חיפוש פסקי-דין

תקציר AI: הערעור עוסק בשנות המס 1991-1993 בנוגע להערכת שומת מס הכנסה המבוססת על הפרשי הון בלתי מוסברים שנמצאו לאחר השוואת הון בין השנים 1983 עד 1994. המערער הוא תושב כפרי עם עסק הובלות, אדמה, חקלאות ופרה, וכן הוא אב לשישה ילדים. הכנסותיו המדווחות נמוכות מהשימושים שנמצאו על ידי פקיד השומה. המשיב השתמש בטבלאות הוצאות מחיה בסיסיות שהוערכו מחדש בהורדת 20% בטענה rמת חייו הנמוכה של המערער. המערער טען שהכנסות נוספות מגיעות מבניו הבכורים שעבדו והשקיעו את משכורתם בקופה משפחתית משותפת, אך הנתונים שהציגו (תלושי שכר חלקיים, עדויות) לא הוכיחו את סכומי ההכנסה שהמערער טען. המשיב הציג ראיות על רכישות רכבים ונסיעות לחו"ל שהמערער לא הסביר את המימון שלהם. קיימות סתירות בעדויות לגבי חיות משק, יציבות ההכנסות ורמת המחיה. בנסיבות אלה, בית המשפט קבע כי הוצאות המחיה יש להוריד ב-20% מטבלאות 5-6, אך דחה את טענות המערער בקשר להסברים והוכחות להפרשי ההון, וציין כי המערער לא יכול היה להסביר את מקור ההפרשים בכספו. לצד זאת, בית המשפט לא קיבל טענות נוספות שהועלו על הבדל בין מחזורי מע"מ למס הכנסה מאחר והשומה התבססה על הפרשי הון בלבד.

תוצאה: הערעור נדחה ברובו, תוך תיקון של חישוב הוצאות המחיה בהפחתת 20% לטובת המערער. כל צד ישא בהוצאותיו.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בפסק הדין נדון נאשם שמואשם בקשירת קשר לביצוע עבירות הצתה ונזק בזדון בבית כנסת קונסרבטיבי בירושלים. לפי הודעותיו וגרסאותיו השונות שניתנו במשטרה ובבית המשפט, נחשף סיפור לפיו הוא הלך עם שני אחרים לבית הכנסת אחרי שפגש אותם והתכוון אחד מהם להציתו. ממצאי ההצתה כוללים ממצאים מדעיים שהצביעו על תערובת דליקה ומיכל פלסטיק בו נמצא נוזל דליק סמוך לבית הכנסת. הנאשם טוען כי לא נכנס לחצר בית הכנסת ולא לקח חלק בפעולת ההצתה, אלא עמד מחוץ לגדר וצפה. עם זאת, בית המשפט סבור שכך או כך, קיימת החזקה לנוכחותו בזירה שלא הייתה מקרית, לאור ידיעתו על כוונת חבריו ומעשיו שעקבו אחריהם ואף סימנו קבלת מקום לתצפית. מאחר שלא האחרים לא עמד בנטל להראות כי לא סייע למעשה, הרי שהוא אשם בסיוע להצתה. נאשם סירב לעבירה המשמעותית של קשירת קשר לביצוע הפשע, וייצוגו טען כי הוא עשה כל שניתן כדי למנוע את הפשע, אולם בית המשפט קובע כי הדיווח המוקדם לאמו וההתנהגות בזירה מוכיחות אחרת. החוק וכללי הפסיקה אשר נאספים בנושא קשר פלילי וסיוע מאירי פנים קובעים כי הימצאות בזירה, במיוחד כשיש לשותף כוונות פליליות ברורות, מחייבת הוכחה ברורה לסיוע, ובעבודה ליוותה מובהקת לנאשם. בסופו של דבר הוחלט להרשיע את הנאשם בעבירה של סיוע למעשה הצתה, בהתאם לסעיף 448א לחוק העונשין ולסעיף 31 הקובע הגדרת מסייע. הישיבה לקביעת העונש נקבעה למועד עתידי.

תוצאה: הנאשם הורשע בעבירה של סיוע להצתו של מבנה ציבור (בית כנסת) ולא בעבירת קשירת קשר לביצוע הפשע, בהתאם לראיות שנקבעו ולחוק; נקבע מועד לדיון בטיעוני ההגנה לעונש.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בכתב האישום הואשמה אדם בתקיפת אשתו וגרימת חבלה של ממש וכן באיומים כלפיה במרץ 1996. הנאשם הכחיש את האישומים וטען כי הוריה של המתלוננת השפיעו עליה להגיש תלונה כוזבת בעקבות התנגדותם לנישואיהם. המתלוננת הגישה את תלונתה כשעתיים לאחר האירוע, אך לאחר שנים רבות נמנעה מלתמוך בעדותה וטענה כי אינה זוכרת את פרטי המקרה. למרות זאת, הודעתה הראשונית כללה תיאור מפורט של התקיפה, שכללה אלימות פיזית ואיומים ברצח. כמו כן, ציינה כי לא זו התקיפה הראשונה שהספיקה מכל הנאשם ומסרה על סיבוכים במשק הבית שהובילו להחלטת הפרידה. התביעה הציגה תעודה רפואית המאשרת את נוכחות המטומות בגופה של המתלוננת, ורשמתה הראתה סימני חבלה במצחה. הנאשם טען כי סימנים אלה אינם קשורים לאירוע ושירות המשטרה הושפע מלחצים משפחתיים. בחתירה לעבר שקר בתלונה, מצאה השופטת כי עדות המתלוננת וההודעה שניתנה בעת התלונה משקפות אמת, וכן כי התעודה הרפואית והתעודה החקירתית מחזקות את הנטען. גם העובדה שהזוג התגרש לאחר האירוע אינה מספקת תימוכין חד-משמעיים לשקר בתלונה. עם זאת, בשל עיכובים באישור התיק, נדחתה ההעמדה לדין לפי האישומים החמורים שנכללו בכתב האישום לידי הרשעה בתקיפה סתם ואיומים בלבד.

תוצאה: הנאשם הורשע בעבירות תקיפה סתם ואיומים כלפי אשתו, אך לא בעבירות החמורות יותר של גרימת חבלה של ממש, וזאת לאור היעדר ראיות חיזוק מספקות לתיק החמור, תוך התחשבות בעיכובים בהליך המשפטי.

לצפייה לרכישה הזדהה

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובעת הגישה תביעה נגד החברה הנתבעת לתשלום פיצויים בגין נזק גוף שנגרם לה בעקבות נפילתה בחניון בבעלות הנתבעת. התובעת טענה כי בחניון לא היה שלט האוסר חנייה ושהחניון היה פתוח בזמן האמור. הנתבעת הכחישה את טענותיה וטענה כי החניון היה סגור ומוגדר כחניון פרטי, עם שרשרת נעולה בשער הכניסה ושלט האוסר כניסת זרים. הנתבעת הציגה עדויות של מנהלה ועובד שטענו כי הכניסה לחניון הייתה נעולה ומבוקרת, וכי התובעת לא דיווחה על התאונה בסמוך למועד. בית המשפט התרשם כי התובעת נפלה אכן בחניון, אך נמצא שהחניון הוא פרטי והתובעת לא הוכיחה כי נכנסה אליו בתום לב, מה שנדרש לפי סעיף 37 לפקודת הנזיקין לצורך החלת אחריות על בעל המקרקעין. בדיון נמצא כי גרסת התובעת סותרת והתובעת לא הצליחה להציג ראיות ברורות לקיומו של שלט האוסר כניסה או אישור כניסה. בנוסף, העדות של חברתה סתרה את גרסתה בנוגע למצב השלטים. כמו כן, עדות חשובה לא ניתנה מאחר ועידה שהייתה באפשרות התובעת להציג לא התייצב. לפיכך, על אף שנפגע חלה על התובעת חובת הוכחה כי נכנסה לחניון בתום לב, היא לא עמדה בנטל זה. לפיכך, בית המשפט דחה את התביעה, קבע שהתובעת נפלה בחניון כ"מסיגת גבול" ולנתבעת אין אחריות לנזקים שנגרמו לה.

תוצאה: התביעה נדחתה; חובת ההחזר וההוצאות הופלו על התובעת; נקבע כי הנתבעת אינה אחראית לנזק בשל כניסת התובעת לחניון ללא אישור ובלא תום לב.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: פסק הדין עוסק בערעורי מספר מבקשים שהורשעו בבית משפט השלום בעכו בעבירות מס ערך מוסף, לרבות ניכוי במס תשומות ביודעין, מסירת דיווח לא נכון והוצאת חשבוניות מס שנחשבו מזויפות. במרכז התיק ניצבו שנויים בעובדות בעיקר לגבי זיוף חשבוניות שהונפקו בשם חברת האחים חנא ועבודות בניה שנעשו לכאורה. המבקשים טענו בין היתר לטעויות משפטיות, בכשלי הליך, וכן הטילו ספק באובייקטיביות השופט שפסק בעניינם לאור היותו שופט באותו זמן גם במשפט קרוב שקשור לפרשה. כמו כן, הועלתה טענת הלכת קינזי בהתייחס לעדות עד תביעה שהיה הוא שותף לכאורה לעבירה, שהעיד במשפט לפני סיום משפטו, מה שעלול להטיל דופי בעדותו ובמהימנות ההליך. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורי המבקשים המקוריים וקיבל חלקית את ערעור המדינה על גזר הדין, הגדיל את הקנסות שהוטלו, וזיכה את הנאשמים בעניינים אחדים מחמת הספק. בפסק הדין של בית המשפט העליון נדחו טענות המבקשים לפסלות השופט והעלמה לכאורה של טענת קינזי, וקבע כי לא נגרם עיוות דין. עוד נדחו טענות לטענות כשלים מהותיים בפרוצדורה וטענות על חוסר חקירה נאותה של עדויות. בית המשפט הבהיר כי עילות הפסלות או הטענה לפסילות שופט לא הועלו במועד הנכון ולא נצפו כשלים ממשיים שמשוועים לפסילת השופט או דחיית הממצאים. בקשת רשות הערעור נדחתה, וכך גם הבקשות להקטנת העונש שנגזר.

תוצאה: בקשות רשות ערעור נדחו; פסק הדין של בית המשפט המחוזי אושר, טענות פסלות השופט וטענות הלכת קינזי נדחו, והעונשים שהוטלו הוגברו לגבי הקנסות.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: הבקשה עוסקת בהחלטתו של ראש ההוצאה לפועל לדחות את בקשת הזוכה למינוי כונס נכסים על דירה שבה זכויות משותפות לחייב ולאשתו, המשועבדת לבנק. ראש ההוצאה לפועל סבר כי בשלב זה מינוי כונס נכסים לא יביא תועלת לביצוע פסק הדין, בעיקר לאור התנגדותו של הבנק, אשר מבקש להבטיח את עדיפותו ותקיפת החוב המשותף של החייב ואשתו. נוסף לכך, החייב טען כי מימוש הנכס לא ייגרום לתועלת בפועל בשל גובה המשכנתא, העומדת על כ-90% מערך הנכס. בפסק הדין נדונה גם סוגיית פירוק השיתוף בדירת בני הזוג, כאשר חוק המקרקעין קובע כי אין להורות על מכירה כל עוד לא נמצא הסדר מגורים מתאים לילדים הקטינים ובני הזוג, במטרה להגן על זכויותיהם. בית המשפט קיבל את עמדת ראש ההוצאה לפועל, לפיה אין טעם במינוי כונס נכסים בנסיבות המקרה, תוך התחשבות בסוגיות החוקיות והכלכליות שבפניו. כתוצאה מכך, בקשת רשות הערעור נדחתה והזוכה חויב לשאת בהוצאות לטובת החייב.

תוצאה: בקשת רשות הערעור נדחתה, והוחלט שלא למנות כונס נכסים בשל העדר תועלת מימוש הנכס בשלב זה; הזוכה חויב בתשלום הוצאות לחייב.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: פסיקת בית המשפט דנה בבקשה של המבקש לפטור מהפקדת ערבון בסכום של 2,500 ש"ח, לאחר שנטען כי המבקש אינו יכול להפקיד את הסכום. המבקש טען לקשיים כלכליים בהתבסס על תצהיר בו ציין כי עוסק בצורפות, הוא בעל דירה, מכונית ובית מלאכה, וכן הציג אישור רואה חשבון המסכם הפסדים בעסקו. עם זאת, בית המשפט קבע כי המבקש לא סיפק פירוט מלא ומדויק של מצבו הכלכלי, לא הציג פירוט הכנסות והפסדים מדויק, לא גילה את ערך הרכוש שלו או משפחתו, ולא מסר מידע על מקורות ההכנסה השונים. כמו כן, לא הציג רשומות בנק או נסיונות לגייס כספים להפקדת הערבון. בית המשפט הדגיש כי בקשות לפטור מערבון דורשות הצגה מדוקדקת ומנומקת של המצב הכלכלי כדי שניתן יהיה לשקול אותן. בעקבות כך, הוחלט לדחות את הבקשה לפטור מהפקדת ערבון, מבלי לבחון את סיכויי הערעור. בנוסף, הוטלו הוצאות על המבקש בסך 500 ש"ח בתוספת מע"מ.

תוצאה: הבקשה לפטור מהפקדת ערבון נדחתה, והמבקש חויב בתשלום הוצאות משפט בסך 500 ש"ח בתוספת מע"מ.

לצפייה לרכישה הזדהה

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בפסק הדין נדונה בקשת הערר שהגיש עורך דין בשם העורר, לאחר שהורה בית משפט השלום בכפר סבא למעצרו עד תום ההליכים בנוגע לעבירות סחר בסם מסוכן, כניסה לישראל שלא כחוק והתחזות לאחר. העורר הואשם במכירת סם מסוכן מסוג קנאביס למשטרה סמויה במשקל 345 גרם נטו, ועוררו טען כי הופלה לרעה לעומת נאשם נוסף בפרשה שזה שוחרר בערובה ותנאים, כאשר עיקר טענתו היו כי חלקו של הנאשם השני בעיסקה היה גדול יותר וכי העורר היה מתווך בלבד. בנוסף, נטען כי הסוכן המשטרתי חרג מהוראות והיה "סוכן מדיח" שפיתה והדיח את המעורבים, וכי ניתן להשיג את מטרות המעצר באמצעות שחרור בערבות ותנאים כמו מעצר בית.

תוצאה: בית המשפט דחה את ערר העורר ושמר על החלטת המעצר עד תום ההליכים, לאחר שקבע כי אין הצדקה לשחרורו בערבות או בתנאים וכי שיקולי ביטחון הציבור גוברים על טענות להפליה או פיתוי מצד סוכן משטרתי.

לצפייה לרכישה הזדהה