חיפוש פסקי-דין

תקציר AI: המבקשת מפעילה מוסך שבו טופל רכב של המשיבה לאחר תאונה לצורך תיקוני פחחות. לאחר התיקון, התקלה במנוע שהתגלתה דרשה החלפת מנוע. המשיבה דרשה מהמוסך לשאת בעלות ההחלפה, ומוסך סירב, מה שהוביל לתביעה. בית המשפט לתביעות קטנות קיבל את גרסת המשיבה שקבעה כי הנזק נגרם ברשלנות המוסך במהלך התקופה בה הרכב היה באחריותו. בהליך הערעור, המבקשת טענה כי בית המשפט לא שיווע כראוי לחוות דעת שמאי ולרישומי מד הקילומטרז', והטיל עליה נטל הראיה שלא בצדק. עם זאת, בית המשפט הגבוה דחה את הטענות, וקבע כי המבקשת אחראית לנזק בשל חוסר יכולתה להסביר כיצד נגרם הנזק במהלך שהיית הרכב במוסך. בית המשפט הבהיר כי סמך על כך שהרכב היה באחריות המבקשת כל ימי הטיפול, וכי ההסברים שנתנה לא היו משכנעים או מגובים בראיות מתאימות, ועל כן חובת ההוכחה מוטלת עליה. כמו כן, נקבע כי גם אם פרטי הרשלנות אינם ידועים במדויק, ניתן להניח כי הנזק נגרם במהלך שהיית הרכב במוסך. המבקשת נדרשה לשאת בהוצאות המשיבה בסך 750 ש"ח, והבקשה לערעור נדחתה.

תוצאה: הבקשה לרשות ערעור נדחתה, ופסק הדין של בית המשפט לתביעות קטנות התקבל כי המבקשת אחראית לנזק שנגרם למנוע הרכב במהלך שהייתו במוסך. המבקשת תחויב בהוצאות המשיבה.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: הערעור עוסק בשאלה האם פגיעה בעת תיקון תקר בגלגל של רכב שהיה חונה ולא היה בצמוד לנסיעה, נחשבת לתאונת דרכים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (חוק הפלת"ד). המערער נפגע כאשר רכבו שנחנה בביתו ונחתם באמצעות מגבה, נפלה עליו בעת שניסה להחליף גלגל. בית משפט השלום קבע בתחילה כי המקרה מהווה תאונת דרכים וכי המערער זכאי לתשלום תכוף, אך בפסיקה הסופית של בית המשפט המדיני, הוחלט לדחות את התביעה, מאחר שהתיקון בוצע לאחר סיום הנסיעה, לא אגב נסיעה ולא לצורך המשכתה המיידית. הפסיקה הצביעה על כך שהמונחים "טיפול דרך" ו"תיקון דרך" בפסיקה קשורים למבחן התעבורתי, כלומר לטיפול או תיקון הנעשים במהלך נסיעה או לצורך המשכתה הקרובה, במטרה למנוע או להקטין סיכון תחבורתי. תיקוני רכב שנעשים לאחר תום הנסיעה במקום חניה נחשבים לטיפול-בית או תיקון-בית ואינם נופלים בתחום החוק, ולכן לא מזכים בפיצוי. השופטת שידלובסקי-אור הציגה דעה סותרת לפיה תיקון תקר בקרבת הבית לצורך אפשרות הנסיעה השוטפת צריך להיחשב כתאונת דרכים, והדגישה כי הפרשנות צריכה להיות בהתאם לתכלית החוק ולא להוביל למצבים אבסורדיים שבם נהג זהיר שאינו מתקין את התקר מיד לאחר גילויו יישלל מהפיצוי. השופט מ' גל הסכים עם עמדת השופט סגל, בדגש על מבחן הסיכון התעבורתי וחשיבות הזיקה בין התיקון לנסיעה. בסופו של דבר הוחלט לדחות את הערעור וקבעו כי התיקון שבוצע בעת האירוע לא נכלל תחת הגדרת "תאונת דרכים" תחת חוק הפלת"ד.

תוצאה: הערעור נדחה; נקבע כי תאונה בעת תיקון תקר ברכב שנחנה ולא תוך כדי נסיעה או לצורך המשכתה המיידית אינה תאונת דרכים לפי חוק הפלת"ד ואינה מזכה בפיצוי.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: המערער טען כי אביו המנוח העביר לו במחצית שנת 1993 זכויות בחלקה במקרקעין ללא תמורה, כאשר המתנה נבעה מתצהירים שנחתמו על ידי האב והמערער, אולם העסקה לא הושלמה ברישום הרשמי עקב פטירת האב ב-1994. האחיות טענו לביטול המתנה בשל פגם ברצון האב, הביטול במועד מוקדם יותר, והשפעה בלתי הוגנת מצד המערער כלפי האב הסיעודי. בית המשפט לענייני משפחה דחה את תביעת המערער, הקביל את טענות האחיות לגבי ביטול המתנה לפני השלמתה, וקבע כי העסקה בוטלה בעל-פה על ידי האב לאחר חתימתו, בהתאם לסעיף בחוק המתנה המאפשר לנותן מתנה לחזור בו כל עוד לא שונה מצבו של המקבל. בית המשפט מצא כי למרות החששות שהיו על השפעה בלתי הוגנת, לא הוצגו ראיות מספיקות להגנה על טענה זו, ומערכת היחסים במשפחה הייתה טובה יחסית. התסקיר סעד אישש את המסקנה כי האב היה מודע ומתכוון לחתום על המסמכים, אך לאחר מכן ביטל את המתנה מתוך רצון לשמור על שוויון בין ילדיו. כמו כן, לא התקבלו ראיות לניצול או כפייה מצד המערער, אשר טיפל בהוריו נאמנה לאורך השנים. בית המשפט דחה בקשות להמשך שמיעת עדים וקבע שכל צד ישא בהוצאותיו, תוך החזר הפיקדון למערער. ההחלטה מציינת חשיבות להבנת רגשות משפחתיים ומבוססת על דיון משפטי מעמיק ביחס להוראות חוק המתנה וחוק המקרקעין.

תוצאה: הערעור נדחה; מתנת המקרקעין בוטלה על ידי האב לפני השלמת הרישום; לא הוכחה השפעה בלתי הוגנת; כל צד ישא בהוצאותיו; הפיקדון יוחזר למערער.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובעים, שקשורים ביניהם במשפחה, ומהנתבעת, בין חזרתם לסכסוך בנוגע לשכירות וזכויות בדירה בתל אביב. בשנת 1984 הושג הסכם פשרה לאחר תביעה לסילוק יד, שקבע מכרז להשכרת הדירה ותשלום דמי שכירות מחולקים בין הצדדים. במכרז בשנת 1987 זכתה הנתבעת, אך למרות זכייתה היא לא חתמה על חוזה השכירות, סירבה להפקיד שתי ערבויות בנקאיות כפי שנדרש בהסכם הפשרה ובחוזה השכירות, ולא שילמה דמי שכירות. הנתבעת טענה כי מעולם לא קיבלה את החזקה בדירה כי המפתחות נמסרו לעורך דין מטעם התובעים, שלא הסכים למסור לה אותם ללא ערבות בנקאית מתאימה. התובעים טענו כי יש לראותה כשוכרת וכי היא חייבת בדמי השכירות. לאחר בחינת הראיות, כולל עדויות ומסמכים, נקבע כי חוזה השכירות אמנם נסגר בין הצדדים, אך הנתבעת לא קיבלה בפועל את החזקה בדירה ולא השתמשה בה. הערבות הבנקאית שעל פי הסכם הפשרה הינה בהחלטה של הנתבעת, אין בה חובה, וזו מהווה כלי למימוש זכותה לקבל מחצית דמי השכירות במידה ותפקיד ערבות. סירוב עורך דין התובעים להחתים את הנתבעת על חוזה ולהעביר לה את המפתחות עד להפקדת הערבות הבנקאית נשא בחובו טעם לא מוצדק. בשל כך, לא נוצרה חובה על הנתבעת לשלם דמי שכירות בתקופה המדוברת. ביהמ"ש דחה את התביעה לתשלום דמי השכירות והתשלומים הנלווים, והורה כי התובעים ישאו בהוצאות המשפט ושכר טרחת עורכי הדין של הנתבעת.

תוצאה: התביעה לתשלום דמי שכירות נדחתה, מאחר שנתבעת לא קיבלה את החזקה בדירה ולא חתמה על חוזה שכירות בשל סירוב לא מוצדק מצד התובעים למסור לה את המפתחות ללא הפקדת ערבות בנקאית. התובעים מחויבים בהוצאות המשפט ושכר טרחת עורך הדין של הנתבעת.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: המבקש פנה לקבלת צו ירושה על פי הדין, בעוד המבקשת ביקשה לקיים צוואה של המנוח מ-1996. בית המשפט בחן את תקפות הצוואה, וטען כי עדיפות לצוואה תקפה על פני הירושה על פי הדין. הועלו טענות נגד תקפות הצוואה, ביניהן: שהמנוח לא היה כשיר מבחינה שכלית בעת עריכת הצוואה, שהמבקשת נטלה חלק בעריכתה, ושהייתה השפעה בלתי הוגנת על המנוח לטובת המבקשת. עם זאת, המומחה מטעם בית המשפט קבע כי המנוח ידע להבין את מהות הצוואה וברר את החלטתו, וכי לא נמצאו ראיות למצב של תלות מוחלטת במבקשת. עוד נפסק כי ההוכחה מוטלת על המתנגדים להראות שהצוואה אינה תקפה. הטענות כי המבקשת השתתפה בעריכת הצוואה לא הוכחו, שכן הנוכחים היו עורכי הדין והמנוח בלבד. הטענות להשפעה בלתי הוגנת לא הוכחו, כאשר עדויות המתנגדים נחשבו אינטרסנטיות ולעיתים שמיעתיות בלבד. מצבו הבריאותי של המנוח התדרדר לאחר ביצוע הצוואה, ולכן לא ניתן לטעון שהתדרדרות זו השפיעה על התוקף. בית המשפט קבע כי הצוואה תקפה וכי אין מקום להנפיק צו ירושה לפי הדין. כמו כן, הוטלו חובות תשלום הוצאות משפט והוצאות עורך דין על המשיבים.

תוצאה: הצוואה תקפה, בקשת קיום הצוואה התקבלה והבקשה לירושה על פי הדין נדחתה; צו קיום צוואה יינתן, והמשיבים יחויבו בהוצאות משפט ובשכר טרחה.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: מדובר בתביעה שהוגשה בגין תאונת עבודה שבה נפגע חשמלאי תוך כדי פינוי מוצרים במכולה בתוך מפעל. המכולה הייתה במצב לא תקין והקונסטרוקציה שבתוכה התמוטטה עליו, דבר אשר גרם לפגיעות גופניות קשות בראש ובבית החזה. הנתבעים הם מספר חברות ואנשים, כולל המפעל המחזיק במכולה וקבלני אחזקה, וכן חברת כוח-האדם שהעסיקה את התובע. הוכח כי המכולה והמקום בו עבד התובע לא היו בטוחים ולא ננקטו אמצעי זהירות נדרשים, למרות שידוע על כך לנתבעים. התובע, חסר ניסיון במקום ובמקום עבודתו הקודם כפועל פשוט, לא הוזהר לגבי הסכנות. הנתבעים ניסו לטעון לאשם תורם של התובע, אך טענה זו נדחתה כיוון שהתובע פעל בצורה סבירה ולא היה מודע לסכנות. פגיעותיו של התובע היו קשות וגרמו לנכות ניכרת בנוירולוגיה, בדיבור, בבליעה ובתחום הפלסטי עם צלקות. בנוסף התברר כי התובע סובל ממחלה תורשתית המשפיעה גם על כושר העבודה שלו, אשר תילקח בחשבון בהערכת הפיצויים. הפגיעה בתובע גרמה לפגיעה משמעותית בכושר ההשתכרות ולהפסד השתכרות בעבר ובעתיד. נקבע סכום פיצויים בסך כ-975,000 ש"ח כולל כאב וסבל, אובדן כושר עבודה, סיוע עתידי ועוד, בניכוי תגמולי ביטוח לאומי. הוחלט כי הנתבעים ישלמו בפיצויים בהתאם לאחוזי החבות שחולקו מראש ביניהם. כמו כן יישאו בהוצאות משפט ושכר טרחה.

תוצאה: התקבלה התביעה, נקבעה חבות בנזיקין של הנתבעים בתאונת העבודה, נדחתה טענת האשם התורם של התובע, והוא יזכה לפיצויים בסך כ-975,000 ש"ח מחולקים בין הנתבעים בהתאם להסכמותיהם, בתוספת ריבית והוצאות משפט.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: המערער נפגע בתאונת עבודה שבה נחבל בגבו, והוועדה הרפואית לקבעה לו נכות יציבה בשיעור 20% לאחר ניכוי של 10% בגין "מצב קודם" – מצב רפואי קודם לתאונה. המערער ערער לבית הדין, שהורה להחזיר את עניינו לבדיקה מחדש על ידי הוועדה תוך הנחיה לבדוק האם קיימים ממצאים המעידים על הגבלה בתנועות לפני התאונה, כדי להצדיק קיזוז של 10%. הוועדה, לאחר בדיקה חוזרת, דחתה את הערעור וקבעה שוב את הניכוי. המערער ערער שוב וטען כי הוועדה לא קיימה את הנחיות פסק הדין הקודם כי לא הציגה ממצאים המעידים על הגבלה בתנועות לפני התאונה. המשיב טען שהוועדה כן עשתה זאת והציגו מסמכים על כאבי גב וממצאים רפואיים, אך הוועדה לא קבעה הגבלה בתנועות. בית הדין שבדק את טענות הצדדים מצא כי החלטת הוועדה אינה תואמת את הוראות פסק הדין הקודם כיוון שלא נמצא באף מסמך ממצא המעיד על הגבלה בתנועות טרם התאונה. בנוסף, הובהר כי קיזוז הנכות אינו מוצדק ללא הוכחה לשיעור נכות יציבה לפני התאונה. בית הדין קבע כי טעויות הוועדה הן גלויות ולא מצריכות ידע רפואי לתיקונן, ולפיכך קיבל את הערעור וקבע מחדש את שיעור הנכות בלי הניכוי, כלומר 20% ללא קיזוז.

תוצאה: בית הדין קיבל את הערעור, ביטל את קיזוז ה-10% בגין "מצב קודם" וקבע כי דרגת הנכות היציבה של המערער הינה 20% ללא ניכויים. כמו כן, הורה על תשלום הוצאות משפט ושכר טרחה למערער.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בבקשה נדונה אפשרות לתיקון כתב ההגנה בתביעה כספית שהגיש המשיב נגד המבקשים, בגין סכומים הנדרשים לתשלום עבור עבודות תאורה ותשתית חשמל. במסגרת ההליכים, התגלה מסמך הסכם שמכונה "ההסכם", שנערך בין הצדדים לפני מועד מסוים, שנודע למבקשים במהלך הגילוי המוקדם של התיק. המסמך, שטרם הוזכר בכתבי הטענות הקודמים, מהווה סיכום התחשבנות ובהמשך נחשב למסמך מהותי שיש לו משמעות לבירור המחלוקות בין הצדדים. המשיב כלל הציג את המסמך כחלק מתחשיביו ופירש אותו כ"יישור קו" בין הצדדים לגבי התחייבויות כספיות. המבקשים ביקשו להביא את ההסכם כטענה במסגרת כתב ההגנה שלהם, אולם המשיב סירב לכך ודורש תיקון רשמי של כתב ההגנה. בית המשפט מצא כי על אף שהבקשה הוגשה באיחור ולא תמיד סופקו הסברים מספקים לכך, התרופה הנכונה היא לאפשר את תיקון כתב ההגנה, כיוון שמדובר בפלוגתא מהותית ובמסמך שמשפיע על ההליך כולה. ההתנגדות של המשיב לתיקון נחשבה לפעולה בחוסר תום לב, במיוחד בהתחשב בכך שמשיב עצמו בחר להסתמך על ההסכם לצורך התחשיב שהגיש. בית המשפט דוחה את הטענות המשפטיות נגד התיקון, בין היתר נוכח חוסר תמיכה בתצהיר רלוונטי של המבקשים, אך מצא שכדאי להתיר את התיקון בכפוף להוצאות. כמו כן, נפסק כי המשיב יישא בהוצאות המבקשים בגין הבקשה. החליטה גם לגבי מועד הגשת תצהירי העדות הראשית וקבעה כי כל מסמך שיוגש ייחשב קביל על תנאי, וכי טענות מהצדדים יידונו לאחר קבלת התצהירים. ההליכים יימשכו לקדם משפט תוך בדיקה שהכל הוגש כשורה.

תוצאה: הבקשה לתיקון כתב ההגנה התקבלה, כתב ההגנה המתוקן ייחשב ככולל המסמך שנחשף, והמשיב חויב לשאת בהוצאות המבקשים בגין הבקשה בסכום שנקבע. המשך ההליך נקבע בהתאם לתכנית שהוצגה בכתב.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: מדובר בבקשה לחידוש דיון בתביעה אזרחית שהוגשה בשנת 1984, שבה דרש המבקש מהמשיב ושלושה נתבעים להשיב כספים בטענה שהמשיב הוציא כספים מחשבון המבקש ללא הסכמתו. במהלך השנים התקיימו מספר דיונים, כאשר חלק מהסכסוכים בין המבקש לנתבעים האחרים סוכמו בהסכמי פשרה שקיבלו תוקף של פסק דין. בשנת 1994 הוגשה תביעה חדשה בעלת עילות שונות במקצת, אך נדחתה בעקבות טענת התיישנות. המבקש כעת מבקש לחדש את הדיון בתיק המקורי נגד המשיב. המשיב טען לדחיית הבקשה על בסיס שיהוי בן 13 שנים, מעשה בית דין, אי הגשת תצהיר והגינות משפטית. בית המשפט דחה את טענות השיהוי ומעשה בית הדין, תוך התבססות על קביעה שההחלטה שהתקבלה בשנת 1986 הייתה החלטת ביניים ולא פסק דין סופי, וכי המשיב היה שותף למחדל שהוביל לאחר דחיות. כמו כן, נמצא כי טענות המבקש מתועדות בתיק הקיים והעדר תצהיר אינו מהותי. טענת סיום התיק בהסדר בין הצדדים נדחתה עקב העדר מסמכים התומכים בה. במסקנה, בית המשפט קיבל את הבקשה לחידוש הדיון בין המבקש למשיב בישראל, וקבע מועד לדיון נוסף.

תוצאה: בית המשפט קיבל את בקשת חידוש הדיון בתביעה המקורית בין המבקש למשיב, דחה את טענות השיהוי ומעשה בית הדין ומינה מועד לדיון נוסף.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: המשיבה הגישה תביעה כנגד המבקשת וטענה להפרת חוזה בלעדיות בהפצת מערכת אזעקה. המבקשת הכחישה את הטענות וטענה שלא קיים חוזה מחייב, ובהמשך ביקשה להוסיף טענה חלופית על תנאי מפסיק שהוביל לסיום החוזה. בית המשפט המחוזי התיר תיקון כתב ההגנה והזמין את המשיבה להגיב בתיקון כתב תביעה ובהוספת טענות חדשות שהפכו את התביעה לתביעה כספית. המבקשת טענה כי מדובר בתביעה חדשה ועל כן יש לדחותה. אולם, בית המשפט דחה את הבקשה וקבע כי תיקון כתב טענות של אחד הצדדים מקנה לצד שכנגד זכות להגיש כתב טענות מתוקן אף מעבר לטענות שנבעו מהתיקון. הוראת תקנה 94 לתקנות סדר הדין האזרחי מאפשרת תיקונים אלו בכפוף לאימות העובדות ולמניעת עיוות דין. הובהר כי על אף הוספת טענות חדשות בתיקון כתב התביעה יש לאפשר למבקשת להתגונן מול כלל הטענות באמצעות תיקון כתב ההגנה. לפיכך, הבקשה לדחיית התביעה נדחתה ואין צו להוצאות.

תוצאה: הבקשה לדחות את התביעה נדחתה; ניתנה רשות לצדדים לתקן את כתבי הטענות וכן לשמוע את הטענות החדשות בהתאם להוראות הסדרי הדין; לא הוטלו הוצאות על הצדדים.

לצפייה לרכישה הזדהה