חיפוש פסקי-דין

תקציר AI: בדיון בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה מינה השופט מומחה רפואי בתחום א.א.ג לבחון תביעה שהוגשה נגד המוסד לביטוח לאומי. התביעה מתייחסת להכרה בליקוי שמיעה ולטנטון תמידי כתוצאה מחשיפה לרעש מזיק במסגרת עבודתו של התובע כרתך ומסגר מאז שנת 2007. העניין המרכזי הוא האם מתקיימים התנאים הקבועים בסעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי, לפיהם ליקוי השמיעה או הטנטון נחשבים כפגיעה בעבודה. הצדדים מוסכמים על עובדות מסוימות, אך חלוק בין הצדדים בשאלת קיומו של קשר סיבתי בין הליקויים לתנאי העבודה הספציפיים. המומחה יידרש להשיב על שאלות לגבי קיום פחת בשמיעה בשיעור הנדרש ועל הזיקה בין הליקוי לתנאי העבודה בסביבת רעש מזיק. נוסף לכך, ייבחן האם התובע סובל מטנטון תמידי וזאת בתנאים הקבועים בסעיף 84א. ההחלטה כללה גם הנחייה כי במידה ואחד הצדדים נמצא בקשר עם המומחה עליו ליידע את הצד השני והבית הדין בכתב תוך 7 ימים. כמו כן, נקבע כי המומחה יגיש את חוות דעתו בתוך 30 ימים. ההחלטה ניתנה ללא נוכחות הצדדים ותישלח אליהם.

תוצאה: מונה מומחה רפואי למתן חוות דעת בשאלות הסיבתיות לגבי ליקוי שמיעה וטנטון תמידי בקשר לעבודה בתנאי רעש; בית הדין קבע להעביר את התיק לעיון לאחר קבלת תשובות המומחה בתוך 30 ימים.

לצפייה לרכישה הזדהה

הזדהה

תקציר AI: התובעים היו בעלי דירה במצב מגורים שפרסמו מודעה למכירתה והתקשרו בזכרון דברים עם הנתבעת בנוגע למכירת הדירה במחיר של 950,000 ש"ח. במסגרת זכרון הדברים נקבע תשלום בתוך 8 חודשים ופיצוי מוסכם במקרה של הפרת ההסכם. הזכרון הצריך חתימה על הסכם מכר סופי תוך 14 יום, אך לא נחתם הסכם מחייב. לאחר מכן הנתבעת הודיעה על אי יכולתה לשלם ודחתה את התשלום, והעסקה לא יצאה לפועל. התובעים טענו כי הם הפסידו קונים פוטנציאליים, אך הנתבעת הגישה טענה נגדית לפיה התובעים הטעו אותה בנוגע לשטח הדירה וזכויות שימוש בחצר, כאשר החצר המצוינת אינה בחזקתם הבלעדית. בדיון הוצגו הקלטות המעידות שהתובעת מכרה את הנכס לאחרים במחיר גבוה מהסכום המוסכם, ולכן טענה כי לא נגרם לה נזק כספי. בית המשפט קבע כי זכרון הדברים לא הפך להסכם מחייב, בעיקר עקב הוראת סעיף 6 בו, וכי הנתבעת הצידה סיבה מוצדקת לסירוב לחתום על ההסכם, לאור הטעיות לגבי זכויות השימוש בחצר. לפיכך, דחה בית המשפט את התביעה ללא חיוב בהוצאות, כאשר ניתן ערעור לבית משפט מחוזי בתוך 15 יום.

תוצאה: בית המשפט דחה את התביעה וקבע כי זכרון הדברים לא מהווה חוזה מחייב, בהתחשב בסירובה ההוגן של הנתבעת לחתום על הסכם מכר מחייב בשל הטעיות לגבי זכויות השימוש בחצר. התובעים לא חויבו בהוצאות.

לצפייה לרכישה הזדהה

הזדהה

הזדהה

הזדהה

הזדהה

תקציר AI: בפסק הדין נדון ערעור מנהלי שהוגש על החלטת ועדת הערר לאסירי ציון, אשר דחתה את בקשת המערער להיחשב כאסיר ציון בהתאם לחוק התגמולים לאסירי ציון ובני משפחותיהם משנת 1992. המערער, עולה מאתיופיה שהגיש בקשה להכרה, טען כי שהה במעצר או מאסר לתקופה של לפחות שישה חודשים, כשנחטף ונכלא בגונדר, באומרה ובמקומות נוספים באתיופיה לאחר שניסה לעלות לארץ ישראל. המערער הוסיף כי יציאותיו המועטות להנאת מזון וצרכים במהלך שהותו לא מפריעות להתגלות מצב של מעצר במסגרת החוק, כפי שהוגדר.

תוצאה: הערעור נדחה. לא ניתן צו להוצאות. בית המשפט סבר כי הראיות הובאו כראוי ושיקול דעת הוועדות המוסמכות היה סביר ומבוסס, וכי המערער לא הוכיח כי שהה במאסר או מעצר כפי שנדרש בחוק התגמולים.

לצפייה לרכישה הזדהה

הזדהה

הזדהה