חיפוש פסקי-דין

תקציר AI: התובעת ושני קטינים הגישו תביעה נגד בעל-האב לפירוק שיתוף בנכס המקרקעין ובתכולת הדירה שנמצאים באריאל. בית המשפט נדרש להכריע בסמכות המקומית לדון בתביעה, שכן הנכס נמצא באזור בשטחים המוחזקים. תחילה התקבלה החלטה למחות את התביעה בטענה לסמכות בית משפט באריאל, אך לאחר ערעור המחיקה התקבלה החלטה כי סמכות ניתנת לבית המשפט בו ניתנו פסקי דין ישראליים, וזאת על בסיס עקרון האפקטיביות שנקבע בפסיקה רלוונטית. עקרון זה מתייחס ליכולת ההוצאה לפועל האפקטיבית של פסקי דין ישראלים באזורי השטחים, תוך הסתמכות על הצו בדבר עזרה משפטית (יהודה ושומרון) שבסעיפיו קובע כי פסקי דין ישראלים מאושרים יכובדו וייתכן להוציאם לפועל גם בשטחים המוחזקים. במקרה זה, בית המשפט ביטל את ההחלטה הקודמת למחיקת התביעה וקיבל את הבקשה להמשך הדיון, למרות שטרם הודיע המשיב. לא ניתן צו להוצאות והדיון התקיים בהעדר הצדדים. ההכרעה משקפת את ההלכה המחייבת בעניין סמכות בתי המשפט באזורי השטחים בנוגע למקרקעין מוטלטלין והקפדה על עקרון האפקטיביות כדי לאפשר מימוש זכויות.

תוצאה: בית המשפט ביטל את החלטת המחיקה הקודמת וקבע כי יש לו סמכות לדון בתביעה לפירוק שיתוף במקרקעין ובתכולתם באזור אריאל, בהתאם לעקרון האפקטיביות, והחליט שאין צו להוצאות.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: במסגרת הליך בבית משפט לענייני משפחה נדונה בקשת האם לקחת את בנה הקטין לארה"ב לתקופה של כשנתיים. האב התנגד לכך בטענה כי הקטין סובל מתסמונת התנכרות הורית, הנובעת מהסתה נגדו מצד האם, ומבקש למנוע את הנסיעה. בית המשפט מינה מומחית פסיכולוגית שבדקה את טובת הקטין, כולל את רצונו, וגילתה כי רצון הקטין להישאר בארץ הושפע מהסתה ומתסמונת קלה של התנכרות להורה, הפוגעת ביכולתו לשמור על קשר טוב עם שני ההורים בו זמנית. בעקבות זאת, נקבע כי השארת הקטין בארץ עלולה להחמיר את מצבו והמשפט חייב לאפשר את נסיעתו עם אמו, תוך שמירה על קשר עם האב במסגרת ביקורים. כמו כן, נקבע כי מקום מגוריו הרגיל והשיפוט בעניינו ימשיכו להיות בישראל, ויציאתו מהארץ תותנה בהסכמת האב או באישור בית המשפט. בית המשפט דחה את טענות הערעור, קבע כי טובת הקטין מעל לרצונו המוצהר שהושפע מהסתה, והדגיש את החשיבות בשמיעת הקטין באופן ישיר או באמצעות מומחים, תוך התחשבות בזכויות הילד על בסיס אמנת זכויות הילד. לצד זאת צוין שיש להמשיך ולשקול באופן פרטני את טובת הקטין בהתאם למצבו ולנסיבות. הערעור נדחה והיווצרו מסגרות לביצוע העברת הקטין תוך שמירה על המשך קשר עם האב.

תוצאה: הערעור נדחה; הותר לקטין לנסוע לארה"ב עם אמו לתקופה מוגבלת, תוך שמירה על קשר עם האב ונקיטת אמצעי הבטחת שובו לישראל, עם המשך שיפוט בישראל ומקום מגוריו הרגיל בישראל; האב חייב בתשלום הוצאות; הובהרה החשיבות לזכויות הילד ולהיענות לרצונו באופן מופחת כאשר הוא מושפע מתסמונת התנכרות.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: פסק הדין עוסק בעתירה שהגישה הסתדרות האקדמאים כנגד מינוי מנהל המינהל לבנייה כפרית במשרד הבינוי והשיכון, שהוספה משרתו לרשימת המשרות המצריכות אישור ממשלתי אך לא הוסדרה כחוק מבחינת חובת המכרז. בית המשפט דן בתחום המינויים הפוליטיים, שמדגיש כי השירות הציבורי בישראל הוא מקצועי וממלכתי, ואינו אמור להיות מושפע משיקולים פוליטיים. חוק שירות המדינה קובע כי הדרך העיקרית למינוי עובדי מדינה היא באמצעות מכרז, כדי להבטיח מינוי ענייני, מקצועי ושוויוני. החוק מאפשר פטור ממכרז למשרות ספציפיות במקרים מסוימים, לאחר קבלת המלצת ועדת השירות ואישור הממשלה. עם זאת, סעיף 23 לחוק המינויים, שנעשה שימוש בו למינוי זה ללא מכרז, אינו מעניק סמכות לפטור ממכרז אלא רק דורש אישור ממשלה למינוי במשרות מסוימות. יודגש כי הוספת המשרה לתוספת בחוק ללא המלצה ועדת שירות ופטור מפורש מפורשת, מהווה חריגה מההליך החוקי. השופטת שטרסברג-כהן קובעת כי מינויו הוא בלתי חוקי מאחר שלא בוצע מכרז, והוא מבטל את המינוי עם השעיית הביטול לשישה חודשים לצורך ארגון מחדש. פסק הדין מדגיש את הנזקים של מינויים פוליטיים, כגון פגיעה באמון הציבור, היעדר שוויון, ירידה ברמת מקצועיות השירות הציבורי, חשש לניגוד עניינים ופגיעה ביציבות המינהלית.

תוצאה: מינוי מנהל המינהל לבנייה כפרית בוטל בשל אי קיום הליך מכרז כנדרש בחוק, עם השעיית ביטול ההעסקה לשישה חודשים כדי לאפשר מעבר תקין.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: העותר, שעבד בקופת חולים ונבחר לסגן ראש מועצה מקומית בירוחם, הפסיק לעבוד בקופת חולים ועבד במועצה בשכר, אך לאחר סיום כהונתו נכשל בשוב לעבודה ופנה לקבלת דמי אבטלה מהמוסד לביטוח לאומי. המוסד דחה את בקשתו בטענה כי אינו מבוטח לביטוח אבטלה משום שאינו "עובד" מאחר שכהונתו הייתה מכוח חוק ולא חוזה עבודה. בתי הדין לעבודה דחו את טענות העותר וקבעו כי נושא תפקיד מכוח חוק אינו מותאם להגדרת "עובד" שמאפשרת זכאות לדמי אבטלה. בית המשפט העליון בחן את המשמעות המשפטית של המונח "עובד" במסגרת חוק הביטוח הלאומי ובחינת המבחן המרכזי – מבחן ההשתלבות במפעל ביחד עם דרישת הקשר החוזי. הנשיא א' ברק קבע כי למרות שלעיתים נעשה שימוש במונח "עובד" בצורה שנדרשת התקשרות חוזית, מבחינת התכלית הסוציאלית של ביטוח אבטלה יש ראיה להכללת נושאי תפקידים מכוח חוק במושג "עובד", וזאת אף על פי שאין להם חוזה עבודה בקונבנציה המסורתית. השופטת ט' שטרסברג-כהן ציינה שגם אם קיימים הבדלים מהותיים בין עובדים שכירים לנבחרי ציבור, התכלית הסוציאלית של ביטוח האבטלה מחייבת הבחנה רחבה יותר ולכלול את העותר כמועמד לזכאות. השופטת ד' דורנר דחתה את הדרישה לדרישת קשר חוזי נוקשה בין המועסק למעביד, והמליצה לשנות את המושג "עובד" ולהרחיב אותו כדי לכלול גם אלה המועסקים ללא חוזה עבודה, בהתאמה למערכות יחסי העבודה המשתנות ולצורכי משפט העבודה המגן. לבסוף, בית המשפט קיבל את העתירה, ביטל את פסקי הדין הקודמים וקבע שהעותר זכאי לדמי אבטלה לפי חוק הביטוח הלאומי.

תוצאה: בית המשפט העליון קיבל את העתירה, ביטל את החלטות בתי הדין לעבודה וקבע כי נושא תפקיד מכוח חוק במועצה מקומית זכאי לדמי אבטלה כ"עובד" לפי חוק הביטוח הלאומי; המוסד לביטוח לאומי חויב לשלם את דמי האבטלה ותשלם הוצאות משפט בסך 20,000 ש"ח.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: האישה עתרה למזונות זמניים במסגרת תביעת מזונות ותביעה רכושית נגד בעלה. לאחר טענותיה על הסכמות קודמות לתשלום סכום מסוים שהוסתר מפרוטוקול, והבעל שכנגד טען ל"מעשי כיעור" ו"מורדות" מצד האישה וכן להפסדים בחברה שבבעלותו, השופט בחן את הראיות שהוצגו. חוקר פרטי הועלה לדוכן העדים אך ממצאיו לא היו חד-משמעיים, והאישה הכחישה קשרים אינטימיים עם אדם אחר וטענה כי מדובר בקשר עסקי בלבד. השופט אימץ את עקרונות ההלכה הפסוקה הקובעים כי יש להוכיח טענות כאלו בראיות קשות ושאין לשלול מזונות בזכות טענות על מורדות ללא הוכחה ברורה וממשית. מבחינה כלכלית, השופט מצא כי ההכנסה של הנתבעת משכירות דירה מוערכת בכמה אלפי שקלים והתחשב בהכנסה הנקייה של הבעל, ובהוצאות השונות. בסופו של דבר נקבע כי יש לשלם מזונות זמניים בסכום של 10,000 ש"ח לחודש לתקופה עד מאי 1998 ולאחר מכן סכום של 5,000 ש"ח לחודש, בצמוד למדד המחירים לצרכן, בניכוי דמי השכירות שהתקבלו. נקבע כי יקבע מועד להמשך הוכחות בתיקים העיקריים והוצאות המשפט יוקבעו לאחר מכן.

תוצאה: השופט קבע תשלום מזונות זמניים בסך 10,000 ש"ח לחודש עד מאי 1998 ולאחר מכן 5,000 ש"ח לחודש, דחה את טענות הבעל לשלילת המזונות בגין "מעשי כיעור" ו"מורדות", וקבע המשך הליכים להוכחות בתיקים העיקריים.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: פסק הדין עוסק בסוגיית הסמכות של בית המשפט לענייני משפחה להוציא צו הגנה לפי חוק למניעת אלימות במשפחה, כאשר המבקש הוא חתן של האדם נגדו מבוקש הצו. החוק מגדיר את מונח "בן משפחה" באופן שמקנה סמכות לבית המשפט להוציא צו הגנה רק כאשר מתקיים יחס משפחתי מסוים בין המבקש לאדם שמולו הצו מוגש. במקרה הנדון, המבקש הוא חתן של בתו של האדם נגדו מבוקש הצו, אך לפי הגדרת החוק "חתן" אינו נחשב בן משפחה, ולכן לא מתקיים הקשר המשפחתי הדרוש לסמכות בית המשפט. פסיקה זו מדגישה את הפער בין המצב בו החם מבקש צו נגד חתנו, מצב שבו מתקיים קשר משפחתי מתאים, לבין המצב ההפוך שבו חתן מבקש צו נגד חמיו, שאינו מוכר בחוק. בית המשפט מציין כי קיימים קשרים משפחתיים אחרים המאפשרים הגשה דו-כיוונית של בקשות לצווי הגנה, כגון בין דודות לאחיינים או בין הורים לצאצאים, אך קשר זה אינו חל על חתן וחמיו. לפיכך, בית המשפט אינו מוסמך לדון בבקשה זו לפי חוק למניעת אלימות במשפחה. מוצע כי למחוקק לשקול תיקון החוק שיוסיף את "חתן או כלה" להגדרת בן המשפחה. בית המשפט ממליץ כי המבקש ינקוט בהליך משפטי אחר, כגון סילוק יד, ולפני כן יוכל להיעזר במשטרה להגנה מפני אלימות. התביעה נדחית ללא צו להוצאות.

תוצאה: הבקשה לצו הגנה נדחתה מחמת העדר סמכות, מאחר שהמבקש אינו מוגדר כבן משפחה לפי החוק; הומלץ לנקוט בהליך משפטי אחר, והתביעה נדחתה ללא צו להוצאות.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: פסק הדין עוסק בתובענה למתן צו הגנה שהוגשה על ידי האשה כנגד בעלה למניעת כניסה לבית המגורים המשותף ומהטרדות שונות, במסגרת הליכי גירושין וסכסוך משפחתי. בית המשפט הורה במעמד צד אחד על מתן צו מניעה שהרחיק את הנתבע מהבית ומסביבתו, וכן אסר עליו להטריד את התובעת, כולל במקום עבודתה. בדיון במעמד שני הצדדים ניסה השופט להביא את בני הזוג להסכמה כוללת, אך המאמצים לא צלחו והדיון התקיים. התובעת תיארה הסלמה של התנהגותו של הנתבע, הכוללת קללות, מעקבים, איומים והתנהגות אלימה ומפריעה, בעוד הנתבע הכחיש את הטענות וטען כי התובעת היא האלימה, ושהיא מנצלת את המצב לצרכיה המשפטיים.

תוצאה: בית המשפט ביטל את צו ההרחקה של הנתבע מהבית ומתחום של 500 מטר, אך השאיר על כנו את הצו האוסר עליו להטריד את התובעת, והטיל עליו הפקדת ערובה כספית לקיום הצו. בית המשפט הזמין תסקיר פקידת סעד להמשך טיפול במערכת היחסים המשפחתית.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: מדובר בבקשה למעצר עד תום ההליכים נגד המשיב, תושב בית ג'אלה שנאשם בפריצה לרכב מסוג סובארו בירושלים, נהיגתו מהמקום, בריחתו מפני שוטרים ותקיפתם במוטות ברזל. המשיב לא היה בעל היתר שהייה בישראל. השוטרים תיארו את האירוע, כולל מרדף, ניסיון תקיפה ופציעות. במשיב נמצאו כלים המשמשים לפריצה, והוא סירב למסור גירסה בתחילה אך בבית המשפט טען כי נכנס לישראל לצורך חיפוש עבודה והכחיש את מעורבותו ברכב הגנוב.

תוצאה: נדחתה הבקשה לשחרור בתנאים ותיקבע מעצר עד תום ההליכים, עקב חשש לבטחון הציבור וחשש להימלטות, בהתחשב במעשי העבירה ובמקום מגורי המשיב במסגרת הרשות הפלסטינית.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בערעור זה נדונה בקשה להטלת עיקול זמני על נכסי שני נתבעים בתיק אזרחי. הרשם דחה את הבקשה, והמערערת ביקשה לערער על החלטה זו. השופטת דנה בעובדות התיק ובראיות שהוצגו, וקבעה כי צריך להבחין בין הנתבעת הראשונה לבין הנתבע השני.

תוצאה: הערעור התקבל חלקית, ובית המשפט הורה להטיל עיקול זמני על נכסי הנתבע השני בלבד, בעוד שבקשה להטיל עיקול על נכסי הנתבעת הראשונה נדחתה. בנוסף, לא ניתן צו להוצאות לצדדים.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: פסק הדין עוסק במקרה בו חברה ושני מנהליה הורשעו בעבירות בנייה בניגוד לחוק התכנון והבנייה, לאחר שבנו מרכז ספורט תוך סטייה קיצונית מהתכנית המתאר ותכנית הבינוי החולה על המקרקעין. בית משפט השלום הרשיע את החברה, מנהליה ושני אדריכלים, וכן הטיל עונשים כבדים של קנס ומאסר. בית המשפט דן בשאלה מרכזית בדבר תוקף היתר בנייה שניתן בניגוד לתכנית המתאר ותכנית הבינוי, והאם היתר כזה בטל מעיקרו, או רק פגום אך תקף עד ביטול. פסק הדין ביסס את ההליך, המבוסס על פגמים קשים וחריגות ברורות מהתכנית, וטען כי מתן היתר בנייה בניגוד לתכנית הוא חריגה מסמכות משפטית ולרוב גורם לביטול ההיתר בפועל, בעיקר כאשר בעל ההיתר ידע או תרם למחדל. בית המשפט המחוזי אימץ גישה של "בטלות יחסית" לפגיעה בהיתר אך סבר שהיתרי הבנייה במקרה זה בטלים מעיקרם בשל חומרת החריגות. המערערים טענו כי האחראיים לפועל היו הקבלנים וכי פעלו בתום לב, ואף הציגו תכנית מתאר חדשה המאשרת את הבנייה, אך בתי המשפט דחו טענות אלו וקבעו כי החברה ומנהליה הם המבצעים וידעו על אי החוקיות. כמו כן, נפסק כי תכנית המתאר החדשה אינה פוטרת מהאחריות על מעשי העבר. הדיון בפסק הדין כולל התייחסות למעורבות המועצה המקומית והוועדה המקומית שהיו שותפים לביצוע הבנייה בניגוד לחוק, תוך ביקורת על חוסר אכיפה מצד הרשויות. בית המשפט סירב להקל עוד בעונש, וציין כי העונשים שהוטלו גם לאחר הקלה אינם חריגים בנסיבות החמורות.

תוצאה: בית המשפט העליון דחה את ערעורי החברה ומנהליה נגד ההרשעה והעונשים, ודחה גם את ערעור המדינה על הקלת העונשים. היתרי הבנייה שניתנו בניגוד לתכנית הבינוי הומשכו כבוטלים מעיקרם, והבנייה נחשבה לבנייה ללא היתר. החברה ומנהליה נשאו באחריות פלילית מלאה, והעונשים שנקבעו – קנסות ומאסרי עבודות שירות עם מאסרים על תנאי – נותרו בעינם.

לצפייה לרכישה הזדהה