חיפוש פסקי-דין

לצפייה לרכישה הזדהה

תוצאה: הנאשם הורשע בעבירת אי ציות להוראות הרשות כנגד תקנה 15 לתקנות שמורות הטבע.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: פסק הדין עוסק בערעור על דחיית תביעה שהוגשה על ידי חברה פרטית העוסקת בייצור מרצפות ("המערערת") בנוגע לנזק שנגרם למכבש שהובא מיצרן בפירנצה, איטליה. המערערת התקשרה עם חברת "סלמה", שתפקידה היה לדאוג להובלת המכבש ולביטוחו בביטוח "כל הסיכונים" עם חברת הביטוח "הפניקס". בית המשפט קמא דן בשלוש סוגיות עיקריות: מעמדה של סלמה (האם היא פעלה כמשלחת או כעמילת מכס), תחולתו של ביטוח ושאלת נטל ההוכחה לגבי זמן קרות הנזק. נקבע כי סלמה פעלה כעמילת מכס בלבד, וכי הביטוח חל רק מיום הנחת המכולה על האוניה ועד להגעתה למפעל המערערת, בהתאם לתנאי מכר שהועבר הבעלות בעת הנחת המכולה באוניה. לשאלה מי נושא בנטל ההוכחה לגבי זמן קרות הנזק נקבע כי על המערערת היה להוכיח כי הנזק אירע בתקופת הביטוח, כלומר לאחר העלאת המכבש לאוניה ולפני הגעתו למפעל. המערערת לא הצליחה להוכיח טענה זו באופן משכנע, ובית המשפט דחה את תביעתה. הוכח כי ייתכן שהנזק נגרם עוד בטרם הועמס המכבש על האוניה או לאחר הגעתו למפעל, ולכן לא היה בסיס לתביעה כלפי חברת הביטוח. כמו כן, לא התקבלו טענות המערערת בסוגיית תפקידה של סלמה, השטר מטען, ואחריותה בגין אי-הבטחת המכבש. הוחלט כי אין מקום לשנות את קביעות בית המשפט הקמא. בסופו של דבר נדחה הערעור, והמערערת חייבה בתשלום הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד.

תוצאה: הערעור נדחה; בית המשפט אישר את דחיית התביעה על רקע חוסר הוכחה שהנזק אירע בתקופת הביטוח, וקבע כי סלמה פעלה כעמילת מכס בלבד; המערערת חויבה בתשלום הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך דין.

לצפייה לרכישה הזדהה

תוצאה: בוטלה החלטת בית משפט השלום, והשארתה על כנה של הגבלת החשבון החמורה שהטיל הבנק על המשיב, ללא מתן צו להוצאות.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובענה בה עוסקים הדברים נוצרה בעקבות מכרז לבניית תוספת לבית ספר אלכוארזמי, בו המבקשת טענה כי זכאית במכרז וכי ההצעה של המתחרה פסולה כיוון שלא צורפה לה ערבות בנקאית כנדרש. תנאי המכרז חייבו צירוף ערבות בנקאית בלתי מותנית צמודה למדד הבנייה על סכום מסוים לפרק זמן קצר. המתחרה, במקום ערבות בנקאית, צירפה מסמך המאפשר לעירייה לקזז חוב שהיא חייבת למציע מהכספים שברשותה, שמיועד לשמש כתחליף לערבות הבנקאית. המסמך נחתם על ידי גזבר העירייה ולא חתם עליו ראש העיר, לא היה מבוייל, והסכום לא היה במפורש צמוד למדד הבנייה. בית המשפט בחן את טענות המבקשת, והגיע למסקנה כי המסמך מהווה תחליף הולם לערבות בנקאית בהתאם להלכה שנקבעה בפסיקה, שכן הוא שומר על עיקרון השוויון בין המציעים ומבטיח את האינטרסים של המזמין. בית המשפט דחה את טענות המבקשת בנוגע לחתימה, הביול והצמדת הסכום למדד, וציין כי המסמך מהווה הודעה חד-צדדית המקנה לעירייה זכות קיזוז במסגרת הדין הקיים. בנוסף, נקבע כי לא נפגעו כללי "משחק" המכרז באופן מהותי וכי אין מקום להתערבות שיפוטית. בהתאם לכך, התובענה נדחתה, צו המניעה הזמני בוטל, והמבקשת חויבה בתשלום הוצאות.

תוצאה: בית המשפט דחה את התובענה להכריז את הצעת המתחרה כפסולה, אישר את תוקפו של המסמך שהוגש כתחליף לערבות בנקאית, וביטל את צו המניעה הזמני; המבקשת חויבה בתשלום הוצאות משפט.

לצפייה לרכישה הזדהה

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: המנוחה, שנפטרה בשנת 1998, השאירה ארבע צוואות שונות מ-1979 ועד 1997. הצוואה האחרונה מ-1997 הייתה לטובת המבקש, בעוד שתי צוואות מ-1994 ו-1995 היו לטובת קגנסקי, המטפלת שלה. הצוואה הראשונה מ-1979 הייתה לטובת המבקש בעבר. לפי חוק הירושה, צוואה מאוחרת מבטלת את הקודמות, ולכן נבדקה תחילה תוקפה של הצוואה מ-1997. מומחה מטעם בית המשפט קבע כי המנוחה לא הייתה כשירה נפשית לערוך צוואה זו, וזאת התבסס על חוות דעת פסיכיאטרית נוספת ומידע על מצבה הבריאותי שהצביע על ליקויים קוגניטיביים. בנוסף, הוכח כי קגנסקי שלטה במנוחה בעת עריכת הצוואות מ-1994 ומ-1995, והייתה תלות משמעותית שלה במנוחה. העובדה שקגנסקי החזיקה בשתי צוואות לטובתה ופעלה להסדרים כלכליים נוספים, הגבירה את החשד להשפעה בלתי הוגנת. קגנסקי לא הצליחה להוכיח שהפעילה את רצון המנוחה בחופשיות. לכן, נפסלו הצוואות מ-1994 ו-1995. צוואת 1979, שזו הצוואה הראשונה ולא הוצגו טענות נגדית אלא רק מי שהיה רלוונטי לגבי צוואות מאוחרות יותר שנפסלו, נקבע כתקפה. על כן, הצוואה מ-1979 היא התקפה והמצוות לבצע את החלטתה.

תוצאה: הצוואה האחרונה מ-1997 ואלו מ-1994 ו-1995 נפסלו, וצוואת 1979 נקבעה כתקפה ויישומה צויין על ידי בית המשפט.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: פסק הדין דן בתביעה של תובעת שנולדה בשנת 1972 ונפצעה בתאונת דרכים קשה. התובעת סבלה מפגיעות רב מערכתיות קשות שכללו פגיעות בעמוד השדרה עם שיתוק ספסטי ברגל ימין, חולשה ברגל שמאל, ירידת תחושה, שברים בלסת, שברים בצלעות ובעצמות השכמה. בבדיקה נוירולוגית נקבעה לה נכות של 10% לצמיתות, ובבדיקה אורטופדית נקבעה לה נכות של 35% בגין קיבוע חוליות במצב בלתי נוח ועוד 5% נכות בגין צלקות. לאחר בקשה מצד ב"כ התובעת למינוי מומחה שיקומי, העלתה הנתבעת התנגדות בטענה שאין צורך במינוי מומחה שיקומי אלא די בחקירת המומחים הרפואיים שקבעו את הנכות הנוירולוגית והאורטופדית. השופט נימק כי בשל חומרת הפגיעה והיותה פגיעה רב מערכתית ומורכבת, יש צורך במינוי מומחה שיקומי מטעם בית המשפט שיבחן את מכלול הצרכים השיקומיים של התובעת. השופט חשף כי מומחה שיקומי יבחן את התיעוד הרפואי, חוות הדעת הקודמות, ויעשה בדיקות נוספות לפי שיקול דעתו, תוך שקיפות לצדדים. מינוי המומחה נועד להעניק לבית המשפט חוות דעת כוללת ואובייקטיבית לדמיין את מצבה של התובעת ולקבוע את צרכיה לשיקום, כולל הערכת תוחלת החיים אם רלוונטי. החלטה זו התקבלה למרות הסתייגויות הצד הנתבע, תוך עדיפות לשקיפות והליך הוגן. לבסוף מונה מומחה שיקומי מטעם בית המשפט, ד"ר אילנה פרבר, מבית חולים הדסה בירושלים, שתבחן את התובעת ותציג חוות דעת בעניין צרכי השיקום.

תוצאה: השופט נעתר לבקשת מינוי מומחה רפואי שיקומי מטעם בית המשפט, למטרת בחינה כוללת של צורכי השיקום של התובעת, מינה את ד"ר אילנה פרבר כמומחית מי מטעמו, וקבע הוראות להליך המינוי והבדיקה, כולל מימון ההכרחי על ידי הנתבעת.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובעת נפצעה בתאונת דרכים בשנת 1997 ונקבעה לה נכות לצמיתות של 100% בתחום הנוירולוגי, יחד עם נכות אורטופדית של 40%. בעקבות הפציעות, נדרש לה טיפול שיקומי במרפאת השיקום של בית חולים שיבא, כולל טיפול פיזיותרפי אינטנסיבי למתיחת גיד האכילס. הנתבעת הראשונה סירבה להתחייב לכיסוי עלות הטיפול בטענה שאין מסמך רפואי חתום המצביע על הצורך בטיפול נוסף מעבר לתקופה של חצי שנה שניתנה בעבר, והטיפול המתבקש אינו מוצדק רפואית. בית המשפט דחה את טענות הנתבעת לאכיפת צורך באישור נוסף מהמומחים וקבע כי המסמך הרפואי של מרפאת פוסט פוליו בבית החולים מהווה אישור מספיק לצורך בטיפול, שהינו חיוני לתובעת. בנוסף נפסק כי אין הצדקה לעיכוב הטיפול עד להחלטות נוספות של מומחים והורה לנתבעת להתחייב לכיסוי עלות הטיפול עד לתאריך קצוב שנקבע. כמו כן, הורה בית המשפט לצדדים לפנות במידת הצורך למומחה שיקומי למתן חוות דעת בעתיד.

תוצאה: בית המשפט חייב את הנתבעת הראשונה לתת התחייבות לכיסוי טיפולי השיקום הנדרשים לתובעת בפרק זמן מוגבל, והורה על אפשרות לפניה למומחה שיקומי לבירורים עתידיים.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בפסק הדין נדונה בקשת הנתבע לתקן את כתב ההגנה כדי להוסיף טענת התיישנות במקום טענת שיהוי שנכתבה תחילה. הבקשה התבססה על תקנות הביטוח הלאומי שקובעות מועד מקוצר של שישה חודשים להגשת תובענה נגד החלטות מוסד הביטוח הלאומי, וזאת לאחר הודעת דחייה למבוטח. לפי הפסיקה, תקופת התיישנות זו קצרה מהמוכרת בחוק ההתיישנות הכללי, אך הוראות חוק ההתיישנות חלות ביחס אליה. המשפט הכללי קובע כי יש להעלות טענות התיישנות בהזדמנות הראשונה לאחר הגשת התביעה, ולא תמיד מותרים תיקונים לכתב ההגנה כדי להוסיף טענות כאלה. אך בניגוד לכך, בתי הדין לעבודה נוהגים אחרת בעקבות פסיקה קודמת של בית הדין הארצי, שקבע כי סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה מאפשר לבית הדין לשקול ולהתיר תיקון כתב ההגנה להוספת טענת התיישנות, במיוחד במקרים שמהם עולה הצורך להקל על הטיפול בתיק ולהבטיח משפט צדק, למשל כשאין ייצוג משפטי או כשנדרש תיקון טכני בלבד. במקרה הנוכחי, הנתבע טען תחילה לשיהוי ולאחר מכן ביקש להחליפו בטענת התיישנות, ככל שהכוונה הייתה מדויקת יותר. בית הדין התייחס לכך כאל תיקון טכני והחליט לאפשר את התיקון לפי הסמכות הנתונה לו. נקבע מועד לדיון בראיות לענין ההתיישנות, תוך דרישה מהצדדים להגיש עדות בנושא.

תוצאה: הבקשה לתיקון כתב ההגנה התקבלה, ואושרה הוספת טענת התיישנות במקום טענת שיהוי. נקבע מועד לדיון בראיות לענין טענת ההתיישנות.

לצפייה לרכישה הזדהה