חיפוש פסקי-דין

תקציר AI: נגד המשיבות מתנהלת תביעה לפיצוי נזקי תאונות דרכים. בית משפט השלום מינה מומחה אורטופדי אשר הוציא חוות דעת רפואית לאחר בדיקת המבקש. המסמכים שנשלחו מטעם המשיבה הראשונה התקבלו אצל המומחה רק לאחר חוות דעתו. המומחה עיין במסמכים אך סבר שאין צורך לשנות את חוות דעתו, אך לא ציין זאת בחוות הדעת. המשיבה הראשונה ביקשה לפסול את חוות הדעת בשל אי ציון המסמכים, ובית משפט השלום דחה זאת כ"פגם טכני" שאינו פוגע מהותית. על החלטה זו הוגשה בקשה לערעור לבית המשפט המחוזי, שהורה לפסול את חוות הדעת וזימן מומחה חדש. הערעור נדון כסוג של רשות ערעור. השופט דחה את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, קבע כי המומחה פעל בתום לב ועל אף השגגה והסטיה ממתן הדעת בהתאם לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, לא נגרם עיוות דין. לפיכך נדחתה פסילת המומחה, וחוות הדעת התקבלה. בית המשפט הותיר לצדדים את הזכות לחקור את המומחה ולהגיש בקשה נוספת לפסילה אם יש בכך צורך. המשיבה הראשונה חויבה בהוצאות בגין ההליך.

תוצאה: העתירה התקבלה, החלטת בית המשפט המחוזי בוטלה, החלטת בית משפט השלום התקבלה מחדש והומחקה פסילת חוות הדעת של המומחה. המשיבה הראשונה חייבה בהוצאות בסך 10,000 ש"ח.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: פסק הדין דן במחלוקת בין האם והאב בנוגע להסכם גירושין שנחתם ואושר בבית הדין הרבני, הכולל התחייבויות לשאת בהוצאות גידול הילדים ותשלום מזונות. האב חויב בתשלום מזונות בסך 1,600 ש"ח לחודש לילדים, אך ההורים והילדים ערערו על סכום המזונות הנמוך וחיוב האחיות לשפות את האב בגין כל סכום העולה על 300 ש"ח. בית המשפט המחוזי קבע כי ההתחייבות של האם לשאת בהוצאות בלבד והפטור שהסכים לו האב אינם תקפים ופוגעים בטובת הילדים, ולכן התחייבות האם שלא לתבוע מזונות ולשפות את האב בגין תביעות מזונות נחשבה בטלה. עם זאת, נושא חיוב האחיות והאם התחייבו לערבון לשיפוי הועלה לדיון נוסף.

תוצאה: ערעור האם והילדים בעניין גובה המזונות נדחה, ערעור האב נגד חיוב האחיות התקבל, והודעת הצד השלישי כלפי האחיות נדחתה. חיוב האחיות בתשלום פוצה עקב ההכרה בהתחייבותן כערבות שנפגעה עם ביטול התחייבות האם.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובעת, חברה מאריזונה שפיתחה ושמרה על סימן מסחרי רשום "CYBERSELL" בתחום האינטרנט, הגישה תביעה נגד הנתבעת מפלורידה בגין הפרת סימן מסחר, תחרות בלתי הוגנת והונאה. הנתבעת הקימה אתר אינטרנט משתמש בשם זה, אך שינתה אותו לאחר שנודע לה על זכויות התובעת. בית המשפט המחוזי באריזונה דחה את התביעה מחמת חוסר סמכות שיפוט, והערעור שהגישה התובעת נדון בבית המשפט לערעורים.

תוצאה: הערעור של התובעת נדחה; בית המשפט אישר את החלטת בית המשפט המחוזי בדחיית התביעה מחמת חוסר סמכות שיפוט אישית של מדינת אריזונה לגבי הנתבעת מפלורידה, מאחר שלא הוכח קשר ממשי ומכוון לפורום בפעילות הנתבעת באינטרנט.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בפסק דין זה, בית הדין הרבני האזורי בתל אביב יפו דן בתביעת אישה להכריז על בעלה כמורד, לאור סירובו לגרש אותה ובשל התנהגותו הכוללת עזיבת הבית ומגורים עם אישה זרה. האישה טענה כי בשל סירוב הבעל למלא את חובותיו כבן זוג ולשוב לשלום בית, יש להטיל עליו את חובת הגירוש ובמקביל לחייבו בתשלום הכתובה המגיע לה מן הדין. תחילה נדחתה תביעת בעל לחייב את האישה בגירושין, ולאחר מכן הוגשה תביעת האישה לשלום בית שהתקבלה, אך בפועל השלום בית לא שב על כנו. הבעל המשיך במגורים נפרדים עם אישה אחרת, והאישה, לאחר שנוכחה כי לא תושג תועלת בהמשך סירובה להתגרש, הגישה תביעה להכריז עליו כמורד ולחייבו בגט ובתשלום כתובתה. בית הדין הבהיר כי לפי ההלכה, במקרה שבעל מורד ואינו ממלא את חובתו כלפי אשתו, יש לה כי לא להישאר עגונה אלא לדרוש את כפיית הגט ממנו ולחייבו בתשלום דמי הכתובה. אף שהכתובה נחשבת כחוב שיש לגבות בדרך כלל רק לאחר מיתת הבעל או ביצוע הגט, נקבע כי במקרה של בעל מורד הכפייה היא להגשת הגט ולתשלום הכתובה אף לפני ביצוע הגט בפועל. בהתאם לכך, נפסק כי הבעל חייב להעניק את הגט ולהתייצב לתשלום הכתובה שסכומה נקבע לפי ההתחייבות התשלומים שהוסכם עליו. להצעד ראשון, נפסק עיקול חודשי מגובה משכורת הבעל בסך אלף ש"ח לטובת גביית כתובת האישה. פסק הדין מדגיש את זכות האישה שלא להישאר עגונה בשל סירוב הבעל לגרש אותה ומדגים את מערכת ההלכה המאפשרת להכריח בעל מורד למלא חובותיו כלפי אשתו.

תוצאה: בית הדין הכריז על הבעל כ"מורד" וחייב אותו להעניק לאשתו גט ולשלם לה את הכתובה, תוך הטלת עיקול חודשי על משכורתו בגובה אלף ש"ח לצורך גביית הכתובה.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: העותרים, בעלי זכויות בחלקות 51 ו-54 בגוש 6626 בתל אביב, פנו לבית המשפט בבקשה לבטל הודעת הקניית בעלות על שטחים שהופקעו למען קידום נתיבי אילון ותשתיות נוספות, בהתאם לתכנית בניין עיר (תב"ע) 2206 שאושרה לאחר הליכי התנגדות. העותרים טענו כי הם נודעו רק בשנת 1995 להודעה על ההפקעה וכי הודעת ההפקעה מחוסרת תוקף, וכי תב"ע 2206 כשלעצמה בטלה בשל חוסר סמכות. בית המשפט דחה טענות אלה לרוב, והדגיש כי לאחר שעברה תקופת ההתנגדות החוקית ללא ערעור מתאים, אסור לפגוע בתוקפה של תכנית בניין עיר שפורסמה כראוי ועברה את הליכים החוקיים. כמו כן, נזכר בפסיקת בית המשפט העליון ש"כל אדם המעוניין בתכנית רשאי להגיש התנגדות בדרך ובמועד שנקבעו בחוק", ואחר כך אין להטיל ספק בתוקפה. בית המשפט סבר כי העותרים החמיצו את המועד החוקי למתן התנגדות ולא ניתן להעלות טענות חדשות לאחר שנים מאז אישור התכנית. לפיכך, העתירה נדחתה, והעותרים חייבו בהוצאות השונות של הצד המשיבה.

תוצאה: בית המשפט דחה את העתירה וביטל את הטענות לביטול הודעת הקניית הבעלות, תוך חיוב העותרים בתשלום הוצאות בסך 7,500 שקלים.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובעת, אמו של הנתבע, הגישה עתירה להצהיר כי היא הבעלים של רכב שנרשם על שמה ונעקר בידי הנתבעת במסגרת הוצאה לפועל כנגד הנתבע, בנה. הנתבעת טוענת כי רישום הרכב על שם התובעת הוא פיקטיבי והנתבע הוא הבעלים האמיתי המשמש ברכב. הדיון מתמקד בשאלת הבעלות ובהשלכות של חוזה למראית עין על הבעלות בנכס המעוקל. החוק מאפשר לצד שלישי להגיש עתירה להוכחת בעלותו בנכס המעוקל אך כמו כן הוא מדבר על נטל ההוכחה בהתאם לחזקת החזקת הנכס. הוכח כי הנתבע הוא המפעיל והמשתמש העיקרי ברכב, משלם עבור ביטוח והוצאות תחזוקה, בעוד התובעת לא הציגה ראיות לתמיכה בטענתה למימון הרכב. בית המשפט קבע כי נטל ההוכחה מוטל על התובעת והיא לא הצליחה להוכיח כי הרכב בבעלותה האמיתית. מול טענה של חוזה למראית עין, נפסק כי צד שלישי רשאי להעלות טענה זו ולהביא לביטול החוזה אם תוכח. עם זאת, המעורבות של נאמנות ומדיניות ציבורית מחייבת איזון בין זכות הנושים לבין זכויות הבעלים. בסופו של דבר התקבל כי הרכב בבעלות הנתבע לאמו, ולפיכך נדחתה התביעה.

תוצאה: בית המשפט דחה את תביעת התובעת להכרה כבעלים של הרכב, קבע כי הנתבע הוא הבעלים האמיתי, והורה לתובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 2,000 ש"ח.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: פסק הדין עוסק בשאלה אם בית החולים התרשל בטיפולו בלידת התובע, שהובילה לשיתוק ע"ש ארב ושבר בעצם הבריח.

תוצאה: פסק דין בעניין זה הוכר כמוולת רשלנות רפואית כתוצאה מחוסר תשומת לב מספקת לגודל העובר והחלטות נכונות במהלך הלידה. בית החולים נדרש לפצות את התובע ב-2,350,000 ש"ח.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התביעה התמקדה בקביעת מזונות קטין שנולד לנישואין קודמים, כאשר הנתבע חי עם משפחתו החדשה וילדיו מנישואין נוכחיים וקודמים. האם התובעת משתכרת בממוצע 4,905 ש"ח נטו, ולטענתה אין שינוי במצבה הכלכלי. הנתבע עובד בחלוקת עיתונים בשעות הבוקר ומשתכר כ-2,860 ש"ח נטו, לעומת תקופה שבה היה מובטל וקיבל דמי אבטלה. אשתו של הנתבע החלה לעבוד מתאריך מסוים ומשתכרת כ-3,300 ש"ח נטו. בהליך לא הובאה עתירה למזונות עבור רכיב חוגים, ונמסר כי הוצאה זו לא תיכלל. הוצאות המזונות חושבו על בסיס אומדן, והתבססו על צרכים הכרחיים בסך 1,540 ש"ח לחודש, הכוללים בין היתר דמי טיפול כמו מעון לילד בן שנתיים וחצי, כחלק מצרכים הכרחיים או מדין צדקה.

תוצאה: הוחלט כי הנתבע ישלם למזונות הקטין 1,540 ש"ח לחודש, צמוד למדד, החל מתאריך תחילת עבודת אשתו, עם תוספת קיצבת ילדים וקיזוזים להוצאות קודמות, ולא ניתן צו להוצאות.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בית המשפט לעניני משפחה דחה את תביעת המזונות של האשה נגד בעלה, בטענה שסמכות הדיון היא לביה"ד הרבני. במעמד הערעור, לא הוגשו עיקרי טעון כראוי, והדיון התקיים על בסיס כתב הערעור ונימוקיו. השופט קבע שהסמכות לדון בתביעת המזונות של האשה היא גם כן לביהמ"ש לעניני משפחה, כיוון שתביעת הגירושין שהוגשה לביה"ד הרבני לא הוכחה כ"נה" או נכונה. בנוסף, טרם הוגשה בקשה כדין או תצהיר התומך בטענת חוסר הסמכות וטענת הקפדה על סמכות ביה"ד הרבני לא הוכחה כראוי, ככלותיו לא שולמו אגרות התביעה בביה"ד והרבני דחה את הדיון ואף נסגר התיק כתוצאה מחוסר מעש. כמו כן, שני הצדדים היו מודעים לכך שאין תיק גירושין פעיל בביה"ד הרבני. לפיכך, נכללת סמכות הדיון בענייני המזונות במסגרת ביהמ"ש לעניני משפחה. השופט הדגיש כי טענת חוסר סמכות חייבת להיות מוגשת ולעמוד על בסיס עובדות מאומתות באמצעות תצהיר, ושלא כך נעשה במקרה זה. בסיכום, מוצא בית המשפט כי החלטת בית המשפט הקמא לדחות את התביעה היא שגויה וכי סמכות הדיון בענייני המזונות היא בידי בית המשפט לענייני משפחה.

תוצאה: פסק הדין של בית המשפט הקמא בדחיית תביעת המזונות בוטל. נקבע כי הסמכות לדון במזונות האשה והילדים היא לבית המשפט לעניני משפחה. המשיב יחויב בתשלום הוצאות הערעור ושכר טרחת עורך דין בסך 3,000 ש"ח עם ריבית והפרשי הצמדה עד לתשלום.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: פסק הדין עוסק בשאלות הנוגעות לפיצויים סטטוטוריים בעקבות הפרה של זכויות יוצרים במחירון בנייה. בית המשפט המחוזי קבע כי המשיבה העתיקה חלקים מהמחירון של המערערת במספר חוברות, אך פסק עבור הפיצוי את הסכום המינימלי במסגרת פיצוי אחד על הפרה חוזרת של זכות יוצרים אחת. דקל, המערערת, טוענת כי כל חוברת היא יצירה עצמאית ולכן יש להכיר בכל חוברת כהפרה נפרדת הזוכה לפיצוי נפרד, וכי הפיצוי שנפסק נמוך מדי ואינו משקף את עוצמת ההפרה. התנגדות למשיבה טוענת כי לא הוכח נזק ולכן אין מקום לפיצוי סטטוטורי. בית המשפט דן בפרשנות סעיף 3א, ומתבסס בפס"ד שגיא לפיו פיצוי סטטוטורי יכול להיות יחיד או מרובה לפי מספר זכויות היוצרים המופרות בפועל, ולא לפי מספר פעולות ההפרה או העותקים. כלוחם באיזון בין מדיניות שיקולים משפטיים, נקבע כי כל חוברת נפרדת מהווה יצירה עצמאית בעלת ערך כלכלי נפרד, והעתקה של כל חוברת היא הפרה נפרדת המאפשרת פיצוי נפרד. בנוסף, הובהר כי פיצוי סטטוטורי ניתן גם אם התובע לא הצליח להוכיח נזק ממשי, אך יש מקום לשקלל את הראיות שהוצגו לגבי הנזק לבחירת גובה הפיצוי. בית המשפט דחה את טענת המשיבה כי אין אפשרות לפיצוי סטטוטורי במקרה שכזה, והציע לפסוק פיצוי מינימלי עבור כל חוברת, סה"כ 110,000 ש"ח, לצד תשלום הוצאות משפט. בפסק הדין משולבות התייחסויות ומושגים מדיני השוואה למשפט האמריקאי ולחקיקה מקומית מתוקנת.

תוצאה: הערעור התקבל; במקום פיצוי אחד של 10,000 ש"ח נפסק סכום של 110,000 ש"ח עבור 11 הפרות נפרדות; המשיבה תשלם גם הוצאות משפט בסך 25,000 ש"ח.

לצפייה לרכישה הזדהה