חיפוש פסקי-דין

תקציר AI: הערעור מתמקד בשומות מע"מ שהוטלו על סוכן ביטוח בגין תקופת 1/93 עד 12/96, בעקבות טענות להזנחה בדיווח הכנסות מעמלות מטעם חברת הביטוח דולב. המשיב טוען כי המערער דיווח רק על התשלומים שקיבל בפועל ולא על קיזוזים שבוצעו כנגד הלוואות שניתנו לו בחברה. הביקורת העלתה פערים בין סך העמלות שזוכו לחשבונו לבין דיווחיו, וכן בין דיווח מע"מ לדוחות מס הכנסה. הדיון עסק בהבהרת מצבו של המערער בשיטת הדיווח (מזומן לעומת מצטברת), והאם התחייבויות שניתנו לו על ידי פקידי מע"מ להסכמתו לחישוב מס הכנסה ייחשבו כמחייבות גם למע"מ. המערער טען כי ההלוואות שקיבל הוחזרו ע"י קיזוז בעמלות עתידיות ולכן אין מדובר בהכנסה בשלב זה. תצהירי המשיב ומקורות אחרים חשפו כי מדובר בעסקאות המצריכות דיווח על בסיס מזומן גם על ההלוואות והמקדמות. השופט דחה את הטענה כי יש להסתמך באופן בלעדי על שומות מס הכנסה, וציין כי יש לבצע בדיקה עצמאית של רשויות המע"מ. הוחלט כי אמנם המערער חייב לדווח על התקבולים בפועל, כולל הלוואות שהופרטו כמענקי עמלות במידה ואם עמד ביעדי התפוקה, אך לא התקבלה ההוכחה כי שומה המשיב נכונה במלואה, ולכן השומה תוחזר לניתוח מחודש לסיום בדיקה מדויקת של ספרי חברת הביטוח והמערער.

תוצאה: פסק הדין קבע כי יש להחזיר את הדיון לשלב ההשגה לצורך בדיקה מחודשת של ספרי חברת הביטוח, ולקבוע שומה סופית בהתאם לעקרונות שנקבעו; לא התקבלה טענת המערער בדבר התחייבות רשמית של מע"מ להתיישר עם שומות מס הכנסה, והמחלוקת לגופה נותרה פתוחה לעיון מדויק יותר.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: המקרה עוסק בהורים שנקלעו לקושי כלכלי ואינם יכולים לעמוד בתשלומי משכנתא שלקחו מבנק. הבנק ביקש לממש את המשכנתא ולפנות את הנכס כדי למכור אותו במהירות ובמחיר אופטימלי. ילדיהם הקטינים של ההורים, המבקשים, פנו לבית המשפט בבקשה למנוע מימוש זה עד שיגיעו לגיל הבגרות, בטענה כי זכויותיהם למדור נפגעות ויש להכיר בזכויותיהם כצלע שלישית במשולש ההתקשרות בין ההורים לבנק. מצד המשיב, הבנק, נטען כי זכותם של הילדים למדור אינה זכות קניינית עצמאית ואינה חלה על המוסד הפיננסי. בית המשפט בחן את ההסכמים, החוק והתנאים בשטר המשכנתא וקבע כי ההורים ויתרו על זכויות הגנה ומדור במפורש וכי ויתור זה חל גם על הילדים שהתגוררו עימם בנכס. הדיון התייחס גם לזכויות היסוד, כאשר הבנק מציג את זכותו הקניינית מול זכות המדור של הילדים, ויש להפעיל איזון בין הזכויות. בית המשפט קבע כי זכות הילדים מוגבלת נוכח הסדרי ההלוואה וכי מעבר לבית קטן יותר מספק את צרכי המדור שלהם. בנוסף, הובהר כי תביעה להכרה בזכויות צד שלישי במשכנתא תוביל להשלכות שליליות על השוק הכלכלי, כגון עליית מחירי המשכנתאות והקושי בקבלת הלוואות בעתיד. לפיכך, בית המשפט דחה את בקשת המבקשים, קבע כי על ההורים לפנות את הנכס ולמסרו לבנק והתעלם מהבקשה להנחת צו מניעה.

תוצאה: בקשת הילדים הקטינים למניעת מימוש המשכנתא נדחתה. ההורים מחויבים לפנות את הנכס ולמסרו ריק מהדיירים והחפצים לבנק, והמבקשים ישאו בהוצאות המשפט.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בפסק הדין דנו בבקשה לאישור תביעה כתובענה ייצוגית שהוגשה כנגד החברה הציבורית אלסינט בע"מ ובעלי השליטה בה, בגין טענות של קיפוח שיטתי ומתמשך של בעלי מניות המיעוט, שבא לידי ביטוי בניהול כספי החברה ובעסקאות שונות שהביאו לנזק משמעותי לבעלי המניות. התובעים טענו כי בעלי השליטה והדירקטורים מנעו חלוקה הוגנת של כספי החברה וניצלו אותם לעצמם, זאת תוך הפרות של הוראות דיני החברות, ניירות ערך ונזיקין. כמו כן נטען כי ההבטחות להצעת רכש שבוטלו הביאו לנזק כלכלי משמעותי ולנפילת ערך המניות. המבקשים להכיר בתביעה כתובענה הציגו אינטרס ציבורי בחיזוק האמון בשוק ההון הישראלי ובעלי מניות זרים. למול זאת, המבקשים לסילוק הבקשה טענו כי סעיפי חוק ניירות ערך הישראלי אינם חל על אלסינט, לאור היות מניותיה נסחרות בבורסה של ניו-יורק, וכי דין החקיקה האמריקאית מחליף את הדין הישראלי במהות. כמו כן טענו כי התקנות הישראליות לא מאפשרות תביעה כתובענה ייצוגית במקרים בהם הסעדים הכספיים שונים בין חברי הקבוצה ושהבקשה כוללת סעדים המתנגשים עם הוראות הדין. נקבע כי פרק ט1 לחוק ניירות ערך הישראלי, האוסר תובענה ייצוגית בנושאי ניירות ערך, אינו חל על חברות ישראליות שניירות הערך שלהן נסחרות בשוק חיצוני, כיוון שסעיף 40 לחוק לא כולל את הפרק הזה להחלה במקרים אלה. בנוסף נקבע כי תקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי, העוסקת בתביעות ייצוגיות באופן כללי, לא חלה כאשר קיים חוק ספציפי בנושא זה. כמו כן הובהר כי לסעדים הכספיים השונים הסילוק מוצדק, משום שהם אינם זהים לכלל התובעים בקבוצה. בסופו של דבר נדחתה הבקשה לאישור תביעה כתובענה ייצוגית, תוך התייחסות למבחנים המחמירים בהליכי תובענות ייצוגיות.

תוצאה: הבקשה לאישור התביעה כתביעה ייצוגית נדחתה על הסף מאחר שפרק ט1 לחוק ניירות ערך אינו חל על החברה משום שמניותיה נסחרות בבורסה בחו"ל, ותקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי אינה חלה במצב זה. בנוסף, הסעדים הכספיים השונים בין חברי הקבוצה מנעו את אישור התביעה כייצוגית.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: הערעור מתמקד בהחלטת בית המשפט המחוזי שלא להרשיע את המשיבים, קטינים בעת המעשה, בעבירת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, אף שהם הודו בביצועה. האירוע כלל תקיפה אלימה על קורבן עם פציעות קשות. בית המשפט קמא נמנע מהרשעתם והטיל אמצעי ענישה שיקומיים כגון שירות לתועלת הציבור וצו מבחן. המדינה טוענת כי לא היה מקום להימנע מהרשעה במסגרת חומרת העבירה והנזק לציבור, וכי זו מפגעת במסר הציבורי והרתעת עבריינים צעירים. הצדדים הסניגוריים מדגישים את גילם הצעיר של הנאשמים, שיקום שהושג מאז וההשלכות העתידיות של הרשעה. השופטת פרוקצ'יה קיבלה את הערעור חלקית: משיבים 1,2 ו- יורשעו, בהינתן גילם המתקרב לבגרות וחומרת העבירה, אך המשיב הצעיר בן 14 נותר ללא הרשעה, בשל משקלים שיקומיים משמעותיים לגילו הצעיר והעדר התובנה לערוך הערכה זהה כמו לשאר הצעירים. נטען גם כי יש לאזן בין הצורך הציבורי בהרתעה אכיפת החוק לבין נתונים אישיים של הנאשמים, ובמקרה זה חומרת העבירה גוברת על שיקולים אישיים לגבי המשיבים הבוגרים יותר. מדגישים כי אמצעי הענישה, שהם בעיקרם טיפולים, יישארו ללא שינוי. השופטות דורנר וביניש הצטרפו להחלטה.

תוצאה: הערעור התקבל באופן חלקי; שלושה מן המשיבים הורשעו בעבירת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות והוסף אישום נוסף לאחד מהם, בעוד שהמשיב הצעיר ביותר לא הורשע. האמצעים העונשיים שנקבעו במקור נשמרו ללא שינוי.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובענה נוגעת לתאונת עבודה שהתרחשה בשנת 1991 והתמשכה הלכתית במשך שנים רבות, תוך מעבר בין בתי משפט שונים. במהלך הדיונים בבית המשפט המחוזי, התעוררו קשיים בנוגע לאחריות לתאונה, כאשר המשיב הכחיש את האירוע ואף התגלה כי סובל מבעיות נפשיות. בהליך המשפטי, נרשמו לחצים מצד בית המשפט להגיע לפשרה, אך המשיב סירב לה ולהמשיך בהליך, תוך התנהגות לא תקינה והאשמות כלפי גורמים שונים. בעקבות זאת, בית המשפט הציע לשקול את אפשרות ביצוע בדיקה פסיכיאטרית למשיב. הדיון גרם לבאת כוחו של המשיב לבקש את פסילת השופט בטענה להבעת דעה מגמתית ומשוא פנים. בית המשפט קיבל את הבקשה לפסילה, בהתבסס על התרשמותו מהמשיב ומהסיכויים הקלושים שזיהה בתביעה. המערערות (המערערות לדין) התנגדו לבקשה וטענו כי אי אפשר לראות בהבעת הדעה של השופט עילה למשוא פנים והדבר נעשה במסגרת ניסיון להביא לפשרה. בערכאה הגבוהה יותר, נקבע כי אין חשש ממשי למשוא פנים מבעד להבעת הדעה של השופט, אלא שהחלטת הפסילה נובעת מהתרשמות אישית עמוקה שהשופט הציג בהחלטתו, שלפיה אינו יכול לנהל את המשפט באופן הוגן בשל "ננעל דעתו" לגבי התובע והתביעה כולה. לפיכך, נתקבלה החלטת הערכאה הגבוהה והמחייבת להעביר את ההליך לשופט אחר, זאת לצד קריאה לסיים את הטיפול בתיק מהר ככל שניתן.

תוצאה: הערעור נדחה והוחלט להורות על העברת התיק לשופט אחר לצורך המשך ההליך, בעקבות החלטת הפסילה של השופט המקורי בשל חשש ממשי למשוא פנים.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובעת הגישה תביעה כספית נגד הנתבעת בגין נזקי אש שפרצו במכונה שסופקה על ידי הנתבעת. הנתבעת הגישה כתב הגנה הטוען לחוסר אחריות ומעלה סוגיות לגבי עיסקה בין הנתבעת למבוטחת. במהלך ההליכים נוספה כנתבעת נוספת המבוטחת. בית המשפט פסק ע"י מחיקת התביעה כנגד הנתבעת אך ביטל את המחיקה בהמשך, וניתן פסק דין נגד הנתבעת. הנתבעת הגישה בקשה לביטול פסק הדין בטענה להסדר נושים שאושר על ידי בית המשפט המחוזי, לפיו היא משקי ההליכים עם נושיה בסדר מסוים. עם זאת, בבדיקה לא נמצא שהתובעת נכללה במסגרת הנושים בהסדר, והוא אינו מנע את ניהול התביעה נגדה. במהלך ההליכים התחלפו עורכי דינם של הנתבעת לעיתים תכופות, ובית המשפט הדגיש את חובת תום הלב והמשיך לאפשר לתובעת לנהל את התביעה. בקשת הנתבעת להפסקת ההליכים נדחתה מאחר ולא נטענה במהלך ההליכים וללא הסבר מספק. בנוסף, יש הוראה להמצאת עותקים של תצהירים ותשלום חובות הוצאות ושכר טרחה בתיק. ההליך המשפטי התנהל תוך דגש על שמירת זכות התובעת להמשיך בניהול התביעה לגופה למרות הסדר הנושים, כאשר בית המשפט מצא כי ההסדר לא חוסם את זכויותיה של התובעת.

תוצאה: הבקשה להפסקת ההליכים נדחתה, פסק הדין הקודם שניתן נגד הנתבעת בוטל וחודש הדיון בתיק. הנתבעת חויבה בתשלום הוצאות ושכר טרחה לתובעת, וההליך המשפטי ימשך עם אפשרות להמשך הגשת ראיות והוכחות.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: פסק הדין עוסק בבקשת בא כוח התובע למינוי מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטריה לצורך בדיקתו וקביעת שיעור הנכות הנפשית הנובעת מתאונה שאירעה לתובע. בתחילה מונו מומחים בתחומי האורטופדיה והנוירולוגיה לבדיקת התובע, כאשר המומחית הנוירולוגית קבעה נכות נוירולוגית בשיעור של 10%. עם זאת, התברר כי נושאים הקשורים להפרעות אישיות ופסיכיאטריה אינם בתחום התמחותה של המומחית.

תוצאה: בית המשפט נעתר לבקשת מינוי מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטרי והורה על מינוי כזה לבדיקת התובע, תוך הקביעה שהוצאות השכר יישאו על ידי הנתבעים בשלב זה, וינתן ביטוי להקצאת ההוצאות הסופית במסגרת פסק הדין.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: במסגרת הליך משפטי בנושא נכות שנגרמה לתובע בתאונת דרכים, הוגשה בקשה למינוי מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטריה לבדיקת מצבו הנפשי של התובע וקביעת שיעור נכותו בתחום זה. בעבר מונו מומחים אורטופד ונוירולוג, והתובע עבר בדיקה נוירולוגית שתוצאותיה הצביעו על נכות בשיעור של 10% בגין סיבוכים נוירולוגיים. עם זאת, מומחית הנוירולוגיה ציינה כי הערכת ההפרעות האישיות של התובע איננה בתחום מומחיותה וראויה לבדיקה פסיכיאטרית. בעקבות זאת הורה בית המשפט על בדיקה מחודשת ועל התחשבנות בחומר רפואי נוסף, בהמשך לכך ממליצה המומחית במכתב כי ימונה מומחה פסיכיאטרי לבחינת נכות בתחום הנפשי. הנתבעים התמודדו בהתנגדות לטענה זו בטענה כי קדם המשפט הסתיים, כי לא הועלתה הטענה לנזק נפשי בתזה הגשת התביעה והצטבר זמן משמעותי מאז התאונה עד לפנייה לפסיכיאטר. עם זאת, בית המשפט קבע כי יש לתת משקל להמלצת המומחית ולהיענות לבקשה למינוי מומחה פסיכיאטרי בנסיבות אלו, במטרה לתת לתובע אפשרות להוכיח נכות בתחום הנפשי כתוצאה מהתאונה. לשם כך נקבע כי שכר המומחה ישולם בשלבים הראשוניים על ידי הנתבעים, וכי הצדדים ינסו להגיע להסכמה על זהותו של המומחה, ואם לא – בית המשפט ימנה מומחה בכפוף לשיקול דעתו. החלטה זו ניתנה תוך התבססות על נסיבות המקרה, חוות הדעת הקודמות והוראות הדין הכולל תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

תוצאה: בית המשפט הורה למנות מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטריה לצורך בדיקת הנכות הנפשית של התובע, תוך שמירת אפשרות להכרעה בסוגיית הוצאות השכר טרם פסק הדין המוגמר.

לצפייה לרכישה הזדהה

תוצאה: הצו של שר המשפטים להסמכת פרקליטי מח"ש כתובעים בפלילים הוכרז כבלתי חוקתי, וכפועל יוצא כתב האישום שהוגש תחת סמכות זו בוטל.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובע דרש מבית המשפט להצהיר כי הוא חבר באגודה השיתופית במושב עמיקם וזכאי לחכור משק חקלאי מס’ 92. במסגרת הרחבת המושב בתחילת שנות ה-80 הוקצו 15 משקים חדשים, אולם מספר המועמדים היה גבוה ולכן הוקמה ועדה ציבורית בלתי תלויה שקבעה קריטריונים להקצאת המשקים. הועדה סיווגה את התובע לקבוצת עדיפות שנייה, כיוון שלרעייתו יש אחות שמקבלת משק ומשק נוסף הוקצה לאחות שנייה. למרות זאת, סווג התובע בטעות כעדיפות ראשונה וקיבל הזמנה לקבלת חבר במושב, אך אישור ההקצאה הותנה באישור הסוכנות היהודית, שמדיניותה אינה מאפשרת הקצאת משק לבן שלישי לאותו בית אב. הסוכנות לא אישרה את המשך ההקליטה לתובע, אך הוציאה לו אישור קליטה זמני שנחשב תחילת התהליך בלבד ולא אישור סופי לחברות במושב. התובע פנה למושב במשך שנים ללא מענה ברור, ורק ב-1994 נמסר לו כי אין לו זכויות במשק ושהוא איננו חבר. התובע הגיש תביעה למימוש זכויותיו. הנתבעים טענו שהתביעה התיישנה, ואישור הקליטה אינו מהווה אישור סופי. בית המשפט דחה טענת ההתיישנות, אך קבע כי אישור הקליטה הוא שלב ביניים ותהליך הקליטה לא הושלם בשל מדיניות הסוכנות שלא להקצות משקים לבנים שלישיים. לא נמצא שינוי במדיניות הסוכנות, והעובדה שהאישור הוצא לא מעידה על הקפאת ההנחיות. כמו כן, לא הוכח שהתובע ידע או פעל צורך להמשיך בתהליך. לפיכך, התביעה נדחתה. התובע חויב בתשלום הוצאות משפט ושכר טירחה, בסך 10,000 ש"ח ועוד מע"מ וריבית.

תוצאה: בית המשפט דחה את התביעה ופסק כי אישור הקליטה אינו מהווה אישור סופי לחברות במושב, והסוכנות לא שינתה את מדיניותה בבית הקשר להקצאת משקים לבן שלישי; התובע אינו זכאי לחברות במושב ולחכירת הקרקע.

לצפייה לרכישה הזדהה