חיפוש פסקי-דין

תקציר AI: המבקש הגיש תביעה כספית שנדחתה על ידי בית המשפט בשל אי התייצבותו ואי הגשת תצהירי עדות ראשית, וכן אי קיום הוראות בית המשפט לגילוי מסמכים. מבקש הביטול של פסק הדין נדחה וקובל על חורבן זכויותיו, טוען כי בית המשפט החמיר עמו ומעלה חשש למשוא פנים. המבקש הגיש בקשה לפסילת השופט לאחר שבית המשפט המחוזי ביטל את דחיית התביעה והורה על קיום דיון מחדש בכפוף לתשלום הוצאות. לטענת המבקש, התנהלות בית המשפט והחלטותיו מעלות חשש כי לא ניתן יהיה לנהל את ההליך בצורה הוגנת. בית המשפט דחה את בקשת הפסילה, וקבע כי אפילו אם טענות המבקש נכונות, אין זה עילה לפסילת השופט, שכן הערכאה העליונה רשאית להחזיר תיק לדיון מחודש ואף להטיל ביקורת בלתי מחייבת על פסק דין קודם. בקשת הפסילה לא הייתה מגובה בתצהיר, ונמצא שיהוי בטענות שהוצגו. בית המשפט הדגיש שיש להמנע מהטלת ספק בשיקול דעתו של השופט ללא ביסוס עובדתי משמעותי וכי זכות הערעור נועדה לאפשר בחינה מחודשת של פסקי דין, ואינה מהווה פגיעה בשופט. לאור כל זאת, השופט דחה את בקשת הפסילה והורה על חיוב המבקש בתשלום הוצאות למשיב.

תוצאה: בקשת הפסילה נדחתה בשל העדר תשתית עובדתית מספקת, שיהוי וחוסר ביסוס, והמבקש חייב בהוצאות בגין הבקשה.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: המבקש, החייב, הגיש בקשה לבית המשפט להכריז עליו פושט רגל לאחר שנקלע למצוקה כלכלית בעקבות כישלון עסקי. בית המשפט אישר צו כינוס נכסים בהסכמת הכונס הרשמי, אך הכונס התנגד להכרזה על הפשיטת רגל בשל חשדות לניצול לרעה של ההליכים בעבר וחשש מחוסר תום לב. הכונס הרשמי הציג חוות דעת בה נטען שהחייב אינו מציג דוחות כספיים מבוקרים של החברות שבהן היה מעורב, וכי החייב זוכה לדיווחים בנוגע לחובות המצוינים, תוך שהעיד בעבר על הברחות נכסים ופיזור המחאות ללא כיסוי. החייב טען דרך בא כוחו כי חובותיו נוצרו בשנים 1988-1991 ושאין לו כוונה להתחמק מהחוב, ושהרואה חשבון שטיפל בחברות נפטר, ולכן לא היה לו מקור למסמכים. בית המשפט הדגיש כי החייב חייב להוכיח כישלון בתום לב כדי למנוע ניצול לרעה של הליכי פשיטת הרגל. בבית המשפט נקבע כי עברו של החייב מצביע על ניצול הליכים קודמים לשם התחמקות מחובות, וכן על חוסר שיתוף פעולה והיעדר מסמכים המבהירים את מצבו הכלכלי. לאחר שקלול הטיעונים, דחה בית המשפט את הבקשה להכריז עליו פושט רגל, ביטל את צו הכינוס וצווי עיכוב יציאה מן הארץ שהותנו קודם לכן.

תוצאה: בית המשפט דחה את בקשת החייב להכריזו פושט רגל, ביטל את צו הכינוס ואת צו עיכוב היציאה מן הארץ, והחליט כי לא הוכח ניצול תום לב מצדו של החייב.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: הערעור עוסק בסכסוך בין שני צדדים שהתקשרו בהסכם שותפות להפעלת מסעדה קייטרינג ואירועים. התובע טען לקיומם של יחסי עובד ומעביד ביניהם וכי לא קיבל תשלום עבור שירותיו כאחראי משמרת. בית הדין קמא קבע כי לא התקיימו יחסי עובד ומעביד, אלא יחסי שותפות בלבד, בהם התובע פעל כחלק מהתחייבויותיו כלפי השותפות. נקבע כי לא היו יחסים חוזיים נפרדים שמקים יחסי עובד ומעביד בין הצדדים, וכי מדובר בסכסוך מסחרי בין שותפים ולכן אין סמכות לבית הדין לעבודה לדון בתביעה. בית הדין דחה את בקשות הדחייה של המערער בנימוק של בזבוז זמן וחוסר יוזמה מצדו. בסופו של דבר, הערכאה המאשרת דחתה את הערעור, וקבעה כי המערער יוכל לבחון דרכים אחרות לטיפול בסכסוך במסגרת בית המשפט המוסמך לסכסוכים מסחריים ולא בבית הדין לעבודה. המערער חויב בהוצאות בסך 500 ש"ח. נמסר כי הערעור על פסק דין זה ניתן אך ורק ברשות בית הדין הארצי לעבודה.

תוצאה: הערעור נדחה, נקבע כי לא התקיימו יחסי עובד-מעביד בין הצדדים, והמערער חויב בהוצאות בסך 500 ש"ח.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בתיק זה, חברה הידועה בתחום שירותי חיפוש באינטרנט הגישה תלונה בנוגע לרישום ושימוש בשם מתחם "altavisga.com" על ידי אדם פרטי ברוסיה. החברה טענה כי שם המתחם דומה עד כדי בלבול לסימן המסחר הרשום שברשותה ("ALTAVISTA"), וכי השימוש בשם המתחם נעשה שלא בתום לב במטרה להסיט גולשים מהאתר שלה לאתר הנתבע או אתרים אחרים. החברה ציינה כי שונו אות אחת בשם, דבר המעיד על כוונה ליצור דמיון מטעה, וכי הנתבע לא הוכיח כל זכות לגיטימית לשימוש בשם המתחם. בנוסף צוין כי מכתב דרישה שהועבר לנתבע חזר אליו, מה שעשוי להצביע על חוסר תום לב. הנתבע לא הגיש תגובה לתלונה. פאנל בראשות מומחה משפטי בחן את העובדות והממצאים, קבע שהחברה המתלוננת מחזיקה בזכויות נרחבות בסימן המסחר, שאין לנתבע כל זכות לגיטימית בשם המתחם ושתום ליבו מוטל בספק נוכח דפוס הרישום והשימוש בשם. נקבע כי השימוש בשם נעשה במטרה לבלבל את ציבור הגולשים ולגרום להסחת תשומת לב מהאתר המקורי לשירותים מקבילים באתר הנתבע. בעקבות זאת הוחלט לקבל את התביעה ולהעביר את שם המתחם לידי החברה המתלוננת.

תוצאה: התביעה התקבלה, שם המתחם "altavisga.com" הועבר לבעלות החברה המתלוננת עקב רישום ושימוש שלא בתום לב והפרת זכויות סימן המסחר שלה.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: פסק הדין עוסק בערעור על החלטת מנהל מע"מ אשר דחתה את זכותה של חברה לנכות מס תשומות בגין רכישות של גרוטאות מתכת מעוסקים הרשומים ברשות הפלסטינית. המחלוקת המרכזית נסובה סביב חובת הגשת דו"ח נוסף, מעבר לדו"ח התקופתי הרגיל, אשר מבוסס על סעיף 38(ג) לחוק מע"מ ותיקוני חקיקה המתייחסים להסכמים בין ישראל לרשות הפלסטינית. החברה לא הגישה דו"חות נוספים בטופס מיוחד בתוך שישה חודשים מיום הוצאת חשבוניות המס, וניצבה בפני השלכת בקשתה לקיזוז מס תשומות. החברה טענה כי לא הובהר לה מועד ההגשה, וכי השתהות נבעה מטעות אנוש וכי הגיע לה לאחר שהתברר לה הצורך בדיווח, והוסיפה כי מדובר בזכות מהותית. בצד השני, המשיב טען כי קיימת חובה משפטית להגיש דו"ח נוסף בתוך פרק זמן קצר (15 ימים מתום תקופת הדו"ח), וכי חשבוניות הפלסטיניות ברות תוקף עד שישה חודשים בלבד, ומוגשת הדו"ח מחויב להיעשות במועד זה או לא תינתן זכאות לניכוי מס תשומות. בית המשפט קבע כי חוק מע"מ הוא חוק טריטוריאלי החול רק על עוסקים בישראל, וכי המס המוטל ברשות הפלסטינית אינו חלק ממס תשומות ישראלי אלא זכות לניכוי קיימת רק בהסדרים מיוחדים, כמו הפרוטוקול עם רשות הפלסטינית. לפיכך, חשבוניות שהתקבלו מעבר לתקופה של שישה חודשים מיום הוצאתן כבר אינן בתוקף ולא זכות להכיר בהן לצורך ניכוי מס תשומות. בית המשפט קיבל את טיעוני המשיב וקבע כי החברה לא פעלה על פי ההוראות, וכי אי-הגשת הדו"חות הנוספים במועד מחייב דחיית זכותה לניכוי המס.

תוצאה: הערעור נדחה; זכות לקיזוז מס תשומות נדחתה מאחר שהדו"חות הנוספים לא הוגשו במועד שנקבע על פי החוק והצו; המערערת חויבה בתשלום הוצאות ושכר טרחת עו"ד למשיב.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: מדובר בהחלטה שניתנה בבית המשפט המחוזי בחיפה בעניינו של אדם המואשם ברצח ילדה בת 14, אשר מצוי במעצר עד תום ההליכים. המבקש הורה להארכת מעצרו מספר פעמים, כאשר הארכה האחרונה ניתנה לשיעור של תשעים יום נוספים על ידי השופטת ביניש. המבקש ביקש עיון חוזר בהחלטה זו בטענה כי המשפט מתקדם באיטיות יתרה וכי הסיכוי להמשך מעצרו תלוי באירוע משפטי חתום בשותפו לעבירה. העניין סב סביב בעיית "הלכת קינזי", לפיה לעד העיקרי של התביעה, המואשם שותף במעשה חמור דומה, המשפט מתעכב, מה שמאט את הליך המשפט נגד המבקש.

תוצאה: הבקשה לעיון חוזר בהחלטת הארכת המעצר נדחתה; המעצר של המבקש ימשיך עד ליום 14 בנובמבר בהתאם להחלטת השופטת ביניש, לאור חומרת העבירה והיעדר חלופות ראויות לשחרור מוקדם.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: פסק הדין דן בערעורים על הרשעת חברה וקנס שהוטל עליה בגין בניה בניגוד להיתר, מסירת הודעות כוזבות ואי קיום צו שיפוטי. הנאשמת מס' 2 חברה לבניה ונכסים הורשעה בכך שביצעה בניה ל-18 יחידות דיור במקום 15 שהותרו לפי היתר בניה מיום 1993 ברחוב מסוים בנהריה. תוכנן והוקמו דירות נוספות בקומות הרביעית והחמישית שלא בהתאם להיתר. הוועדה המקומית לתכנון ובניה ביקשה צו הפסקת בניה שפורק בהסכם פשרה, בו החברה התחייבה לאטום שני פתחים חיצוניים בקומה הרביעית ועוד פתח בקומה החמישית אם לא יינתן היתר בניה מתאים. לאורך החקירה נמצא כי הפתחים האטומים פורקו בהמשך והונצלו ליחידות דיור נוספות, תוך מסירת מצגים שקריים לוועדה ולפקחי הבניה. הערעורים כוללים טענות על ביטול רשמיות הייצוג של הוועדה המקומית, תוקף היתר הבניה שניתן במועד מאוחר יותר, ומידת האחריות אישית של מנהל החברה שהוגדר גם הוא נאשם. בית המשפט דחה את הטענה כי היתר בדיעבד מבטל את העבירה המתבצעת ללא היתר, קבע כי מסירת ידיעה כוזבת בעניין הצגת מצב האטימות הינה עבירה חמורה, אך זיכה את הנאשם המנהל מכיון שלא הוכח קשרו האישי לעבירות אלה. נקבע כי אין בסיס להרשעה בעבירת אי קיום צו שיפוטי שהופסק לבסוף בהסרת הצו ומימוש ההסכם. בית המשפט קבע כי הקנס שניתן על החברה נמוך מדי, ובהתאם לכך הוחלט להגדילו. הוועדה המקומית הופיעה כמשיבה בערעורים וניצחה בחלקם, כאשר השופטים דנו בהרחבה בהוכחות, בהסכמים שהושגו בביהמ"ש השלום, ובהשלכות מתן יתרות בניה לאחר ביצוע העבירות.

תוצאה: נדחו חלקית ערעור הנאשמת והוכרה ההרשעה בעבירות בניה במצב של חריגה מהיתר ומסירת הודעה כוזבת; זוכה מנהל החברה מחובת האחריות האישית; בוטלה ההרשעה בעבירת אי קיום צו שיפוטי; הקנס שהוטל על החברה הוגדל לסכום גבוה יותר; נקבע כי היתר בדיעבד לא מייתר את האחריות הפלילית בגין העבירות שבוצעו לפני מתן היתר.

לצפייה לרכישה הזדהה

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובעת והנתבע, הורים לקטין נכה בשיעור 100%, ניהלו סכסוך משפטי סביב זכאות הקטין להלוואה עומדת ולקצבת ניידות המנוהלות מטעם המל"ל. בעקבות גירושין בין ההורים, בהם הוסכם שהרכב יישאר בידי הנתבע ויועבר לתובעת מחצית משוויו, והפסקת המגורים המשותפים, הודיע המל"ל על הפסקת זכאותם להלוואה וקצבאות עד שההלוואה העומדת תוחזר. התובעת טענה כי חוב ההלוואה אינו חלה עליה כי השימוש ברכב היה ונשאר בידי הנתבע, והיא אף שילמה מחצית מההלוואה. הנתבע טען כי התובעת ויתרה על זכויותיה בקצבת הניידות ובהלוואה לעגו לו נוכח ההסכם. בית הדין לעבודה קבע כי על שני הצדדים להחזיר את ההלוואה בחלקים שווים ללא קביעה לגבי הזכויות לגופן. התובעת פנתה לבית המשפט לתביעת החזר וסעד כספי לחיוב הנתבע בלבד. בעקבות השימוע, נקבע כי הזכויות הן של הקטין ואין מי מהם יכול לסחור בהן; משום כך אין חובה על התובעת לשאת בחוב ההלוואה בעקבות שימושו של הנתבע בזכות זו, וכי הנתבע נהנה מההלוואה שלא לטובת הקטין. כמו כן, נפסק כי הנתבע חייב לפצות את התובעת בסכומים ששולמו בשל הפסקת קצבת הנכות, החל ממועד תביעת התובעת למל"ל. נוסף לכך, חויב הנתבע בהוצאות משפט ושכר טרחה לטובת התובעת.

תוצאה: הנתבע חויב להחזיר לתובעת את הסכום ששילמה בגין ההלוואה העומדת, לשלם לה פיצוי בגין קצבת הנכות שלא שולמה מה-03/03/1998, ולשאת בהוצאות התביעה ושכר טרחה.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובעת, חברת אספקת בטון, דרשה את תשלום חוב על אספקת בטון לחברה קבלנית, שהיתה הנתבעת הראשונה בתיק. חתמת ההסכם עם החברה נעשתה על טופס שמפרט את תנאי האספקה ותשלום, כאשר חתם עליו גם מיכאל, שנדרש כערב אישי לתשלום. התובעת דרשה את התשלום גם ממיכאל שנכשל בתשלום וממנתבע נוסף בעל השליטה בחברה, בטענה כי התחייב לספק ערבות עצמאית בתהליך העסקי. מיכאל הסכים בפשרה לשלם סכوم חלקי, והטענות לגבי ההתחייבות האישית הומרו גם כלפי הנתבע השני. עם זאת, מיכאל עצמו טען כי לא ידע כי חתם כערב אישי וכי נעשה שימוש לא הוגן בחתימתו, אך בחקירתו נמצאו סתירות רבות וחשש לאי אמינות. גם לא הוכח כי הנתבע בעל השליטה נתן התחייבות ברורה למלא את חוב החברה או החליף רשמית את הערבות האישית. התובעת לא דרשה לבצע החלפה כזו ולא פעלה כנגד החברה למען הגנת זכויותיה בנקודת זמן מסוימת. עם קבלת עיון בכל הגרסאות והראיות הוחלט כי אין להטיל על הנתבע השני חיוב בתשלום חוב החברה ואין בסיס לתביעת התובעת כלפיו. בהחלטה נקבע כי התביעה נגד הנתבע נדחית, תוך מתן הוראה כי התובעת תישא בהוצאות הנתבע.

תוצאה: התביעה נדחתה, לא הוכחה התחייבות אישית של הנתבע בעל השליטה לשלם חוב החברה, והתובעת תישא בהוצאות הנתבע.

לצפייה לרכישה הזדהה