חיפוש פסקי-דין

תקציר AI: התביעה עסקה בסכסוך בין יורשים של דיירת בבית אבות לבין החברה המנהלת את בית האבות, לאחר שהדיירת הועברה לבית אבות סיעודי שבו עלה התשלום באופן משמעותי בהשוואה לבית האבות הרגיל. שני חוזים אחידים נחתמו, האחד עם הדיירת והשני עם קרובי משפחתה. החוזים כללו סעיף המאפשר לבית האבות לקבוע לפי שיקול דעתו את התעריפים עבור שהות בבית האבות הסיעודי, אך לא הוגדרו מראש התעריפים או הקריטריונים לעדכונם. בבתי המשפט הנמוכים נדחתה טענת הטוענים כי הסעיף הוא תנאי מקפח, ונקבע כי סעיף זה מהווה הסדר ביניים והדייר רשאי לסיים את ההתקשרות עם בית האבות במידה ואינו מסכים לתעריפים. הועלתה הטענה כי חוזה בית האבות הוא חוזה יחס ארוך טווח, השולט על מערכת יחסים עד להעברה לבית האבות הסיעודי, ועל כן הסעיף המאפשר שינוי חד צדדי של התעריפים מהווה חוסר איזון וחוסר הוגנות בסיסיים. נקבע כי קיומו של סעיף בו בית האבות רשאי לקבוע את התעריפים באופן חד צדדי מבלי להגדיר קריטריונים מקדימים, מהווה תנאי מקפח לפי חוק החוזים האחידים, מאחר והוא מציב את הדייר במעמד נחיתות מובנית, ללא מידע מספק, וללא יכולת אמתית לשינוי התנאים או התחרות. כיוון שהתעריפים לא נקבעו מראש ולא נכללה נוסחה ברורה לעדכונם, בית המשפט העליון ביטל את הסעיף. נמצא כי התכלית של חוזה בית האבות היא להבטיח לדייר דיור ושירותים גם כאשר מצבו הבריאותי דורש העברה לבית אבות סיעודי, ולכן הביטחון והיציבות חייבים להתקיים גם במצב זה. בנוסף, הובהר שהצביעות הזמנית של הסעיף כסוג של הסדר ביניים אינו משנה את אופיו המקפח. התביעה המקורית על בסיס הסעיף בוטלה ולא התקבלה בקשת החברה להעלות טענות נוספות בשלב זה.

תוצאה: הוראת סעיף 9(ג) לחוזה בית האבות, המאפשרת לבית האבות לקבוע באופן חד צדדי את התעריפים לשהות בבית האבות הסיעודי ללא הגדרת הקריטריונים מראש, הוכרזה כתנאי מקפח ובוטלה. פסקי הדין הקודמים בוטלו. החברה המנהלת בית האבות הוטלה לשאת בהוצאות המשפט.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: במסגרת הליך לבית המשפט, חברת ייצור וסחר הגישה תביעה לתשלום תגמולי ביטוח מחברת ביטוח בגין אבדן מטען ימי שנשאה החברה השלישית, העוסקת בשילוח בינלאומי. התביעה עוסקת באירוע ביטוחי של אבדן מטען, ובין הצדדים התעוררו מחלוקות מהותיות. חברת הביטוח טענה שלא הוכח כי האירוע הביטוחי - האבדן - אכן התרחש, אולם לביהמ"ש הובן כי הראיות העקיפות מאששות את האבדן, גם ללא הוכחה ישירה. כמו כן, נדונה הטענה כי המבוטחת הפרה את חובת ההודעה במועד, אך נקבע כי הודעה של המבוטחת לנתבעת בדבר האבדן חודשיים-שלושה לאחר שידעה עליו הינה תקינה לאור נסיבות העניין. בחינה מעמיקה נעשתה בנוגע לעניין ההוצאות שהוציאה המבוטחת כנגד הצד השלישי לצורך הקטנת הנזק, בעיקר בהליכים משפטיים בארה"ב נגד הצבא האמריקאי, בהם הקטינה את נזקיה. נקבע כי המבוטחת לא הוכיחה די ראיות מסמכות להוצאות אלו, והן אינן סבירות יחסית לסכום המתוקן של הנזק, אך עם זאת, בהיעדר הוכחה מדויקת נפסק חצי מהסכום ההערכתי כל ההוצאות כמפורט. במסגרת הליך נגד הנתבעת מס' 2, חברת השילוח, באותו תיק, נדחתה התביעה כנגד הנתבעת מס'2 משום שהתובעת העדיפה את התביעה על חברת הביטוח, והיא נדחתה ללא צו להוצאות. נדחתה גם הודעה לצד שלישי על ידי הנתבעת מס' 1 נגד הנתבעת מס' 2, הן בשל טענות ליריבות לקויה, חוסר הוראות לשמיעה משולבת, וכמובן טענת התיישנות שהובאה על ידי הנתבעת מס' 2, אולם נקבע כי דין ההתיישנות לא חלה בשל מועד ידיעת האבדן המאוחר, אך בעניין חובות צד ג' לפי שטר המטען התביעה התיישנה. כמו כן, נדחו טענות נקודתיות של רשלנות מצד הנתבעת מס' 2 לכף חובה לשלוח אישור מסירה מיידי ולנהל בירור בשמם של הנתבעת מס' 1 והתובעת. לבסוף, נפסק כי הנתבעת מס' 1 חייבת לשלם לתובעת תגמולי ביטוח ומפרטים נוספים הכוללים הוצאות ושכר טרחה, בניכוי סכום שכבר התקבל מהצבא האמריקאי, כשהסכום יחושב לפי שערי המטבע בעת האירועים וילווה בפרשי הצמדה וריבית עד מועד התשלום.

תוצאה: בית המשפט קיבל את תביעת חברת הייצור והתעשייה כנגד חברת הביטוח לתשלום תגמולי ביטוח כולל הוצאות סבירות להקטנת הנזק, דחה את התביעה כנגד חברת השילוח, וכן דחה הודעות לצדדים שלישיים ורביעיים עם חיוב הנתבעת מס' 1 לשאת בהוצאות משפט ושכר טרחה נגד צד שלישי.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובעת, חברה לייצור וסחר, הגישה תביעה לתשלום תגמולי ביטוח מחברת ביטוח (נתבעת מס' 1) בגין אבדן מטען במסגרת פוליסת ביטוח ימי. התובעת כללה בתביעה גם את חברת שילוח בינלאומי (נתבעת מס' 2) בטענה להתחייבות חוזית ורשלנות בגין האבדן. הוכח כי המטען אבד אחרי נסיונות רבים לאיתורו, ואולם לא נמצא אישור מסירה מוחלט. ההודעה על האבדן לנתבעת מס' 1 נמסרה לאחר זמן מה, אך לא נמצאה הפרה של חובת ההודעה לפי הפוליסה בשל נסיבות המקרה. התובעת טענה להחזר הוצאות משפט בארה"ב להקטנת נזק, אך לא הוכיחה מספיק את גובה וסבירות ההוצאות אלו. בית המשפט אימץ שכר טרחה משוער של 30% מסכום התביעה המקורי כהחזר סביר. חישוב תגמולי הביטוח נעשה על בסיס סכום התמורה שנקבע בתשלום צבא ארה"ב ובהתאם למועד מועד התשלום. תביעת התובעת נגד הנתבעת מס' 2 נמחקה בטענה שזו חלופית בלבד. הודעת הנתבעת מס' 1 לצד שלישי נדחתה מחמת התיישנות והתנגדות אחרונות, והנתבעת מס' 1 חייבה בהוצאות משפט לצד שלישי. הודעת הצד הרביעי (צבא ארה"ב) נדחתה ללא צו להוצאות. פסק הדין סיכם את סכומי התשלום שחייבת הנתבעת מס' 1 לתובעת, כולל תגמולי ביטוח, הוצאות, אגרות ושכר טרחה, בניכוי סכום שהתקבל מצבא ארה"ב.

תוצאה: הנתבעת מס' 1 נדרשה לשלם לתובעת תגמולי ביטוח ואובדן מטען, כולל הוצאות שכר טרחה, לאחר שנקבע כי המטען אבד והתובעת לא הפרה חובה להודיע בזמן; תביעת התובעת נגד הנתבעת מס' 2 נמחקה; הודעות הצד השלישי והצד הרביעי נדחו; הנתבעת מס' 1 החליטה לשאת בהוצאות משפט לצד שלישי.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התיק עסק בבקשה למתן צו מניעה זמני נגד עובד לשעבר וחברת-לקוח, שמטרתו למנוע מהעובד להעניק שירותים לחברת הלקוחה והן למנוע מהלקוחה להעסיק אותו תוך הפרת התחייבויותיו לפי הסכם אי תחרות וצו הקשר העסקי שנחתמו בין העובד למעבידו הקודם, חברה העוסקת בפיתוח שירותי תוכנה. העובד הועסק במסגרת הכשרה ופיתוח תוכנה והתחייב שלא לעסוק במשך 24 חודשים לאחר סיום עבודתו בפעילות המתחרה במעבידו. לאחר פרישתו, עובד זה החל לעבוד ישירות אצל הלקוחה, דבר שלטענת המבקשת מהווה הפרת הסכמים וגרם לה נזק. המבקשת טענה כי רשימת לקוחותיה הינה סוד מסחרי וכי העובד מנצל ידע סודי וייחודי שרכש אצלה לטובתו ולטובת צד ג'. המשיבה טענה כי המבקשת היא קבלן כוח אדם, וכי אין תוקף למגבלות בחוזה בהתאם לחוק העסקת עובדים. במהלך הדיון נמצא כי העובד רכש ידע מקצועי ספציפי במסגרת ההכשרה והשירותים של המבקשת, ואם כי יש לבחון היטב האם התקיימה תחרות ממשית, הובהר כי קיומם של סודות מקצועיים ושל מידע אודות הלקוחות מצדיקים הגנה משפטית. נקבע כי המאזן נוטה לטובת המבקשת, ולקבל את הבקשה למתן צו מניעה זמני, המחייב את העובד לשמור על סודיות, להימנע ממתן שירותים ללקוחה הישירה ולהימנע מקשרים עסקיים עם לקוחות החברה למשך תקופה מוגבלת. כמו כן נאסר על הלקוחה להעסיק את העובד לפני תום התקופה המוסכמת. התשלום והבטחונות נקבעו בהתאם.

תוצאה: הוטל צו מניעה זמני האוסר על העובד לשעבר לעבוד עבור הלקוחה הישירה ועל הלקוחה להעסיקו במשך תקופה של 12 חודשים, וכן חויבה המבקשת להפקיד ערבות כספית. הוטלה על המשיבים חובת הגשה של כתב הגנה ותשלום הוצאות משפט בסך 5,000 ש"ח ומע"מ.

לצפייה לרכישה הזדהה

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב עסק בפירוק שיתוף בדירת מגורים שהייתה בבעלות משותפת של בני זוג שהיו נשואים בעת ההליך. הצדדים מינו כונסי נכסים למכירת הנכס, כאשר ההליך לא עורר מחלוקת ראשונית, וזאת בהתאם להסכם להסדרת יחסי ממון. לאחר פרסום הזמנה לקבלת הצעות, הוגשו הצעות מעטות והמערער הציע את המחיר הגבוה ביותר, ובית המשפט הורה לכונסים למכור לו את הדירה. התקשו לממן את העסקה וקיומם של עיקולים מנעו קבלת משכנתא. ב"כ הצדדים לא הצליח להסיר את העיקולים. בין הזמן הזה למועד החלטת ההמשך, מצאה ב"כ המשיבה קונה חדש שהציע מחיר גבוה יותר, ועל כן בית המשפט הורה למכור את הדירה לקונה החדש. במסגרת הערעור על החלטה זו, נדונו טענות רבות מצד ב"כ המערער נגד ב"כ המשיבה, וטענות נגד המערער על חוסר תום לב וכישלון ביצוע העסקה. בית המשפט סקר את נסיבות המקרה, וציין שמדובר במכירה פנימית שהכונסים היו ממונים עליה תוך דאגה לאינטרסים של כל צד בנפרד, ולא בהכרח למטרת השגת התמורה המקסימלית. לצד התייחסות לבעיות המימון של המערער וקיומם של העיקולים, נקבע כי המערער הינו קונה בלתי רציני בשל היעדר מימון ראשוני. הדברים הובילו לאישור מכירת הנכס לקונה השני שהציע סכום גבוה יותר וטען בית המשפט כי לא נמצא פגם בהחלטה, לא נמצא בסיס חוקי להתערבות בערעור, וכי מיטב האינטרסים נשמרו במסגרת הליך הפירוק. לפיכך הערעור נדחה, תוך חיוב המערער בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

תוצאה: הערעור נדחה; בית המשפט אישר את החלטת בית המשפט לענייני משפחה למכור את הדירה לקונה השני שהציע מחיר גבוה יותר, וקבע כי המערער הינו קונה בלתי רציני ומכירת הנכס בוצעה כשורה, תוך חיוב המערער בהוצאות המשפט ושכר טרחת עורך דין.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: פסק הדין דן בתביעה בגין רשלנות רפואית במהלך לידת ילד שכתוצאה ממנה נולד עם שיתוק מוחין (CP) המשפיע על כל גפיו וגורם לנכות קשה. נקבעה חבות הנתבעת ברשלנות רפואית בגלל כשל בפיקוח ובמניעת סיכון בעת זירוז הלידה. הוזכרו חוות דעת מומחים רב תחומיות המסכמות כי הילד סובל ממצב קשה במיוחד הכולל קוודריפרזיס, פיגור שכלי ונכות נוירולוגית בשיעור 100%. טענות בנוגע לקיצור תוחלת חיים נדונו לעומק, תוך התייחסות למחקרים רפואיים עדכניים ולפסיקה, וקבע בית המשפט כי יש קיצור תוחלת חיים מוערך ב-5 שנים. נושא הפיצוי כולל: פיצוי על כאב וסבל בסך 250,000 ש"ח, הפסד השתכרות ופנסיה על בסיס שכר ממוצע במשק, פיצוי על עזרת צד ג' בעבר ובעתיד הכולל העסקת עובדים סיעודיים, ניידות עם רכב מותאם, טיפולים רפואיים ופרא-רפואיים פרטיים במחירים משוקללים ולאחר ניכוי הטיפולים בחינם בקופת החולים, אביזרים רפואיים כגון כסא גלגלים, והוצאות להתאמת דירת מגורים לצרכי הנכה. בשאלה אם יועסק עובד ישראלי או זר לטיפול סיעודי, הובע דגש על חשיבות התקשורת והקשר התרבותי עם המטפל. ההוצאות הרפואיות לעתיד מחושבות על פי הצרכים הרפואיים הפרטניים של הנפגע ולאו דווקא על בסיס סל הבריאות הציבורי, כאשר ההטבות מהקופה והגמלאות ינותחו בניכויים מתאימים. עניין הפיצוי העתידי יישאר פתוח למעקב והתחשבנות נוספת בהתאם להתפתחויות בטיפול והטבות ציבוריות. פסק הדין מפרט רבות את ההשלכות המדיקליות, הפסיקתיות והחברתיות במקרים של נזק סיעודי ממושך.

תוצאה: הנתבעת הורשעה ברשלנות רפואית ומחוייבת בפיצויים עתק לתובע בסכום כולל של כ-6.8 מיליון ש"ח, כשהסכומים חלקם מושהים לצורך בירור זכויות בטיפולים ציבוריים והכנסות נוספות. הפיצוי כולל נכות קשה, כאב וסבל, הפסד השתכרות ופנסיה, עזרת צד ג' (סיעוד), עלויות ניידות, טיפולים רפואיים והוצאות התאמת דיור. קיימת התחשבות בקיצור תוחלת חיים ופיצוי נפרד בגינו. פסק הדין מדגיש את חובת המזיק לשאת בכל הוצאות הנזיקין המוסמכות, תוך שמירה על זכויות הניזוק לאופטימיזציה של הטיפול ועצמאות מיטבית ככל הניתן.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: במסגרת תביעות בבית המשפט לענייני משפחה הוגשה בקשה לקיים דיון מקדמי בעקבות אי קבלת מסמכים הנדרשים להכנת טיעוני התובעות. ב"כ הנתבע טען כי בבית המשפט לענייני משפחה אין חובת גילוי מסמכים, והתבסס על תקנה 258ט ד לתקנות סדר הדין האזרחי הקובעת כי הוראות פרק ט' בענייני גילוי מסמכים אינן חלות בתובענות בענייני משפחה. השופט התייחס למבנה התקנות וציין כי למרות אי חלות פרק ט' בענייני משפחה, קיימת חובה לצרף העתקי מסמכים לכתבי הטענות במסגרת תקנה 114א, המונעת הגשת מסמכים כראיות ללא אישור בית המשפט במקרה של אי גילוי. כמו כן ציין השופט כי המעורבות השיפוטית בבית המשפט לענייני משפחה גבוהה יותר ויש למנוע התחמקות מגילוי ראיות. לפיכך, קיבל השופט את בקשת התובעות ולקח על עצמו לקבוע מועד לדיון מקדמי ופסק דין בקשר לסדרי הגילוי בגין המסמכים החסרים. התביעה דחתה טענות התובע בעניין עיכוב הדיונים ואי תום הלב, והוחלט להמשיך בתהליך בהתאם להוראות ניהול התיק בבית המשפט לעניינים משפחתיים.

תוצאה: בית המשפט קיבל את בקשת התובעות וקבע דיון מקדמי בנוגע לגילוי המסמכים החסרים להמשך התנהלות ההליך המשפטי, תוך הדגשה כי על הצדדים יש לשתף פעולה בגילוי ראיות במסגרת ההליך.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בני זוג שהתגרשו בשנת 1992, לאחר חתימת הסכם גירושין שקבע כי שלושת ילדיהם יהיו בחזקת האם ושהחלטות מהותיות על הילדים ייעשו בהסכמה, התמודדו עם בעיה משפטית בשנת 1998. האם אירחה בסופי שבוע ילד זר הנמצא בפנימייה, מבלי ליידע את האב. האב, שמתלונן שגם לא שולמו מזונות במשך כשנה ויש לו תביעה להפחתת מזונות, ביקש צו מניעה זמני שימנע את אירוח הילד או כל ילד זר אחר בבית האם עד להחלטה סופית בתביעה. האב טען שלפי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות זכאיות להחלטות מהותיות בנושאי הילדים דורשות הסכמה משותפת, וכי האם הפרה את ההסכם ואת חובותיה בהקשר זה. האם טענה בין היתר כי הבקשה צריכה להידחות על הסף בשל זהות הסעדים, חוסר ניקיון כפיים מצד האב ותום לב מצדו; כמו כן, כי אירוח הילד נבחן ופוקח על ידי עובדות סוציאלים לטובת הילדים. השופטת דחתה את טענת הדחייה על הסף, והדגישה שיש לאזן בין זכויות האב והאם. נקבע כי ההחלטה לארח ילד זר בחיי האם אינה החלטה מהותית הנוגעת ישירות לילדים ולכן אינה מצריכה הסכמה משותפת או מעורבות האב. הדין אינו מחייב את המשמורן להתייעץ בנושאים הבוחנים את ניהול חייו הפרטיים של ההורה, למעט מקרים של פגיעה ברורה בזכויות הילד או זכויות ההורה הלא משמורן. האב אכן הפר את חובת תום הלב בכך שלא העיד על תביעה להפחתת המזונות ועל אי תשלום המזונות בבקשתו לצו המניעה. לכן, השופטת קבעה כי אין להעניק צו מניעה זמני והורה לאב לשאת בהוצאות.

תוצאה: הבקשה לצו מניעה זמני נדחתה, והאב חויב בתשלום הוצאות משפט בסך 3,800 ש"ח לצורך שכר טרחת עורכי הדין של האם.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בפסק הדין מוצגת בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן על ידי בית משפט מחוזי בתל אביב במעמד צד אחד, לאחר שהמבקש לא הגיש כתב הגנה. פסק הדין המקורי ניתן בשנת 1995, והמבקש הגיש בקשה לביטול פסק הדין בשנת 1997, אך ללא בקשה להארכת מועד. רק בשנת 1998 הוגשה בקשה להארכת המועד, כלומר 16 חודשים לאחר מכן. המבקש טוען שהוא לא היה מיוצג משפטית בעת הגשת הבקשה המקורית ושהיה במצוקה כלכלית ונפשית, אך לא פנה לסיוע משפטי. בנוסף, המשיב לא שילם את המזונות שנפסקו בבית המשפט וטעון שחוב גדול תלוי ועומד נגדו. בית המשפט דן בסמכויות הרשם להאריך מועדים בהתאם לסעיף 90 לחוק בתי המשפט ומהות העניין כוללת בחינה של טיב הטענות ועובדות המקרה. למרות הצטברות המחדלים והפשלים מצד המבקש, בית המשפט החליט להיעתר לבקשה להארכת המועד לפנים משורת הדין, מתוך התחשבות בנסיבות, אך הורה כי בקשת הביטול עצמה תידון בפני שופט. המבקש חויב בתשלום הוצאות כספיות עקב התנהלותו המשפטית.

תוצאה: המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין הוארך לפנים משורת הדין, אך הבקשה עצמה תידון בפני שופט. המבקש חויב בתשלום הוצאות בסך 2,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

לצפייה לרכישה הזדהה