חיפוש פסקי-דין

תקציר AI: בפסק דין זה דנה שופטת רוטשילד חנה בתביעת פירוק שיתוף בדירת מגורים המשותפת לשני בני זוג שנישאו בשנת 1981 ומנישואיהם נולדו שתי בנות קטינות. לאחר קרע בחיי הנישואין, עזבה האישה עם בנותיה את הדירה המשותפת ועברה לשכירות, והבעל נשאר בדירה לבדו. התובעת הגישה תביעה רכושית ובמסגרתה ביקשה פירוק השיתוף בדירה. הנתבע טען שיש לעכב את פירוק השיתוף עד להכרעה בנושא האיזון הכלכלי הכולל בין בני הזוג, שכן לדעתו רוב הדירה נרכשה מכספיו עוד לפני הנישואין. בית המשפט פסק כי זכות פירוק השיתוף הינה זכות קניינית עצמאית המונעת מהשותף למנוע פירוק שיתוף ללא התחשבות במצב המשפחתי, וכי כאשר שני שותפים בלבד לדירה, זכות פירוק השיתוף מובהקת. דיני יחסי ממון חלים על רכוש בני הזוג אך אינן שוללות פירוק שיתוף טרם פקיעת הנישואין. דחיית פירוק השיתוף עד להחלטה על איזון המשאבים מפלה לטובת נתבע שמבקש לשמור על יתרונות כלכליים וטקטיים. בית המשפט קבע כי אף כי יהיה מאוחר יותר צורך לבצע איזון כלכלי בין הצדדים, אין להמתין לכך בשלב זה וניתן פסק דין לפירוק השיתוף בדירה בדרך מכירה. התובעת והבנות מתגוררים בשכירות בעוד הנתבע בדירה לבדו, ולכן ראוי להורות על פירוק השיתוף מבלי להמתין להכרעות נוספות. נקבע כי לאחר פירוק השיתוף ניתן יהיה להתחשב בהוצאות מדור ובזכויות הכלכליות כלפי כל צד בהתאם.

תוצאה: בית המשפט הורה על פירוק השיתוף בדירת המגורים והחליט כי היא תימכר בשוק החופשי. בנוסף מונו ב"כ הצדדים ככונסי נכסים למכירת הדירה, והוחלט לדון בשאלות ההוצאות לאחר סיום הליכים אלו.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בבקשה למחוק תביעה שהגיש קטין באמצעות אמו להסדרת סדרי קשר עם האב, הוצג הסכם גירושין שנחתם בבית הדין הרבני האזורי בנתניה, שכלל הוראות משמורת וסדרי קשר בין האב לקטין. ההסכם אושר בפסק דין שניתן על ידי דיין אחד, וטענות הועלו כי אישור זה אינו תקף בשל דרישות חוק הדיינים. עם זאת, נקבע כי יש לבית המשפט אזרחי סמכות לדון בעניין, מאחר שהקטין לא היה צד לתהליך בבית הדין הרבני ולא נדון לגופו עניין המשמורת או סדרי הקשר, ולא הוגש תסקיר סעד מתאים. ניכר כי למרות ההסכם שבין ההורים, לא ניתן להפקיע את זכותו של הקטין לדון בענייניו בנפרד, וזכותו לעתור לבית המשפט מוגנת גם אם הוא קטין. הוחלט לדחות את בקשת המחיקה ולאשר לבית המשפט לדון בסדרי הקשר, תוך הנחיות להמשך הליכים, כולל הגשת כתב הגנה ותסקיר מעדכן בנוגע לסדרי הקשר. בנוסף, הושת על המבקש לשאת בהוצאות משפט ובהוצאות עורך הדין של המשיבה.

תוצאה: בקשת המחיקה נדחתה, והוחלט כי לבית המשפט יש סמכות לדון בענייני סדרי הקשר בין האב לקטין; נקבע לנהל הליכים נוספים כולל תסקיר מעדכן, והושתו הוצאות משפט על המבקש.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בפסק הדין דנה השופטת בבקשת שתי עותרות לקבל ייצוג משפטי על ידי פרקליטים בהליכים פליליים שאינן צד להם. במקרה הראשון, הוגש כתב אישום נגד מעבידה של אחת העותרות בגין מעשה מגונה; במקרה השני, הועמד לדין בעלה של העותרת השנייה, כשהעותרות טוענות כי אינן יכולות להשתתף בתהליך המשפטי כמיוצגות על ידי עורכי דין. בא כוחהן טען כי יש להכיר בזכות לייצוג משפטי גם לקרבן העבירה, זאת על רקע הקשיים הפסיכולוגיים שהם עוברים והצורך בהגנה משפטית לאורך ההליך הפלילי. השופטת קבעה כי הזכות לייצוג משפטי היא זכות יסוד לנאשם בלבד בהליכים פליליים, ואין להרחיבה לקרבנות בעלות מעמד של עד תביעה. מעמד העד של הקרבן הוא בעל חשיבות מכרעת, שכן עדותו מסייעת לחקר האמת והשפעתה על גזר הדין מובאת בחשבון לפי החוק. החוק גם מאפשר לבית המשפט לשמוע את עדות הקרבן ולבחון תסקיר על מצבו לאחר הרשעת הנאשם, וכן לדון בתביעות אזרחיות הכרוכות בעבירה. התביעה מייצגת את החברה והקרבן וחרף האפשרות להימצאות עורכי דין בקהל, אין מתן מעמד צד ראוי לעורכי דין של הקרבן בהליכים הפליליים נגד הנאשם. לכן, העתירה נדחתה על הסף, ללא צורך לבחון את טיב ההליך שהובילה את העותרות לבית המשפט.

תוצאה: העתירה לקבל ייצוג משפטי לקרבנות בהליך פלילי נגד נאשמים נדחתה, והוחלט כי הזכות לייצוג משפטי בהליך פלילי שייכת לנאשם בלבד.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בפסק הדין נדונה בקשה של שתי עותרות שאינן צד להליכים פליליים, לאפשר להן ייצוג משפטי על ידי פרקליטים במהלכי משפט נגד נאשמים שונים. במקרה הראשון, הנאשם הוא מעבידה של עותרת 1, המואשמת בעשיית מעשה מגונה, ובמקרה השני הנתבעת היא בעלה של עותרת 2, המואשמת בתקיפתה ובתקיפת בנה. העותרות מתלוננות על כך שאינן יכולות לקחת חלק במשפטים או להיות מלוות על ידי עורכי דין. בא-כוחן של העותרות טען לזכות יסוד להעניק ייצוג משפטי גם לקרבן העבירה בשלב הפלילי, תוך התחשבות בקשיים הפסיכולוגיים והנפשיים שנגרמים לו. השופטת שטרסברג-כהן הסבירה כי הזכות לייצוג משפטי הולם היא בהחלט זכות יסוד, אך הפטירה כי הדרך אינה מובילה למתן מעמד של צד לקרבן העבירה בהליכים המתנהלים נגד הנאשם. השיטה המשפטית הנהוגה בישראל, כדוגמת מדינות אחרות, אינה מאפשרת לקרבן להיות צד להליך פלילי נגד הנאשם. מעמדו של קרבן העבירה במשפט הוא מעמד של עד תביעה, ותפקידו הוא להידרש לצדק באמצעות עדותו. הדיון מדגיש את ההליכים המשפטיים הקיימים הנוגעים לשמיעת דבריו של נפגע העבירה, גזרי הדין האפשריים והסמכויות של בית המשפט בכל הנוגע לתביעות אזרחיות מצד הקרבן. עוד צוין כי באולם המשפט ניתן להיות נוכח גם עם עורכי דין ללא מתן מעמד למשפט עצמו. בהתבסס על הדין הקיים, נדחתה העתירה מחמת אי עילה, ללא צורך לדון בשאלת ההתאמה של האופן שבו הצטרפו העותרות לדיון.

תוצאה: העתירה לאפשר לייצוג משפטי של קרבנות עבירה בהליכים הפליליים נדחתה, והוחלט כי קרבן העבירה אינו זכאי להיות צד לתהליך המשפטי נגד הנאשם, וזאת בהתאם לדין הקיים.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: במסגרת התביעה, האישה עזבה את בית המגורים המשותף עקב סכסוך עם בעלה והגישה תביעה לתשלום דמי שכירות בגין חלקה בבית. האישה טענה כי עזיבה נבעה מאלימות מצד הבעל, ואילו הבעל טען כי עזיבת האישה נבעה מקשרים עם גבר זר ואינו חייב בתשלומים, כשילדיהם המשותף מתגורר עמו בבית. בית משפט קמא האמין לגרסת האישה וחייב את הבעל לשלם לה דמי שימוש ראויים, פסק דין שהובא לערעור. בית המשפט המחוזי לא מצא סיבה להתערב במסקנות העובדתיות של בית המשפט קמא וכתב כי יש להרחיב את ההלכה הפסוקה לגבי תשלום דמי שימוש בנכס משותף כאשר קיימת מניעה כנה ולא תלויה מי יצרה אותה, כך שהצד שנותר בנכס ישלם לצד שיוצא דמי שימוש מתאימים. מדובר בהרחבה של דין הקניין לצד דיני עשיית עושר שלא במשפט. עם זאת נקבע כי גובה דמי השכירות יכול להשתנות ויש לאפשר בדיקה תקופתית של מצב השוק. לפיכך נקבע כי התשלום בגובה שנקבע בפסק הדין נשאר בתוקפו עד למועד קבלת פסק הדין, ואילו לאחר מכן תישאר ההצהרה שעל הבעל לשלם דמי שימוש עד לפינוי בפועל. לבסוף נדחה הערעור והמערער חויב גם בתשלום הוצאות שכר טרחת עורך דין לסכום שנקבע.

תוצאה: בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, אישר את חיוב הבעל לשלם דמי שימוש ראויים לאישה בגין חלקה בבית המשותף עד לפינוי בפועל, והורה על תשלום הוצאות משפט לעובדה.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בפסק דין זה נדונה עתירה שהוגשה על ידי עותרות המבקשות לאפשר להן ייצוג משפטי הולם על ידי פרקליטים למול נאשמים בעבירות אלימות מינית ואלימות במשפחה, בהליך פלילי שבו הן אינן צד להליך. הנטען הוא כי הזכות לייצוג משפטי הולם הוכרה עד כה רק לנאשם, אך לא לקורבן, אף שבראיה חברתית וציבורית, ההשלכות של זיכוי נאשם במקרים אלו פוגעות בקורבן לא פחות מהרשעה. הבקשה נובעת מהעובדה שהקורבן לעיתים קרובות הוא העד המרכזי או הבלעדי בעבירה, והוא ניצב בפני החשוד ובגרסתו. עוד צוין כי הקורבן שייכת לקבוצה חברתית חלשה שיש לה זכויות מוגבלות בתוך ההליך, והייתה טרוניה על כך שאין לה ייצוג משפטי עצמאי.

תוצאה: העתירה נדחתה; לא הוכר זכות לקורבן העבירה לייצוג משפטי הולם בנפרד או לצד ההליך הפלילי נגד הנאשם, והקורבן נותר במעמד עד תביעה בלבד לפי הדין הקיים.

לצפייה

תקציר AI: התביעה בדרישה לפירוק שיתוף זכויות הוגשה על ידי אשה נגד בעלה, כשבמחלוקת ניצבים מעמדם הזכויות בדירה בבאר שבע שהייתה בידי שניהם כחוכרים משותפים בלתי רשומים. הנתבע טען כי הדירה היא רכושו הבלעדי, כיוון שטרם נישואיו מכר דירה ישנה ורכש את הדירה המדוברת מכספים אישיים, בעוד שהתובעת טענה כי עמדתם הרשומה במנהל מקרקעי ישראל מעידה על שיתוף בזכויות ושהנתבע אחראי לכך שהדירה לא נרשמה בטאבו בעקבות מחדליו. בית המשפט עסק בשאלה האם פעולות הצדדים והתנאים במסמכי הרכישה מעידות על כוונת שיתוף שוויוני בזכויות, אף אם צד אחד תרם כספים רבים יותר. ההלכה המשפטית שהובאה מדגישה כי רישום משותף שכזה יוצר הנחה לכאורה לאיזון בין הצדדים וקשה לסתור אותה בטענה של תרומה מופרזת של צד אחד. על כן נקבע כי אין לנתבע זכות בלעדית לדירה, וכי העניינים הקשורים למקור המימון ומצב הרישום אינם משנים את זכותם של הצדדים לשיתוף. בהיעדר טענה מפורשת ומתאימה של הנתבע לסתור את הכוונה לשיתוף, נפסק כי יש לפרק את השיתוף כרצון התובעת ולהתקדם בהליכי פירוק הרכוש בהתאם.

תוצאה: נקבע צו פירוק שיתוף הזכויות בדירה בין הצדדים, תוך קביעת המשך דיון לסידור ענייני החלוקה, חובות, הוצאות ושכר טרחה; טענות הנתבע לגבי זכויות בלעדיות נדחו והשיתוף הוכרז כדין מוקדם.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: המבקש, שהוא קטין, תובע בעקבות נזקי גוף שנגרמו לו כתוצאה מהחלקה על רצפה מלוכלכת בבית הספר. לא צורפה חוות דעת רפואית לכתב התביעה, והמבקש מבקש פטור מהגשת חוות דעת זו בטענה לאי יכולת כלכלית של אימו, שהיא המשיבה לטפל בהוצאות המשפט. כאמור, המבקש קיבל פטור מתשלום אגרת משפט על בסיס מצבו הכלכלי הקשה. המבקש מיוצג ע"י עורך דין מטעם הלשכה לסיוע משפטי ומבקש למנות מומחה רפואי בתחום הפלסטיקה במינוי מטעם בית המשפט. המשיבה מתנגדת בטענה שאין טעם מיוחד לפטור מהגשת חוות דעת רפואית. בית המשפט מתייחס לתקנות סדר הדין האזרחי, המדגישות כי במקרים רגילים יש לצרף חוות דעת רפואית לתביעה, אך ניתן לפטור מבעלי הדין מטעמים מיוחדים. טוענים כי כאשר אין מחלוקת בנושא רפואי, אין צורך למנות מומחה מטעם בית המשפט, אולם במקום בו יש הכחשה או מחלוקת, סמכות המינוי קיימת גם ללא חוות דעת מטעם הצדדים. בית המשפט קבע כי במקרה זה יש טעם מיוחד לפטור, לאור הקושי הכלכלי של המבקש, לצד החלטות קודמות התומכות במינוי מומחה מטעם בית המשפט במקרים חריגים. עם זאת, בית המשפט מדגיש כי תחילה יש להכריע בשאלת האחריות במקרה ולקבוע אם קיימת אחריות לפיצוי, ורק לאחר הכרעה זו ישקול למנות מומחה רפואי מטעם בית המשפט. נקבע שאין צו להוצאות, והתיק נקבע לדיון לקדם-משפט במועד מאוחר יותר.

תוצאה: בית המשפט פוטר את המבקש מהגשת חוות דעת רפואית ויישקול מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט לאחר הכרעה בשאלת האחריות; אין צו להוצאות; דיון המשך נקבע למועד מאוחר יותר.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: המבקש, קטין שנפגע בעקבות החלקה על רצפה בבית הספר, הגיש תביעה ללא חוות דעת רפואית מטעמו, תוך טענה כי בשל מצבה הכלכלי הקשה של אמו ואי יכולתו לממן חוות דעת כזו, יש למנות מומחה רפואי על ידי בית המשפט. המבקש פוטר מתשלום אגרת משפט בשל מצבו הכלכלי ומיוצג על ידי עורך דין מטעם הלשכה לסיוע משפטי. על פי תקנות סדר הדין האזרחי, בעל דין המעוניין להוכיח עניין ברפואה חייב לצרף חוות דעת רפואית, אך ניתן להעניק פטור מטעמים מיוחדים. המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת שאין טעם מיוחד המצדיק פטור, וכי סמכות בית המשפט למנות מומחה מתעוררת רק במקרה של מחלוקת בין חוות דעת רפואיות של הצדדים. השופט הבהיר כי עצם הגשת כתב התביעה והכחשת הנזקים בכתב ההגנה יוצרת מחלוקת, גם כאשר אין חוות דעת רפואיות מטעם הצדדים. לכן, בהינתן פטור מהגשת חוות דעת, אין מניעה לסמכות בית המשפט למנות מומחה משלו כדי לא לאסור על המבקש להוכיח את טענותיו. בהפסיקה נזכרו מקרים דומים בהם הותר מינוי מומחה בית המשפט גם בלי חוות דעת מטעם תובע. השופט סיכם כי במקרה זה יש לפטור את המבקש ממימון חוות דעת רפואית ולשקול מינוי מומחה מטעם בית המשפט, אך קודם יש להכריע בשאלת האחריות, בהינתן שחוות הדעת אינה משפיעה על קביעת האחריות. הוחלט לדחות את הבקשה למינוי מומחה בשלב הנוכחי ולדון בה אחרי הכרעה בשאלת האחריות, ואין צו להוצאות.

תוצאה: הוחלט לפטור את המבקש מהגשת חוות דעת רפואית מטעמו מטעמים כלכליים, אך מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט ייבחן רק לאחר הכרעת שאלת האחריות בתיק. אין צו להוצאות.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובע והנתבע הם אחים, ובניה של המנוחה שהשאירה צוואה בה הורישה את משק מספר 30 במושב רינתיה בשלושתם בחלקים שווים. הנתבע הגיש בקשה לבירור זכויותיו במשק בעקבות החלטת בית משפט מחוזי שקבע כי יש להחזיר לו את השקעותיו במשק ואם יידרש – יש להגיש תביעה נוספת. המבקש, הנתבע, ביקש למחוק את התביעה על הסף בטענה שהסכסוך כבר הוכרע וכי אין עילה לתביעה חדשה. השופטת צפת הציגה את הכללים המחייבים זהירות במחיקת תביעות על הסף, ומדגישה כי יש לאפשר לתובע להציג את טענותיו בבית המשפט. במסגרת ההליך הועלתה טענה כי יש לצרף למקרה את מינהל מקרקעי ישראל והאגודה השיתופית כבעלי עניין, ובקשה לצירוף הצדדים תועבר לבית המשפט הרלוונטי. השופטת סבורה כי יש לאפשר לתובע "יומו בבית המשפט" להוכיח את תביעתו, ואינה מקבלת את הבקשה למחיקת התביעה על הסף. בנוסף, המבקש התחייב לשאת בהוצאות ועודכנו הצדדים בדבר מסירת ההחלטה.

תוצאה: הבקשה למחיקת התביעה על הסף נדחתה, והנתבע יוכל להמשיך ולנהל את התביעה. המבקש ישא בהוצאות בסך כספי שנקבע.

לצפייה לרכישה הזדהה