חיפוש פסקי-דין

תקציר AI: התובענה עוסקת במזונות אשה ושלושת ילדיהם הקטינים מנישואין בין בני זוג שנישאו בחו"ל. הוגש פסק דין גירושין אזרחי בניו יורק שפירק את נישואיהם האזרחיים, וכן הוענק לבעל היתר נישואין שני, בעקבות הליך דתי. הבעל טען כי בשל פסק הדין והיתר הנישואין הוא פטור מתשלום מזונות כלפי האשה. האשה טענה כי משום שטרם קיבלה גט, היא נשואה על פי הדין העברי וזוכה למזונות.

תוצאה: הבעל פטור מתשלום מזונות לאשתו בשל היתר נישואין שני שהוכר על ידי בית הדין הרבני. השלושה ילדים יקבלו מזונות זמניים בסכום כולל של 1,900 ש"ח לחודש, החל ממועד הגשת התביעה. התביעה למזונות האשה ולמשמורת התקבלה חלקית והועברה להמשך בירור בשלב ההוכחות.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: מדובר בשני ערעורים על פסק דין של בית המשפט המחוזי בחיפה שעסק ברשלנות רפואית בעקבות טיפול שניתן לתובעת שנבדקה וטופלה בגידול מוחי חשוד. התובעת פנתה לרופא נוירוכירורג לאחר שהחלה לסבול מתסמינים נוירולוגיים. לרופא ולפתולוג שהיו אחראים על אבחון המחלה לא היה ידוע במועד הפנייה כי קיימת תופעה של טרשת נפוצה מחקה גידול - מחלה נדירה שבה תהליך דימיילינטיבי מתבטא כאילו היה גידול מוחי. בעקבות אבחנה לא נכונה של גידול מוחי, התובעת עברה ניתוח כריתה של שליש מאונה הרקתית בבית החולים ולאחר מכן טיפולי הקרנות, כאשר בפועל סבלה מהמחלה היסודית טרשת נפוצה. בדיקת פתולוגית שבוצעה בארה"ב שנים לאחר מכן גילתה את הטעות והצביעה על טרשת נפוצה מחקה גידול. בית המשפט המחוזי קבע כי הרופא ופתולוג התרשלו בכך שלא יחשבו על אפשרות זו ולא עשו את הבדיקות המיוחדות (כגון צביעה מיוחדת) לבחינת הימצאות טרשת נפוצה. הרשלנות הובילה לנזק קשה בתפקוד הקוגנטיבי והאסתטי של התובעת. בית המשפט דחה תביעות מול רופא אחר שבחנו את התיק, וקבע כי לא התרשל. בפסק הדין באה לידי ביטוי מחלוקת מקצועית בין השופטים: שופט אחד ונגד דעת מיעוט סברו כי הרופאים התרשלו באי התעדכנות בספרות הרפואית והימנעות מביצוע בדיקות להבנת המחלה, ואילו שופטת אחרת סברה כי לא הייתה מודעות מספקת לאותה תופעה נידרת ב-1986 וכי הטיפול שניתן היה מקובל ונכון לאותה תקופה. השופטים שהרעיפו אחריות קבעו כי הרופאים לא פעלו כשורה בהתחשב בידע הרפואי שהיה קיים, במיוחד בהתחשב בחומרת הטיפול שהותיר נזקים משמעותיים לתובעת.

תוצאה: הערעורים של הנתבעים נדחו, ואילו הערעור של התובעת בנושא גובה הפיצויים נדחה אף הוא, כאשר נקבע כי קיימת התרשלות ברפואת המומחים שהותירה תוצאות קשות לחולה, ועל כן הנתבעים חויבו בפיצויים בהתאם לפסק הדין המקורי.

לצפייה

תקציר AI: במקרה זה, התובע, שלקוח הבנק, ביקש מהבנק להנפיק שתי ערבויות בנקאיות אוטונומיות לטובת מוטב בשם רגבה. לאחר שחזר והתובע הגב את טפסי המקור של הערבויות לבנק, דרש המוטב לממש את הערבויות באמצעות עותקים שהיו בידו. מתברר כי העותקים היו מזויפים במכוון. הבנק, שנקלע למצב מורכב, פנה למוטב בבקשה לאשר את ביטול הערבויות לאחר קבלת טפסי המקור, אך להפך, המוטב דרש לממש את הערבויות לפני מועד הפקיעה. הבנק החליט לפרוע את הערבויות למוטב למרות החזרת המקור על פי הערכות יועציו המשפטיים. התובע תבע את הבנק להשבת הסכומים ושאר פיצויים בטענה שהבנק לא היה רשאי לממש את הערבויות לאחר החזרת המקור. התובע טען גם שהעסקה בין הצדדים (עסקת היסוד) לא יצאה לפועל ולא רכש מהרגבה אף עגל.

תוצאה: בית המשפט דחה את תביעת התובע והורה לו לשלם לבנק ולצד שלישי סך של 40,000 ש"ח בצירוף מע"מ וכן בהוצאות צד שלישי, וקבע כי הבנק רשאי לפרוע את הערבויות הבנקאיות גם לאחר החזרת טופס המקור, במיוחד כאשר נמצא כי התובע זייף את המסמכים.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בית משפט לענייני משפחה דן בבקשה שהוגשה לפי פקודת ביזיון, לאחר שהמשיב לא עמד בהחלטה משפטית המחייבת אותו להשאיר רכב עם מיכל דלק מלא בזמנים מסוימים. המבקשת טענה כי המשיב אינו מציית להסדר ואינו משאיר את הרכב עם מיכל דלק מלא, אלא כמעט ריק, ופניותיה לא נענו. המשיב הכחיש והביא טענה משפטית כי את האכיפה יש לבצע באמצעות הליכי הוצאה לפועל ולא באמצעות פקודת ביזיון. השופט קבע כי ההחלטה שניתנה היא צו עשה ולא צו לחיוב כספי, ולכן סעיף 63 לחוק ההוצאה לפועל, המאפשר "עשיית מעשה" על ידי אדם אחר, רלוונטי לשם האכיפה. לפיכך, על המבקשת לפעול במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, ולפנות לפתיחת תיק להוצאה לפועל שיכולה למנות אותה כמי שתבצע את החיוב בשם המשיב, ולדרוש החזר הוצאות. השופט הבהיר כי נטל ההוכחה לאי ציות מוטל על המבקשת, כי היא זו המבקשת הטלת סנקציות. בנוסף, השופט דחה את הבקשה לביזיון ולא הוציא צו לאכיפתה, אך הזהיר כי אם המבקשת תציג הוכחות לאי עמידת המשיב בזמנים שנקבעו, ייתכן שתתקבל החלטה לפיה הרכב יעמוד לרשותה בבלעדיות. לא ניתנו הוצאות לתובעת. ההחלטה ניתנה בהעדר הצדדים וניתן לפרסמה.

תוצאה: הבקשה לביזיון נדחתה והוחלט כי יש למצות את הליכי ההוצאה לפועל לביצוע ההסדר, תוך מתן אפשרות למבקשת לפעול בדרכים פחות דרסטיות מאשר ביזיון. לא ניתן צו לאכיפה ואין חיוב בהוצאות.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: פסק הדין דן בבקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, בעקבות טענה כי ההזמנה לדיון לא הגיעה לידיו של בא כוח המבקש, למרות שהומצאה במשרדו ועליה חתימת עובדת שפוטרה לאחר מכן. ב"כ המבקש טען כי לא ידע על מועד הדיון ולכן לא הופיע. המשיבה הגישה תגובה וציינה כי לא תגיע לדיון עקב מחלה, אולם לא הציגה תעודה רפואית. הדיון התקיים ללא השתתפות המשיבה. השופטת הבהירה כי ההזמנה נמסרה פעם אחת בלבד וכי בא כוח המבקש לא ידע על הדיון, עובדה שהמשיבה לא מחתה עליה. בית המשפט התייחס לשני קריטריונים: סיבת אי ההופעה וסיכויי ההצלחה בתביעה עצמה. נקבע כי בהתחשב בכך שהבקשה היא לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד, ואי הידיעה על ההזמנה, הצדקה לביטול קיימת. התביעה היא בסדר דין מקוצר והמשיבה קיבלה רשות להתגונן רק בשאלה מסוימת של גובה החוב, וטענות נוספות נדחו. לאור זאת, דחיית הבקשה בשלב זה תפגע במבקש שלא בצדק. נוסף לכך, נמסר כי ההליך המשפטי צריך להתנהל במעמד שני הצדדים וכי החלטות במעמד צד אחד הן למנוע השחתת זמן שיפוטי בלבד. על כן, בית המשפט נטה לקבל את הבקשה, ביטל את פסק הדין והחלטות נלוות, וחייב את המבקש לשלם הוצאות מסוימות. נקבע מועד חדש לישיבת קדם משפט עם קריאה ליישם פשרה בין הצדדים.

תוצאה: בית המשפט החליט לקבל את הבקשה לביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד, ביטל את הפסק הדין והחלטה באשר להוצאות, קבע מועד חדש לישיבת קדם משפט, והורה על פיצוי הוצאות בסך 750 ש"ח לטובת המשיבה.

לצפייה לרכישה הזדהה

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התביעה נסובה סביב אירוע של גניבת רכב, כאשר התובע, שביצע עסקת החלפה של רכבו ברכב אחר, ביטח את הרכב בנתבעת1 (חברת הביטוח) ודרש פיצוי בגין הגניבה. הנתבעת1 טענה שהתובע לא היה הבעלים החוקי של הרכב, וכי הרכב עצמו מזויף – מספר הרישוי והרשיון שונו מזיוף, דבר שהתברר רק לאחר הגניבה. בעקבות כך, סירבה הנתבעת1 לשלם את דמי הביטוח. התובע טען שהנתבעת1 חתמה עמו על חוזה ביטוח בתום לב ללא ביטול הפוליסה, ולכן זכאי לפיצוי למרות הבעיות בבעלות. בנוסף, טען התובע כנגד הנתבעת2 (הרשות הממשלתית של משרד הרישוי), בגין רשלנות בשל מתן מידע שגוי אודות הרכב טרם העסקה ודרש פיצוי בגין עוולת הרשלנות. התביעה כללה בירור האם לחברת הביטוח חובת תשלום, והאם למשרד הרישוי חובת זהירות כלפי התובע. השופטת קבעה שהנתבעת1 הפיקה את הפוליסה ללא דרישת אישור מקוריות הרכב, לא פעלה בתום לב, ובפועל חתמה עם התובע חוזה תקף למרות הטעות המשותפת בשאלה לגבי מספר הרישוי, ולכן חייבה אותה בתשלום הפיצוי בסכום של כ-30,361 ש"ח עם ריבית והוצאות משפטיות. לעומת זאת, היא דחתה את הטענה נגד הנתבעת2 וקבעה שאמנם היה מקום לבדיקה טובה יותר, אך לא נמצא קשר סיבתי בין כך לבין הנזק שנגרם לתובע, וגם בגלל שארכוסות הביטוח מנעו נזק ממשי מהזיהום מצד המדינה. התביעה נגד המדינה נדחתה והחייבה את התובע בתשלום הוצאות משפטיות לה.

תוצאה: חברת הביטוח הורתה לשלם לתובע פיצוי כספי בגין גניבת הרכב בסך של כ-30,361 ש"ח בתוספת ריבית והוצאות משפט. התביעה נגד המדינה נדחתה והמוסד הממשלתי פטור מחבות בפיצוי.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובע הגיש תביעה נגד חברת הביטוח והמדינה לקבלת פיצוי בגין נזק שגרם לו גניבת רכבו, שהתגלה כמזויף לאחר האירוע. התובע טען כי חברת הביטוח חויבה לשלם את דמי הביטוח מכוח הפוליסה ששררה ביניהם, גם אם זכות הבעלות ברכב התבררה כבעייתית, וכי המדינה התרשלה במתן מידע שגוי לגבי הרכב בעת בדיקתו במשרד הרישוי. הדברים כללו פירוט עסקת החלפת רכבים בין התובע לבין מוכר, שבמהלכה התברר כי הרכב שרכש התובע הוא בשימוש עם מספר רישוי מזויף וזיהוי חלקי מזויף, ודגם רכב גנוב קודם לכן. חברת הביטוח סירבה לשלם את דמי הביטוח בהסתמך על פגם בזכויות הבעלות וחוסר מקוריות הרכב, וטענה כי אין לה זכות התחלף בשל גילוי שהרכב גנוב. המדינה טענה כי ביצעה את בדיקותיה בהתאם לתקנות וכי לא נקבע חובת זהירות נוספת כלפיה. בית המשפט בחן את נסיבות המקרה, את הפוליסות, את תגובות הצדדים, ואת הטענות בעניין חובת תום הלב, טעות משותפת, והיעדר ערך כלכלי לרכב. נקבע כי חברת הביטוח ביטחה את הרכב בשל המצגת השגויה כנכס בעל ערך ונתבה על זכות שיפוי לנזק שנגרם לגניבה לפני גילוי הזיוף, ועל כן חלה עליה חובת השיפוי. המדינה חויבה לעמוד בחובת זהירות כלפי אזרחיה בעת מתן מידע שאמור לשמש בסיס לפעולות רכישה, וכי לא עמדה בדרישה סבירה לבדיקת פרטי הרכב ונכונותם. עם זאת, לא התקיים קשר סיבתי מפורש בין רשלנותה של המדינה לבין הנזק, מאחר שהנתבעת הראשונה כבר שיפתה את התובע. נקבע גובה הנזק לפי חוות דעת שמאי, ביחס לשווי הרכב לפני הגניבה, ונפסק לתובע פיצוי כספי כולל הוצאות משפט וריבית. התביעה נגד המדינה נדחתה בסופו של דבר.

תוצאה: חברת הביטוח חייבה לפצות את התובע בסכום של כ-30,361 ש"ח בתוספת ריבית והוצאות, בעוד שהתביעה נגד המדינה נדחתה.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: פסק הדין עוסק בבקשה לדחות תביעה שהוגשה לאחר שעבר זמן ההתיישנות המוגדר בחוק. האירוע שהצמיח את התביעה התרחש בשנת 1991, אך התביעה הוגשה רק בשנת 1998, כלומר לאחר שבע שנים. בהתאם לסעיף 5(ו) לחוק ההתיישנות, דינה הייתה להידחות. התובעים טענו כי קיים "רווח והצלה" בהתאם לסעיף 15(ו) לחוק, המשמעותו היא שלא ניתן להביא בחשבון את התקופה בה התביעה הייתה תלויה ועומדת בבית המשפט עד למחיקתה. התביעה הקודמת הוגשה אך נמחקה כעבור זמן קצר בשל אי תשלום אגרה, ולא הושלמה כמו שצריך. תקנות האגרות מורות כי במצב בו לא שולמה האגרה במועד, ההליך נחשב כאילו לא הוגש מעולם, ולכן התקופה שבה התביעה הקודמת הייתה תלויה ועומדת אינה נאמדת במניין ההתיישנות. בית המשפט התבסס בפסיקתו על פסקי דין קודמים והסביר כי הגשת תביעה שלא שולמה בגינה אגרה לא מהווה הליך מתמשך, ולכן לא ניתן לראות בהמשך ההתדיינות תביעה שהושלמה. התובעים לא שילמו את האגרה כפי שנדרש, ולא הובילו להמשך ההליך, מה שמהווה ויתור על מימוש זכויותיהם. בהתאם לכך, הוחלט לדחות את התביעה על הסף בשל התיישנות. בנוסף, התובעים חויבו בתשלום שכר טירחה והוצאות.

תוצאה: התביעה נדחתה על הסף מחמת התיישנות, מאחר שלפי חוק ההתיישנות ותקנות האגרות לא נחשבת התביעה הקודמת שהוגשה עם אי תשלום אגרה כהליך שהפסקתו אינה מונעת התיישנות. התובעים חויבו בתשלום שכר טירחה והוצאות.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בפסק דין זה דן בית המשפט בבקשה למזונות זמניים שהגישה האישה עבור עצמה ושלוש בנותיה בגילאים שונים. המבקשת הציגה כי אינה עובדת ואינה מקבלת דמי אבטלה, בעוד המשיב הוא עובד המשתכר מכמה עבודות סכום של כ-18,000 ש"ח לטענתה. הבקשה למזונות כללה דרישת סכום של 20,050 ש"ח לחודש עבור הוצאות שונות כגון משכנתא, מזון, תחבורה, ביגוד, חופשות וצרכים נוספים. בית המשפט דחה את חלק מהטענות לגבי גובה ההוצאות, במיוחד בתחומים כמו תחבורה, ביגוד וחופשות, ולקח בחשבון את הכנסות המשיב הממוצעות בסביבות 6,000-7,000 ש"ח נטו, וכן חובותיו. נקבע כי המבקשת אינה מורדת ואינה מגורשת בהסכמה שמונעת מזונות וכי היא זכאית למזונות זמניים. בסופו של דבר, נפסק כי המשיב ישלם מזונות זמניים בסך 900 ש"ח למבקשת ו-1,000 ש"ח לכל אחת מבנותיה (שלוש בנות). בנוסף, המשיב ימשיך לשאת בהחזרי המשכנתא. הסכומים יוצמדו למדד יוקר המחיה ותחילת התשלום נקבעה לתאריך 13/9/98. קצבת הילדים תועבר למבקשת ותיחשב כמזונות. בית המשפט התייחס לטענות הצדדים בנושא תצהירים שביקשו הצדדים להביא, וקבע כי הפרות סדרי הדין נגרמו על ידי המבקשות. לבסוף, חויבו המבקשות לשלם הוצאות משפט למשיב ולמדינה בסכומים שצוינו.

תוצאה: נקבעה חובה של המשיב לשלם מזונות זמניים בסך כולל של כ-3,900 ש"ח לחודש (900 ש"ח למבקשת ו-1,000 ש"ח לכל אחת משלוש הבנות), וכן המשך החזרי משכנתא, עם הצמדה למדד יוקר המחיה. המבקשות חויבו בתשלום הוצאות משפט בסך 3,500 ש"ח.

לצפייה לרכישה הזדהה