חיפוש פסקי-דין

תקציר AI: בתיק זה ניתן צו לעיכוב הליכי הוצאה לפועל ומימוש משכון בהתאם לבקשה שהוגשה מטעם המבקשת ובהעדר הצדדים. המשיבה הגישה תגובה שטענה לחוסר סמכות מקומית של בית המשפט ולכן ביקשה למחוק את הבקשה ולעביר את הדיון לבית משפט מוסמך בתל אביב. המבקשת טענה כי תניית השיפוט אינה מדובר בתניית שיפוט יחודית והורכבה כחלק מחוזה אחיד שבו המתנה (המשיבה) כפופה לתניית השיפוט שבהסכם. בית המשפט שקל את הטענות והחליט לטובת המשיבה, בהתבסס על סעיף 18 להסכמים שבו נקבע מפורשות כי סמכות השיפוט לכל סכסוך תלויה בבית משפט בתל אביב-יפו, תוך יצירה של הבחנה בין בחירת החברה לגביי ניהול הליכים במקום אחר. הפסיקה נקבעה לאחר בחינה מעמיקה של חוזים ואכיפתם בהתאם למבחנים משפטיים מקובלים. נפסק גם כי הטענה כי תניית שיפוט בהסכם אחיד הינה תנאי מקפח אינה מסתייעת בתשתית משפטית מספקת. עם זאת, צו עיכוב ההליכים שניתן מוקדם יותר נשאר בתוקפו עד החלטה אחרת. לבסוף, בהתאם לסעיף 79(א) לחוק בתי המשפט, הורה בית המשפט להעביר את התיק העיקרי ותיק הבקשה לבית משפט השלום בתל אביב-יפו ללא הכרעה על הוצאות בשלב זה.

תוצאה: בית המשפט אישר את סמכותו של בית משפט בתל אביב-יפו לדון בתיק והורה על העברת התיק לבית משפט השלום בתל אביב-יפו, תוך שמירה על צו עיכוב ההליכים שניתן קודם לכן, ללא הטלת הוצאות בשלב זה.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: המבקש הגיש בקשה במישור המשפטי לקבלת צו הצהרתי כי התקנות לפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, הקובעות העברת כספים לעובדי חברה למניעת תאונות, הופרו על ידי המשיבים, ובהם מדינת ישראל והמל"ל"ת - מועצה למניעת תאונות בע"מ. עוד ביקש המבקש צו עשה המחייב את המשיבים לדווח על מצב הכספים וצו למינוי כונס נכסים על נכס נדל"ני של המל"ל"ת לצורך מימוש זכויות העובדים בהסכם שנחתם עם ועד העובדים. ההליך הועבר לדיון בבית הדין לעבודה. במסגרת הדיונים התברר כי סכום של 1,300,000 ש"ח הופקד בידי נאמנים לצורך תשלום שכר ותשלומי פרישה לעובדים, אך חלק מהעובדים לא קיבל את כל הזכויות המוקנות להם. נקבע כי הכספים המופקדים מיועדים אך ורק למטרה זו, ואינם יכולים לשמש לכיסוי חובות אחרים של המל"ל"ת. נקבע גם כי יש להמציא רשימה מפורטת של העובדים שפוטרו וסכומי התשלום המגיעים להם, תוך 30 יום. יובהר כי צו למימוש הערת אזהרה בנוגע לנכס נדל"ני לא ניתן, זאת מכיוון שהליך זה מוסדר בהסכם הקיבוצי ביניהם. במקרה דחו את טענות המשיבים לבעיית סמכות ולחוסר יציגות, וקבעו כי ההליך ימשיך לבירור. נוסף על כך, הוטלו הוצאות משפט בסך 10,000 ש"ח ועוד מע"מ לטובת המבקש. בסיכומו של דבר, ההחלטה מחזקת את זכות העובדים לקבל את תשלומיהם בהתאם לתקנות וההסכם הקיבוצי, ומונעת שימוש בכספים אלה לצרכים אחרים.

תוצאה: בית הדין דחה את טענות המשיבים לגבי סמכות ויציגות, קבע כי הכספים שהופקדו ישמשו רק לתשלום שכר ותשלומי פרישה לעובדים, ומורה על מסירת רשימות מפורטות של העובדים הזכאים לתשלום תוך 30 יום. לא ניתן צו למימוש הערת אזהרה בנכס, והמשיבה חייבה בהוצאות משפט למבקשי ההליך.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: הנתבעים הגישו תביעה לבית המשפט המחוזי בירושלים בנושא הסכם רכישת דירות עם התובעת, וצו מניעה זמני הוצא נגד התובעת. הצדדים הסכימו להעביר את הסכסוך לבוררות בפני שופט בדימוס. הבורר החל לדון אך ביקש לפסול את עצמו לאחר פניות של הנתבעים בטענה לאי נוחות בדיונים. הבורר פסל עצמו באופן פורמלי אך הודיע שהייתה יכולת להמשיך אם לא היו הפניות. התובעת טענה כי צו המנייה הזמני פקע וכי הנתבעים חייבים בהוצאות הבוררות עקב הפסקת ההליך. היא אף הגישה תביעה נפרדת לתשלום נזקים מהנתבעים המקבילים להוצאות הבורר, שכר טרחת עו"ד וזמן מנהלי. הנתבעים טענו מחוסר עילה לתביעה זו, ובית המשפט בחן האם הסמכויות לדון בנושא ההוצאות שייכות לבית המשפט או לבורר. נקבע כי על פי חוק הבוררות, רוב סמכויות ההוצאות בידי הבורר, והיה על התובעת לפנות אליו במידה שרצתה לקבל פיצוי הוצאות אלה. כמו כן, נשיא בית המשפט קבע כי החלטת הבורר היתה תקפה ולא ניתן לפתוח בהליך נפרד לערעור עליה. לפיכך, התביעה נגד הנתבעים למחיקת התביעה, אך התובעת חייבה בהוצאות משפט ועוד שכר טרחה לנתבעים.

תוצאה: בית המשפט קבע כי לתובעת אין עילה לתביעה נפרדת להוצאות הבוררות מול הנתבעים, התביעה נמחקה, והתובעת חויבה בתשלום הוצאות ושכר טירחה לנתבעים בסך 4,000 ש"ח בתוספת ריבית והצמדה.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בפסק הדין נדונה תביעה לערעור על החלטת ועדת הערר של שירות התעסוקה שדחתה את ערעור המערערת שנרשמה לה "סירוב לקבלת עבודה" בהתאם לסעיף 166(d) לחוק הביטוח הלאומי. המערערת טענה כי הסירוב נבע מאי התאמת משרה מבוקשת (רצון לעבוד במשרה מלאה) להצעה שהוצעה לה (שעתיים בלבד). ועדת הערר קבעה כי קיבלה הצעה לעבודה מתאימה וסירבה לקבלה. החוק מגדיר מובטל זכאי אם הוא מוכן ומסוגל לעבוד בעבודה מתאימה שהוצעה לו, כש"עבודה מתאימה" מוגדרת בהתאם למספר תנאים הכוללים התאמה לכשרתו, שכר הולם, ומיקום עבודה מתאים. בית הדין בדק את נסיבות המקרה ומצא כי המערערת טענה שלא קיבלה את ההפנייה לעבודה מיום 18/10/98, שזהו בסיס הסירוב שנרשם לה. לא הוצגה ראיה ברורה כי קיבלה את ההפנייה המקורית, והוראות המעביד לגבי סירובה לעבודה מיום 25/10/98 אינן מקימות סירוב לשתי ההפניות. בעקבות זאת נקבע כי לא הוכח כי סירבה לקבל עבודה לפי ההגדרה החוקית, והערעור התקבל. כמו כן, לא הוטלו הוצאות על המערערת.

תוצאה: הערעור התקבל ופסק הדין בוטל הרשמת "סירוב לקבלת עבודה" מפני שהמערערת לא הוכחה כסירבה לקבל עבודה מתאימה.

לצפייה לרכישה הזדהה

לצפייה לרכישה הזדהה

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: ההחלטה עוסקת בבקשת רשות ערעור על דחיית בקשת המערערת למינוי מומחה רפואי בתחום האורתופדי לבחינת נכותה, שנגרמה לטענתה בשל שתי תאונות דרכים. בית משפט השלום בירושלים דחה את הבקשה למינוי מומחה, ונושא הדיון הועבר לערעור בהסכמת הצדדים. הדיון התייחס לטענות המשיבה לגבי אי עמידה במועד להגשת הערעור והאם הדיון סופי, וטענות אלו נדחו על ידי בית המשפט. למערערת כבר מונה מומחה נוירולוג שטיפל בה והגיש חוות דעת רפואית שכללה התייחסות לסוגיית הנכות האורתופדית. המומחה הנוירולוג ציין כי לדעתו מינוי מומחה אורתופדי אינו מציאותי מבחינה מעשית, אך השאיר לבית המשפט שיקול דעת בנושא. בית המשפט קבע כי על אף ההערכה של המומחה הנוירולוג, אין לפגוע בזכותה של המערערת להוכיח את טענתה לגבי נכות אורתופדית. בנוסף, הובהר כי המערערת מוכנה לשאת בהוצאות חוות הדעת ושהמשיבה לא תינזק מהעיכוב שייגרם בעקבות בדיקה נוספת. לכן, הערעור התקבל ועל בית המשפט בקמא למנות מומחה רפואי בתחום האורתופדיה לשם בחינת הנכות של המערערת. על המערערת לשאת בהוצאות המומחה, והוצאות הערעור נקבעו בסך 1,500 ש"ח בהתאם לתוצאות.

תוצאה: הערעור התקבל, בית המשפט ייעניק למערערת מינוי מומחה רפואי בתחום האורתופדיה והיא תישא בהוצאותיו; הוצאות הערעור נקבעו בסך 1,500 ש"ח בהתאם לתוצאות.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: פסק הדין דן בתיק תעבורה בו נאשמת נהגה ברכב בלי חגורת בטיחות ליד הצומת בין הרחובות לילנבלום וכצנלסון בעיר ראשון לציון. על פי כתב האישום, הנאשמת נעצרה ללא חגורה אך טענה כי החגורה גלשה על גופה. העדות המרכזית בענין הייתה של השוטר שכתב את הדוח, שהעיד כי ראה אותה ללא חגורה בעת עצירה בצומת. השוטר הסכים כי אם הנאשמת יצאה מחניה סמוכה למקום והייתה לבדה כמה מטרים לפני שהתחילה בנסיעה, לא היה רושם לה דוח מכיוון שמעשה זה נחשב לעבירה קלה ערך. הנטען הוא כי הנאשמת יצאה מחניה ברחוב לילנבלום מספר 3, קרוב מאוד לצומת. הוכח כי מצב זה תואם להעובדות ולכן ניתן לראות בעבירה כקלה ערך לפי סעיף 34 יז לחוק העונשין, שאינו מטיל אחריות פלילית על מעשה קל ערך. משכך, בית המשפט קבע כי העבירה אכן בוצעה בנסיבות אלה ונפטר את הנאשמת מאחריות פלילית והזיכה אותה מהעבירה המיוחסת לה.

תוצאה: הנאשמת זוכתה מאחריות פלילית לעבירה מבלי לקבל עליה הרשעה בעקבות קביעת בית המשפט כי העבירה נעשתה בנסיבות קלות ערך, המותירות מקום לפטור עפ"י סעיף 34 יז לחוק העונשין.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: מדובר בתובענה של קטינה שנולדה בשנת 1985, המבקשת קביעת אבהות וחיוב הנתבע במזונותיה. הנתבע סירב במובהק להשתתף בבדיקת סיווג רקמות, זאת למרות החלטת בית המשפט והסכמת פקידת הסעד והיועץ המשפטי לממשלה. סירוב זה ניתן לפרש כראיה כבדה נגדה. העדות הבלעדית לאמה וראיות נסיבתיות רבות – כולל עדות החברים והקרובים לקטינה, מעידות על כך שהנתבע קיים יחסי אישות עם האם בתקופה הרלוונטית להריון. הנתבע אף ניסה למנוע קביעת מזונות בכך שהעביר את זכויותיו בדירתו לאחר גירושין, אך המשיך להתגורר בה. בנוסף, בית המשפט התחשב במצב הכלכלי של הנתבע והאם, ובהכנסותיהם השונות. נקבע כי לקטינה יש זכות לדעת מי אביה וכי הזכות הזו גוברת על זכות הנתבע להימנע מבדיקת הרקמות. הבדיקה נחשבת ראיה מכרעת, וסירוב הנתבע להשתתף מהווה ראיה נגדית משמעותית. בפרט, הראיות הנסיבתיות והעדויות התומכות בעדות האם עתירות ממשקל והאמון שניתן להן, מספיקות לקבוע שיש לקבוע את האבהות ולקבוע את חיוב המזונות. נתבע נקבע כאביה של הקטינה, וניתן פסיקה למזונות חודשיים בסך 1200 ש"ח בשווי מאי 2000 עם עדכונים תקופתיים. כמו כן, נפסקו הוצאות משפט ועורכת דין לתובעת בסך 12,000 ש"ח, לאחר שקלול האשמות הדדיות בהארכת ההליך. חלק מהדין עוסק בזכויות היסוד של הילד, במשקל ראיות של בדיקות רקמות, ובהשלכות של מעשים שנועדו לעקוף אחריות מזונותיות.

תוצאה: בית המשפט קבע כי הנתבע הינו אביה של הקטינה, וכתב אותו להיענות לתשלום מזונות חודשיים בסך 1200 ש"ח צמוד למדד, כולל החזר מזונות עבר בתשלומים. בנוסף, חויב הנתבע בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחה לתובעת בסך 12,000 ש"ח. סירוב הנתבע להשתתף בבדיקת רקמות הוחשב כראיה נגדית משמעותית להכרעה לטובת הקטינה.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: פסק הדין מתייחס לבקשה למחיקת כתב הגנה שהוגשה מפאת אי קיום צו לגילוי מסמכים ומתן תשובות לשאלון, שניתן על ידי שופט בבית משפט מחוזי בירושלים. המבקשת, מנהלת עיזבון זמנית של מנוח שהותיר שתי צוואות סותרות, מייצגת את האחיינים שנטענו כי הם היורשים החוקיים לפי צוואתו. המשיבה, שנחשבה לידועתו בציבור של המנוח, תבעה בשל הסכמים וייפויי כוח שנעשו בחייו, לטענת המבקשת בהשפעה בלתי הוגנת. לאחר הליכים שקבעו כי הצוואה לטובת האחיינים תקפה, הועבר התיק לבית משפט לענייני משפחה. במסגרת ההליך הוצא צו לגילוי מסמכים ומתן תשובות לשאלון לצורך הבהרת המחלוקות, אך המשיבה לא עמדה בצו. הצדדים נשלחו לגישור שהסתיים בכישלון, והמבקשת פנתה למחיקת כתב ההגנה בשל אי קיום ההחלטות. בית המשפט קבע שהחלטתו של השופט כי יש לקיים גילוי מסמכים ותשובות לשאלון היא החלטה חלוטה, וכי צווי גילוי המסמכים והשאלון נועדו לייעל את ההליך ולספק מענה לשאלות המחלוקת בין הצדדים. למרות שהמחיקה היא סנקציה חמורה וקיצונית, בפני בית המשפט עומדת הסמכות להאריך מועד לביצוע ההחלטה. לפיכך החליט בית המשפט להורות למשיבה לעמוד בצו בתוך 20 יום ולשלם הוצאות בסך 2,500 ש"ח.

תוצאה: בית המשפט דחה את הבקשה למחיקת כתב ההגנה אך הורה למשיבה לקיים את צו גילוי המסמכים ולענות על השאלון תוך 20 יום, וכן חייבה אותה לשאת בהוצאות ההליך.

לצפייה לרכישה הזדהה