חיפוש פסקי-דין

תקציר AI: המבקש הורשע בעבירות גניבת רכב, החזקת מכשירי פריצה ונהיגה ללא רשיון, לאחר שנלקח רכב חונה זמן ממושך ומופרט על ידי בעליו. בית משפט השלום בירושלים מצא כי המבקש "גנב" את הרכב תוך שימוש במכשירי פריצה להנעתו, ודחה גרסאות סותרות שהציג המבקש. בגזר הדין נקבעו 18 חודשי מאסר בפועל ופסילת רשיון ל-10 שנים. בערעור לבית המשפט המחוזי נקבע כי תשעה חודשי מאסר ירוצו בחופף למאסרים אחרים, ופסילת הרשיון תוקצרה לשנתיים. המבקש הגיש בקשה למשפט חוזר בטענה כי רכב שהופקר אינו ניתן לגניבה, וכי ייצוגו המשפטי בבית המשפט המחוזי היה לקוי. הטענה המרכזית הייתה כי טעות משפטית חמורה אירעה מפני שרכב נטוש אינו נכס שניתן לגנוב, וכי הכרה בכך תבטל גם את הרשעתו בהחזקת מכשירי פריצה. היועץ המשפטי לממשלה סירב לקבל את טענות המבקש, וציין כי רכב השמור על שם בעליו לא נחשב להפקרה לפי חוק, וכן שהתנהלות הייצוג הייתה תקינה. בפסק הדין נקבע כי המבקש ניצל את הליכים משפטיים קודמים בהם נדחו טענות דומות, ולא נמצאו נסיבות יוצאות דופן המצריכות משפט חוזר. כמו כן, לא הונחו ראיות ממשיות לכשל בייצוג משפטי, וטענות כלליות של אי שביעות רצון מהסניגור לא יכולות להוות עילה למשפט חוזר. לפיכך, נדחתה הבקשה למשפט חוזר ומורשה המשפט נשאר סופי.

תוצאה: הבקשה למשפט חוזר נדחתה מחוסר בסיס משפטי מוצק, וההרשעה בעבירות גניבת רכב והחזקת מכשירי פריצה עומדת בעינה.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בפסק הדין נדונה תובענה נגד עובד עיריית תל-אביב-יפו, אשר שימש כמנהל בתקופת ניסיון במחלקת משק אחזקה ומתחמים. כנגדו הוגשו שבעה אישומים הקשורים לניהול מחסן המחלקה בניגוד לדין, לתקנון ולנהלים, ובהם העברת ציוד לספק חיצוני ללא אישורים מתאימים והערכת שווי, ניהול מערך התחשבנות פסול והשמדת ציוד תקין. בית הדין הרשיע אותו בשלושה אישומים ושחרר אותו משלושה נוספים. נקבע כי למערער לא הייתה כוונה פלילית או רווח אישי, אך הוא התרשל באופן חמור במילוי תפקידו ופעל בניגוד לכללי מנהל תקין. נקבע כי גם פעילות מתוך כוונה להועיל אינה מונעת הרשעה במשמעת, ואין צורך בכוונה פלילית אלא מודעות לעבירה או רשלנות של עובדי ציבור סבירים. בית הדין הדגיש כי עובדי ציבור מחויבים לפעול לפי החוק, התקנות והנהלים הנשמרים למען תפקוד ראוי ושמירה על תדמית הרשות המקומית. האמצעים שננקטו כללו העברתו של העובד למשרה אחרת ופסילה מלכהן כמנהל מחלקה במשך שבע שנים, זאת על אף סירובו להכיר בחומרת מעשיו ולמרות פעולותיו לטובת המחלקה מנקודת מבטו. בית הדין מצא כי העונשים סבירים ומידתיים, ומשרתים את טובת השירות הציבורי והעירייה.

תוצאה: הערעור של העובד נדחה הן בנוגע להרשעה בעבירות המשמעת והן בנוגע לעונשים שהוטלו עליו, שהוכרזו כהולמים ומידתיים בנסיבות המקרה.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בפסיקה זו, הוגש כתב אישום נגד קבוצת נאשמים ובהם שני עוררים, בגין עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, יבוא סם והחזקת סם שלא לצריכה עצמית. הנטען הוא כי העוררים היו באזור צומת הערבה כאשר הנאשמים האחרים נעצרו לאחר מרדף והשלכת סמים מסוג הירואין במשקל של 0.735 ק"ג. בית המשפט המחוזי הורה על מעצר כל הנאשמים עד תום ההליכים, זאת בהתבסס על ראיות לכאורה שהוצגו נגד העוררים. עורכי דינם של העוררים ערערו על ההחלטה, וטענו כי הראיות שהוצגו הן בעיקר נסיבתיות ואינן מספקות להוכחת האשמה. המדינה טענה כי ישנן ראיות לכאורה הכוללות שהותם של העוררים בנקודת תצפית באזור לפני ואחרי התפיסה, שיחות טלפון בין העוררים לבין הנאשמים האחרים, כולל שיחות למספר בירדן סמוך לאירועים, וכאשר תנועותיהם וכריכת הקשרים ביניהם תרמו להחשד. עם זאת, בית המשפט מצא כי אף שהראיות מעלות חשד לקשר בין העוררים לאלה המעורבים בעסקה הפלילית, הן אינן מספקות ולא מהוות פוטנציאל ראייתי מספיק להכרעת דין בעבירות השמורות כתב האישום. בית המשפט הדגיש כי מיקום העוררים במצפה תמר הוא מרוחק מהאזור שבו נתפסו הסמים, ושההתקשרויות הטלפוניות אינן אבחנה מספקת להוכחת חלקם בעבירות. לפיכך, בית המשפט ביטל את החלטת המעצר והורה לשחרר את העוררים אם לא קיימת החלטה אחרת המשמשת לעוצרם.

תוצאה: בית המשפט ביטל את מעצר העוררים וקבע כי אין בראיות הנסיבתיות שעמדו בפניו כדי להקנות בסיס ראייתי מספק למעצרם, ושחררם ממעצר בהיעדר החלטה אחרת.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: העתירה עוסקת בסירוב מתן גמלת הבטחת הכנסה לחודשים ינואר ופברואר, לאחר שהעותרת קיבלה תשלום מראש עבור תקופה זו. המוסד לביטוח לאומי ביטל את הזכאות לגמלה על סמך סעיף 5 לחוק הבטחת הכנסה ותקנות הבטחת הכנסה, שקובעות כי הכנסה המשולמת מראש תיחשב כהכנסה עבור התקופה שבגינה שולם התשלום בפועל. בהליכים בבית הדין האזורי לעבודה ובבית הדין הארצי לעבודה נקבע כי תשלום שהועבר מוקדם עבור חודשים בעתיד ייחשב כהכנסה באותם חודשים, ולכן אין מקום להעניק גמלת הבטחת הכנסה. העותרת ערערה לבית המשפט העליון בבקשה להתערב בהחלטות, אך בית המשפט ציין כי אין מקום להתערבות בפסקי דין של בית הדין הארצי לעבודה אלא אם קיימת טעות מהותית ושיש בכך השלכה משפטית או ציבורית מהותית. מאחר שהעותרת לא הצביעה על טעות מהותית וכלל לא מדובר בנושא בעל חשיבות ציבורית רחבה, העתירה נדחתה על הסף. בית המשפט דחה את הטענות שהועלו במחלוקת והבהיר כי לא ייתן משקל לטענות שלא נשקלו בערכאות הקודמות.

תוצאה: העתירה נדחתה, ופסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה שהכשיר את סירוב המוסד לביטוח לאומי להעניק גמלת הבטחת הכנסה לחודשים הרלוונטיים נשמר.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: במסגרת בקשה להמרת ערבון שנקבע לסכום של 50,000 ש"ח בערבות עצמית או בערבות צד ג', טענו המבקשים כי מצבם הכלכלי קשה ואינו מאפשר להם להפקיד את הסכום הנדרש. עוד הועלתה טענה כי סיכויי ערעורם טובים, כיוון שפסק הדין של בית משפט קמא נבע ממחדל של בא כוחם. עם זאת, המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי הבקשה הוגשה באיחור וכי המבקשים לא סיפקו מידע על הערבים המוצעים ועל יכולתם הכלכלית. בית המשפט קבע כי הבקשה הוגשה במועד ולא הייתה מעוכבת. עם זאת, נקבע כי התחייבות עצמית אינה מהווה תחליף לערבות כפי שנדרש בתקנות סדר הדין האזרחי, וכי יש להפקיד בטוחה אמינה וזמינה. המבקשים לא סיפקו הוכחות מספקות למצבם הכלכלי או לסיכויי הצלחת הערעור. בנוסף, לא נמסרו פרטים על הערבים המוצעים ועל מצבם הכלכלי, ולכן לא ניתן לראות בערבות זו תחליף ראוי לערבון הנדרש. בית המשפט דחה את בקשת המבקשים וקבע כי עליהם להפקיד את סכום הערבון בתוך 45 יום.

תוצאה: הבקשה להמרת הערבון בערבות עצמית או בערבות צד ג' נדחתה, והמבקשים חייבים להפקיד את סכום הערבון של 50,000 ש"ח בתוך 45 יום.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בפסק הדין המתואר, תובע שנפצע בשנת 1994 בתאונת דרכים כשהתנגש עם רכב בעת נהיגתו על אופנוע, סובל מנכות קשה הכוללת שברי חוליות גביים, פרפלגיה מלאה בגפיים תחתונות, ואיבוד שליטה על סוגרים. הוא אושפז במספר בתי חולים ואובחן צורך בטיפולים שונים, כולל ניתוחים, שיקום, טיפול פיזיותרפי ופסיכולוגי. התובע נתמך על ידי הוריו ועזרות סיעודיות לאורך השנים ומקבל טיפול רפואי שוטף.

תוצאה: הנתבעת חויבה לשלם לתובעים על סך של כ-4,262,511 ש"ח, כולל הפיצוי על הנזקים השונים כפי שהוערכו בפסק הדין, בתוספת ריבית והצמדה, תוך התחשבות בתשלומי הביטוח הלאומי ובהתאם להוראות שיפוי מקצועיות בנוגע להוצאות רפואיות וטיפולים.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובע, יליד 1955 וטפסן במקצועו שהגיע לישראל כעובד זר, פגע בעת שנפל מפיגום גבוה באתר בנייה. הפיגום היה עשוי מלוחות עץ והתקנתו הייתה לקויה, דבר שהוביל לתאונה. התובע טען לרשלנות הנתבעות שגרמה לנזקי גוף קשים, כולל כאבים כרוניים ונכות בשיעור 14%. הנתבעות, חברת כח-אדם, הקבלן הראשי וקבלן המשנה, הכחישו אחריות או הטילו את האחריות זה על זה, וטענו כי הפיגום נבנה על ידי התובע עצמו. כמו כן קיימת מחלוקת סביב דרגות הנכות הרפואיות.

תוצאה: נתבעות חויבו לשלם לתובע פיצויים בסך כולל של כ-55,500 ש"ח עם הפרשי הצמדה וריבית, וכן הוצאות משפט ושכר טרחה של 10,000 ש"ח, בעקבות רשלנות והפרת תקנות בטיחות בעבודה שהובילו לתאונת עבודה ונזק גופני קל יחסית

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: המערער הגיש השגה על שומות מס הכנסה לשנים קודמות, וטען כי יש לראות את ההשגה כאילו התקבלה על פי סעיף 152ג לפקודה, מאחר שנימוקי השומה (הצו) נשלחו לאחר מועד של שנה ממועד הגשת ההשגה. לטענת המערער, נימוקי השומה אינם סמכויות לפי סעיף 152ב וכי בשל איחור במשלוחם יש לקבל את ההשגה אוטומטית. מנגד, המשיב טען כי יש לראות בנימוקי השומה כ"צו" כנדרש וכי מועד קבלת ההחלטה על ההשגה הוא המועד הקובע מבחינת סעיף 152ג, כלומר בתוך השנה התקנית. בורר פסק שדעתו תומכת בעמדת המשיב וקבע כי מטרת הסעיף היא למנוע סחבת של פקיד השומה, אך אין להפוך איחור טכני במשלוח לאוטומטית לקבלת ההשגה. כמו כן, צו השומה לא חייב לכלול חישוב מדויק של סכום המס, וניתן לראות בהודעה שנשלחה מספר ימים לאחר ההחלטה הודעה שנשלחה בזמן סביר ומספק. לפיכך נדחתה הטענה שההשגה התקבלה אוטומטית בשל העיכוב, ונקבע כי יש להמשיך בהליך ההוכחות לפי לוח זמנים שנקבע לשני הצדדים.

תוצאה: בית המשפט דחה את טענת המערער לקבלת ההשגה אוטומטית עקב איחור בשליחת נימוקי השומה, ודחה את הטענה המקדמית. נקבע כי ההודעה נשלחה בזמן סביר, ולפיכך יש להמשיך בהליך בהתאם לתכנית שנקבעה.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: הערעור עוסק בקביעת שווי של מקרקעין לצורך מס רכוש לשנות המס 1996-1997. ועדת הערר בחיפה קבעה את שווי המקרקעין על בסיס "הערך היסודי" שנקבע בחוזה פיתוח בין המערערת למינהל מקרקעי ישראל, הכולל את השווי המלא של המקרקעין. לפי החלטת הועדה, התמורה (סכום ששולם) היא כ-31% מהערך היסודי ולכך התייחסו כחלק ממדיניות המינהל לשווק מקרקעין במחירי תמריץ למטרות ציבוריות כמו פיזור אוכלוסיה או עזרה לזוגות צעירים. המערערת טענה כי על השומה להתבסס על סכום התמורה בחוזה, שהוא כנראה שווי השוק האמיתי, ולא על הערך היסודי כפי שקבעה הועדה.

תוצאה: בית המשפט ביטל את החלטת ועדת הערר והחזיר את הדיון לוועדה כדי שתזמן את השמאי הממשלתי לשמיעה ותאפשר לצדדים לבחון את טיב השומה, ותיתן החלטה מחודשת בכל הנוגע לשווי המקרקעין. אין צו להוצאות.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובע, שהיה הבעלים הרשום של מכונית מדגם פיאט אונו, טען כי נמכרה לו המכונית בהטעיה על ידי הנתבעים גורדון ואחרים, שכללו כריתת הסכם מזויף, שיק חסר ערך וזיוף ייפוי כוח. הנתבעים מכרו את המכונית לבעלים נוספים במסגרת עסקאות שבוצעו בתום לילה סמוך למועד הרכישה המקורי, כאשר חלק מהנתבעים קנו את המכונית בתנאים המעוררים ספק לגבי תום ליבם. הנתבע האחרון, רוכש לרכישת צד שלישי בשם אפלבוים, רכש את המכונית בתום לב, בדק את מצבה, שילם תמורה סבירה ומסר את התשלום במזומן. טענות התובע בנוגע להיעדר תום לב ותרשלות רשלנית הובררו ונדחו כלפי אפלבוים, אך התקבלו כנגד ויצמן, שעמד לו לא לעדכן על הפגמים שעברו במכונית ביחס לבעלותו וצורכותו בתום לב מוטלת בספק. בהליך נבדקו שאלות משפטיות מרכזיות של תקנת השוק וזכויות רכישה במקרקעין ועסקאות נוגדות כשהטענות נבחנו לאור פסיקה מפורטת וביסוס משפטי של השופט הנשיא ברק. נקבע כי זכויות התובע לבטל את העסקה מול המתחזים קיימות, אך הן אינן חלות על רוכש הקונה בתום לב לאחר העברת הזכויות lawful. התובע זכאי לפיצוי על שווי המכונית מול נתבעים המוכרים שלא פעלו בתום לב, אך לא מול אפלבוים.

תוצאה: התביעה נדחתה כנגד הנתבע האחרון אשר רכש בתום לב את המכונית; התביעה התקבלה כנגד ויצמן שחייב לפצות את התובע בסכום כולל של 34,830 ש"ח עם הפרשי הצמדה וריבית; המכונית תישאר בבעלות הנתבע האחרון. התובע ישא בהוצאות המשפט של הנתבע האחרון.

לצפייה לרכישה הזדהה