חיפוש פסקי-דין

תקציר AI: החברה המתלוננת עוסקת בייצור ושיווק גלגיליות ונושא פיתוח מקצועי בתחום זה, הינה הבעלים של סימני המסחר הכוללים את השם rollerblade ורשמה את שם המתחם rollerblade.com. הנתבע, אדם פרטי, רשם בשם מתחם rollerblade.net באופן עצמאי ומשתמש בו להציג תמונות משפחתיות הקשורות להחלקה. המתלוננת טוענת לשימוש ממושך בשם המסחרי ולרכישת מוניטין רב סביבו, תוך זיהוי בין שם המתחם לסימן המסחרי וחוסר הלגיטימציה לשימוש הנתבע בשם המתחם. הנתבע טוען לרכישה בנסיבות משפחתיות ואי הכרה בזכויות המתלוננת, ומציין שהאתר לא משמש לשיווק או תחרות בחברה המתלוננת.

תוצאה: פסק הדין הורה על העברת שם המתחם rollerblade.net לחברה המתלוננת לאור שימוש הנתבע בשם זה בחוסר תום לב, היעדר זכויות לגיטימיות ועתירת זכויות סימן מסחרי מזהה.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובע, מורה לנהיגה עצמאי, הגיש תביעה לקבוע שתאונת עבודה אירעה לו ביום מסוים בשנת 1997. לטענתו, בעת נסיעה להורדת תלמיד נהיגה, בעמדתו בצומת עם זכות קדימה, רכב שחצה מהרחוב המשיק עבר במהירות גבוהה ללא עצירה, מה שגרם לו לבלום פתאום ולחוש לחץ, כאבים בחזה וביד שמאל, קשיי נשימה והזעה. לאחר מכן, פנה לרופאת המשפחה אשר הפנתה אותו לאשפוז בבית חולים. התובע הציג תצהיר המספר את אירוע התאונה ותחושותיו הטבעיות בעקבותיה. עם זאת, ביהמ"ש בחן את חומרי הרפואה שהוגשו, בהם לא נמצאה כל התייחסות לאירוע התאונה המתואר. דו"ח חדר המיון תיאר כאבים בחזה המתמשכים מספר ימים לפני האשפוז, ללא אזכור של תאונה כלשהי. באותם מסמכים מופיע תיאור מפורט של מצב התובע אך לא תואם את האירוע המתואר בתצהיר. ביהמ"ש מצא כי עקב חוסר תיעוד האירוע במערכת הרפואית וכתוצאה מהתיעוד המטען המתאר כאבים ימניים אחרים לאורך זמן ללא קשר לתאונה, יש להתעדף על מסמכים אלו ולדחות את גרסת התובע. לאור זאת, הכריע ביהמ"ש כי אין להכיר בתביעה להכרה בתאונת עבודה.

תוצאה: התביעה נדחתה בשל העדר ראיות מפורשות התומכות באירוע התאונה הטעון בתצהיר, ובשל חוסר תיעודו בחומרים הרפואיים הרלוונטיים.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובע החל ללמוד בקורס הכשרה מקצועית לחשמלאות בתחילת 1998, תוך קבלת דמי אבטלה. בתאונת דרכים שהתרחשה בדרך ללימודים ובמסגרתה נפגע התובע, הוכרה התאונה כתאונת עבודה. בעקבות הפציעה פסק התובע לימודיו והנתבע הפסיק לשלם לו דמי אבטלה. התובע תבע דמי פגיעה בתקופה שבה לא יכול היה לעבוד או ללמוד, אך הנתבע דחה את התביעה בטענה שמי שנמצא בהכשרה מקצועית לא זכאי לדמי פגיעה אלא אם נגרע מהכנסתו ממשלח ידו. התובע טען כי הפסקת התשלומים מהווה אובדן הכנסה ממשלח ידו, וכי הקורס הוא מעין מקום עבודה. הנתבע טען שהפרשנות של התובע אינה נכונה, וכי התובע זכאי לגמלאות אחרות כגון קצבת נכות מעבודה, אך אינו זכאי לדמי פגיעה עקב תקנת החריג בתקנות הביטוח הלאומי. בית המשפט קבע כי תקנה 29 אכן מהווה חריג המונע זכאות לדמי פגיעה למבוטחים בהכשרה מקצועית, אלא אם נפגעה הכנסתם ממשלח ידם הקודם. דמי אבטלה אינם חלק ממשלח היד, ולפיכך החישוב אינו כולל הפסקתם. עוד נקבע כי לתובע מוקנות זכויות אחרות כמקובל לנפגעי עבודה, אך לפרשנות התקנה יש להבחין והיא מתייחסת רק לאובדן הכנסה ממשלח יד ולא לדמי אבטלה. לפיכך, נדחתה תביעת דמי הפגיעה.

תוצאה: בית המשפט דחה את תביעת התובע לדמי פגיעה בתקופת ההכשרה המקצועית לאחר תאונת העבודה, וקבע כי זכאות לדמי פגיעה קיימת רק אם נגרע ממשלח ידו הכנסה ממשית, ופסק שהפסקת תשלומי דמי אבטלה אינה מהווה אובדן הכנסה שמקנה זכאות לדמי פגיעה.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובעים, מנהלי בית הספר התיכון החדש בתל אביב, הגישו תביעה לפינוי הנתבעים ממזנון בית הספר, מתאי אחסון שהוצבו במסדרונות וממכונות לממכר מוצרי מזון ושתייה שהוצבו ללא הסכמתם הקבועה. הנתבעים טענו כי מעמדם הוא כבעלי דיירים מוגנים או של בעלי זכות רישיון בלתי הדיר, ואף הגישו תביעה שכנגד לאכיפת הסכם בעל פה לבניית קפיטריה חדשה שממולה הופסקו ההסכמים. בין הצדדים התקיימו מחלוקות משמעותיות הן לגבי טיב מעמד הנתבעים – האם הם דיירים מוגנים תחת חוק הגנת הדייר, האם קיים חוזה שכירות בלתי מוגן, האם שולמו דמי מפתח, והאם קיימת זכות קבועה להצבת מכונות ותאים בבית הספר. במהלך המשפט הוצגו תצהירים, עדויות ומסמכים, כולל חוזה שכירות מ-1980 שהוכח כחוקי, ונבחנה טענת הנתבעים על ביטולו בעל פה. נמצא כי לא הוכח ששלמו דמי מפתח, ונתבעים אינם דיירים מוגנים. הרשיון שהוענק להצבת תאים ומכונות נקבע להדיר, כלומר ניתן לביטול בכל עת, בית הספר יכול לבטל את הרשיון והתובעים הוכיחו את זכותם לפינוי הנתבעים ממזנון, תאים ומכונות. בעניין הקפיטריה נקבע כי לא התקיים חוזה בין הצדדים, ולא הוכחה עילת אכיפה. בנוסף נדחו טענות הנתבעים להרחבת חזית טיעונים בתביעה, ונקבע כי אין סעד מן הצדק מכיוון שמעמדם אינו של דיירים מוגנים. לבסוף, נפסק צו לפינוי הנתבעים תוך מתן זמן להתארגנות, וחייבו את הנתבעים בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין לטובת התובעים.

תוצאה: בית המשפט פסק לפנות את הנתבעים מהמזנון, תאי האחסון והמכונות שהוצבו בבית הספר, דחה את התביעה השכנגדית, וביטל את ההסכמים בעל פה, תוך חיוב הנתבעים לשלם הוצאות משפט ושכר טרחה לתובעים.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: הבקשה הנדונה מתמקדת בזכויות חכירה בנכס שברשות חברות שונות בבני ברק. המבקשות קיבלו זכויות חכירה ממשיבה פורמלית 1 שביצעה עסקה עם מינהל מקרקעי ישראל. התמורה שולמה במלואה והחזקה בנכס הועברה למבקשות בשנת 1995. בשל חוסר רישום בזכויות במקרקעין, לא יכלו המבקשות לרשום הערת אזהרה ולכן רשמו שעבודים פנימיים בלבד. לאחר שמבקשות ביקשו לממש זכויותיהן, נמצא כי מוטל צו עיקול על הזכויות לטובת חברת קבלנים, המשיבה, שהגישה תביעה כנגד משיבה פורמלית 1 אשר היא בעלת הזכויות הרשומה בנכס. המבקשות טענו כי זכותן "קניין שביושר" קודמת לזכות העיקול, וכי צו העיקול מונע מהן לממש זכויותיהן בנכס תוך חשיפה לסיכון משפטי ועסקי. המשיבה טענה כי זכויותיה להבטחת חוב קודמות וזכות העכבון שניתנה לה בחוק הקבלנות תקפה, וכי המבקשות התרשלו שלא רשמו הערת אזהרה וכי הן פעלו בחוסר תום לב. בית המשפט בחן את הסוגיה החוקית וההליך שננקט, והגיע למסקנה כי צו העיקול ניתן שלא כדין, מכיוון שלא נשלחה הודעה למבקשות כבעלי זכויות בפועל (מחזיקים), וכן כי צו העיקול הורחב ונמסר על נכסים שלא שייכים לחייב המקורי. מבחינה מהותית, נקבע כי ההחזקה בנכס של המבקשות מבטלת את זכות העכבון של המשיבה ועל כן זכותן של המבקשות בגין העסקה קודמת קודמת לזכות המשיבה. בהתאם לכך, בית המשפט ביטל את צו העיקול וחייב את המשיבה בהוצאות.

תוצאה: בית המשפט קיבל את הבקשה, הצהיר כי למבקשות זכויות בנכס חופשיות מעיקול, וביטל את צו העיקול. המשיבה חויבה בהוצאות המבקשות ובמשיבה פורמלית 2. הזכות לערעור ניתנה בתוך 45 יום.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: מדובר בתביעה לדמי תיווך בסך 1,209,634 ש"ח, שהגיש התובע נגד חברה קבלנית ומנהליה, לאחר שלטענתו תיווך ביניהם לבין חברה קבלנית שנשכרה לבניית יחידות דיור בפרויקט גדול. התובע טוען כי הוסכם כי ישולם לו שכר תיווך בשיעור של 4% מהסכום שנקבל, וכי מנהל החברה התחייב באופן אישי לערבו לתשלום. הנתבעים מכחישים כי קיימת חובת תשלום או הסכם שכזה, וטענו כי הפרויקט הסתיים בהפסד. שני הצדדים הגישו תצהירים, כאשר התובע מתאר מפגשים והסכמות מילוליות עם מנהל הנתבעת, וטוען כי היה הגורם המקשר לשבח ולחברה. הנתבעים הציגו עדויות הפוכות, שטענו כי התובע לא היה שותף בעסקה ולא נאמרה התחייבות אישית של המנהל. בית המשפט בחן את הראיות, העלה קביעות כי למרות הסתירות והפירכויות בעדות התובע, עצם העובדה שהתובע היה הגורם האחראי לתיווך שמהווה את הסיבה היעילה לכריתת ההסכם בין הצדדים, הוכחה. עם זאת, נמצא כי לא הוכחה התחייבות אישית של המנהל במקרה. לגבי שיעור דמי התיווך, בית המשפט לא קיבל את הצהרות התובע בשל הסתירות, וקבע כי יש להתייחס לשיעור שנקבע בעסקה אחרת של התובע עם אותה עמותה, בשיעור של כ-3.125%, שחושב בהתאם לסכום ששולם בפועל. בסופו של דבר, התשלום יכלול גם מע"מ ותוספות מדד וריבית, כאשר כל צד ישא בהוצאותיו.

תוצאה: התביעה התקבלה כנגד החברה הקבלנית לתשלום דמי תיווך בגובה מחושב על בסיס שיעור שנקבע בעסקה אחרת, עם הורדת האחריות של המנהל האישי; התביעה נגד המנהל נדחתה. כל צד ישא בהוצאותיו.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובעת, חברה רוסית הפועלת במחוז האוטונומי בירוביז'אן, הגישה תביעה נגד שני נתבעים שעברו לישראל, בדרישה לתשלום חוב בסך 370,000 דולרים בגין עסקה מ-1994 שבה נמכרו צנורות להובלת מים-גז. לטענתה, הנתבעים, שעסקו בפעילות מסחרית בבירוביז'אן ועמדו מאחורי העסקה, המכיוון משתמשים בשם עסק "שוק", קיבלו את הסחורה ושלחו אותה לסין, שם קיבלו תשלום במזומן ואז נמלטו לארץ כשהם נושאים בכספים. נגד הנתבעים נפתחה חקירה פלילית ברוסיה. התובעת ביקשה צו לעיכוב יציאתם מן הארץ מחשש שייבצעו הברחת רכוש וחסימת התביעה.

תוצאה: צו עיכוב יציאתו של הנתבע מס' 1 מהארץ נשמר; הוחלט כי יש ראיות לכאורה לטענות התובעת והוא יחוייב בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחה.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובע דרש תשלום של 122,800 ש"ח בטענה שהנתבע גזל ממנו מחפרון מסוג מסוים שהועבר ללא אישור ובאופן בלתי חוקי, לאחר שנגנב מאתר בנייה. התובע טען כי לא מכר את המחפרון לנתבע, לא העביר את הבעלות ואף לא חתם על שטר מכר, וטען כי החתימה זויפה. לעומתו, הנתבע טען כי רכש את המחפרון מהתובע בעסקה בחודש אוגוסט 1995, תמורת סכום כולל ששלם במזומן, רכב ושיקים, כאשר העברת המחפרון נעשתה כנדרש יחד עם שטר מכר ורשיונות. הנתבע הכחיש את טענות הזיוף וטען כי השטר ניתן לו חתום על ידי התובע. בנוסף, הנתבע הגיש תביעה שכנגד בגין כך שהתובע לא העביר לו חשבונית מס, מה שגרם לו להפסדים בגין מס תשומות.

תוצאה: בית המשפט דחה את תביעת התובע והבקשה שכנגד של הנתבע. התובע חויב בתשלום הוצאות ושכר טרחה לנתבע בסך 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

לצפייה לרכישה הזדהה

תוצאה: התביעה נגד המבקש הערב נדחתה ומוחקה על הסף, בי"ם שהסדר הנושים המחייב מפקיע את חבותו של הערב כלפי המשיב, והמשיב מחויב בתשלום הוצאות משפט בסך 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובע הוגש נגדו תביעה לתשלום סך של 122,800 ש"ח בטענה כי הנתבע חייב לו בעקבות גניבת מחפרון מסוג גי.אס.בי מ-1991, שהותקן עליו פטיש מונטברט. התובע טען כי המחפרון נגנב מאתר בנייה באפרת באוגוסט 1995, וכי הנתבע מכר אותו לאחרים במירמה תוך זיוף חתימתו על שטר המכר, הטוען לעובדה שהתובע לא העביר את הבעלות למי מהצדדים. הנתבע טען מנגד כי רכש את המחפרון מהתובע בעסקת מכר תקינה שבוצעה במחסום בית לחם, כללה העברת שקלים, רכב מסוג אודי ושיקים, וכי התובע התחייב להנפיק חשבונית מס שלא ניתנה, ולכן הגיש תביעה שכנגד בגין נזק כספי עקב אי קבלת ההחזר מע"מ.

תוצאה: בית המשפט דחה את התביעה ואת התביעה שכנגד, לאחר שקבע כי התובע לא הצליח להוכיח את טענותיו בדבר גניבת המחפרון, זייפות ושטר מכר מזויף, והנתבע לא הצליח להוכיח גם את תביעתו השכנגדית. התביעה נדחתה לאור היעדר ראיות מובהקות ובעיקר על רקע ממצאי בדיקת הפוליגרף שהצביעה על שקר מצד התובע. התובע חויב בתשלום הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

לצפייה לרכישה הזדהה