המשפט טענות הנטענות לגבי הענקת מתנה מצד האם לאחת הבנות, זאת מחמת העדר הוכחות מספקות ולרבות היעדר מסמכים וראיות תומכות. באשר לחלוקת כספי קופת הגמל "תמר" נקבע שהחלוקה השווה בין האחיות נבעה מטעות והטעיה מצידה של האחות עורכת הדין, ומשכך חייבה להחזיר את החלק שקיבלה שלא כדין. לגבי חשבונות בנק שונים, שהיו רשומים על שם ההורים והאחות, נקבע כי אין לאחות השנייה זכויות אישיות באותם כספים מעבר לזכויות הירושה המשותפות, וטענותיה נדחו. בנוסף נדחתה בקשת האחות להציג ראיה נוספת שהוגשה באיחור ובניגוד לכללי גילוי הראיות. בית המשפט נמנע מלפסוק הוצאות למרות זכיית האחות הראשונה, זאת לנוכח התנהגותה שהובילה לסכסוך ולהליכים הארוכים, והמליץ לצדדים למצוא פתרון מוסכם לסיום המחלוקת. בערעורים שהוגשו על הפסיקה, דחה בית המשפט העליון את טענות הצדדים, אישר את חלוקת הכספים בהתאם להוראות הנ"ל, ואת דחיית הטענות בדבר מתנה או זכויות אחרות. נקבע שמועד חישוב ריבית והצמדה יהיה ממועד הפטירה ולא ממועד העברת הכספים לחשבון. לגבי טענות השיהוי והתיישנות נדחו טענות אלו מאחר שהועלו באיחור יתר וללא הצדקה. לבסוף נדחו שני הערעורים ללא צו להוצאות.

תוצאה: שני הערעורים נדחו; נקבע כי הכספים יחולקו שווה בשווה בין האחיות בהתאם לירושה, ושהחלוקה שנעשתה בקופת הגמל "תמר" הייתה כתוצאה מטעות ועל האחות החוברת להחזיר את החלק שקיבלה; טענות המתנה והזכויות האישיות נדחו; לא הופסק צו להוצאות.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בפסק דין זה נדונה תובענה לאבהות שהוגשה על ידי קטין בן מעל שלוש שנים כנגד אדם נשוי ואב לשני ילדים קטינים. החוק קובע כי במקרה של ילד שנולד לאישה פנויה, ניתן לרשום את שם האב בהודעה משותפת עד גיל שלושה חודשים, ואחריו יש צורך בפסק דין של בית משפט או בית דין מוסמך לקביעת האבהות. במקרה הנדון, הנתבע מסכים להסכמה לשיפוט לקביעת אבהותו של הקטין, אך נציגת משרד הפנים דרשה ביצוע בדיקת רקמות לאפשר את הרישום במרשם האוכלוסין. הנתבע והאם התנגדו לביצוע הבדיקה ונתנו הסכמתם בלבד לפסק דין הצהרתי. בית המשפט הבהיר כי הנחיות משרד הפנים אינן מחייבות בדיקת רקמות, אך מצד שני ההכרה באבהות משפיעה על זכויות וחובות משמעותיות הן כלפי הצדדים והן כלפי כלל הציבור. לפיכך, פסק הדין מדגיש כי קביעת אבהות אינה סתם עניין שעליו ניתן להכריע בהסכמה בלבד, במיוחד כאשר המדע מספק דרך אמינה ובטוחה לבדיקת אבהות באמצעות בדיקת רקמות גנטיות, והדבר חשובה לעיגון האמת העובדתית לצד האמת המשפטית. בית המשפט מציין כי טובת הקטין וזכותו לדעת את האמת המלאה בנוגע לאביו מולידו גוברת על מאמצים אפשריים להימנע מבדיקות רקמות. כמו כן, החוק והפסיקה מדגישים כי יש לדבוק באכיפת אמת העובדות כדי למנוע השלכות שליליות עתידיות ולמנוע מצבים של פגיעה בזכויות הקטין וסטאטוסו. לפי פסק הדין, למרות הסכמת הצדדים, יש להציג ראיות לקביעת האבהות, והבחירה באיזו דרך להוכיח זאת מונחת על ההורים, אך נטילת בדיקת רקמות מומלצת למען אמת העובדתית והמשפטית. בית המשפט מזמין לישיבת קדם משפט להמשך טיפול.

תוצאה: בית המשפט סירב להורות על קביעת אבהות על סמך הסכמת הצדדים בלבד ודחה את הסעד ההצהרתי ללא הוכחות. נקבע כי יש להציג ראיות לקביעת האבהות, ובית המשפט המליץ לבצע בדיקת רקמות גנטית כדי להבטיח קביעת אבהות מדויקת תוך התחשבות בטובת הקטין וזכותו לדעת את האמת. הוחלט לקיים ישיבת קדם משפט להמשך ביצוע ההליכים.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: המבקש, שעובד במרכז רפואי כראש תחום לוגיסטיקה ואבטחת מידע מזה מספר שנים, תבע את המשיבה להמשיך ולשלם לו רכיבי שכר שונים שהופסקו והתביעה כוללת גם דרישה לתשלומים רטרואקטיביים. המבקש ביקש גילוי של תלושי שכר של מנהלים בכירים במשיבה בתפקידים זהים או דומים לתפקידו, על מנת לבדוק את זכאותו לתשלום הרכיבים. בנוסף ביקש גילוי של הסכם הבכירים, לטענתו רלוונטי ונכנס לתוקף, בעוד המשיבה טענה כי ההסכם לא אושר רשמית ולא רלוונטי למבקש. ביה"ד קיבל את הבקשה לגילוי ועיון בהסכם הבכירים בכפוף להגשת תצהיר המסביר את מצב ההסכם. עם זאת, בקשת גילוי תלושי השכר של מנהלים בכירים נדחתה מחוסר רלוונטיות, מפני שהתנאים לעבודה בפועל הם אלו שישמשו לקביעת זכויותיו של המבקש ולא תלושי השכר של עובדים אחרים. בית הדין הדגיש כי מקרים בהם יתאפשר גילוי תלושי שכר של עובדים שאינם צד לדיון הם חריגים ונקבעים לפי איזון זכויות תוך שמירה על פרטיות העובדים. על כן, לא התקבלה בקשת המבקש לגילוי תלושי השכר של מנהלים בכירים במשיבה.

תוצאה: צו לגילוי ועיון בהסכם הבכירים ניתן תוך 30 יום, אך הבקשה לגילוי תלושי השכר של מנהלים בכירים נדחתה מחוסר רלוונטיות.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: פסק הדין עוסק בתביעה שהגיש האב בנושא סידורי ראייה ושליחת פרטים ותיעוד רפואי אודות בנו הקטין הסובל מבעיה אורולוגית מזה זמן רב. לאחר אישור הסכם גירושין, הילדים נותרו במשמורת האם. האב ביקש לקבל מידע רפואי מפורט אודות הטיפולים הרפואיים שניתנו לילד, במיוחד לאור מצבו הכולל שכולל בעיות תקשורת עם סימפטומים של אוטיזם. האם טענה כי אין ברשותה מסמכים רפואיים עדכניים וכי האב יכול לקחת את הילד לבדיקה כרצונו. בית המשפט נמנע מחייב את האם בהגשת מסמכים שאינם בידה וציין כי האב לא נקט בצעד הפשוט לפנות לקופת החולים לקבלת תיקו הרפואי של הילד. ניסיונות ההורים להתדיין בנושא בבית המשפט לא שנו את העובדה שהאב יכול באופן חופשי לקחת את הילד לבדיקה רפואית. הראיות החדשות שהועלו בערעור, כגון תוצאות בדיקות מאוחרות, לא שינו את העמדה כי אין הצדקה לחייב את האם או להתערב בהחלטה הקודמת. בית המשפט דחה את בקשת האב לקבל פרטים רפואיים נוספים מחמת העדר הצדקה ויעילות פעולה אחרת מצדו, והטיל עליו הוצאות משפט בסך 2,500 ש"ח.

תוצאה: בית המשפט דחה את הערעור שהגיש האב וקבע כי אין לחייב את האם בהגשת מסמכים רפואיים שאינם בידה, וקבע כי האב יכול לקחת את הילד לבדיקה רפואית כרצונו. האב חויב בהוצאות משפט בסך 2,500 ש"ח.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: הפסק הדין עוסק בתביעה להחזרת שתי קטינות, אשר הוריהן התגרשו באיטליה ונמצאות במחלוקת בין האב לאם. האב הגיש תביעה למשמורת בבית המשפט באיטליה, והאם ביצעה מעשה חטיפה כאשר סירבה להחזיר את הקטינות לאיטליה לאחר שבית המשפט בישראל הוציא פסק דין להחזרתן במסגרת חוק אמנת האג. האם חסתה על הקטינות במשך כשנתיים במספר מקומות בישראל ובחו"ל, ושינתה את שמותיהן. משטרת ישראל איתרה את הקטינות בישראל במלון, ולאחר מעצרן, האם ניסתה לקבל צו עיכוב יציאה מהארץ בטענה לנזק חמור לקטינות במידה ויוחזרו לאיטליה. בית המשפט דן בטענות ההגנה, ובהן טענות לקיומו של הסכם משמורת בלתי מאושר, וכן טענות שינויים בנסיבות, הסתגלות הקטינות וגרימת נזק חמור מבחינת ההחזרה.

תוצאה: בית המשפט דחה את תביעת האם לביטול פסק הדין להחזרת הקטינות לאיטליה וקבע כי הדין מחייב את החזרתן במסגרת חוק אמנת האג, לא נמצא סיכון חמור לקטינות במעבר, וניתן צו להוצאות לטובת האב.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בני זוג נמצאים בסכסוכים משפטיים חוזרים הנוגעים בעיקר למזונות, משמורת ואלימות. התובעת, שנשואה לנתבע, הגישה מספר תביעות למתן צווי הגנה נגדו, לאחר טענות לאלימות פיזית ונפשית ואירוע חמור שבו הונח נחש ברכב התובעת, לטענתה על ידי הנתבע. בית המשפט דן במקרים אלו ומתייחס לנתוני בדיקת פוליגרף שהצביעה על אמיתות הטענות של התובעת ואביה בעניין נחש ברכב, וכן להכחשות הנתבע. נטען כי חרף ההרחקה מהבית הנתבע לא הפר את הצו, אך ביהמ"ש מדגיש כי חומרת האירוע מצריכה שמירה על ההרחקה למניעת אלימות פוטנציאלית. התביעה מבוססת על חוק למניעת אלימות במשפחה, הקובע כללים למתן והארכת צווי הגנה למניעת אלימות ממשית נגד בן משפחה. ביהמ"ש מתייחס למטרות החוק, להגן על הקורבן ולהסייע במניעת הישנות האלימות, תוך שיתוף גורמים טיפוליים. התסקירים שהוגשו מעידים על הידרדרות משמעותית במערכת היחסים, חשש להסלמה עם חזרת הנתבע, ולמרות ההחמרה, ההרחקה מוצדקת ומומלצת על ידי הגורמים המטפלים. בסיכום, ביהמ"ש דוחה את בקשת הנתבע לביטול צו ההגנה ומאריך את הצו למניעת אלימות עד לתאריך שנקבע, תוך המלצה לצדדים למצוא פתרון כולל לסכסוך מחוץ לכותלי בית המשפט.

תוצאה: בית המשפט דחה את בקשת ביטול צו ההגנה והורה על הארכתו לתקופה נוספת, במטרה למנוע אלימות כלפי התובעת ולשמור על ביטחונה, בהתאם לחוות דעת הגורמים הטיפוליים ותוצאות בדיקת הפוליגרף.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בפסק דין זה נדונה בקשה להגדלת מזונות ילדים כאשר הצדדים חתמו על הסכם יחסי ממון וגירושין שאושר בבית הדין הרבני, וכלל התחייבות לאב לשלם מזונות קבועים ולסעיף שיפוי המורה כי האישה והילד לא יתבעו הגדלת מזונות, עם התחייבות לשיפוי במקרה של חריגה מסכום המזונות המוסכם. אמה של האישה חתמה על כתב ערבות לשיפוי האב בגין כל סכום נוסף מעבר למוסכם. האישה תובעת הגדלת מזונות לטובת בנה בטענה שהסכום הקיים אינו מספק לצרכיו. הצדדים השלישיים טוענים כי סעיף השיפוי וכתב הערבות אינם תקפים משום שנעשו תחת לחץ וכפייה, וכי סעיף השיפוי מנוגד לתקנת הציבור וכי כתב הערבות אינו תקף בשל חוסר סכום קצוב, ועוד כי קיומו מהווה פגיעה בטובת הקטין. בית המשפט דן בסוגיית תקפות סעיפי שיפוי בהסכמי ממון וגירושין, וציין כי טרם התקבלה פסיקה המפסלת את סעיפי השיפוי באופן עקרוני, אולם יש להגן על טובת הקטין ולהכיר בכך שסעיפי השיפוי עשויים להשפיע לרעה על מצבה הכלכלי של האם ועל נכונותה להגיש תביעות מזונות. לפיכך הוצע פתרון ביניים: להטיל את נטל ההוכחה על מי שמבקש לממש את סעיף השיפוי להראות כי מימושו אינו פוגע בטובת הקטין. אם לא יוכח הדבר, לא ימומש הסעיף. בנוסף, בעניין כתב הערבות עליו חתומה אמה של האישה, בית המשפט קבע כי מהדין יש לפרש אותו כערבות ולא כהתחייבות עצמאית לשיפוי, ולכן אם סעיף השיפוי ייחשב פסול, גם כתב הערבות לא יקבל תוקף. בית המשפט מזמין כעת את הצדדים להביא הוכחות לשלב השני של הדיון.

תוצאה: בית המשפט קבע כי סעיפי שיפוי אינם פסולים באופן עקרוני, אולם יש להגן על טובת הקטין ונטל ההוכחה על האפשרות שמימוש סעיף השיפוי לא יפגע בטובת הקטין מוטל על המבקש לממשו. עד להוכחה זו לא ימומש הסעיף ולא תחויב האם בשיפוי. כתב הערבות עליו חתומה אמה של האישה ייחשב ערבות וייקבע כי גם הוא לא יבוצע אם סעיף השיפוי ייחשב פסול. הדיון ימשיך בשלב ההוכחות.

לצפייה לרכישה הזדהה