חיפוש פסקי-דין

תקציר AI: הערעור עוסק בהחלטתו של שופט בבית המשפט המחוזי בירושלים שלא לפסול עצמו מלדון בתביעה בה נטען כי בנק המשיב קיבל במרמה שיעבוד על דירת המערער באמצעות יפוי כוח כללי. המערער טען שהשיעבוד בוצע במרמה באמצעות עורכי דין שלקחו חלק בחתימה על המסמכים שלא כדין. השופט ביטא בפני הצדדים היכרות מוקדמת עם שני עורכי הדין המעורבים וניהל עמדה לכאורית בנוגע ליושרתם, מה שגרם למערער לבקש את פסילתו בטענה למשוא פנים מחשש למשוא פנים. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת הפסילה, קבע כי אין בהיכרות מוקדמת מניעה לדון בתיק וכי ההיכרות היא מקצועית בלבד. עם זאת, בערעור שהוגש בידי המערער, נקבע כי אמירת השופט בנוגע ליושרת עורכי הדין טרם קיום הדיון ומהימנותם, וכן גיבוש דעתו לכאורית טרם בחינת הראיות, יוצרים חשש ממשי למשוא פנים שעלול להשפיע על זכויות המערער לקבל דיון הוגן. נקבע כי למרות שדעתו לא ננעלה באופן מוחלט, נטל ההוכחה הוטל על המערער באופן גבוה ומעל המקובל, דבר שמצדיק העברת הדיון למותב אחר. לפיכך הערעור התקבל.

תוצאה: הערעור התקבל והוחלט כי טובת הצדק מחייבת להעביר את הדיון בפני מותב שיפוטי אחר, בשל החשש למשוא פנים שנבע מהבעת דעה מוקדמת על יושרת עורכי הדין המעורבים בתיק.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בפסק הדין נדונה תביעה בעניין הפרה או ביטול של הסכם שכירות בית עסק שנחתם בין הצדדים. הצדדים חתמו תחילה על זכרון דברים בכתב יד שכלל תנאים בסיסיים של השכירות. לאחר מכן נקבע להיערך חוזה מודפס במשרד עו"ד נאמן, שבו הוכנסו תנאים נוספים ודרישות כמו חמישה שטרי בטחון וערבים טובים, בניגוד להסכם הראשוני שדרש שטר בטחון אחד בלבד. התובעים טענו כי לא חתמו על החוזה המודפס וסירבו לו, ולטענתם עו"ד קרע את המסמך ואמר כי העסקה מבוטלת. הנתבע טען שהתובעים חתמו על החוזה והבהיר כי מפתחות המושכר יימסרו רק לאחר מילוי תנאי שטרות הבטחון בחתימת הערבים. התובעים דרשו ביטול העסקה וקבלת השיק חזרה.

תוצאה: התביעה נדחתה, התביעה שכנגד נדחתה גם היא, והעסקה בוטלה בהסכמה הדדית עם פסק דין דחייה לכל הצדדים ללא חיוב בהוצאות צד השני.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: המערער, שנפגע בתאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה, נקבע כמי שסובל מנכות צמיתה בשיעור 64.5% ובית המשפט המחוזי קבע את גובה הפיצויים בסכום כולל של כ-1.64 מיליון ש"ח. במסגרת הערעור ועל סמך ראיות וחקירה, הועלו טענות לגבי חישוב משכורתו וכושר השתכרותו של המערער לפני התאונה. המערער טען כי בית המשפט התעלם מהטבות סוציאליות שנהנה מהן במסגרת עבודתו, בעוד המשיבה טענה שהערכת כושר ההשתכרות שנקבעה הייתה גבוהה מדי. לאחר בחינת הראיות והנתונים, הוחלט כי חלק מהטענות מוצדקות, אך בסך הכל אין מניעה להתערב בקביעות בית המשפט המחוזי בנושא כושר ההשתכרות. נקבע כי ההטבות הסוציאליות הן כחלק משליש של משכורתו אך נמחקו שיקולים לא מדויקים באשר להפרשות שלו עצמו. נוסף על כך, נלקחו בחשבון הנתונים לגבי תקופת העבודה והכנסות במהלך תקופה קצרה שהייתה ספקית ובלתי יציבה, ובכך נשקל הכניסה למצב העתידי. בסופו של דבר, נדחו שני הערעורים, והמערער חייב בתשלום הוצאות לטובת המשיבה בסך 10,000 ש"ח, שכן בא כוח המשיבה ויתר על הערעור השכנגד.

תוצאה: נדחו הערעור והערעור שכנגד, נקבע כי אין להתערב בקביעות בית המשפט המחוזי לגבי כושר ההשתכרות של המערער, והמערער חייב בהוצאות בשל ויתור המשיבה על הערעור השכנגד.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בבית המשפט לתעבורה הוגש כתב אישום נגד העורר בגין גרימת מוות ברשלנות בעקבות תאונה שבה סטה מנתיבו וגרם למותם של שני נוסעים במשאית. העורר נפצע בתאונה, ובמהלך בחינת התנהלותו התברר כי ככל הנראה נרדם בעת הנהיגה לאחר נסיעה ממושכת השכילה ללא מנוחה מספקת. נקבע כי אין הוכחות לכך שאופן נהיגתו מסוכן בדרך כלל, והאירוע נחשב חד-פעמי ומקרי. בחינת עברו הפלילי של העורר לא הראתה התנהגות מסוכנת או ליקויי בריאות שלא מתאימים לנהיגה בטוחה. בעקבות זאת, למרות חומרת התאונה והתוצאה הטראגית, לא נמצא כי נהיגתו של העורר מסכנת את הציבור באופן מתמשך. בנוסף, הודגש כי טענת פסילה עדיין בשאלה לאחר השהיית טיפול של רשויות התביעה, וכן שהעורר נהג במשך כמה חודשים אחרי שפגה פסילתו ללא עבירות נרשמות. לפיכך, הוחלט לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי שפסל את רישיון הנהיגה ולשוב ולהחזיר את הרישיון לעורר.

תוצאה: בית המשפט ביטל את פסילת רישיון הנהיגה שהוטלה על העורר על ידי בית המשפט המחוזי והורה להשיב לו את הרישיון.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בפסק הדין נדונה בקשת פסילת שופט מוידוי עצמו מלשבת בדין בתיק שבו המערער טען כי שיעבוד דירתו לבנק נעשה במרמה באמצעות זיוף יפוי כוח כללי. השופט דן בתיק בו נטען כי עורכי הדין שהיו מעורבים בהליך, אחד מהם עורך דין המערער, חתמו במרמה על מסמכים כך שהדירה שועבדה לבנק בהבטחת חוב, והנוטריון אישר את יפוי הכוח שלא בפועל. במהלך פגישת השופט עם הצדדים בלשכה, השופט הביע דעה מוקדמת כי שני עורכי הדין הם אנשים ישרים ושהמציאות שונה מהטענה, ואף ציין כי הוא מכיר אותם שנים רבות. המערער טען כי הבעת דעה זו יוצרת חשש ממשי למשוא פנים, ומבקש פסילה של השופט. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת הפסילה וקבע שהכרת השופט את עורכי הדין אינה מהווה פסילה, וכי אין חשש ממשי למשוא פנים, אם כי השופט בוודאות גיבש עמדה לכאורה ביחס ליושרתם. הערעור שהוגש על החלטה זו התקבל מאחר שהדעה המוקדמת שנוצרה לפני תחילת הדיון מהווה חשש ממשי למשוא פנים, במיוחד לנוכח חשיבות שאלת המהימנות במחלוקת. על אף שבית המשפט ציין כי דעתו לא ננעלה במלואה וכי הדיון "אינו מכור", הוא קבע כי מוטב להעביר את הדיון למותב אחר כדי להבטיח את הזכות להליך צדק והזדמנות שווה להוכחת טענות הצדדים.

תוצאה: הערעור התקבל והשופט נפסל מלדון בתיק, והדיון הוחזר למותב שיפוטי אחר כדי להבטיח הליך צדק הוגן.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: המערערים, עזבונו ותלויו של המנוח, הגישו תביעה בבית המשפט המחוזי בירושלים לאחר שמנוחם נהרג בתאונה שבה נפלה עליו משאבת בטון שהותקנה על משאית. בית המשפט המחוזי קבע כי לא מדובר ב"תאונת דרכים" לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים. הערעור שהוגש לבית המשפט העליון התקבל, ונקבע שהתיק יוחזר לבית המשפט המחוזי לשמיעת ראיות נוספות ובהתייחסות לשאלת האחריות. בנוסף, הובהר כי במקרה שבו נקבע כי לא מדובר בתאונת דרכים, יש לבחון האם קיימת חבות לפי פקודת הנזיקין. בהמשך נקבע כי אם לא מדובר בתאונת דרכים, תיבחן השאלה האם חל חוק העבודה הירדני לצורך כימות הנזק. המערערים ביקשו מבית המשפט לקמא לשנות את החלטתו ולהוסיף דיון בשאלת החבות לפי פקודת הנזיקין ושאלת גובה הנזק, אך בית המשפט דחה את הבקשה. בעקבות זאת הוגשה בקשה לפסילת בית המשפט בטענה למשוא פנים, אך בקשת הפסילה נדחתה כמנותקת מהליך הראיות וניתנה מסגרת להמשך הדיון. הערעור על דחיית בקשת הפסילה נדחה, מאחר שהמערערים לא הוכיחו חשש ממשי למשוא פנים או הטיה מצד בית המשפט. כמו כן הודגש כי החלטות סדרתיות ודיוניות בניהול הדיון אינן מהוות עילה לפסילת שופט כשלפחות לא מתקיימת עילה ממשית ומבוססת לכך. בכך, צוינו עקרונות משפטיים לגבי סדרי דין, פסילה וטיפול בערעורים על החלטות דיוניות.

תוצאה: הערעור נדחה, בקשת הפסילה נדחתה, ובית המשפט המחוזי נדרש להמשיך ולטפל בתיק בהתאם להנחיות שניתנו לגבי שמיעת ראיות ובחינת האחריות בהתאם לפקודת הנזיקין וחוק העבודה הירדני.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בערעור שהוגש על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, נדונה תביעת הדדיות של בני משפחת וחש כלפי מושב שתולים. המרכזי בהליך היה טענת משפחת וחש לזכויות בחלקות א'1 ו-א'2 שהיו בעבר חלק מהיחידה המשקית של המשפחה במושב. בית המשפט המחוזי דחה את טענות המשפחה וקיבל את תביעת המושב לסילוק ידם מן החלקות. בפועל, הוסכם כי החלקות פוצלו לעשרה מגרשים; ארבעה מתוכם הוקצו לצדדים שלישיים והשישה הנותרים פנויים. המושב ביקש להקצות את המגרשים הפנויים לזכאים ממתינים מזה זמן רב. המערערים הביעו נכונות להסתפק בצו מניעה זמני למניעת הקצאת המגרשים לצדדים שלישיים עד להכרעה בערעור. המושב הסכים לכך, בכפוף לזכויותיו לפנות עם בקשה למתן הוראות להקצאת מגרשים מסוימים במקרה של צורך. צו המניעה אוסר גם על עשיית שינויים משמעותיים במגרשים הפנויים עד לפסק הדין בערעור. ארבעת המגרשים שכבר הוקצו לצדדים שלישיים יוצאים מן הצו, אולם המערערים שומרים על זכות לתביעה כספית בגינם אם תוכר זכותם. בית המשפט הדגיש את חשיבות ההחשה בדיון והורה על קבלת סיכומי טענות בכתב, וקבע דיון טיעון נוסף בתוך שישה חודשים.

תוצאה: צו מניעה זמני למניעת הקצאת ששת המגרשים הפנויים לצדדים שלישיים עד להכרעה בערעור, תוך שמירה על זכויות המערערים, והחמרת נוהל ההליך לקידום הדיון בערעור.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובע עבד במשך כשנה וחצי במוקד 144 של חברת הנתבעת, ובסיום תקופת עבודתו בעקבות הפסדת הנתבעת במכרז להעסקת מוקדנים, עבר לעבוד אצל הקבלן החדש שזכה במכרז. הנתבעת שילמה לתובע מענקי פרישה שסכומם תואם את פיצויי הפיטורים על פי שעות העבודה הממוצעות, אך התובע טען כי הוא פוטר ולכן זכאי לפיצויי פיטורים, וכן שיש לכלול בחישוב את תוספת המשמרות לפי ההסכם הקיבוצי. הנתבעת טענה כי התובע בחר להתפטר ולעבור לעבוד אצל הקבלן החדש. בית הדין קבע כי הוצעה לתובע עבודה חילופית בתנאים דומים ואף נעשו ההכנות להעברת התובע לעבודה אצל הקבלן החדש, ועל כן היוזמה להפסקת העבודה הייתה של התובע עצמו. מאחר שהתובע לא נתן לנתבעת את ההזדמנות להציע לו עבודה חלופית בהתאם להסכם הקיבוצי, ולא התמנה כפוטר אלא כתובע שהתפטר, אין הוא זכאי לפיצויי פיטורים. כמו כן, לא הוכח כי הנתבעת הסכימה לשאת בפיצויי פיטורים מעבר למה ששולם. בסיכום, בית הדין דחה את התביעה וחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 500 ש"ח בצירוף מע"מ.

תוצאה: התביעה לקבלת פיצויי פיטורים נדחתה, בהתאם לכך שהתובע נתפס כמתפטר ולא כפוטר, וחויב בהוצאות משפט ושכר טרחה.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובענה עוסקת בהחלטת פקיד התביעות לדחות בקשת התובע לקבלת הענקה מטעמי צדק בגין תאונת עבודה שאירעה לו בשנת 1996. התובע החל להיות עובד עצמאי בתחילת אותה שנה, אך לא נרשם במוסד לביטוח לאומי עד למועד התאונה. הוא נרשם כמבוטח עצמאי במס הכנסה ובמע"מ, אך לא במוסד לביטוח לאומי. המוסד דחה את תביעתו לדמי פגיעה מאחר שלא עמד בתנאי החובה לרישום במוסד בעת התאונה. לפני התנגדות זו לא הוגשה תובענה, והתביעה הנוכחית מתמקדת בבקשה להענקה מטעמי צדק שנדחתה אף היא. החוק מסמיך את המוסד להעניק הענקות מטעמי צדק בכפוף לקריטריונים מוגדרים והותרים שיקול דעתו. תקנות הביטוח הלאומי מאפשרות הענקה במקרים מיוחדים כמו מחלה, תאונה או נסיבות בלתי תלויות במבקש. בפסיקה קודמת נקבע כי תלות ברשלנות גורם שלישי אינה מהווה עילה לשינוי החלטת המוסד. במקרה הנוכחי על אף היות התובע עולה חדש ועובד עצמאי פחות משנה, הובהר כי זכויות נוספות עשויות להתקבל במסגרת חוק פיצויי נפגעי תאונות דרכים או חוק פיצויים לנפגעי איבה, וכי אין אפשרות לקבל כפל גימלאות. בית הדין דחה את התביעה כעת, אך דרש מהמוסד לבדוק זכאות לגימלה לפי תקנה אחרת ולספק מכתב דחייה מפורט במקרה של דחייה. התובע יכול לפעול מחדש בהתאם למכתבי ההחלטה.

תוצאה: בית הדין דחה את התביעה להענקה מטעמי צדק אך הורה למוסד לביטוח לאומי לבדוק זכאות נוספת לגימלה לפי תקנה אחרת, תוך מתן אפשרות לתובע להגיש תובענה חוזרת במידה ותביעתו תידחה שוב.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בתביעה זו נטען סירוב חברת ביטוח לפצות תובעים על גניבת רכבם, כאשר הפוליסה מגדירה גניבה כמקרה ביטוח מותנה בהתקנת מערכת "ביטכונית" המופעלת בעת העדר נהג ברכב. התובעים טוענים כי התקינו והפעילו מערכת זו, והגישו הוכחות הכוללות קבלות, אישורים, והמחאות מתואמות. הנתבעת טוענת כי לא הותקנה מערכת "ביטכונית" ברכב והאישורים שהוצגו כוזבים. נטל ההוכחה עומד על הוכחת קרות מקרה הביטוח על ידי התובע, בעוד שעל חברת הביטוח להוכיח חריגים או אי קיום תנאי פוליסה. המחלוקת המרכזית הינה האם אכן הותקנה והופעלה מערכת הביטחון כפי שנדרש. עדויות התובעים, כולל עד מוסך מתקין המערכת וחקירות נוספות, תומכות בקיומה והפעלתה של מערכת המיגון. הנתבעת הציגה חוות דעת מומחה המפקפקת בדיוק טיעונם, אך לא הצליחה להדגים כיצד נמנע מקרה הגניבה. חוות דעת מומחה מטעם התובעים קבעה את שווי הרכב, הנתבעת לא התנגדתה לה. החוקרת המחוזית קבעה כי חבות הנתבעת חוזית כלפי בעלת הפוליסה בלבד, ולא הנהג. התובעים לא הוכיחו נזקים נוספים מעבר לגניבת הרכב עצמו. בית המשפט קיבל את טענות התובעים ודחה את טענות הנתבעת בנוגע להיעדר מערכת המיגון.

תוצאה: בית המשפט חייב את חברת הביטוח לשלם לתובעת סכום של 122,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מחודש ספטמבר 1996 ועד למועד התשלום, יחד עם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בשיעור 15% ומס, וזאת לאחר שהוכח כי מערכת המיגון הותקנה והופעלה כנדרש בפוליסה.

לצפייה לרכישה הזדהה