חיפוש פסקי-דין

תקציר AI: פסק הדין עוסק בשתי בקשות רשות ערעור שהוגשו בנוגע להחלטות ראש ההוצאה לפועל בחדרה לדחות את טענות המבקשים להשבת כספים ששולמו על חשבון חוב, שכללו כספים שהופקדו בחשבון הבנק לפני פתיחת תיק ההוצאה לפועל. המבקשים טענו כי על הבנק להשיב להם כספים שהופקדו כחלק מהמימוש המשכון של כלי רכב ממושכנים, תוך התבססות על החלטת שופט מחוזי הקובעת את זכותם להשבה. עם זאת, ראש ההוצאה לפועל קבע כי סמכותו מוגבלת לסכומים שניגבו במסגרת הליך ההוצאה לפועל בלבד, בהתאם להלכת בית המשפט העליון בע"א 4199/97 (אוריאלי נ' סמואל), ולכן אין לו סמכות להורות על השבת כספים שנגבו מחוץ לתיק הוצאה לפועל, כולל כספים שהופקדו בחשבון הבנק טרם פתיחת התיק. עוד נדונה בקשת המבקשים להגיש ראיות נוספות לערעור, אך נדחתה מאחר שלא הציגו סיבה משכנעת מדוע לא הגישו ראיות אלה במסגרת הדיון הראשוני בפני ראש ההוצאה לפועל, בהתאם לכללי סדר הדין האזרחי ופסיקה קודמת המחמירה במקרים כאלה. הערכאה העליונה סירבה להתערב בהחלטות ראש ההוצאה לפועל, וזאת לאחר שסקירה מקיפה של העובדות, הנימוקים המשפטיים ופסיקה רלוונטית.

תוצאה: הערעורים נדחו ונותרו החלטות ראש ההוצאה לפועל על כנן; המבקשים חויבו בהוצאות של 4,000 ש"ח פלוס מע"מ לתשלום למשיב.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: המבקשת הייתה בעלת זכויות במחצית מנכס שבשיפוט הליך ההוצאה לפועל, ולכבודה נחתם חוזה מכר עם יקיריה שהלוו כספים מבנק משכנתאות. הבנק קיבל משכון על זכויות החייבים בדירה, והמבקשת חתמה על כתב התחייבות לטובת הבנק. כאשר החייבים לא עמדו בתנאי ההלוואה, פתח הבנק בהליך הוצאה לפועל למימוש המשכון. המבקשת ביקשה לעכב את ביצוע ההליך בטענה שאינה חייבת ושהזכויות שהועברו לחייבים אינן רשומות על שמם בלשכת המקרקעין אלא רק הערת אזהרה, כך שאין להם זכות בעלות ממשית בדירה. המבקשת הוסיפה כי לא קיבלה את תמורת מכירת הדירה ולכן התחייבותה בכתב ההתחייבות אינה תקפה. מנגד טען הבנק כי המבקשת מכרה את כל זכויותיה לחייבים ושהפינוי הוא לכל הנמצאים בדירה, וכן כי ההתחייבות שניתנה משקפת הסכמה למשכון הזכויות בדירה לטובתו. בית המשפט בחן את הסכם המשכון ואת כתב ההתחייבות וכתב כי המשכון כולל את זכויות הבעלות והחזקה בדירה, והמבקשת הינה מחויבת להעביר את הזכויות לחייבים כפי שהתחייבה. המשכון מכסה את זכויות החייבים בדירה ולכן הליכי המימוש נכון וראש ההוצאה לפועל הציל החלטתו. השאלה האם לראש ההוצאה לפועל יש סמכות לעכב את המימוש אינה מידע רלוונטי למסקנה בעקבות המשכון הרשום. הערעור נדחה והמבקשת חייבה בתשלום הוצאות ושכר טרחת עו"ד.

תוצאה: הערעור נדחה; נדחתה בקשת המבקשת לעכב את הליכי הפינוי, וההוצאה לפועל מיושמת בהתאם למשכון הרשום על זכויות החייבים בדירה; המבקשת חייבה בהוצאות ושכר טרחה בסך 3,500 ש"ח.

לצפייה לרכישה הזדהה

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: המבקשת, שהייתה בעלת מחצית מהזכויות בדירה, מכרה את זכויותיה לחייבים – בנה וכלתו – במסגרת חוזה מכר. החייבים קיבלו הלוואה מהמשיב (בנק למשכנתאות), כאשר נכס הדירה שימש כבטוחה במסגרת שטר משכון רשום לטובת המשיב. המבקשת חתמה על כתב התחייבות לטובת המשיב, שבו התחייבה להעביר את זכויותיה בדירה לחייבים עד תמוז 1996, ולהימנע מביצוע שינויים בזכויות אלו, כאשר אי-מילוי התחייבויותיה יביא לתשלום מיידי של ההלוואה. החייבים לא עמדו בתשלום ההלוואה, והמשיב פתח תיק הוצאה לפועל למימוש המשכון. ראש ההוצאה לפועל דחה את בקשות המבקשת לעכב את הליכי הפינוי, בין השאר משום שהמקרקעין ממושכנים לטובת המשיב, והבקשה אינה מבוססת מבחינה משפטית.

תוצאה: הערעור נדחה; ראש ההוצאה לפועל פעל כדין כאשר דחה את בקשות המבקשת לעיכוב הליכי הפינוי והמימוש, והמבקשת חייבה בתשלום הוצאות ושכר טרחת עורך דין למשיב.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו הוגש כתב אישום נגד אדם המואשם בקשירת קשר לפשע, חטיפה לשם עבירת מין וכליאת שווא. לפי כתב האישום, העורר קשר עם אחרים לחטוף נשים שעוסקות בזנות. המתלוננות זומנו לחדרים במלונות באילת ובתל אביב, הוזהרו בטענה שהן שוהות בארץ שלא כחוק, ונאלצו ללכת עם החוטפים למקומות שונים בהם הוחזקו עד שנמכרו לעיסוק בזנות. במהלך האירועים איימו על אחת מהנשים בסכין, שנאנסה על ידי חברי הקבוצה. המדינה ביקשה מעצר עד תום המשפט בטענה למסוכנותו והחשש לשיבוש הליכים, ובית המשפט נעתר לכך. העורר הגיש ערעור בטענה כי יש משקל יתר לטענת האיומים בסכין וכי חיובו בעבירה של חטיפה לשם עבירת מין מוטעה מכיוון שהמתלוננות עסקו בזנות, כמו כן טען כי מעצרו התארך מעבר למועד המירבי לפני התחלת המשפט. בית המשפט דחה את טענות העורר וקבע כי קיימות ראיות לכאורה המעידות על מעשיו החמורים והמסוכנים, כולל לאיומים בסכין, וכי אין חלופת מעצר הולמת. הוחלט לדחות את הערעור.

תוצאה: הערעור על מעצר עד תום משפט נדחה, והמעצר של העורר התקבל כחוק ונמשך לאור חומרת העבירות והראיות לכאורה.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: העורר עומד לדין בבית המשפט המחוזי בתל אביב על ניסיון לסחר בסם מסוכן מסוג הרואין, במשקל כולל של 97 גרם, והחזקת הסם ללא היתר. לפי כתב האישום, ביום האירוע, העורר יחד עם קטין החזיקו במנות הסם במקומות מסתור מתחת למחלף בן גוריון בכביש 1, ושכנעו נוסעי רכב טרנזיט לרכוש את הסמים. העורר נעצר יחד עם הקטין ונהג הטרנזיט, שהשימש להסעת אנשים מצרכני סמים. העורר חולק על הראיות וטען כי הוא כלל לא היה שותף לעבירות המיוחסות לו, וציין כי שהה במקום כהפסקה בדרך לעבודה לאחר שנאלץ לרדת מהמונית בשביל לחסוך כסף. כמו כן, טען כי קבלת המעצר עד תום ההליכים מהווה הפליה לרעה לעומת נהג הטרנזיט ששוחרר בערבות למרות אשמתו לכאורה בעבירה אחרת. המדינה טענה כי הראיות כוללות דיווחי תצפית, עדויות וניסיון הקשור להתנהגותו של העורר במקום, ולעמדת בית המשפט המחוזי יש בסיס ראייתי מספק לקשר בין העורר לבין הסמים. יתרה מכך, ממצאי הכסף בכיסו של העורר סתרו את גירסתו והתנגדותו למעצרה נחשבה לחסר תום לב. בית המשפט דחה את טענות העורר, בין היתר בשל שרשרת הראיות הנסיבתיות המקשרת אותו לעבירות, וכך אימץ את החלטת המעצר עד תום ההליכים תוך הפניית תשומת לב להבחנה בין מעמד העורר ונהג הטרנזיט מבחינת העבירות והעבר הפלילי שלהם. בית המשפט דחה את הערר והותיר את ההחלטה על מעצרו עד תום המשפט בעינה.

תוצאה: הערר נדחה והוחלט לשמור על מעצרו של העורר עד תום משפטו על בסיס ראיות נסיבתיות מוצקות ועל מנת למנוע סיכון הנשקף מהמשך החזקת הסמים וניסיון הסחר בהם.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התיק עוסק במשיב הנאשם בביצוע עבירות סחר בסמים מסוכנים במשך למעלה משנה והחזקת אקדח ללא רישיון, כולל חשד לאקדח גנוב. כתב האישום הוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה, ובית המשפט נדרש לדון בבקשת המדינה להאריך את מעצר המשיב לאחר שכבר עברו תשעת חודשים מאז הגשת כתב האישום לבית משפט השלום (קמא). שלב שמיעת הראיות החל אך לא הסתיים בעקבות היעדרותם של עדי תביעה המשויכים להליכים אחרים שהסתיימו רק לאחר זמן מה. למרות עיכובים שונים, ביניהם דחיות בקשות להעיד עדים מטעם ההגנה ושינויים באסטרטגיית ההגנה, הדיון עומד כיום בפני סיום. בית המשפט מציין כי העיכובים לא נחשבים לשיהוי חמור במיוחד לאור העומס במערכת המשפטית, וכן מדגיש כי ההליך החשוב הוא להבטיח שהחזקת המשיב במעצר נובעת מהגנה על הציבור בשל חומרת העבירות שיוחסו לו. עוד נשקלו חוסר הוודאות לגבי מהימנות חלק מהעדים שמסרו גרסאות סותרות, אך עדיין נשקפת סיכון ממשי לשחרורו ללא מעצר. לבסוף, אישר בית המשפט להאריך את מעצרו ב-60 ימים נוספים או עד להחלטת הדין, בהתאם למה שיתקבל מוקדם יותר בדיון.

תוצאה: בית המשפט האריך את מעצר המשיב ב-60 ימים נוספים או עד לכינוס הכרעת הדין, בהתאם למה שיתקבל מוקדם יותר.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: שני העוררים הובאו לדין באשמת קשירת קשר לשוד בנסיבות מחמירות, כאשר עורר 1 מואשם גם באחזקת סכין שלא כדין. המשיבה טוענת כי השניים עקבו אחרי קורבן בשעות הלילה, תקפו אותו באגרופים ובעיטות, לא הרפו גם כשהקורבן שכב על הרצפה, וגנבו את ארנקו שכלל סכום כסף קטן ומסמכים. לפני מעצרם השליך עורר 1 את הסכין שהייתה ברשותו, ועורר 2 ניסה לפגוע באגרופן. בית המשפט המחוזי הורה על מעצרם עד לתום ההליכים, וערעור זה עוסק בהחלטה זו. הצדדים לא נחלקו על קיום תשתית ראיות כלפי העוררים, והודאתם כוללת מעשי שוד נוספים שביצעו בחודש שקדם למעצרם תוך שימוש באלימות כלפי קרבנות. בא כוחו של עורר 2 ביקש לוותר על קבילות ההודאה בעבירות הנוספות, אך המחלוקת הייתה בעיקר סביב הצורך במעצר ומידת חומרת השוד. העוררים נטענו כי לא מדובר בשוד חריג, וכי ראוי לשקול חלופות למעצר. למרות לא נרשמו להם הרשעות פליליות קודמות, העובדות שהובאו מפי העוררים מראות כי מדובר בפעילות פלילית חוזרת, והיעדר הרשעות קודמות אינו שולל מעורבותם בפלילים. השופטת קבעה כי מתקיימת עילת מעצר וכי לא יתאים שימוש בחלופה, תוך הדגשה שהחלטתה התקבלה ביחס לעוררים הספציפיים ולנסיבות המקרה. בית המשפט העליון לא מצא עילה להתערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי, בהתחשב בחומרת העבירות והסיכון לשלום הציבור ולרכושו. לפיכך, ערר העוררים נדחה.

תוצאה: הערר נדחה; בית המשפט אישר את מעצר העוררים עד לתום ההליכים, מתוך האמונה כי מתקיימות עילות מעצר ושאין מקום לשימוש בחלופות למעצר במקרה זה.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: מדובר בבקשה לעיון מחדש במעצר עד תום ההליכים של חשוד שהוגש נגדו כתב אישום בעבירת סיכון חיי אדם על ידי השלכת אבנים על כלי רכב. בהליך הקודם נקבע כי ישנן ראיות לכאורה לעבירה וכי חומרת המעשה – השלכת אבנים על נתיבי תחבורה – מהווה עילת מעצר בשל הסכנה לציבור. הבקשה לעיון מחדש מתבססת על הטענה כי מאז מעצר החשוד חל שקט יחסי באזור מגוריו ובכלל באזורים הערביים בארץ. בנוסף, בא כוח החשוד הציג החלטות בתי משפט שונים המאפשרים חלופת מעצר במקרים דומים, ותנאים אישיים של החשוד הכוללים היותו מפרנס יחיד למשפחתו וקבלה ללימודים במכללה.

תוצאה: הבקשה לעיון מחדש במעצר עד תום ההליכים נדחתה, והמעצר של החשוד נשמר לאור חומרת העבירה והמשך הסכנה לציבור.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בפסק דין זה נדונות שתי בקשות לקיום צוואת המנוח, הצוואה מהשנה 1993 והצוואה המאוחרת מהשנה 1995. המנוח ביטל בצוואה מאוחרת את הצוואה שהייתה קודמת לה, כפי שמותר לפי חוק הירושה, במידה שהוראות הצוואה החדשה מתנגדות להוראות הקודמת. המשיבים מתנגדים לקיום הצוואה מהשנה 1995 בטענות כי המנוח לא היה כשיר נפשית ופיזית לבצע את הצוואה, הצוואה מזויפת, ושהייתה השפעה בלתי הוגנת על המנוח. בית המשפט מחיל את חובת ההוכחה על המבקש להוכיח כי הצוואה אמיתית, בעיקר כי חלו פגמים צורניים בהליך חתימת העדים. חוות דעת פסיכיאטרית מקצועית שהוצגה לבית המשפט קובעת שבמועד עריכת הצוואה המנוח היה כשיר והבין את תוכנה במלואה. בנוסף, עדי הצוואה העידו שהמנוח חתם על הצוואה מרצונו החופשי, וחתימת המנוח אומתה כאמיתית. לא נמצאו ראיות מצד המתנגדים לטענות זיוף או השפעה בלתי הוגנת; להיפך, הצוואה אף כוללת סעיף המורה להחזיר למתנגדים הלוואה. נקבע כי המבקש לא הפעיל השפעה בלתי הוגנת והצוואה משקפת את רצונו החופשי של המנוח, שנוצר נתק בין המנוח למתנגדים שייתכן שהניע אותו לשנות צוואתו. לפיכך נדחתה בקשת קיום הצוואה השנתית מ-1993, והוסמכה לקיים את צוואת 1995. בנוסף, המתנגדים חייבים בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחה בסך 3,000 ש"ח.

תוצאה: נדחתה בקשת קיום הצוואה מ-1993 והוסמכה קיום צוואת 1995; מתנגדים חייבים בהוצאות משפט ושכר טרחה למבקש.

לצפייה לרכישה הזדהה