חיפוש פסקי-דין

תקציר AI: הבקשה עוסקת באישור פסק בוררות שניתן בעקבות סכסוך בין צדדים הנוגע למספר תביעות הקשורות לשכירות, ובהן עתירה לסילוק יד בשל אי תשלום שכר דירה. המבקשת הגישה מספר תביעות ובקשות לעיקולים זמניים, והמשיבים הגישו בקשה לביטול עיקולים וטענו כי יחסי השכירות אינם רגילים, אלא קשורים לעסקת שותפות עתידית. לאחר פסק דין חלקי שהסדיר את המשך ההחזקה במושכרים ותשלומי השכירות לתקופת ביניים, הועבר הסכסוך לבוררות. במהלך הבוררות נקבעו נוהלים, התקיימו ישיבות הוכחות ושמיעת סיכומים בהם לא נכח אחד הצדדים במעמד הישיבה בעל פה, אך ניתנה להם אפשרות להגיש סיכומים בכתב.

תוצאה: בית המשפט אישר את פסק הבוררות, דחה את בקשת הביטול ואת טענות החריגה מסמכות והפרת כללי הצדק הטבעי, וחייב את המשיבים לשאת בהוצאות המבקשת.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: המבקש הורשע בשוד מזוין ונשלח למעון נעול למשך 18 חודשים. במהלך שהותו במעון המלשינתו, הוא הועמד לדין על חבלה ופציעה, ונדרשה עצירתו עד תום ההליכים. נשיא בית משפט לנוער הורה לשחררו למעצר בית, אך החלטתו בוטלה בהחלטה מאוחרת יותר על ידי שופט בבית משפט מחוזי שנימק כי לא נבדקה אפשרות מעון נעול חלופי ושמעבר למעצר בית עלול לפגוע בגזר הדין המקורי שהוטל על המבקש. בעקבות זאת הוגשו בקשות לעיון חוזר ומחקרים נוספים בנושא מקום המעצר האפשרי של המבקש, כאשר שירות המבחן לנוער והמשיבה הציעו חלופות שונות. בין הצדדים הועלתה סוגיה משפטית מורכבת לגבי סמכות בית המשפט לשנות תנאי מעצר הנתבע בהתאם לגזר הדין שהוטל, בדגש על ההבחנה בין עונש להחזקה במעון נעול לפי חוק הנוער. השופט סיכם כי בכל שנותרו רק שתי אפשרויות – מעצר במתקן כליאה או מעצר בית – שני אלו סותרים במידה מסוימת את גזר הדין שהוטל, והביע צער על כך שהממונה על המעונות לא מצא מעון מתאים. לנוכח היעדר פתרון חוקי ברור, נקבע כי יש לתת לממונה על המעונות ארכה של 70 יום לאיתור מעון מתאים ובמידה ולא יימצא, יוחלט על מעצר בית תחת פיקוח קפדני הכולל ערבות, מגבלות יציאה וביקורי משטרה. ההחלטה מדגישה את חשיבות ביצוע גזר הדין ואת הצורך במציאת פתרונות חלופיים שאינם פוגעים בו.

תוצאה: דחתה בית המשפט את בקשת השחרור למעצר בית בשל היעדר מעון נעול מתאים, אך העניקה ארכה של 70 יום לממונה על המעונות למצוא מעון, ובמקרה של כישלון תתאפשר החזקת המבקש במעצר בית תחת תנאים מגבילים ותחת פיקוח.

לצפייה לרכישה הזדהה

תוצאה: פיטורי התובע בוטלו בשל פיטורין על רקע פעילות התארגנות עובדים, והנתבעת הושתה להשיבו לעבודה ולשלם הוצאות משפט ושכר טרחה.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובע הגיש תביעה לבית הדין ושילם אגרת תביעה. הנתבעות הגישו בקשה לדחיית התובענה על הסף, שהובאה לדיון והתקיימו שתי ישיבות בענינה. טרם מתקבלת החלטה בבקשה זו, הצדדים הגיעו לפשרה ומזכירות בית הדין החזירה לתובע מחצית מהאגרה ששולמה. התובע טען כי הוא זכאי להחזר מלא של האגרה בהתבסס על תקנה 12(א) לתקנות בית הדין לעבודה (אגרות), הטוענת כי במידה וההליך הסתיים בפשרה או בוטל לפני הישיבה הראשונה – יש להחזיר את מלוא האגרה.

תוצאה: בית הדין דחה את הבקשה להחזר מלא של אגרת התביעה וקבע כי בקשה לדחיית התובענה על הסף אינה מהווה "ישיבה ראשונה" לעניין תקנות האגרות, ולכן לזוכה הוחזרה רק מחצית האגרה ששולם.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: הנאשם הואשם בכניסה לצומת בלתי פנוי ביום 21/7/99 בעת שנהג במכונית מסוג מזדה. לפי כתב האישום, הנאשם נכנס לצומת כשאין ביכולתו לעבורו ללא הפרעה, תוך הפרת תקנה 65 לתקנות התעבורה. השוטר העיד כי בעת כניסת הנאשם, הרמזור התחלף לאדום והמכונית חסמה את תנועת כלי הרכב החוצים את הצומת. הנאשם הכחיש את העובדה כי לא יכול היה לעבור את הצומת במועד הכניסה וטען כי בעת שנכנס הצומת הייתה התנועה זורמת ואף שהפקק נוצר רק לאחר שנכנס. השופט הדגיש כי להוכחת האשמה יש להוכיח כי בעת הכניסה לצומת היה "מחסום" שמנע את מעברו, לא רק כי הרכב היה עדיין בתוך הצומת כשהרמזור התחלף. ממסקנות בית המשפט עלה כי בהתאם לעדות השוטר ותיק העדים, הפקק נוצר לאחר הכניסה לצומת, ומכונת הנאשם נכנסה לצומת בזמן שהתנועה הייתה בתנועה, אם כי לא במהירות גבוהה. לפיכך, הוכח כי בעת הכניסה לצומת לא הייתה הפרעה אובייקטיבית שהגבילה את הנאשם, והפרת התקנה לא הוכחה. הנאשם זוכה בעילה זו.

תוצאה: הנאשם זוכה מאשמת כניסה לצומת בלתי פנוי מכיוון שהתביעה לא הצליחה להוכיח כי בעת הכניסה לצומת לא הייתה ביכולתו לעבור מעליו ללא הפרעה.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: פסק הדין דן בתיק תאונת דרכים שבה הועברה לנאשמת האשמה בעבירות אי שמירת מרחק ונהיגה בחוסר זהירות, לאחר שפגעה במכונית אחרת following אותה, וגרמה לחבלה בנפגע ונזק לרכוש. על פי כתב האישום, הנאשמת נהגה מאחורי רכב מסחרי שהחזיר את עצורתו ברמזור, אך טענה כי פגיעתה היתה תוצאה מהדיפה של מכונית שהגיעה מאחור עליה ויש לה זכות הסברה כי שמרה על מרחק אלא שהדיפה של מכונית ההונדה גרמה לה לפגוע במיצובישי. עדים מטעם התביעה ודו"חות בוחן תנועה הציגו גרסאות סותרות לגבי מי פגע קודם במיצובישי, אך בית המשפט דחה את עדות נהג ההונדה מטעמים של סתירה ובעקבות כך אימץ את גרסת נהג המיצובישי ונאשמת לגבי סיבת התאונה. לאחר בחינה מעמיקה של חומר הראיות, נקבע כי הפגיעה הראשונה של הנאשמת במיצובישי היתה קלה מאוד ללא נזק ממשי שנגרם. בית המשפט הבהיר כי על מנת להרשיע בעבירת אי שמירת מרחק לפי תקנה רלוונטית, יש להוכיח כי נגרם נזק כתוצאה מהמגע בין כלי הרכב, וכאשר אין הוכחה לנזק כזה, לא מתקיימת עבירה. כן נקבע כי החבלה בגופה של הנאשמת והנזק למשאית ההונדה נגרמו כתוצאה מההדיפה של ההונדה את מכונית הנאשמת ולא מפגיעתה במיצובישי. בעקבות זאת, מכיוון שלא הוכח נזק או הפרת חובה מספקת, הנאשמת זוכתה מכל האשמות.

תוצאה: הנאשמת זוכה מכל העבירות המיוחסות לה בשל היעדר הוכחה לנזק שנגרם מהפגיעה הראשונה והיעדר הפרת חובה משפטית מצד הנאשמת.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובע, שנפגע בתאונת דרכים בעת שהיה בן 17, הגיש תביעה לפיצוי בגין נזקיו הפיזיים והתפקודיים בעקבות התאונה. התאונה הוכרה כ"תאונת עבודה" ונקבעה נכות רפואית משוקללת של 19%, בעיקר בגין צרידות ושבר באגן. התובע טען לנכות נוספת בגין כאבי בטן והתדבקויות, אך מומחה רפואי מטעם בית המשפט קבע כי אין בסיס להכרה בנכות רפואית בתחום זה. התובע טען גם לפגיעה תפקודית משמעותית בעקבות הפציעות, לרבות קושי בעבודה גופנית וכאבי בטן משתקים, אך בית המשפט קבע כי אין הוכחה לפגיעה תפקודית העולה על הנכות הרפואית שנקבעה. בעניין הפסדי שכר, נקבע כי תקופת אי הכושר לתשלום עומדת על חמשה חודשים בלבד, ולא הוכח הפסד שכר בהמשך, כיוון שהתובע המשיך בעבודתו. בנושא עזרת צד ג', הוכרה תקופת הצורך בעזרה חריגה של חמישה חודשים לאחר התאונה, וכך התבצע פיצוי לאורך תקופה זו בלבד. בית המשפט דחה את רוב טענות התובע בקשר להוצאות רפואיות עתידיות, לאור העובדה שהתאונה הוכרזה כתאונת עבודה והתובע זכאי לקבלת החזר מהמל"ל ומערכת הבריאות. הפיצוי הכולל שנפסק עומד על סכום בסך 186,001 ש"ח לפני ניכויים, לאחר ניכוי תקבולי המל"ל בסך 85,840 ש"ח, נותרו לתובע 100,161 ש"ח. בית המשפט הורה על תשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.

תוצאה: בית המשפט קבע לתובע פיצוים בגין נכות רפואית בשיעור 19%, בהתאם להחלטות המל"ל, קבע כי לא הוכחה נכות רפואית נוספת בגין כאבי בטן, פסק פיצויים עבור הפסדי שכר רק לתקופת אי הכושר של חמישה חודשים, הכיר בתשלום עבור עזרת צד ג' לחמישה חודשים בלבד, דחה תביעות להוצאות רפואיות עתידיות כשגם נוכח ההחזר המשולם ממוסדות המדינה, ולבסוף פסק סך פיצויים של כ-100,161 ש"ח לאחר ניכויי המל"ל.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: פסק הדין דן בתלונה שהוגשה נגד שני שוטרים בטענה שתקפו צעיר במהלך מבצע משטרתי באזור ירושלים. המתלונן הגיע למקום בו התקיים מבצע לאיתור עברייני סמים, סירב להזדהות בפני השוטרים, והועלה לניידת המשטרתית. במהלך הנסיעה לרכבים המשטרתיים ניגשו השוטרים למתלונן וניהלו עמו ויכוח שהגיע למכות. המתלונן העיד על מכות בפנים, בראש ובחזה שניתנו על ידי השוטרים עד שהורד מהרכב סמוך למושב אורה ונעזב שם. בעדותו הוא תיאר את ההתעללות שקיבל, ולא זיהה את כל המכות אך זיהה שוטר שהיה יושב ליד הנהג הכה אותו עם מכשיר קשר. לטענת הנאשמים הם שחררו את המתלונן לאחר שייחסו אמירה של חרטה מצדו, וטענו שהחבלה נגרמה בשל העלילה נגדם.

תוצאה: הנאשמים הורשעו בתקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות וזוכו מדברים מוטעים שהועלו על ידם.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: הערעור עוסק בהחלטת הרשמת לדחות בקשה להטלת עיקול זמני על כלי רכב שבבעלות הנתבעת. ההחלטה הקמאית הסתמכה על העובדה כי לא חלו שינויים בנסיבות בין הבקשה הקודמת לבקשה החדשה, וזאת אף לאחר שבקשה קודמת נדחתה. המערער טען כי קיימים שינויים מהותיים שנוספו לבקשה החדשה, ובפרט בפרטים שהוצגו בסעיפים בסוף בקשתו ובתצהיר שהתכוון להמחיש קשיים כספיים של המשיבה, שסכנו את מימוש פסק הדין בעתיד. בין היתר, צוין כי המשיבה משכה כספים מתוך פוליסות ביטוח מנהלים לטובתה, פרסמה מודעה למכירת כלי רכב ואף הודיעה על חופשות ופטור עובדים עקב ירידה דרסטית במכירות. לאחר בחינת המסמכים וכתב הדיון נמצא כי אכן קיימים סעיפים חדשים שכן לא הופיעו בבקשה הקודמת, ומצבים אלו מצדיקים לבחון מחדש את בקשת העיקול הזמני. נקבע כי התערבות בערעור בנושא סעד זמני נעשית רק במקרים בהם שיקול הדעת של בית הדין הקמא הופעל שלא כהלכה, וכאן, בשל השינוי נסיבות, הועלתה טעות בהחלטה. לפיכך, הערעור התקבל והבקשה תוחזר לטיפול מחודש. בנוסף הובהר כי הרשמת תבחן את רכיבי הבקשה הכוללים ככל שנוגעים להשלמת הפרשות ביטוח מנהלים, שטרם נדונו.

תוצאה: הערעור התקבל; ההחלטה הקמאית התקבלה בטעות בשל התעלמות משינוי נסיבות מהותי. צו העיקול הזמני יישקל מחדש על ידי הרשמת לאחר בדיקה מחודשת של הבקשה.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובע הגיש תביעה נגד הנתבעת לקבלת תגמולי ביטוח על רכב שנגנב בלילה כלשהו. הנתבעת כפרה בטענותיו וטענה שהתובע ביים את האירוע או לא הפעיל את אמצעי המיגון הנדרשים בפוליסה, ואף השאיר את המפתחות ברכב. לאחר בחינת הטענות, הראיות והעדויות, הגיע בית המשפט למסקנה שהתובע הוכיח כי אירע מקרה ביטוחי של גניבה וכן שהסיר מעצמו חשד למעורבות בגניבה. במסגרת הניתוח המשפטי נדונו עקרונות הנטל בהוכחה בחוזה ביטוח "כל הסיכונים" לפיהם המבוטח צריך להוכיח את קיומו של אובדן, ואילו המבטח צריך להוכיח אם יש חריג לפטור מחבות. הנתבעת לא הצליחה להוכיח במידה מספקת את הטענות נגד התובע. כמו כן נדונו טענות לגבי הפעלת אמצעי המיגון – מנעול רב הבריח והאם אי הפעלתו פוסלת את זכות התביעה. בית המשפט קבע כי אפילו אם לא ננעל המנעול, השפעתו על כיסוי הפוליסה אינה שלילת זכאות מלאה, וציין שגם אמצעי מיגון מקובלים לא מונעים גניבה לחלוטין. בפרט נדונה השאלה אם התובע אכן נעל נכון את המנעול, ונמצא כי יש סברות סבירות לכך שכן. לבסוף התמקדה המחלוקת בשווי הרכב, כאשר התובע טען לערך מלא עם הפחתה סבירה עקב קילומטרז’ ותיקונים. הנתבעת טענה להפחתות נוספות בשל ליקויים ותקלות ברכב וכן שהמחיר האמיתי נמוך. בית המשפט אימץ את שווי המחירון לאחר הפחתת כ־8% לאור קילומטרז’ גבוה יחסית, ופסל טענות נוספות שלא הוכחו. התוצאה היא חיוב הנתבעת בתשלום תגמולי ביטוח בסך כ־25,024 ש"ח בתוספת ריבית, הצמדה, וכן הוצאות משפט ושכר טירחה.

תוצאה: בית המשפט חייב את הנתבעת לשלם לתובע תגמולי ביטוח בגין גניבת הרכב בסכום של כ־25,024 ש"ח בתוספת ריבית והצמדה, דחה את טענות הנתבעת על קיומו של זיוף או התרמית מצד התובע, וקבע כי הנתבעת לא פוטרת מחבותה בשל אי הפעלת אמצעי המיגון או חשדות למעורבות התובע בגניבה.

לצפייה לרכישה הזדהה