חיפוש פסקי-דין

לרכישה הזדהה

לרכישה הזדהה

לרכישה הזדהה

תקציר AI: הבנק הגיש תביעה כנגד ערב להלוואה בסך 160,221 ש"ח לאחר שהחייב העיקרי חדל לשלם את ההלוואה. הנתבע, הערב, טען שההלוואה סולקה בפירעון מוקדם, כי לא ידע על החוב בשל הפרת חובת הגילוי של הבנק וכי קיים פער משמעותי בין סכום התביעה לבין הסכום במכתב הדרישה. הבנק הוכיח כי ההלוואה לא סולקה בפועל, אלא שהועברה לחשבון אחר לצורך גביית החוב והריביות בגין הפיגורים, וכי הודיע לנתבע בהתאם לחוק הערבות. הנתבע הציג מסמכים וטיעונים לפיהם חשב שההלוואה סולקה ורצה להיות מופטר מהערבות, אולם השופטת קבעה כי חוסר הידע או אי ההבנה של הנתבע אינם פוטרים אותו מהמחויבות. כמו כן, נמצא כי הנתבע קיבל הודעות לכתובת המוכרת לו, ובית המשפט לא מצא הוכחה שהבנק לא סיפק לו את כל ההודעות שהחוק מחייב, או שנגרם לו נזק מהיעדרן. בקשר להפרש בסכומים, הובהר כי חישוב החוב כולל ריבית בהתאם להסכם והריבית מותרת על פי חוק הערבות. חישובי הבנק נמצאו מדויקים. הנתבע לא הצליח להוכיח טעות בחישוב החוב או חובה נוספת שהבנק הפר. לכן, כל הטענות נדחו והבקשה להתגונן התקבלה באופן חלקי, תוך חיוב הנתבע בתשלום סכום החוב בפועל עם ריבית והוצאות משפט.

תוצאה: פסק הדין חייב את הנתבע לשלם לבנק את סכום החוב בצירוף ריבית בשיעור שנקבע, לצד הוצאות משפט ושכר טרחה, ודחה את טענות הנתבע לסילוק החוב ולטענות ההודעה.

לצפייה לרכישה הזדהה

לרכישה הזדהה

תקציר AI: התביעה הוגשה על ידי אדם שייבא רכב מארה"ב, וטען כי למרות ששילם את המסים הדרושים, רשות המיסים לא שחררה את הרכב או דרשה הפקדת פיקדון משמעותי עד לסיום חקירה. הנתבעת טענה כי טרם הושלמו ההליכים המקדמיים הקבועים בפקודת המכס, לרבות חישוב מחיר הרכב וערעור בוועדת הערר. התביעה נמחקה מחוסר מעש, אך בוטלה המחיקה לבקשת התובע שהמתין להחלטת הרשות. בהמשך, הנתבעת דרשה כי התובע ימציא את כתב הערר שנושא חותמת "נתקבל", על מנת להמשיך בליווי ההליך. התובע טען כי לא קיבל את כל המסמכים הנדרשים, אך לבסוף הגיש כתב ערר שלא היה חתום בחתימה זו. הנתבעת טענה כי כתב הערר שהוגש לא היה בתאריך המצויין ואף שאין עליו את החותמת המבוקשת. בית המשפט ביקש עדכון מהצדדים לגבי מצב הליכי הערר והאם כבר הושלמו ההליכים הייחודיים. כמו כן, ביקש שהנתבעת תסביר מדוע דרושה חותמת "נתקבל" על כתב הערר, בייחוד לאור העובדה שטרם הוצגה החלטה ממשית בעניין מחיר הרכב. הדיון ננעל בלעדית לצדדים תוך דרישה לעדכון בית המשפט בעניין מצב ההליכים.

תוצאה: בית המשפט דרש מהצדדים לעדכן את מצבן הנוכחי של ההליכים המקדמיים והערכת מצב טענות הצדדים, תוך בקשה להבהרות נוספות מנתבעת, ופסק כי התביעה תישאר פתוחה עד לקבלת המידע הדרוש ובהמשך יוחלט בהתאם להתפתחויות בהליכים המנהליים.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בפניית התובעת לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה בנושא תאונת עבודה שאירעה לה בסניף מעדניה, נקבע מינויו של מומחה רפואי מטעם בית המשפט לבחינת הפגיעה הרפואית שהתובעת סובלת ממנה בברך שמאל. ביום התאונה, בעת שעבדה, מעדה ונפלה עם ארגז גבינה על שתי ברכיה; התובעת טענה כי מאז היא חשה בכאבים בברך שמאל, בעוד שהן המוסד לביטוח לאומי והן בית הדין ביקשו לקבוע עם או בלי קשר סיבתי לפגיעה זו. המחלוקת המרכזית נסבה סביב השאלה האם קיימת פגיעה ברגל שמאל כתוצאה מתאונת העבודה והאם יש קשר סיבתי מובהק של מעל 50% בין התאונה לבין המחלה בברך השמאלית. כן נדרשה התייחסות האם התאונה השפיעה באופן מהותי על התפתחות המחלה ומהי מידת ההשפעה של הגורמים השונים – בין אם גורמים אחרים או התאונה עצמה – על מחלת הברך. הוחלט למנות מומחה יועץ רפואי שיבחן את התיק הרפואי הכולל מידע מקופות החולים ובתי החולים, וייתן חוות דעת שעניינה בשאלות אלו בהקדם האפשרי, תוך סייגים על תקשורת ישירה בין המומחה לצדדים ועל העדר בדיקה פיזית של התובעת אלא אם כן יתקבל אישור מיוחד לכך.

תוצאה: מונה מומחה רפואי שיספק חוות דעת לשאלות הסבירות והקשר הסיבתי בין תאונת העבודה לבין הפגיעה ברגל שמאל; הדיון לגבי קביעת הפגיעה וההשפעה שלה יוכרע בהתאם לחוות דעת זו.

לצפייה לרכישה הזדהה

לרכישה הזדהה

לרכישה הזדהה

תקציר AI: ביהמ"ש המחוזי בירושלים עסק בערעור על החלטת בית משפט השלום שדחה בקשת המבקשת להורות על פירוק שיתוף בנכסי מקרקעין בירושלים, בתמורה לאישור רכישת כל הנכסים בידה, מבלי לערוך מכירה פומבית. הנכסים היו בניהול משותף של צדדים בירושה, וניהולם בוצע על ידי עו"ד אחראי שהוחלף בגלל חוסר שיתוף פעולה. המבקשת, בעלת רוב הזכויות, הציעה לרכוש את כל הנכסים "כמקשה אחת" במחיר מבוסס על שומות שמאי שערך בית המשפט, וטענה כי יש למהר לסיים את השיתוף. המשיבים התמידו בדרישתם לפרק את השיתוף בדרך של מכירה פומבית או התמחרות, תוך ההתייחסות לכך שמכירה שאינה פומבית עלולה לפגוע בזכויות המיעוט ולהנחות אותם במחיר נמוך. בית משפט השלום אימץ חלקית את המלצת כונס הנכסים, שהתווה הליך מימוש שכלל ביצוע שיפורים והערכת שווי לפני מכירה פומבית. השופט המחוזי קבע כי הליך פירוק השיתוף הנכון הוא מכירה פומבית, שהיא הדרך המקובלת להבטחת תמורה הוגנת לכל השותפים, במיוחד לאור העובדה כי המבקשת בעלת רוב הזכויות. הועלתה ביקורת על התנהלות המבקשת שעשויה לעכב את המימוש ההוגן של הזכויות. כמו כן, נקבע כי החלטות בית משפט קמא לא היו החלטות סופיות לגבי כל הנכסים, ולכן הבקשה לפירוק על בסיס ההצעה של המבקשת נדחתה. הוחלט כי אין לעבור על הכלל במכירה פומבית, וכי יש לשמור על זכויות המיעוט בתקופת פירוק השיתוף.

תוצאה: בקשת רשות הערעור נדחתה; נקבע כי יש לפרק את השיתוף בדרך של מכירה פומבית כהוראת הדין המקובלת והצודקת; המבקשת נושאת בהוצאות בהליך.

לצפייה לרכישה הזדהה