חיפוש פסקי-דין

תקציר AI: התובע נפגע ביד ימין בתאונה בלול עופות של הוריו, ונגרמו לו שברים ועיוות בכף היד עם פגיעה בתפקוד האצבעות והיד הדומיננטית. לאחר מספר ניתוחים וטיפולים פיזיוטרפיים, נקבע על ידי מומחה בית המשפט נכות רפואית של 13% הכוללת צלקת, מגבלות בתנועת אצבעות ופגיעה בתפקוד היד. התובע לא העיד על מגבלותיו, אך מומחה מצא כי יש לו הפרעה משמעותית באחיזת חפצים וקושי בשימוש ידו. פיצוי הוגדר בעלות כוללת של 250,000 ש"ח על הפסד השתכרות עתידי, 150,000 ש"ח על כאב וסבל, ו-20,000 ש"ח עבור עזרת צד ג'. לגבי הוצאות רפואיות ונסיעות, נקבעו סכומים של 10,000 ו-25,000 ש"ח בהתאמה, כולל ריבית. האם של התובע טענה לנזקי שכר בעקבות חופשות לטיפול, אך בית המשפט מצא כי לא כל התקופות הללו מוצדקות ופסק לה פיצוי של 50,000 ש"ח. בהתאם להחלטה קודמת, האחריות לתאונה מתחלקת שווה בין הנתבעות (המעורבות בתאונה) להורי התובע, והוסכם כי הנתבעות ישלמו לתובע ולתובעים נזקים בסכומים הכוללים יחד כ-505,000 ש"ח. בנוסף, נקבעו הוצאות שכר טרחת עורך דין שיועברו לפי כימות שנקבע. סכומים אלה משולמים תוך אפשרות לקיזוזים בין הנתבעות לבין התובעים כצד ג'.

תוצאה: הנתבעות ישלמו לתובע 420,000 ש"ח פיצוי כולל עבור נכות, כאב וסבל ועזרת צד ג'. לתובעים נוספים יושבו הוצאות רפואיות, נסיעות והפסד שכר בסך 85,000 ש"ח. האחריות חולקה שווה בין הנתבעות להורי התובע, וניתנו הוראות לקיזוז שכר טרחה והוצאות משפט בין הצדדים.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: הנאשם הורשע בגרם מוות ברשלנות בעקבות מותה של אשתו, שנפלה ממרפסת דירתם לאחר שסבלה מהתעללות אלימה ופיזית מצידו לאורך זמן. המנוחה הייתה אישה חלשה וכנועה שהחליטה לשים קץ לחייה לאחר יום אלימות קשה שבו תקף אותה הנאשם. האירועים התרחשו בדירה שבאור עקיבא, כאשר לאחר עזיבת שוטרים שהגיעו בעקבות תלונה מבית המחלקה לשירותים חברתיים, הנאשם השתולל והשחית רכוש, בעוד המנוחה הסתגרה בחדר יחד עם בנה מחשש לאלימות. הנאשם איים והשתמש בסכין להלחיץ אותה. במהלך המשפט הובאו ראיות מוצקות ליחס הפוגעני והאלים כלפי המנוחה, וכן לעובדה שהנאשם פעל מתוך כוונה להפחיד וללמד לקח. באישום בנוסף לעבירת גרם המוות, הועלו גם עבירות איומים והיזק בזדון. הסניגור ביקש להקל בעונש בטענה לחרטה ולמצוקת המשפחה, אך הנאשם לא הביע חרטה. בית המשפט הביע חשש מהתופעה החברתית של אלימות במשפחה, שהינה נפוצה ומדאיגה, וציין את מדיניות הענישה המחמירה שננקטת לשם הרתעה והוקעת המעשים. לא נמצאו נסיבות מקילות מהותיות למעט זמן שחלף מאז האירוע. בסופו של דבר, נקבע עונש מאסר של שנתיים, תוך התחשבות במעצר המנהלי שנמשך אחרי האירוע, והנאשם נדרש להתחיל את ריצוי העונש במועד שנקבע.

תוצאה: הנאשם נגזר לעונש מאסר של שנתיים בגין גרימת מוות ברשלנות ובעבירות נוספות, עונשו יתחיל במועד שנקבע ותקופת המעצר שחל לאחר המעשה לא נוכתה מהעונש.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובעים הגישו תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה נגד שלושה נתבעים: ההסתדרות מדיצינית הדסה, מדינת ישראל/משרד החינוך והתרבות, ועיריית מגדל העמק. התביעה הוגשה בעקבות אירוע תאונתי בו נפגע התובע, יליד 1972, במהלך שהותו בגן הילדים מגדל העמק בשנת 1976. התובע נפגע בראשו וכתוצאה מזה חווה נזקי מוחיים חמורים, כולל שיתוק בעצב הפציאלי ופיגור שכלי קשה, לפי חוות דעת רפואית מומחה לנוירוכרורגיה. התובעים טענו כי הנתבעים האחריותיים לא פיקחו כראוי והשתמטו מחובותיהם בנוגע לבריאות הילד ופיקוח בעת הטיול בגן, וכי נגרמו נזקים ממושכים וקשים לתובע.

תוצאה: בית המשפט דחה את בקשות הסילוק על הסף וקיבל את התובענה להמשך בירור לגופה, קבע כי קיימת עילת תביעה מספקת וכי לבית המשפט סמכות מקומית לדון בתיק. לא הוטלו הוצאות על הצדדים.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובעת, רופאה מומחית במחלות עור, נפלה ב-28/3/91 בחנות של הנתבעת בעת עריכת קניות, כאשר נתקלה בכבל חשמל על רצפה חלקה ומכוסה בקצף ניקוי. לאחר התאונה החלה לסבול מכאבים בברך ימין שהחמירו עם הזמן. הדיון בתיק נוהל בדרך של פשרה בהתאם לסעיף 79א לחוק בתי המשפט. הנתבעת הכירה באחריות חלקית לנזק, תוך טענה לקיומו של אשם תורם מהתובעת, שעקב הליכה ביום עמוס חייבה זהירות המיוחדת. בית המשפט בחר שלא להיכנס לכל פרט ומחלוקת בבית המשפט, אלא להסתפק בקביעות היסודיות ובתמצית הטענות.

תוצאה: בית המשפט פסק פיצוי בסך כולל של 525,000 ש"ח לתובעת עבור הפגיעה שנגרמה לה בנפילתה בחנות הנתבעת, כולל כאב וסבל והפסד הכנסה, וכן הורה על תשלום הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 150,000 ש"ח.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: הפסק דין דן בערעור שהוגש כנגד דחיית ערעורו של המערער על חמישה סירובים לקבל עבודות שונות שהוצעו לו על ידי שירות התעסוקה. המערער טען כי סירב בשל שיקולים דתיים, בעיקר קשורים לשעות תפילה במשמרות העבודה. בכל מקרה, בית הדין בחן את טענות הצדדים בנפרד. לדוגמה, סירובו לקבל עבודה בבזק לא הוכח כי התייצב בפועל במקום העבודה, וחוסר הסכמה על מתן אישור לכך. סירוב העבודה בחברת סופר-דרינק נחקר בהתחשב בשעות המשמרות והאפשרויות להתפלל במועד מתאים, ונמצא כי תפילה בזמן הנדרש אפשרית גם בשעות המשמרות. סירוב לקבלת עבודה במזנון משרד החינוך נדחה אף הוא, כי ניתן היה לתאם פתרונות לגבי ארוחות ותפילה במיקום קרוב לבתי כנסת. לגבי עבודות אבטחה בשעות שונות, נקבע כי המערער לא פעל בתום לב וניתן להתפלל בשעות המשמרות או לפנות לבתי כנסת הקרובים. כמו כן, סירוב להתייצב למעסיק ללא סיבה ברורה נחשב סירוב לקבל עבודה. לבסוף, בית הדין קבע כי המערער הוא סרבן עבודה מקצועי המשתמש בתירוצים דתיים כדי לא לעבוד ולהתפרנס על חשבון הציבור, ולכן נדחו כל הערעורים שהגיש.

תוצאה: הערעור נדחה במלואו; בית הדין סירב לקבל את טענות המערער וסרב לחייב את שירות התעסוקה להכיר בסירוביו כסתומים מסיבות מוצדקות.

לצפייה לרכישה הזדהה

תוצאה: הערעור נדחה, סירובה של המובטלת לקבל את העבודה שהוצעה לה הוכר כסירוב חוקי, והיא לא זכאית לדמי אבטלה בגין תקופה זו.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: המערער הגיש ערעור נגד החלטת ראש ההוצאה לפועל אשר קיבלה את טענתו של המשיב, הערב השני לשטר החוב, כי השטר פקע לאחר שפסק דין קודם דחה את התביעה נגד החייב העיקרי לגופה. המשיב לא הגיש התנגדות בזמן וקבעו כי הוא אינו חייב משלא קם חיוב כלפי החייב העיקרי. ראש ההוצאה לפועל דחתה את טענת המערער כי עליה לפעול בהתאם לפסק הדין הקודם ללא בחינה מחודשת, וקבעה כי היא מוסמכת לבחון את טענת "פרעתי" וקיומו של חיוב. נאמר כי חיוב הערב הוא נגזר מהחיוב של החייב העיקרי ואם החייב העיקרי פוטר, כך הערב פטור אף הוא. עוד הובהר כי במקרה של ניגוד בין שני מעשי בית הדין יש לתת עדיפות לפסק הדין שניתן לאחר דיון לגופו. המערערים טענו כי ההחלטה חורגת מסמכות ראש ההוצאה לפועל וכי יש לנהל הליכים נגד המשיב, שהינו ערב, כמתחייב מהשטר. המשיב דבק בטענתו כי חיובו פקע ובכך נמנע חיוב נוסף כלפיו. בית המשפט דן ביחסי הערבות והסכים עם ראש ההוצאה לפועל כי חיוב הערב הוא תמיד נגזר מהחיוב של החייב העיקרי. נקבע כי כאשר החייב העיקרי פוטר, גם הערב פטור מחיוב. כמו כן נדחו הטענות כי המשיב הסכים לביצוע השטר בשל דחיית התנגדותו מטעמים טכניים בלבד. נפסק כי קיימת חובה לנהוג בתום לב לגבי הזכויות השטריות וכי המערערים נהגו בחוסר תום לב, בניסיון להמשיך במימוש השטר בניגוד להחלטת ביהמ"ש. לבסוף נדחה הערעור ופסק הדין המקורי אושר.

תוצאה: בית המשפט דחה את הערעור והחזיר את החלטת ראש ההוצאה לפועל שקבעה כי חיוב הערב פקע בעקבות פטירת חיוב החייב העיקרי, וכן חייב את המערער בהוצאות משפט בסך 5,500 ש"ח בתוספת מע"מ.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בפסק הדין נדונה בקשת המבקשים לעיכוב ביצוע צו הריסה מינהלי שהוצא נגדם בשל הקמת מבנה ללא היתר בניה בשכונת סוואחרה בירושלים. המבנה ניצב בשטח שיועד על פי תכנית מתאר להיות "נוף פתוח" וגובל בתוואי מתוכנן לסלילת כביש. המבקשים טענו כי במידה ותינתן להם השהות הנדרשת, יוכלו להציג תכנית שינוי נקודתית שתוסיף זכויות לייעוד השטח וכך לקבל היתר בניה שימציא את המבנה בדיעבד. הם הסתמכו על פסק דין קודם בו עוכב ביצוע צו הריסה לדירקטור ביקש היתר בנייה, בטענה שהריסה מהווה מהלך בלתי הפיך וכי יש לתת אפשרות למימוש הפתרון המבני. השופט קבע כי צו ההריסה מהווה כלי חשוב לאכיפת דיני התכנון והבניה, וכי ביצועו לא יושהה מעבר לפרק זמן סביר שנדרש להפינוי בלבד, אלא רק בנסיבות מיוחדות שיש סיכוי ממשי להכשרת המבנה. בפסק הדין הובהר כי במקרה המדובר, המבקשים פעלו באיחור רב לפני שפנו לאדריכל להכנת תכנית שינוי. כמו כן, הצגת התכנית נדרשת לשינויים יסודיים בייעוד השטח ובהסטת כביש מתוכנן, דבר שצפוי להימשך זמן רב וללא סיכוי סביר לאישור התכנית. לפיכך נדחתה הבקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה, והוחלט כי אין מקום לעכב את ביצוע הצו בשל חוסר סיכוי ממשי להיתר בניה בעתיד הקרוב.

תוצאה: הבקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה נדחתה; צו ההריסה יבוצע במועד שנקבע, לאחר שנמצא כי אין סיכוי ממשי להכשרת המבנה בדיעבד באמצעות היתר בניה.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובעת עתרה לסעד הצהרתי ואכיפת זכויות בדירה המשותפת לה ולנתבע מס'3, בן זוגה לשעבר, לאחר הסכם גירושין שאושר בשנת 1996, לפיו זכאותה למלוא הזכויות בנכס. הנתבע מס'3, שבשנת 1993 העביר מישכון על הדירה לטובת הבנק הנתבע מס'1, חשף את הזכויות בדירה למימוש במסגרת הוצאה לפועל שהופעלה על ידי הנתבע מס'2 כנכס. התובעת טוענת כי הבנק ידע על זכויותיה וניהל את הליכים אלה בחוסר תום לב, תוך שיתוף פעולה עם הנתבע מס'3 במטרה לסכל את מעבר הזכויות על שמה. במסגרת ההליך, התובעת ביקשה סעד ביניים לעיכוב ביצוע מימוש המשכון כדי למנוע פינוי ומכירה של הדירה. בית המשפט דן בשאלה האם קיימת סמכות לו לדון בתביעה בהתחשב בכך כי אין סכסוך ישיר בתוך המשפחה בין התובעת לנתבע מס'3, אך קבע כי מדובר בסכסוך הנובע מיחסי משפחה במסגרת חוק בית המשפט לענייני משפחה ושההליך משקף מחלוקת לגבי איזון משאבים בין בני זוג לשעבר. בית המשפט מתייחס גם להליך ביצוע במסגרת ההוצאה לפועל ומסיק כי קיימת סמכות להמשיך ולקבוע סעד ביניים. נקבע כי יש לברר את עמדות הצדדים ולהחליט על המשך ההליך, תוך מתן אפשרות לנתבעים להגיב על שאלת ניהול ההליך.

תוצאה: בית המשפט קיבל את סמכותו לדון בתובענה וליתן סעד ביניים לעיכוב הליכים, והתיק יובא לדיון נוסף לצורך קבלת החלטה על המשך ההליכים והוצאות.

לצפייה לרכישה הזדהה

תוצאה: הבקשה להארכת מועד להגשת רשות ערעור נדחתה מאחר שהמבקשת לא הראתה נימוק מספיק לעיכוב ובהתחשב בשוני ההלכתי והעובדתי בין המקרים, ותוצאות ההחלטה כוללות חיובה בהוצאות על סך 1,000 ש"ח.

לצפייה לרכישה הזדהה