חיפוש פסקי-דין

תקציר AI: בישיבת קדם המשפט שנקבעה ל-20/6/00 נדונו בקשות הביניים והטענות בנוגע לתצהירים והפרטים בכתבי הטענות. התביעה עוסקת בסוגיה של שינוי מצב הזכויות בנכס לאחר פסק דין קודם, כאשר הנתבעת הראשונה טענה שבעלות הנכס השתנתה ונמצאת כיום במשותף בין צדדים שונים. התובעים ביקשו למחוק סעיפים מסוימים בכתב ההגנה וכתב התביעה שכנגד, לטענתם מסקנות הטענה אינן מפורטות, סתמיות ומגבילות את יכולתם להתמודד עם הטענות. הנתבעת טענה כי כתבי הטענות עונים לדרישות התקנות וכי התובעים יכלו לבקש פרטים נוספים מוקדם יותר, אך נמנעו מכך. בית המשפט מצא שיש צדק בטענות שני הצדדים: הטענה על שינוי מצב הבעלות אינה מפורטת דיו אך ברור כי התובעים לא פעלו לשם קבלת הבהרות במועד הראוי. משום כך, במקום למחוק כתבי טענות, בית המשפט מאפשר הגשת תצהירים משלימים מטעם התובעים בתביעה שכנגד כדי לענות על טענות הנתבעת בנוגע לשינוי במצב הבעלות. בעקבות זאת, ישיבת ההוכחות שנקבעה בוטלה, נקבעו מועדים חדשים להגשת התצהירים המשלימים והמשך ההוכחות.

תוצאה: בקשת התובעים למחיקת סעיפים מכתבי הטענות נדחתה; הותרה הגשת תצהירים משלימים כדי לפרט ולברר את הטענות בדבר שינוי מצב הזכויות בנכס, ומועדי ההוכחות בתיק נקבעו מחדש.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בפסק דין זה נדונה מחלוקת בין שתי חברות ביטוח, מגדל ואליהו, בעקבות תאונת דרכים בה נפגעו התובעים. מרכז המחלוקת היה מועד תחילת תוקף תעודת ביטוח החובה של הנהג הנתבע. מגדל טענה כי לביטוח יש תוקף עד חצות יום מסוים ב-1998, בעוד שאליהו טענה כי תעודת הביטוח שהנפיקה לנתבע אמורה להתחיל מ-1999, למרות שהתאריך הרשום על התעודה הוא מ-1998. העדויות שניתנו בידי סוכנת ביטוח של אליהו ומנהל סניף של החברה הצביעו על קשיים טכניים במערכת שהביאו להנפקת תעודה עם תאריך תחילת ביטוח מוקדם מהמתוכנן, אך מבחינת כל הצדדים תוקף הביטוח היה אמור להתחיל רק בשנת 1999. לאחר התאונה הודיעו הצדדים על ביטול הפוליסה ואליהו החזירה את מלוא הפרמיה לתובע. מגדל שבניגוד לכך התעקשה כי יש ביטוח כפול החל מ-1998 ושביעת רצונה אינה תואמת את ההנחיות של אבנר (המפקח על הביטוחים). לאחר בחינת העדויות והמסמכים קבעה השופטת כי התעודה ההכרחית היא מסמך דקלרטיבי שניתן להביא ראיות חיצוניות לפרשנותו, וכי יש להתייחס לכוונת הצדדים במועד התקשרות הביטוח. הוכח כי לא הייתה כוונה אמיתית ליצור ביטוח כפול או חופף, וכי התעודה של אליהו אמורה הייתה להיכנס לתוקף רק לאחר שתוקפה של הפוליסה במגדל יפוג. לפיכך נקבע כי תעודת הביטוח של אליהו לא הייתה בתוקף בזמן התאונה. התביעה נגד אליהו נדחתה, ומגדל חבה בפיצויים לתובעים.

תוצאה: התביעה נגד חברת הביטוח אליהו נדחתה. מגדל תישא בפיצויים שייפסקו לתובעים בגין התאונה, כי ביטוח החובה של אליהו לא היה בתוקף במועד האירוע. כל צד ישא בהוצאותיו.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובע נפגע בתאונת דרכים כשהיה נוסע במכונית שנוהגה על ידי אחיו השיכור. בתאונה נגרמו לו פגיעות קשות, וביניהן שבר בחוליות עמוד השדרה, שהובילו לשיתוק חלקי ופגיעה בתפקוד יד ורגל. התובע, יליד אוקראינה, עלה לישראל בילדותו, השלים לימודים חלקיים בלבד ועבד כעוזר חשמלאי. בעקבות התאונה נצרך לטיפול רפואי ממושך, שכלל אשפוזים וניתוחים, וכן טיפולים פיזיותרפיים. מובהר כי התאונה מנעה את יכולתו לשרת בצה"ל ולרכוש הכשרה מקצועית, מה שפגע בהכנסותיו הפוטנציאליות. מסוף לטיפול רפואי ועד היום התובע אינו עובד ומשתמש במכונית מותאמת לניידותו המוגבלת. התובע סבל מנכות רפואית של 49% שהוערכה ל-60% בהתחשב בהגבלות תפקודיות, ועבר נכות כללית. השופט קיבע פיצוי כספי לנזקי הגוף, הפסד השתכרות בעבר ובעתיד, הוצאות מוגברות כגון נעליים אורטופדיות, הוצאות נסיעה, ואובדן ניידות, כל זאת לאחר ניכויים של תשלומים קודמים וקצבאות ממוסד הביטוח הלאומי. בסיכומו של דבר, סכום הפיצויים המגיע לתובע עומד על כ-852,439 ש"ח.

תוצאה: הוחלט לפסוק לתובע פיצויים בסכום של כ-852,439 ש"ח, כולל נכות רפואית, הפסד השתכרות, הוצאות רפואיות וניידות. הנתבעת תחויב לשלם סכום זה בתוך 30 יום, בנוסף להכנסות ריבית, הוצאות משפט ושכר טרחה.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובע, יליד אוקראינה שעלה לישראל בילדותו, נפגע בתאונת דרכים בתאריך 97 כאשר אחיו נהג שיכור. בתאונה נגרם לו שבר חמור בעמוד השדרה עם נכות משמעותית בשתי הרגליים וביד שמאל, אשר גרמה לו להיות בלתי כשיר לשירות צבאי ואף בלתי מסוגל להמשיך לעבוד במקצוע הפיזי בו עבד לפני התאונה כעוזר חשמלאי. התובע אושפז תקופה ממושכת, עבר טיפולים רפואיים ופיזיותרפיה והתקבל תיעוד רפואי המסביר את הנכות בשיעור של 49 אחוזים כשבקביעה סופית הוערכה ל-60 אחוז בשל השפעות פונקציונליות נוספות. התובע סבל ממגבלות ניידות חמורות, כולל צניחת כף רגל, שיתוק חלקי ונזק בשרירי הירך והשוק השמאליים. בנוסף נקבע כי צפויות לו הוצאות עתידיות בנעליים אורטופדיות, התאמות ברכב וצרכים מיוחדים בשל מצבו. הפגיעה הקשתה על השכלה, השתלבות בשוק העבודה והתגייסות לצבא. ביהמ"ש העריך את אובדן השתכרות התובע בעבר, בתקופת שירות הצבאי ואת ההכנסה המפוספסת לציבור הרחב בעתיד, וכן את העלויות הנוספות הנגרמות בשל המגבלות שלו. לאחר ניכוי תשלומים שקיבל והתחשבות בקצבאות שהוכרו לו, נפסק לתובע סך כולל של כ-852,000 ש"ח לצד תשלום הוצאות משפט ושכר טרחה.

תוצאה: פסק הדין הורה על תשלום פיצויים לתובע בסך כולל של כ-852,439 ש"ח עבור נזקי גוף, אובדן השתכרות, הוצאות ניידות וסיוע, תוך הוראות לתשלום מיידי והוספת הוצאות משפט ושכר טרחה.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התביעה עסקה בדרישת תשלום דמי אבטלה מטעם עובדת שטענה כי עבדה כפקידה בחברה שבבעלות בעלה. הנתבע דחה את התביעה בטענה כי לא התקיימו יחסי עובד-מעביד בין הצדדים, בהתבסס על הוראות החוק לביטוח לאומי. המקרה נבדק בפרטי פרטים: לא נחתם חוזה עבודה, התובעת ביצעה עבודות משרדיות ושירותיות ממקום המגורים, ולעיתים בהתאם לצורכי בעלה. משכורתה שולמה בצורה לא סדירה ולעיתים באמצעות שיקים בהתאם לצרכיה, ללא תיעוד מסודר. התובעת לא זכתה לזכויות סוציאליות, תוספות יוקר, או פיצויי פיטורין, והוכח כי היא סייעה בעיקר כעזרה משפחתית ולא כעובדת בשכר קבוע. בית הדין ניתח את הראיות וטען כי היחסים בין הצדדים היו התנדבותיים ולא חוזיים, וכי העובדה שמדובר בקרובי משפחה דורשת בחינה קפדנית של טיב ההתקשרות. ניכר כי השעות והמשימות היו בלתי סדירות, השכר לא היה ברור, והתובעת המשיכה בסיוע גם לפני הקמת החברה ועודדה לעזור לבעלה באופן נוסף. לפיכך נקבע כי לא התקיימו יחסי עובד-מעביד מהותיים לפי החוק והפסיקה, והעבודה נחשבה לעזרה משפחתית בלבד.

תוצאה: התביעה לתשלום דמי אבטלה נדחתה מאחר שלא הוכח קיום יחסי עובד-מעביד בין התובעת לחברה; הדיון הסתיים ללא צו להוצאות.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: העובד קבע על ידי ועדה רפואית כי סבל מאוטם שריר הלב שהוכר כתאונת עבודה, וקיבל נכות זמנית של 50% ונכות צמיתה של 25%. הועדה הרפואית לעררים דחתה את הקשר בין פרפור הפרוזדורים שאובחן מספר חודשים לאחר האוטם לבין האירוע המקורי, ונימקה כי הפרפור נובע מהתקדמות מחלת טרשת העורקים ולא מהאוטם שהוכר כתאונת עבודה. המערער טען כי לא הוכר הקשר בין הפרפור לעבודה, וטען שהוציאה הועדה שיעור נכות נמוך מוועדת מס הכנסה שקבעה 50%. המשיב טען כי הוועדה הרפואית מוסמכת לקבוע את הקשר לפי שיקולה הרפואי וכי הנכות מתייחסת אך ורק לאוטם שאושר כתאונת עבודה, בעוד שוועדת מס הכנסה קבעה את הנכות הכוללת. בית המשפט קיבל את החלטת הועדה הרפואית לעררים, הודה כי ההחלטות רפואיות הנן בידי חברי הועדה, וכי הם נימקו בצורה נאותה את היעדר הקשר הסיבתי בין הפרפור לאוטם. נקבע כי אין טעות משפטית בהחלטת הוועדה לאשר את שיעור הנכות שנקבע, ופורסם פסק הדין ללא הצדדים.

תוצאה: בית המשפט דחה את הערעור, אישר את החלטת הועדה הרפואית לעררים שלא להכיר בפרפור הפרוזדורים כסיבת עבודה וקבע שהערעור אינו מצדיק שינוי בשיעור הנכות שניתן.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התביעה עסקה בדרישה של ספורטאי לקבל תשלום שכר עבודה, פיצויי פיטורים, פיצויים בגין הפרת חוזה, עוגמת נפש, בונוסים ודמי נסיעות, בטענה לקיומם של יחסי עובד-מעביד בין הצדדים. המבקשים ביקשו לדחות את התביעה או להעבירה לבוררות לפי חוק הספורט, בטענה שסכסוך זה כפוף למנגנון השיפוט הפנימי של התאחדות הספורט. בדיון נקבע כי מוטלת חובת בוררות לפי חוק הספורט, המעניק סמכות למוסדות הבוררות לטפל בסכסוכים בענף הספורט, כולל במקרים של סכסוכים כספיים בין אגודות לספורטאים. אף על פי כן, המשיב טען כי סעיף הבוררות אינו חל במקרה זה בשל הפרת ההסכם על ידי המבקשת וכן בשל היעדר שוויוניות בהסכם האחיד. עם זאת, ביהמ"ש קבע כי הסכסוך העיקרי אכן הוא בבוררות והמנגנון הפנימי הינו אוטונומי ומותאם להסדרת מחלוקות בענף הספורט, וכי מננגנון זה ניתן לצפות ליתר דיוק וצמצום עומסים בבתי משפט. כמו כן, הוחלט כי התביעה בנוגע למבקשת מספר 1 תועבר לבוררות, והמשך הטיפול בתביעה כנגד המבקשים האחרים יידון לאחר מתן פסק הבוררים. בנוגע להחזר אגרה, לא נמצאה עילה להחזרת האגרה ששולמה.

תוצאה: התקבלה בקשת המבקשים לעיכוב ההליכים ובית המשפט הורה להעביר את התביעה לדיון בפני מוסדות הבוררות בהתאחדות הספורט, ככל שהדבר נוגע למבקשת מספר 1; ההחלטה על המשך הטיפול בתביעה נגד המבקשים האחרים תינתן לאחר מתן פסק הבורר.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: הנאשם הורשע בעבירות החזקת סם מסוג קוקאין שלא לצריכה עצמית וייבוא סמים בשותפות עם אדם אחר אשר שלח לו את הסמים מארצות הברית. הסמים הוסתרו בביתו של הנאשם, שהודה בעובדות כתב האישום לאחר תיקונו. הנאשם הודה גם בהחזקת כלים המשמשים להכנת וצריכת סמים מסוכנים. בתהליך המשפטי הוצגו טיעוני עונש שכללו ראיות פסיכיאטריות, עדי אופי והצדדים העלו טיעונים בנושא חומרת העבירות. התביעה הדגישה את ההיקף והסכנות שבסחר הסמים, כמו גם את הצורך בהרתעה, וטענה כי העדר עבר פלילי בקרב בלדרים אינו מפחית מאחריותם הפלילית. האסטרטגיה ההגנתית התמקדה בטענות לאיבוד שליטה וחולשה אופי, והדגישה כי הנאשם פעל במסגרת חברות ולא מתוך כוונה לרווח כספי. בית המשפט קבע כי חברות שהובילה לביצוע העבירות אינה יכולה להצדיק את המעשים ורק הדגישה את הצורך בהרתעה על מנת למנוע פגיעה בחברה. תוך התחשבות בגילו הצעיר של הנאשם, בהיעדר הרשעות קודמות ובהודאתו המוקדמת, נקבע כי מדובר בעבירה חמורה שמחייבת עונש משמעותי. משקל נרכש לטובתו, אך הוא הוגבל לאור חומרת המעשים. הנאשם הודה בידיעתו על מהות הסם והשתתף בהסתרתו לאורך זמן. בסיכומו של דבר, נקבע כי יש להטיל עונש מאסר ממושך הכולל תקופת מאסר בפועל ומאסר מותנה.

תוצאה: הנאשם נגזר למאסר של שש שנים, מתוכן שלוש וחצי שנים לריצוי בפועל, ויתרת תקופת המאסר מותנה לתקופה של שלוש שנים; ההרשעה כוללת עבירות החזקה וייבוא סמים מסוכנים.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובעת הגישה תביעה כספית נגד מנהלי ובעלי מניות חברת יתדי בע"מ, בגין חוב שנוצר בשנת 1990 בעקבות רכישת סחורה בתשלום באמצעות שיקים שלא שולמו. לאחר אי פירעון הוגשו שיקים להוצאה לפועל, וחברת יתדי הגישה התנגדות שנדחתה. בהמשך הוטל צו עיקול על נכסי החברה, אך כאשר נציג הוצאה לפועל הגיע להפעיל את הצו, נתקבל מידע שהמפעל שייך לחברה חדשה בשם רום דורס תעשיות עץ בע"מ שהקימו הנתבעים, בעלי השליטה בחברות, במטרה להימנע מביצוע העיקול. הנתבעים הקימו שתי חברות חדשות – "יתדי 1991" (ששינתה את שמה לרום תעשיות עץ 1991) ו"רום דורס תעשיות עץ בע"מ", שניהלו פעילות דומה וממשיכת פעילות חברת יתדי הקודמת, וזאת בזמן שחברת יתדי ניהלה קושי כלכלי ולכן נמנעה מתשלום חובותיה. הנתבעים טענו כי החברות הוקמו מסיבות עסקיות, בנסיבות של שריפה ופגיעה במפעל המקורי, וכי אין קשר בין החברות השונות. בית המשפט קבע כי למרות ניסיון הנתבעים להפריד בין החברות, הראיות מראות כי החברות מהוות המשך ישיר של פעילות חברת יתדי, וכי הוקמו במטרה להתחמק מתשלום חובות, ולמעשה להברחת נכסים ולהקשות על הגבייה של התובעת. בית המשפט דחה את טענות הנתבעים על ביטוח או פיצוי שקיבלה התובעת, ועל טענת מעשה בית דין מהתביעה הקודמת, והחליט כי נוצר קשר סיבתי ישיר בין הקמת החברות לבין כשלון הגבייה, ולכן נמצאו נסיבות המצדיקות הרמת מסך ההתאגדות והטלת חבות אישית על הנתבע העיקרי בלבד. הנתבעת השנייה, שלא הייתה מעורבת מעשית בעסקי החברות, לא חויבה.

תוצאה: בית המשפט חייב את הנתבע הראשון בתשלום סכום התביעה הכולל עם ריבית, הוצאות משפט ושכר טרחה, ואילו התביעה נגד הנתבעת השנייה נדחתה ללא צו להוצאות.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובע נולד בבית החולים "בילינסון" ומגיש תביעה נגד הנתבעת בגין נזקי גוף שנגרמו במהלך הלידה, לטענתו בשל רשלנות רפואית. במהלך הלידה נעשה שימוש במכשיר ואקום, וכתפיו נתקעו בתעלת הלידה, מה שגרם לו לפגיעה בכתפו השמאלית ולתסמונת ERB. חוות דעת מקצועית של מומחה רפואי קובעת שגודל הנכות הכוללת של התובע עומד על 52% קבועים, כאשר קיימת אפשרות שהמצב ידרדר ויצריך ניתוחים עתידיים. לאחר שמיעת עדויות הצדדים, והסכמתם להכרעה בדרך של פשרה, נקבע כי הנתבעת תשלם לתובע סכום כספי בסך 800,000 ש"ח כפיצוי. בנוסף, יתווספו להוצאות עורך דין בסך 120,000 ש"ח בתוספת מע"מ. התשלום יבוצע תוך 30 יום וינוהל על ידי עורך הדין של התובע, כאשר 40,000 ש"ח יועברו לאמו של התובע והשאר יושקע בהתאם להנחיות עד שהתובע יגיע לגיל הבגרות. במסגרת ההליך, הצדדים הסכימו כי יש ספק בשאלת האחריות הרפואית אך לא בשיעור הנכות שהוכח. פסק הדין ניתן בהיעדר בעלי הדין.

תוצאה: הנתבעת חויבה לשלם לתובע סכום של 800,000 ש"ח פיצוי, בתוספת שכר טרחת עורך דין, לאחר הסכמה לנהל את ההליך בדרך של פשרה.

לצפייה לרכישה הזדהה