חיפוש פסקי-דין

תקציר AI: בפסק דין זה דן בית המשפט בנושא פינוי נחלה מספר 27 במושב רמת רזיאל, לאחר הסכם מכר בין צדדים שהוביל למינוי כונסי נכסים לאכיפת ההסכם. אחד הצדדים לא עמד בתנאי הערבות שהוטלו עליו, ולא עיכב את ביצוע פסק הדין למרות התנגדותו. הכונסי נכסים פעלו בהתאם להחלטת בית המשפט ומתוך הכוונה לאכוף את ההסכם ופינו את הנחלה, תוך התמודדות עם התנגדות הצד שלא רצה לפנות מרצונו. הוצגו ונדונו טענות לגבי האופן שבו בוצע הפינוי, הטענות שההוצאות מוגזמות והאם צד שלישי אמור לשאת בעלויות הפינוי. בית המשפט דחה את טענות ההתנגדות, קבע כי לפינוי הייתה סמכות מלאה על פי פסק הדין ושההתנהלות של כונסי הנכסים הייתה ראויה ומוצדקת. כמו כן, נדחתה הבקשה להשית את הוצאות הפינוי על הצדדים שקיבלו את הנחלה או על כונסי הנכסים עצמם. הוצאות הפינוי אושרו והצד שמסרב לפנות את הנחלה חויב בהוצאות.

תוצאה: בית המשפט קיבל את בקשת כונסי הנכסים לאישור הוצאות ושכר טירחה של מבצעי הפינוי, הורה על פינוי הנחלה עם סיוע משטרתי במידת הצורך, דחה את טענות ההתנגדות להוצאות והטיל את הוצאות הבקשה על הצד המתנגד לפינוי.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובעת, בגיל 13 חודשים, נזקקה לניתוח הסרת נקודת חן בבית חולים בחיפה, בניהול מנתח ומרדים שהיו הנתבעים הראשונים, כאשר בית החולים מס' 3 סיפק את חדר הניתוח ותמיכה רפואית נלווית, כולל השגחת אחות בחדר ההתאוששות. הניתוח עבר בהצלחה אך בחדר ההתאוששות התובעת חוותה דום לב-נשימה שהצריך החייאה. התובעת נותרה נכה בשיעור 100% וביקשה פיצויים מהנתבעים. הצדדים הסכימו על פיצוי בסכום מסוים, ובהסדר נותרה מחלוקת על חלוקת נטל הפיצויים בין הרופאים לבית החולים. הנתבעים טענו זה כלפי זה ברשלנות: בית החולים טען לרשלנות הרופאים, והם טענו לרשלנות בית החולים והאחות שאחראית על ההשגחה. נקבע כי הרופאים אינם עובדי בית החולים אלא משתמשים בשירותיו בתשלום. חוות דעת רפואיות של מומחים ומשרד הבריאות מצאו כי טיפול וההשגחה בחדר ההתאוששות לא היו מספקים, בעיקר באי חיבור לניטור והעדר מתן חמצן בהתאם להוראות המרדים, והיו ליקויים בנוהלי בית החולים. האחות הייתה מנוסה, אך ג'ובית היה צוות חסר באותו יום. שתי קבוצות הנתבעים ביטחו את עצמם בנפרד. לבסוף, לאחר שקלול הטענות והראיות, נקבע כי האחריות בנזק מתחלקת באופן שווה: 50% על הרופאים ו-50% על בית החולים.

תוצאה: בית המשפט פסק כי יש לחלק את נטל הפיצויים שווה בשווה בין הרופאים לבין בית החולים, כל אחד ישא ב-50% מן הפיצויים לתובעת.

לצפייה לרכישה הזדהה

תוצאה: בית המשפט דחה את בקשת הארכת המועד להגשת בקשה לביטול פסק הבורר ופסק הדין המאשר אותו, אך לא דחה את התובענה העיקרית עם הסעד החלופי, ופסק כי התובענה תידון לגופה בהמשך. המבקש חויב בתשלום הוצאות משפט לצד המשיבה.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: הערעור הוגש נגד החלטת מפקח הרישום המקרקעין בירושלים שהטיל על המערער, דייר מוגן, לשאת בתשלום הוצאות החזקת הרכוש המשותף ובתשלום הוצאות המשיבים. הערעור עסק בשני נושאים עיקריים: הראשון, טענה כי אין לחייב דייר מוגן בתשלום הוצאות אלה, אך טענה זו לא נדונה לעומק כיוון שטרם הועלתה באופן מפורש מטעמים מעשיים. השני, שיעור ההוצאות שהוטל על המערער; המפקח הסתמך על החלטת האסיפה הכללית שהטילה על המערער חיוב פרופורציונלי שאינו מפלה לרעה. עורך דינו של המערער טען כי החיוב צריך להתבצע לפי חלקו ברכוש המשותף, קרי לפי היחס בין שטח רצפת דירתו לשטח רצפות כלל הדירות בבית המשותף. ב"כ המערער הסתמך על סעיפים 57 ו-58 לחוק המקרקעין, הקובעים שהשתתפות בהוצאות צריכה להתייחס לשיעור החלק ברכוש המשותף, אלא אם נקבעה התנייה אחרת בתקנון. בתקנון הבית המשותף לא נמצא סעיף מפורש לגבי קביעת שיעורי ההוצאות, וכמו כן לא הוגשה הסכמה מפורשת מהמערער להתניות אחרות. על כן הוחלט לקבל את טענות המערער בנוגע לשיעור ההוצאות, לבטל את החלטת המפקח בענייני שיעור ההוצאות והוצאות ההתדיינות, ולקבוע כי חלקו של המערער בתשלום ההוצאות יהיה לפי יחס שטח רצפת דירתו לסך השטחים בבית המשותף. למשיבה הוטל לספק למערער את הנתונים לקביעת היחס המדויק. מלוא הוצאות ההתדיינות תישא המשיבה בסך 3,000 ש"ח.

תוצאה: הערעור התקבל, פסק הדין של המפקח בוטל בנוגע לשיעור ההוצאות והטלת הוצאות ההתדיינות; חיוב התשלום נקבע על פי יחס שטח דירת המערער לשטח הדירות בבית המשותף, והמשיבה תשלם הוצאות בסך 3,000 ש"ח.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: הנאשם במשפטו הואשם בשוד, נסיון לשוד ונסיון לחטיפה, והוא היה כלוא במעצר עד תום ההליכים. בתחילת המשפט הנאשם היה מיוצג על ידי עורכת דין שפינתה את הייצוג לאחר חילוקי דעות מקצועיים עם הנאשם. הנאשם ביקש להחליף את ייצוגו, ונקבע שהנושא ידון בישיבה נוספת. עורכת הדין החדשה שהוצגה ביקשה לזמן מחדש כמה מעדי התביעה שחזו כבר, בטענה כי היא לא נכחה בתקופות ההוכחות ואינה יכולה להתרשם מהעדים. בנוסף היא התחייבה שהחקירה החוזרת שלהם תהיה קצרה ולא תחזור על שאלות שכבר נשאלו. בא כוח התביעה התנגד לבקשה זו. העדים המבוקשים, ביניהם אחד שהוכרז כעד עוין, נחקרו כבר על ידי ההגנה בחקירה נגדית והוא אף העיד במשך שלוש ישיבות. השופט דחה את הבקשה לזימון מחדש בטענה כי הבקשה לא הוצדקה, שכן ההתרשמות מהעדים היא של השופטים ולא של עורכי הדין, ושינוי הייצוג בשלב מאוחר אינו סיבה לפתוח את ההליך מחדש או לחזור על עדויות שכבר נמסרו. כן נאמר שהבטחת ההגנה לא לחזור על שאלות לא משכנעת כשלעצמה, וההתעקשות על עדות קצרה לא מצדיקת לזימון מחודש של עדי תביעה שהעידו במלואם. השופט הצביע על פסיקה קודמת התומכת במדיניות זו.

תוצאה: בית המשפט דחה את בקשת ההגנה לזימון מחדש של עדי התביעה והורה להמשיך בהליך המשפטי ללא חזרה על עדויות שנמסרו.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: המנוחה נפטרה והוגשה בקשה לקיום צוואתה, לצד התנגדות מצד מבקש שביקש לקיים צוואה קודמת. בית המשפט דחה את ההתנגדות והורה על קיום הצוואה האחרונה, תוך חיוב המתנגד בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחה. בעקבות זאת, המשיבים הגישו בקשה לשומת הוצאות, ולטענת המבקש, בשל טעות בתום לב, לא הופיע לדיון ובהמשך ביקש ביטול ההחלטה שניתנה בגין אי הופעתו. בקשות נוספות לביטול החלטות ולהארכת מועדים הוגשו מטעם המבקש, תוך מתן שתי תצהירים למען תמיכה בטענותיו, ובהם טענות על טעות במועדי דיון והבנה שגויה של פסק הדין המקורי. בית המשפט בחן את הטענות, קבע כי אין בהן יסוד מוצדק, כי הבקשות מתעכבות ללא טעם ממשי וכי העיקרון של סופיות הדיון גובר. כמו כן נקבע כי גם אילו המבקש היה מתערב במועד, התוצאה לא הייתה משתנה. בסיכום, נפסק כי אין טעם להחזיר את ההליך למצב קודם, והבקשות נדחו. המבקש נגזר לשלם למשיבים הוצאות משפט ושכר טרחה בסכום כולל ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית.

תוצאה: נדחו שתי הבקשות לביטול החלטות והארכת מועדים; המבקש חייב בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחה למשיבים, וההליכים בהתאם להחלטות הקודמות נמשכים.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בפסק הדין נדונה תביעה רכושית שהגישו יורשותיו של המנוח נגד ידועה בציבור שהייתה בת זוגו. התובעות ביקשו להכריז עליה כבעלת זכויות בחשבון פיצויים שנוהל בבנק על שם המנוח, ושהנתבעת תחזיר להן סכום כספי שנטען שנמשך שלא כדין מהחשבון לאחר מותו. הנתבעת טענה כי הייתה שותפה מלאה בחשבון וכי המשיכות בוצעו בהסכמת המנוח בעודו בחיים, ולכן אין עליה חובה להשיב סכום כלשהו.

תוצאה: פסק הדין דחה את רוב תביעת התובעות, ולא חייב את הנתבעת להשיב את כספי המשיכות שביצעה לפני מותו של המנוח. עם זאת, השופט חייב את הנתבעת לשלם לתובעות סך של כ-12,176 ש"ח בגין הוצאות קבורה, מצבה ומגורים, עם ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה. לא הוצאו צווי הוצאות משפט בשל ההסדר הדיוני.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בשנת 1996, בעת טיול בפארק הירקון שהופעל על ידי הנתבעת, התובעת יצאה לרדוף אחרי עגלת תינוקת שהתדרדרה במדרון ודלקה אחריה במטרה למנוע נפילה לאגם. במהלך ריצתה, התובעת מעדה ונפגעה בקרסול רגל ימין, ונגרם לה נזק בשיעור 5% לצמיתות. לטענת התובעת, נפילתה נגרמה בגלל בור או גומה מוסתרת בדשא, אשר מהווה מפגע בטיחותי שהנתבעת התרשלה במניעתו והאזהרת הציבור. התובעת לא הצליחה להציג ראיות חזקות התומכות בקיומו של הבור, כולל צילומים שתיעדו את המפגע, ותצהיר בעלה שהעיד כי לא הבחין בבור במעשה הצלת התינוקת. לטעמו של בית המשפט, העדויות של התובעת ובעלה היו עדויות יחידות וחסרות חיזוק, ומאופיינות במגמה ברורה. התובעת לא הוכיחה די ראיות לקיום מפגע או לקשר בין נפילתה לבין אחריות הנתבעת. בית המשפט התייחס גם לשאלה האם הנתבעת חבה חובת זהירות כלפי התובעת והאם התרחשה רשלנות, ומצא כי לא התקיימה חובת זהירות קונקרטית בנסיבות המקרה. נטען כי המדרון והפארק הם שטח פתוח שאלפי מבקרים משתמשים בו ויתכנו מפגעים טבעיים כמו גומות קטנות, שנכנסים בפיקוח ובהתנהגות המבקרים. יתרה מזאת, התובעת עצמה לא הראתה זהירות הולמת בהשארת העגלה ללא מעצור, וייתכן שרשלנותה התורמת של עצמה אף מנתקת את הקשר הסיבתי לטענותיה. בסיכומו של דבר, לא הוכחה רשלנות מצד הנתבעת שניתן לקשור אותה לנזק של התובעת.

תוצאה: התביעה נדחית, והתווסף כי התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך של 10,000 ש"ח בתוספת מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: פסק הדין דן בערעור שהוגש על שומות מס הכנסה שנוצרו בעקבות פסילת ספרי עסק של אדם שעסק בסחר גרוטאות מתכת. המחלוקת העיקרית עסקה בשלושה נושאים: הצידוק לפסילת ספרי העסק, קיומה של תשתית ראייתית מספקת לשומה שנקבעה על בסיס אי סבירות הכנסותיו, והפער בגידול ההון שהתגלה בין שתי הצהרות ההון שהגיש המערער.

תוצאה: הערעור נדחה; פסילת ספרי העסק הותרה מכיוון שהמערער לא ניהל ספרים תקינים, השומה לפי מיטב השפיטה אושרה אך הומחטה למחצית עקב חוסר ודאות, והמערער חייב בתשלום הוצאות משפט.

לצפייה לרכישה הזדהה

לצפייה לרכישה הזדהה