חיפוש פסקי-דין

תקציר AI: בפסק הדין נדונה בקשה לדחייה על הסף של תביעת מזונות שהגישה המשיבה נגד המבקש. שני הצדדים התגרשו והסכימו כי המבקש ישלם מזונות למשיבה בסכום מסוים, שהוסכם והפך לפסק דין. לאחר מכן הגיש המבקש תביעה להפחתת מזונות בבית הדין הרבני, אשר נדחתה והמבקש חויב לשלם סך גבוה יותר. המשיבה הגישה תביעה חדשה למזונותיה וטענה כי בית המשפט לענייני משפחה חסר סמכות לדון בתביעה זו מאחר וכבר התקיים דיון בבית הדין הרבני בנושא מזונותיה. המבקש טען כי הסמכות הוקנתה לבית הדין הרבני מכיוון שהמשיבה הייתה צד לדיון ההוא, ולכן אין סמכות נוספת לבית המשפט לדון בתביעה. בית המשפט בדק את סוגיית הסמכות ופסיק כי סמכות בית הדין הרבני לדון במזונות קטין מוגבלת במקרים בהם הקטין היה צד להליך והנושא נדון לגופו. במקרה הנוכחי, המשיבה הייתה צד לדיון אך רק כנתבעת בתביעה להפחתת המזונות ועל כן לא ניתן להקנות לבית הדין הרבני סמכות כוללת בנושא המזונות. כמו כן, הדיון הקודם בבית הדין הרבני לא עסק בצרכי הקטין לגופו אלא כלל החלטה סתמית על סכום המזונות בלבד. לפיכך, בית המשפט דחה את בקשת דחיית התביעה מטעמים הנוגעים להסמכות ולמהות הדיון הקודם. התיק נקבע להמשך דיונים, והוחלט כי החלטה בדבר מזונות זמניים תינתן בהמשך.

תוצאה: בית המשפט דחה את בקשת המבקש לדחיית תביעת המזונות על הסף והמשיך בהליך המשפטי בנושא, תוך קביעה כי סמכות בית הדין הרבני אינה מנעה את הפנייה לבית המשפט לענייני משפחה.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: הבקשה שהוגשה במסגרת הליך המרצת פתיחה ביקשה לבטל את רישום המשכנתא לטובת המשיב על זכויות חכירה בנכס מקרקעין, שנרשמה למרות שהמבקשת טענה שלא הסכימה למשכון הנכס אלא לחתימה על כתב ערבות מוגבל. המבקשת טענה כי עו"ד מזרה חתם בשם המבקשת על הסכם הפשרה ללא הסכמתה. המשיב טען כי הבקשה הוגשה בהליך שאינו בנמצא ואינה נושאת תצהיר, וטען לשיהוי. עו"ד מזרה טען כי פשר השינוי היה בידיעתה ובהסכמת המבקשת. פסק הדין מתייחס ללשון ההלכה בנוגע להסכמי פשרה שזכו לתוקף פסק דין ולכך שהבקשה לביטול פסק דין כזה צריכה להידון בהליך עצמאי ואינה ניתנת לביטול במסגרת הליך כנגד המשכנתא. לפיכך נדחתה הבקשה מאחר ובית המשפט יכול היה להכריע בטענות אלו רק במסגרת תביעה נפרדת לביטול פסק הדין או הסכם הפשרה.

תוצאה: הבקשה לדחיית התנגדות למשכנתא נדחתה מחמת אי קיום הליך מתאים, ללא צו להוצאות.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: פסק הדין עוסק בתביעה כספית שהגיש הבנק נגד שני נתבעים – החייב והערב – במסגרת חשבון בנק משותף. נגד הנתבע הראשון ניתן פסק דין בהיעדר הגנה, והנתבע השני זכה ברשות להתגונן והגיש כתב הגנה, תוך שהעלה טענה לצד ג' – שותפה בחשבון, לא נטל חלק בתשלום לטענתו, אך טענה זו לא הוכחה. הצד ג', שותפה בחשבון, לא התייצבה להעיד בבית המשפט ולא הוגשו עדויות מטעמה. מנהל סניף הבנק העיד שצד ג' הייתה ובכל עת נותרה בעלת החשבון. דפי החשבון הראו כי משיכות הכספים שימשו לצרכי משק הבית המשותף של בעלי החשבון. הנתבע הודה בחתימת הערבות לחשבון המשותף בהסתמך על בקשת אחד מבעלי החשבון מתוך ידיעה שצד ג', שותפה בחשבון, מסוגלת לעמוד בחובותיה. טענת צד ג' כי הערבות נחתמה רק עבור בעל אחד בחשבון לא התקבלה, כיוון שהערבות נסובה על מסגרת אשראי מחשבון משותף שהיה פעיל בעת החתימה. בנוסף, נקבע כי זכות החזרה של הערב כלפי צד ג' מבוססת על חוק הערבות וחוק עשיית עושר ולא במשפט, משום ששניהם היו בעלי החשבון ונהנו ממנו. לפיכך, בית המשפט חייב את צד ג' לשלם לנתבע סכום של 70,000 ש"ח בתוספת ריבית והצמדה מהיום, וכן הוצאות משפט וייצוג בסך 5,000 ש"ח. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים, והעתק ממנו יימסר לבאי כוחם.

תוצאה: בית המשפט חייב את צד ג', שותפה בחשבון הבנק, לשלם לערב סכום של 70,000 ש"ח בתוספת ריבית והוצאות משפט כולל שכר טרחה.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: הנאשם הוא תושב כפר בית ענאן, שהוגש נגדו כתב אישום בעבירות חטיפה לשם רצח או סחיטה ותקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות. כתב האישום מתאר אירוע שבו המתלונן נחטף ונחבל באלימות חמורה בעקבות חשד לקשר רומנטי בין המתלונן לאשת הנאשם. המתלונן טען כי נחטף ונחבל על ידי קבוצת אנשים, כולל הנאשם, שהכו אותו, האכילו עליו סיגריות בוערות ואיימו להורגו. מצד הנאשם, הוא הכחיש את המיוחס לו וטען כי בזמן האירוע היה בעבודתו במסעדה בעין כרם, מגובה בעדות מעסיקו ועובדים נוספים. הפרוטוקולים הרפואיים מתארים חבלות מינוריות בלבד, התואמות פחות לתאור התקיפה הקשה. בנוסף, קיימות סתירות ושינויים בגרסאות המתלונן לאורך חקירותיו, וכן חוסר תמיכה של עדים שהוזכרו על ידו. לאור מיעוט ראיות משמעותיות והיעדר אפשרות להוכיח מעבר לספק סביר את השתתפותו של הנאשם במעשה האלימות, פסק הדין דן בחוסרים בראיות וחוסר אמינות גרסאות הצדדים. גם טענת האליבי של הנאשם עם כרטיסי העבודה הוצגה כמפוקפקת בשל ליקויים בכרטיסים, אך ההוכחות שהציג הנאשם לא מולטו בהכרח לצדק נסיבת. בנוסף, המאשימה ביקשה להרשיע את הנאשם גם בעבירת שידול, אך לא הובא הוכח יסוד עובדתי המאפיין שידול, כי הפניה למשטרה הפלסטינית הייתה דרך חוקית המותרת לשם הגשת תלונה. מתן הסולחה בין המשפחות והשבת תעודת הזהות למתלונן לא הוכיחו קשר מוחלט בין הנאשם למעשי האלימות. בסופו של דבר, בית המשפט זיכה את הנאשם מחמת הספק על רקע חוסר מהימנות הגרסאות, הפרת פרופורציה בין תיאור התקיפה לחבלות בפועל והיעדר הוכחות חותכות.

תוצאה: הנאשם זוכה מחמת הספק בעבירות החטיפה והתקיפה החמורות המיוחסות לו. בנוסף נדחתה טענת המאשימה בנוגע להרשעת הנאשם בעבירת שידול.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: הנאשם, יליד 1980, הודה במסגרת עסקת טיעון בכל עובדות כתב האישום, בו הורשע בעבירות קשירת קשר לביצוע פשע ונשיאת נשק בהתאם לסעיפים שונים בחוק העונשין וקודמות מניעת טרור. במסגרת העסקה הוסכם כי המאשימה תבקש להטיל עליו 30 חודשי מאסר, בעוד הסניגור ביקש 20 חודשי מאסר בלבד. שירות המבחן הוזמן לבחון את הנאשם, והציג פרופיל של צעיר נורמטיבי שמצדיק פיקוח מתון. נקודות זכות לנאשם כללו עבר נקי, הודאה בעבירות, חיסכון בזמן בית המשפט, תפקוד נורמטיבי בעבר, וחרטה כנה. בית המשפט קבע כי למרות הרצון להרחיק את הנאשם בשל הסיכון למימוש רעיונותיו, העונש המבוקש אינו מופרז. בסופו של דבר, נדון הנאשם ל-24 חודשי מאסר בפועל המנויים מיום מעצרו, בנוסף ל-12 חודשי מאסר על תנאי שייושמו אם יפגע בחוק בתוך שלוש שנים משחרורו. נקבעה זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט העליון.

תוצאה: הנאשם נידון ל-24 חודשי מאסר בפועל ועוד 12 חודשי מאסר על תנאי, כשנלקחו בחשבון נסיבות אישיות וחרטה, וזכות ערעור הוענקה במסגרת החוק.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התביעה מתמקדת בשאלה האם ביתו של התובע נמצא בתחום מדינת ישראל, וכפועל יוצא האם הוא זכאי לביטוח בריאות ממלכתי כתושב ישראל. בית הדין קיבל את אישור משרד החוץ שקבע כי מיקום בית התובע נמצא מחוץ לגבולות המדינה, ואישר כי תעודת שר החוץ מהווה ראיה מכרעת וניצחת בקביעת תחום השטח הנידון. על אף טענת התובע כי יש לראות בו תושב ישראל עקב זיקותיו למדינה, דחה בית הדין טענה זו והבהיר כי התושבות נקבעת בעיקר על פי מיקום מגורי הקבע. מאחר ומקום מגוריו הקבוע של התובע הוא מחוץ לגבולות ישראל ואין ראיה לכך שהמגורים הם זמניים, אין לראות בו תושב ישראל. הטענה בנוגע לסעיף 58 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, שמגביל זכויות מבוטחים עקב היעדרות בחו"ל, נדחתה גם היא, מאחר שהתנא הבסיסי הוא היות התובע תושב המדינה, וזהו התנאי העיקרי לזכאות לשירותי בריאות לפי החוק. לכן, נדחתה התביעה לחלוטין וללא צו להוצאות.

תוצאה: בית הדין דחה את התביעה מכל וכל וקבע כי התובע אינו תושב ישראל ואינו זכאי לביטוח בריאות ממלכתי, ללא צו להוצאות.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: מדובר בערעור שהוגש על החלטת ראש ההוצאה לפועל שהתקבלה לטובת המשיבה, שבה היא טענה לפרעתי בנוגע לחובות שהיו לה כמקשה בערבות יחד עם חובת עיקרית וערבים נוספים. הבנק, המערער, פתח שלושה תיקים להוצאה לפועל נגד החייבת העיקרית, הערבים פוסין והמשיבה. המשיבה שילמה תשלומים חודשיים לתיק שלה עד להפסקתם לאחר שהמערער הודיע על הסדרים עם החייבת העיקרית והערבים פוסין, אך תשלומים אלה לא עודכנו בתיקים אחרים. המערער טען כי יש לערוך חקירות לאימות טענות ותשלומים, וכי טענת פרעתי של המשיבה אינה מפורטת ואינה עומדת בנטל ההוכחה. כמו כן, טען כי יש להפסיק את הטיפול כי בקשה דומה נדחתה בעבר. ראש ההוצאה לפועל דחה טענות אלו, והגיע למסקנה שהתשלומים של הערבים פוסין נזקפים על חובם, וכי אי הדיווח של המערער פגע בזכות ההגנה של המשיבה. התנהלות ב"כ המערער נחשבה לראויה לביקורת אך לא הגיע לגדר מרמה. בית המשפט דחה את הערעור בעצם הענין וקבע שיש לסגור את תיק ההוצל"פ נגד המשיבה, אך קיבל את הערעור בקשר לקביעות השליליות נגד ב"כ המערער והפחית את עיקר ההוצאות שנפסקו. במקביל, נדחתה בקשת המשיבה לפסילת השופט תוך דחיית ההכרעה המיידית על כך.

תוצאה: הערעור נדחה והוחלט על סגירת תיק ההוצאה לפועל כנגד המשיבה בגין החוב של החייבת העיקרית. הקביעות השליליות ביחס לב"כ המערער בוטלו עקב העדר הוכחה למרמה. לא פוסקו הוצאות בערכאה זו. בקשת הפסילה נדחתה ללא הכרעה פרטנית.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: הערעור עוסק בהחלטת רשות המס לחייב את המערערות במס עבור ויתור מצד מועצה מקומית על היטלים ואגרות בגין עבודות פיתוח שנעשו על ידי המערערות במקום התשלום הרגיל. ההחלטה מסתמכת על הסכם בין המערערת למועצה, הקובע כי העבודות מבוצעות ותשלום ההיטלים חלים לגביה. המערערות טוענות כי אין בויתור ממשי מצד המועצה וכי הפטור מהיטלים מבוסס על חוקי העזר בלבד, ללא הסדר חליפין. בדיון קודם בין צדדים שונים התקבלה החלטה כי הסכומים אינם בלתי סבירים, אך בפסק דין זה המשיב מציג טענה מקדמית כי פסק הדין הקודם מונע מחלוקת עובדתית בגין השתק פלוגתא. המערערות טוענות כי אינן מערערות על תקפות ההסכם, אלא רק מפרשות את הקשר בין ההסכם להסדר החוקי בנושא הויתור. הדיון דוחה את טענת ההשתק ומקבל כי מדובר בפרשנות של ההסכם ביחס להסדר החוקי. לפיכך, נושא תקפות ההסכם אינו שנוי במחלוקת והטענה המקדמית נדחית. הותקנו הוצאות והדיון נדחה להמשך לקביעת המשך ההליך.

תוצאה: נדחתה טענת ההשתק פלוגתא של המשיב בנוגע לפרשנות ההסכם, נקבע כי תקפות ההסכם אינה שנויה במחלוקת, והערעור נקבע להמשך דיון בהליך. נקבעו הוצאות לצד המערערות.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובע, שנפגע בתאונת דרכים בשנת 1996 בעת שנהג ברכב בבעלותו, טען כי בעת התאונה הייתה הנתבעת חברת הביטוח המבטחת של הרכב. הנתבעת הכחישה את חבותה בטענה כי לתובע לא היה רשיון נהיגה בר תוקף בעת התאונה, ולכן הפוליסה לא כיסתה את התאונה. התובע הציג רשיון נהיגה אמריקאי ובינלאומי וטען כי שהייתו בארץ הייתה זמנית על בסיס מעמדו כתייר, ולכן רשיון הנהיגה היה תקף. ההליך כלל חוות דעת רפואית שהעניקה לתובע %10 נכות צמיתה, אך הדיון התרכז בשאלת החבות המשפטית של הנתבעת.

תוצאה: התביעה נדחתה, והנתבעת לא חויבה לפצות את התובע בשל היעדר רשיון נהיגה בר תוקף; התובע חויב בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחה.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: העתירה עוסקת בפסילת תוצאות מכרז שהוציאה רשות מקומית לתחזוקה ופיתוח שטחי גינון בעיר. המבקשות, שהן חברות גינון, טענו כי על המעורבת הראשית במכרז להתקשר עם המשיבות בלבד, כי החלטות ועדת המכרזים בטלות וכי הן זכאיות להשתתף במכרז כזוכות. המכרז כלל דרישה לערבויות תקניות ומסמכים המאשרים ניסיון בתחום. הוועדה המליצה לפסול חלק מהצעות, ולמנות מספר זוכים בשיעורי הנחה מגובשים, תוך ניהול מו"מ לאחר סגירת ההצעות, מה שנטען כי פגע בשוויון ובהגינות ההליך. המבקשות טענו לפגמים בערבויות, לנסיגה לא מוצדקת מהצעות, ולפעולות לא תקינות של הרשות. בית המשפט דן בזכות העמידה לפנות בערעור, והכריע כי פגמים טכניים בערבויות אינם מהותיים, למעט פגם מהותי בערבות אחת מהמבקשות, שפסלה אותה כזוכה. נדונה גם הסוגיה של ניהול מו"מ לאחר סגירת המכרז, ונקבע כי הליך זה נעשה שלא כדין, מה שהוביל למחיקת החלטת הוועדה בנוגע להוזלת מחירים ומיוחס הזכאות לזוכים לפי הצעותיהם המקוריות ללא שינוי. צוות בית המשפט דחה את שאר העתירות ושמר על חלוקת העבודה כפי שהייתה במקור, תוך חיוב חלק מהצדדים בהוצאות משפט לפי פשרות שנקבעו.

תוצאה: העתירה התקבלה חלקית; בית המשפט ביטל את ההחלטה לנהל מו"מ לאחר סגירת ההצעות כמנוגדת לתנאי המכרז, ופסק כי הזוכים יהיו לפי ההצעות המקוריות בלבד. יתר העתירות נדחו, וחלק מהצדדים חויבו בהוצאות משפט.

לצפייה לרכישה הזדהה