חיפוש פסקי-דין

תקציר AI: מדובר בערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה בקשר לתביעה בסדר דין מקוצר שהגיש המשיב נגד המערער בגין יתרת חוב שהייתה בחשבון הבנק של המערער אצל המשיבה. התביעה הוגשה בשנת 1993, אך המערער המשיך לנהל את החשבון ולבצע פעולות שהקטינו את יתרת החוב עד לספטמבר 1995, שבה נקבע פסק הדין הראשון לחובת המערער בסכום הגבוה של 68,595 ש"ח. לאחר מכן, התקיים הליך הוצאה לפועל שהתבסס על סכום זה תוך שקילת אי התאמת הסכום האמיתי של החוב במועד מתן פסק הדין. המערער ביקש ביטול פסק הדין הראשון וטען כי חוב המערכת משתנה והסכום בתביעה אינו משקף את המצב האמיתי. כמו כן, טען שהמשיב הוביל אותו למצב שבו לא הגיש בקשה למתן רשות להתגונן, וציין טענות חוקתיות לגבי סדר הדין המקוצר ופגיעה בזכויות היסוד. בית המשפט דחה את בקשותיו להארכת מועד ומתן רשות להתגונן, וקבע בפסק הדין השני את סכום החוב הנכון של כ-37,979 ש"ח, המשקף את יתרת החוב במועד הרלוונטי ב-1995. השופטים דנו בשאלות הליך, בזכויות הנתבע בגין מתן רשות להגנה, ובמגבלות השינוי בסכום החוב לאחר הגשת התביעה, וראו לפסוק בהתאם לסכום שנכנס בפועל במועד פסק הדין. הם דחו את הערעור ושמרו על פסק דין השלום שניתן, תוך התייחסות להוצאות משפט ושכר טרחה.

תוצאה: הערעור נדחה; פסק דינו של בית משפט השלום נשאר על כנו והמערער חויב בתשלום סכום החוב הנכון על פי מצב החשבון במועד פסק הדין, כולל הוצאות משפט ושכר טרחה.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: ב"כ הנתבעים ביקש לאפשר לו לשלוח למומחה הרפואי מטעם בית המשפט בתחום האונקולוגיה שאלת הבהרה בנוגע להסתברות שהתובע היה הופך לאב ביולוגי באמצעות הקפאת זרע, נושא שנוי במחלוקת בין המומחים הרפואיים של הצדדים. מומחה מטעם התובע טען כי אחוזי ההפרייה היו מעל 90%, בעוד שמומחה מטעם הנתבעים העריך את הסיכויים בין 5% ל-15%. הנתבעים הציעו לשלוח את השאלה למומחה אונקולוג אחר, אך התובע התנגד בשל המועד המאוחר של ההצעה וטען כי התחום אינו בתחום מומחיותו של אותו מומחה. לאחר דיון, קבע בית המשפט כי שאלת ההבהרה ראויה להצגה, אך יש לוודא תחילה אם היא בתחום מומחיותו של המומחה. נמתחה ביקורת על עיכוב משמעותי במועד שליחת השאלה מצד הנתבעים, מה שיכול לעכב את סיום התיק, אך העיכוב אינו פוטר את זכותם להציג את השאלה. עם זאת, הוטל על הנתבעים לשלם הוצאות משפט לתובע כסעד על הניהול הכושל ומניעת העיכוב. נקבע שצד הנתבעים יתקן את השאלה ויפנה למומחה הרפואי תוך חמישה ימים, וב"כ התובע רשאי להציג שאלות משלימות בעתיד.

תוצאה: בית המשפט אישר את הצגת שאלת ההבהרה למומחה, תוך תיקון השאלה ווידוא תחום מומחיותו, והטיל על הנתבעת מס' 2 לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 3,500 ש"ח בתוספת מע"מ, ללא קשר לתוצאות התיק.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התביעה התייחסה לנפגע מירי בעת פעילות צבאית בשכם בשנת 1990, אשר נפגע ביד שמאל וברגליו. הצדדים הסכימו שהנתבעת תשא ב-60% מהפיצויים, והתובע ב-40%, והנושא הנדון היה שיעור הנכות בלבד. חוות דעת רפואיות אורתופדיות שונות, כולל מומחה מטעם בית המשפט, הצביעו על שיעורים שונים של נכות רפואית, כאשר בסופו של דבר נקבעה נכות משוקללת של 70% בעקבות שיתוק עצב אורתופדי וכירורגיה כללית, עם צורך בחוות דעת משלימות בנושא כלי דם וכירורגיה פלסטית. מומחה נוסף קבע שהמצב השתפר בחלקו והציע נכות משוקללת נמוכה יותר (כ-51%), אך המחוקקת אימצה את חוות הדעת המדויקת יותר של המומחה מטעם בית המשפט לטובת נקיטת שיעור נכות בגובה 70%. בחינת הנכות התפקודית הצביעה על הגבלה פחותה (כ-60%). בנוסף, נבחנו פיצויים עבור כאב וסבל, הפסד השתכרות לעבר ולעתיד, הוצאות נסיעה, עזרת צד ג' ורכישת אביזרים. פיצוי הכאב והסבל הוערך ב-260,000 ש"ח, הפסד השתכרות לעבר 172,590 ש"ח ולעתיד 357,500 ש"ח, הוצאות נסיעה ותחבורה 90,000 ש"ח, עזרת צד ג' 80,000 ש"ח ורכישת אביזרים 15,000 ש"ח, ובסך הכל נאמדו הנזקים ב-975,090 ש"ח. בהתאם להסכמה, נקבע כי הנתבעת תשא ב-60% מהסכום, ופיצוי סופי יעמוד על 585,054 ש"ח. כמו כן, הוחלט כי הנתבעת תכסה הוצאות משפט ושכר טרחה בנוסף לפיצוי.

תוצאה: בית המשפט קיבל את התביעה וחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 585,054 ש"ח, שהם 60% מהפיצוי הכולל שנקבע, בנוסף להוצאות המשפט ושכר טרחה.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בפסק הדין מתואר מקרה שבו הנאשם, שנאשם בגרימת מוות ברשלנות, נמצאה אחראי לתאונת דרכים שגרמה למותו של נוסע ברכבו. התאונה התרחשה בכביש עירוני במהירות מופרזת – הנאשם הודה בנהיגה במהירות של 110-120 קמ"ש במקום בו המהירות המותרת היא 50 קמ"ש. בנסיעה, סטה בכוונה לפתע לשמאל, עלה על אי התנועה ופגע בעמוד תאורה, שבתוצאה מהתאונה נהרג הנוסע שיושב לצידו. בהליך המשפטי המערער הכחיש תחילה את כתב האישום, אך לאחר מכן חזר בו והודה. בהמשך חזר בו מהודאתו, אך לאחר תצהירי עדים, בדיקת ראיות וחוות דעת של בוחן, נקבע כי הנאשם אשם. ההגנות שהציג הנאשם לא התקבלו, ובית המשפט דחה את טענותיו בנוגע לסטיית הנתיב עקב רכב אחר שעקף אותו במשפט. במסקנה, נקבע שהנהיגה המהירה והסטייה מהנתיב מהוות עילה להרשעה בגרימת מוות ברשלנות ובנהיגה במהירות מופרזת. עונשו של הנאשם כלל מאסר בפועל, מאסר מותנה, פסילת רישיון נהיגה וקנס כספי. טענות ההגנה לערעור התרכזו בייצוג המשפטי ובחומר ההוכחות, אך נדחו משום שלא הוכח כי הייתה פגיעה מהותית בזכויות הנאשם או שהייתה השפעה על תוצאת המשפט. בית המשפט ציין כי קו ההגנה שנבחר על ידי עורך הדין לא מוסמך להצדיק פגיעה בהרשעה שכן לא הוכח כשל מהותי. גזר הדין יישאר בעינו, תוך שהוא משקף רצון להרתיע מנהיגה לא זהירה ומסוכנת בגין עבירות תעבורה חמורות שגרמו לאבדן חיים.

תוצאה: הערעור נדחה; הנאשם הודה והורשע בגרימת מוות ברשלנות, נהיגה במהירות מופרזת וסטיה מנתיב, גזר הדין – מאסר בפועל, מאסר מותנה, פסילה וקנס – התקבל ואין שינוי בתוצאה.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובעת, בת 78, תבעה פיצויים לאחר שנפלה ביום 30/08/98 בעת חציית כביש בגבעתיים, בעקבות טענה כי מעדה על אי תנועה מרוצף בגלל מרצפת שבורה. התובעת טענה כי נפילתה נגרמה בעקבות שקערורית במדרכה שנשברה, בעוד הנתבעות טענו כי נפילתה נבעה מעלפון פתאומי ללא קשר למצב המקום. התמונות וההודעות הציגו שהשקע האמור הוא קטן ובלתי נראה, וממוקם באזור שאינו מיועד למעבר הולכי רגל. בנוסף, התובעת עצמה העידה כי בחרה לסטות מדרך מעבר החציה הרגילה ולהלוך באזור לא מיועד להולכי רגל. חוות הדעת הרפואיות הצביעו על נכות של התובעת אך גם האשימו אותה באשם תורם משמעותי. הנתבעת ביטחה את אחריותה של העירייה כלפי צד שלישי. בית המשפט קבע כי התובעת היא שהייתה באשם תורם בשיעור מהותי של כ-70%, וכי השקע הקטן והנסתר לא מהווה מפגע שיש להטיל בגינו אחריות על הרשות המקומית. כמו כן, הוסכם כי אירוע העלפון שהוביל לנפילה מהווה סיבה אחרת לנפילתה, ועקב זאת נדחתה התביעה.

תוצאה: התביעה נדחתה; בית המשפט קבע כי התובעת אחראית לתאונה באשם תורם משמעותי וכי המפגע האמור לא מהווה סיבה לאחריות הרשות המקומית.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובעות, שתי חברות קרובות העוסקות בניכיון שיקים, תבעו את הנתבע לפירעון שמונה שיקים שנמשכו מחשבונו לטובת אריק גיסו, בעלי חברה בשם "ראם". השיקים נמסרו לידי אריק לצורך הפקדה בלבד, לפי טענת הנתבע, אך הוא טוען כי אריק סיחר בשיקים שלא בהתאם להסכם, והגיעו לידיהן של התובעות ללא הסכמתו וללא מתן תמורה. הנתבע הציג טענות להונאה, רמייה, חוסר תום לב של התובעות וידיעתן על כישלון התמורה, וטען כי השיקים פגומים בזכות הקניין. במסגרת ההליך נדונו שאלות על אחיזת התובעות בשיקים, האם הן "אוחזות כשורה", והאם ניתנה תמורה בעדם.

תוצאה: התביעה התקבלה; הנתבע חייב לפרוע את השיקים, ולשלם הוצאות ושכר טרחת עורך דין. הליכי ההוצאה לפועל חודשו בהתאם לפסק הדין.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: הפסק דין דן בשני עררים הנוגעים לזהות נהגים שנפסלו מנהלית על ידי קצין המשטרה, בעקבות מדידה של מהירותם במכשיר מדידת מהירות לייזר ("ממל"ז"). אחד השופטים, במסגרת פסק דין קודם, קבע כי המכשיר אינו אמין ולכן הפסילות המנהליות שניתנו בידי קצין המשטרה לא כדאיות. לעומתו, שופט אחר דחה את הטענה וקבע כי הפסילות כדין. החלטה זו דנה במחלוקת זו ומדגישה את חשיבות המדיניות האחידה בכל הארץ ביחס לשימוש במכשיר המדידה. נקבע כי הפסיקת העליון אשר דנה בעבר באמינות המכשיר מקבלת תוקף מחייב, ולפיכך עד להחלטה סופית של בית המשפט העליון, יש להניח שהמכשיר אמין, אלא אם הוכח אחרת ע"י הנהג. בנוסף, הובהר כי מדידה במכשיר "ממל"ז" מספקת ראייה לכאורה להוכחת מהירות המוגברת ולכן מהווה בסיס לפסילה מנהלית. בעניין המקרים הספציפיים של העררים, נמצאה אשמתם של הנהגים על פי הנתונים, בין היתר בגלל מהירויות גבוהות משמעותית מהמותרות והיסטוריית עבירות תעבורה. לפיכך, בפסיקה זו התקבלה דעת השופטים השוללים את אמינות פסק הדין הנוגד שניתן בערכאה נמוכה יותר, ומהות הפסילה נשארה בתוקף בגין סכנת הנהגים בכביש.

תוצאה: העררים לגבי שני נהגים מבין השלושה התקבלו ובית המשפט ביטל את החלטת הפסילה המנהלית שניתנה להם; הערר לגבי הנהג השלישי, שנפסל מנהלית ונמצא שהיה מסוכן במיוחד בשל מהירות גבוהה והיסטוריית עבירות, נדחה והפסילה נשארה בתוקף.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: המשיבה הגישה תביעה כספית נגד המבקשים, אשר מקום עסקם וגורם בראשון לציון. המבקשים ביקשו להעביר את הדיון לבית משפט השלום ברחובות, תוך הסתמכות על תקנה 3(א1) לתקנות סדר הדין האזרחי, הטוענת שמכיוון שמוקד העיסוק או המגורים במרחב אחר, הדיון צריך להתקיים שם. המשיבה טוענת כי ההתחייבות נוצרה בפתח תקוה, שם נחתם ההסכם בין הצדדים, וכן שראשון לציון נמצאת בתחום שיפוטו של בית משפט זה. השופט דחה את הבקשה על הסיבות הבאות: תקנה 3(א) לתקנות קובעת מספר חלופות אזוריות לסמכות שיפוט, ותקנה 3(א1) מחייבת לבחור חלופה אחת כאשר מתקיימים תנאים מסוימים, כך שהתובע אינו רשאי לבחור חלופות אחרות שאינן תואמות לתקנה. השופט הדגיש שאין לשנות את הכללים המקובלים לגבי סמכות השיפוט בשל שינוי ניסוח בין "אזור שיפוט" ל"תחום שיפוט". נקבע כי התקנות מצמצמות את סמכות השיפוט המרכזת לבתי משפט בתחום שיפוט אחד, גם אם קיימים בתי משפט סמוכים בתחום שיפוט אחר. לדוגמה, במקרה זה, על התובעת להגיש את התביעה בבית המשפט בתחום השיפוט שבו נמצא עסק הנתבע (ראשון לציון), ולא בהיעדר סמכות להעביר את הדיון לרחובות. בשל כך הבקשה נדחתה. בנוסף, הורים המבקשים לשלם הוצאות בסך 1,500 ש"ח בתוספת מע"מ וריבית. נקבע מועד לקיום קדם משפט קצר והוראות להמשך הליך הדיון.

תוצאה: הבקשה להעברת הדיון לבית משפט השלום ברחובות נדחתה; התביעה תובא לבית משפט השלום בראשון לציון, והמבקשים יחויבו בהוצאות.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: המבקשת, אשתו של המנוח שחתם כערב להלוואה, תבעה הצהרתי כי אין למשיב זכות לפעול נגדה או נגד רכוש המוחזק בידה, לאחר שפסק דין ניתן כנגד עזבון המנוח בתיק תביעה שהוגש בעקבות אי פרעון ההלוואה. המבקשת טענה כי פסק הדין חסר תוקף כיוון שנתן כנגד עזבון שאינו אישיות משפטית. המשיב טען להמשך הליכים כנגד העזבון וכי פסקי דין והוראות חוק תומכים בכך. בית המשפט הבהיר כי על אף שהעזבון אינו אישיות משפטית, החלטות ותקנות מאפשרות להמשיך בהליכים נגד נכסי העזבון לאחר פטירת החייב, גם בשלב של הוצאה לפועל. נמסר כי טענות המבקשת מתעלמות מהמציאות המשפטית כי העזבון יכול להיתבע ולהיתבע, וכי ההליך מול המבקשת נעשה כנגד העזבון ולא אישית. כמו כן, המבקשת נחשבת למונעת מלטעון את טענותיה משום שהשתתפה בהליך ודחתה התנגדותיה בפסק הדין. בית המשפט ציין כי ההליך הינו תקין, פסק הדין ניתן והפך לחלוט, וכי אין מקום להפסקת ההליכים או לקביעה שהם חסרי תוקף. בנוסף הוסבר כי המחלוקת בעניין ההיקף והנכסים הכלולים בעזבון היא בעיה בירושה ולא במסגרת ההוצאה לפועל.

תוצאה: בית המשפט דחה את התביעה לפסק דין הצהרתי, הרשיע את המבקשת בהוצאות בסך 5,000 ש"ח, ואישר את המשך ההליכים כנגד נכסי העזבון בהתאם לפסק הדין שהפך לחלוט.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: המתלוננת, חברה אמריקאית הפועלת בתחום שירותי האינטרנט ומחזיקה בסימני מסחר רבים הכוללים את השם "Yahoo!", הגישה תביעה כנגד הנתבעים בגין רישום וניהול שמות מתחם רבים שמכילים וריאציות ושגיאות כתיב קרובות לשם המסחרי שלה. הנתבעים ניהלו אתרים שמכוונים להפנות גולשים לאתרים שלהם, כשבדרך הם הציגו פרסומות של צדדים שלישיים המתחרים במתלוננת ולפעמים אף הפנו לאתרים עם תוכן לא הולם. המתלוננת טענה כי הנתבעים פועלים לדעת ולא בתום לב כדי להטעות את הגולשים ולנצל את המוניטין שלה למטרות רווח. בנוסף, ציינה כי הנתבעים לא רשאים לשימוש במסגרת זו בשם המתחם ואין להם זכות מורשת או שימוש לגיטימי בשמות אלה. הנתבעים לא הגישו תגובה והוכרזו כברירת מחדל. בפסק הדין נקבע כי כל שמות המתחם הנדונים דומים באופן מבלבל לסימני המסחר של המתלוננת, ורישומם והפעלתם נעשו שלא בתום לב. השגיאות בכתיבה לא הוסיפו לעניין הזהות בין השמות. בנוסף, העובדות העלו כי פעילות הנתבעים מטרתה להפריע ולקלקל את פעילות המתלוננת ולהפיק רווח מסחרי מפרסומות והשיווק. כל זאת מהווה הפרה של מדיניות ICANN בנושא מחלוקת שמות מתחם. כתוצאה מכך, התקבלה התביעה והוראה להעביר לידי המתלוננת את כל שמות המתחם הנדונים.

תוצאה: התביעה התקבלה; שמות המתחם הנדונים הועברו לבעלות המתלוננת לאחר שנמצא כי הנתבעים רשמו ועשו שימוש בהם שלא בתום לב, ללא זכויות לגיטימיות, ובדומה מבלבל לסימני המסחר שלה.

לצפייה לרכישה הזדהה