חיפוש פסקי-דין

תקציר AI: בפסק הדין נדונה שאלת ההיתכנות לצרף מספר תובעות לתובענה אחת במסגרת תביעה שהוגשה נגד עיריית חיפה. שלוש חברות בנייה, שפעלו בתחומים שונים בעיר חיפה, פנו לבית המשפט בטענה כי העירייה חייבה אותן בתשלומים שונים בשם היטל ביוב, היטל דרכים והיטלים נוספים, לטענתן במקרים מסוימים בתשלומים אלה היתה פגיעה בחוקיות ובהגינות התעריפים. העירייה טענה כי קיימים הבדלים ממסדיים בין התביעות וכי לא קיים קשר מהותי בין הפרויקטים השונים ולכן ראוי לבטל את הצירוף או לפריד את התביעות. התובעות הציגו את ההלכה המתירה צירוף תובעים במקרים בהם קיימים מעשה אחד או סדרת מעשים או עיסקאות עם שאלה משפטית או עובדתית משותפת, ואף הדגישו כי הדין נוקט גישה ליברלית במתן היתר לצירוף כזה, לשם יעול ההליך השיפוטי. בית המשפט דן במבחני תקנה 21 לתקנות סדר הדין האזרחי ובפסקי דין מובילים והחליט כי תביעות הקבלניות מהוות סידרה אחת של מעשים מכוח חוקי העזר העירוניים הקשורים להיטל והיטלי פיתוח, וכי קיימת שאלה משפטית משותפת הנוגעת לסבירות תעריפים והליך הטלת ההיטלים. לפיכך דחה בית המשפט את בקשת העירייה לביטול הצירוף, וציין כי הפרדת התיק או ביטול הצירוף עלול לגרום להארכת ההליך ולפספוס היעילות המשפטית. בהתאם, העירייה חויבה לשאת בהוצאות משפט ושכר טרחה.

תוצאה: נדחתה בקשת העירייה למנוע את הצירוף של התובעות בתובענה אחת; העירייה חויבה בהוצאות משפט ושכר טרחה לטובת התובעות.

לצפייה לרכישה הזדהה

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובע הגיש תביעה לתשלום יתרת שכר עבור חודשים ספטמבר ואוקטובר בטענה שעבד אצל הנתבע שקבע את שכרו וסידר את עבודתו, אף שהנתבע טען כי לא העסקתו ihn וכי שניהם היו שכירים בחברת "א.ס.א.י בניה והשקעות בע"מ". התובע הציג חלק מהשכר שקיבל בשיק מטעם החברה וטען לקבלת יתרה מהנתבע. הנתבע העיד כי הוא מנהל עבודה שכיר של החברה והציג תלושי שכר ומכתבי פטורים לתמיכה בכך שהעסיקו אותו, הכחיש תשלום כלשהו ישירות לתובע וטען כי השכר שסוכם עם התובע היה נמוך ממה שטען התובע. בית הדין בחן את הראיות והעדויות, כולל ההכרה של התובע בחברה ומנהליה, והגיע למסקנה כי העובד אכן היה שכיר של החברה ולא של הנתבע עצמו. השיק שהוגש כראיה לשכר שולם היה מטעם החברה וכי הנתבע פעל כמנהל עבודה ששילם את השכר. לפיכך, לא התקיימו יחסי עובד-מעביד בין הנתבע לתובע, ולכן אין חיוב על הנתבע לשלם את היתרה הנתבעת. בית הדין גם ציין כי יש ספק בנתוני השכר ומספר ימי העבודה שהציע התובע, במיוחד לנוכח הכחשות הנתבע.

תוצאה: תביעת התובע נדחתה, לא הוטלה חבות על הנתבע, והנתבע זכאי ל הוצאות הדיון בסך 350 ש"ח.

לצפייה לרכישה הזדהה

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בערר זה נדונה בקשת הסניגור לעיון בחומר הנוגע למעמדו ולעברו המשמעתי והפלילי של עד התביעה, שוטר במשטרת ישראל, אשר מעורב כאחד העדים המרכזיים במשפט הפלילי נגד העוררים. העוררים מואשמים, בין היתר, בניסיון תקיפת השוטר שברכבם, והסניגור טען כי מידע על הרשעות או בעיות משמעת של השוטר עלולים להשפיע על אמינותו ועל תוצאות המשפט. בית משפט השלום דחה את בקשת הסניגור בנימוק שאין רלוונטיות ישירה למקרה, ומקור המידע הוצג כלא מוסמך. הסניגור ערער, בהתבסס על סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, אשר מקנה זכות לעיון בחומר חקירה שיכול לשמש להגנת הנאשם. בפסיקה נדונה הרחבת משמעות "חומר חקירה" גם לחומרים הפריפריאליים שיכולים להשפיע על מהימנות עדים. השופט בערעור קבע כי יש לאפשר לבית משפט השלום לעיין במידע בנוגע להרשעתו הנטענת של השוטר ולשקול את רלוונטיותו למשפט. הובהר שיש צורך באיזון בין זכות ההגנה לנאשם לבין הזכות לפרטיות של העד, וכי יש לאפשר זימון העד לדיון. לפיכך, הוחלט לקבל את הערר באופן חלקי ולהחזיר את הענין לפסיקת בית משפט השלום.

תוצאה: הערר התקבל חלקית; הוחלט להורות לבית משפט השלום לעיין במידע שנוגע לעברו המשמעתי והפלילי של עד התביעה ולהכריע ברלוונטיות שלו למשפט, עם אפשרות לזימון העד לדיון.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובע, בנה של המנוחה שנפטרה בשנת 1999, ביקש לקבוע בפסק דין הצהרתי שיוכשר יפוי הכח הנוטריוני שחתמה אמו לטובתו להעברת כל הכספים מחשבונה בבנק לחשבונו האישי. המנוחה, שהייתה במצב בריאות קשה ואושפזה בבית גריאטרי, חתמה על ייפוי כח נוטריוני כללי שהיה אמור לסמוך לתובע סמכויות על חשבונה, אך בנק לאומי סירב לבצע העברת כספים מלאה מחשש כי המנוחה איננה במצב מנטלי תקין והחשדות לפעילות לא תקינה של התובע. הבנק דרש לאמת את הסכמת המנוחה לפעולות העברת כספים, ואף סרב לכבד שני שיקים שהוצגו על ידי התובע מחשש לזיופים או לבעיית חתימות. התובע טען כי הבנק פעל ממניעים זרים ועיכב סרבנות ללא סיבה, בעוד שהבנק טען כי חשד מצבו המנטלי של המנוחה והפעלת התובע הייתה מצריכה בדיקה ואישור מצד המנוחה. בית המשפט התייחס לעדויות, לרבות שיחה בין פקידה בסניף הבנק למנוחה, שבה תועד כי המנוחה אישרה את העברת הכספים, אך מצבה הפיזי והנפשי היו בעייתיים. בית המשפט קבע כי הבנק פעל באופן סביר ואף היה חייב לפעול כך מתוך חובת זהירות כלפי לקוחו, וכי לא ניתן להסתמך על עמדת התובע לגבי כוונותיו ובריאותה המנטלית של המנוחה. קיים חשש סביר כי הייפוי לא ניתן מתוך צלילות דעת מלאה וכי יש חשש לניצול לרעה של כספי המנוחה. לפיכך, העתירה נדחתה, והבנק זכאי לעורכי הדין ושכר טרחה.

תוצאה: בית המשפט דחה את בקשת התובע והסכים עם הבנק כי היה רשאי ואף חייב לעכב את העברת הכספים מחשבון המנוחה לתובע עד לוודא את מצבה המנטלי ורצונה האמיתי, וסירב לכבד את השיקים שהוצגו. התובע חייב בתשלום שכר טרחה לבנק.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובע, עובד בנגריה, הגיש תביעה להכרה בכך שתאונה שנגרמה לו בעת יציאתו מביתו לעבודה היא תאונת עבודה. התובע פירט כי נפל בחצר בית פרטי בעת שיצא לרכבו לעבודה, נפצע בכתפו ובמרפקו וטופל רפואית עד ניתוח. התובע טען כי בהתאם לחוק הביטוח הלאומי ובפסיקת בתי הדין הארציים, התאונה בדרך לעבודה מכלילה גם חצרות ובניגוד להבחנה הקודמת, יש לראות גם חצר פרטית כדרך לעבודה, במיוחד כאשר החצר נחשבת לרכוש משותף לפי חוזה המכר. מנגד, הנתבע טען שהנפילה התרחשה בשטח פרטי בשליטת התובע, ולכן לא ניתן להכיר בתאונה כתאונת עבודה, בהסתמך על פסקי דין קודמים בהם נפילה בשטח פרטי נדחתה ככזו. בית הדין קיבל את גישת הנתבע וסמך את החלטתו על כך שהתובע שולט בחצרו הפרטית והסיכונים שבו הם חלק מחייו הפרטיים, לא בעבודתו. עוד צוין כי החצר בה נפל התובע היא רכוש פרטי ולא רשות הציבור. בית הדין דחה את התביעה להכרה בתאונת עבודה בהתבסס על פסיקה קודמת, לפיה כאשר התאונה מתרחשת בשטח פרטי הנתון לשליטת העובד ללא כיסוי של תנאי עבודה, אין להכיר בתאונה כתאונת עבודה.

תוצאה: התביעה להכרה בתאונת עבודה נדחתה, שכן התאונה אירעה בשטח פרטי הנתון לשליטת התובע ואינה נחשבת לדרך לעבודה או לרכוש משותף.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: מדובר בתביעה שהוגשה על ידי קבוצת דיירים שרכשו דירות מחברת בנייה בשכונת נאות רם שבחדרה. התובעים טענו לקיומם של ליקויי בנייה חמורים בדירותיהם, איחור בנמסור הדירות ואי פינוי מפעל בטון סמוך שנטען כי הפעלתו פוגעת בבריאותם. התובעים הציגו חוות דעת מומחה מטעמם ועל בסיסן דרשו פיצויים כספיים לתיקון הליקויים, פיצוי בגין האיחור במסירת הדירות, פיצוי עבור עוגמת נפש ותשלום עבור שכ"ט מומחה בית משפט. הנתבעת טענה כי ההסכם בין הצדדים פוטר אותה מאחריות לפיצוי ונקבע כי זכאית לתקן את הליקויים; עוד טענה כי התובעים לא אפשרו לה לבדוק ולטפל בליקויים וכי טענותיהם מופרזות וחסרות תום לב. השופט בחן את החוזים, חוות הדעת, התכתובות בין הצדדים, וקבע כי ליקויי הבנייה נמצאו כדין ויש לחייב את הנתבעת לפצות את התובעים בסכומים הקשורים בעלות התיקון, פיצוי עבור עוגמת נפש ופיצוי על איחור במסירת הדירות. יחד עם זאת, השופט מצא כי שני הצדדים פעלו לא בתום לב ויחסי האמון ביניהם פגועים, ולכן לא ייאלצו לקבל תיקון ליקויים מעין על ידי הנתבעת אלא פיצוי כספי. טענה לגבי הבטחה לפינוי מפעל הבטון נדחתה משום שהנתבעת לא הוכיחה התחייבות כזו והטענה לא נתמכה בראיות. לגבי השימוש בעליית הגג הוחלט כי המימוש תלוי בקבלת היתר בנייה, וכל הנטל לכך על התובעים. הוצאות המומחה יחולקו שווה בשווה בין הצדדים, והנתבעת תחויב בתשלום הוצאות ושכר טרחת עורך דין לתובעים.

תוצאה: בית המשפט קבע כי הנתבעת תחויב לשלם לתובעים פיצויים בסכומים שנקבעו בגין ליקויי הבנייה, עוגמת נפש ואיחור במסירת הדירות, ולא תחייב את התובעים לקבל תיקוני ליקויים מעין על מטעמה, וכן תישא בהוצאות מומחה בית המשפט במשותף ותגויס לתשלום שכר טרחת עו"ד לצדדים. טענות נוספות כגון מצג שווא ומפעל הבטון נדחו.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובע הגיש תביעה נגד הנתבעת בגין סך 600 ש"ח ששילם כהונחה למציאת עבודה וכן פיצוי בגין עוגמת נפש. התובע טען כי שילם עבור שירותי הפנייה לעבודה, קיבל הצעה לעבודה בבית מלון בים המלח אך לא התקבל לעבודה בפועל, ובנוסף סירבו לקבל אותו למספר עבודות שונות לאחר התלונות שהעלה, זאת אף שהיו הצעות נוספות כגון עבודות בניין או ניקיון. הוא ציין כי עבודות אלה לא היו מתאימות לו כי הוא אינסטלטור במקצועו. מנגד, מר דוידי בשם הנתבעת הציג כי אכן התובע שילם עבור השירות, קיבל מספר הצעות עבודה אך סירב לקבלן מסיבות שונות, לרבות חוסר רצון להגיע למקום העבודה בכוחות עצמו ולאחר שלא עדכן שהם מעוניינים לקבלו כאינסטלטור. לפי עדותו, לאחר שהתובע התנה בדרכים שאינן מקצועיות כלפי המשרד, הם הפסיקו להציע לו עבודות. בית הדין מצא כי הנתבעת הציעה מספר עבודות שהתובע סירב לקבלן, לא הוכח כי הנתבעת התרשלה בהפעלת השירות וכי תפקיד הנתבעת היה להפנות את התובע למקומות עבודה כפי שנעשה בפועל. בעקבות זאת נדחתה התביעה ללא צו להוצאות. הובהר כי ניתן להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 15 יום מקבלת ההחלטה.

תוצאה: התביעה נדחתה, הנתבעת לא תוחזר תשלום והכוונה שלא לאפשר פיצוי נוסף. לא ניתן צו להוצאות.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: העניין מתמקד בבקשה למינוי בורר שיכריע בסכסוך בין שתי חברות, לאחר שקדם לכך הליך בוררות שהתנהל בפני בורר מסוים שהוציא פסק דין. הצד המבקש ביקש לבטל את פסק הבורר, והבקשה התקבלה על ידי בית המשפט המחוזי, אך בית המשפט העליון שינה את ההחלטה והחזיר את הסכסוך לבורר לדון בשני עניינים שלא נדונו, אך הבורר סירב להמשיך ולהכריע. המבקשת ניסתה להגיע להסכמה עם המשיבה לגבי מינוי בורר חלופי, אך זו סירבה. המשיבה טענה בין היתר לחוסר סמכות של בית המשפט המחוזי ולאי התאמה למינוי בורר חדש, וכן לעילות התביעה שהתיישנו. לאחר דיון, נפסק כי הסמכות לדון בבקשה למינוי בורר קיימת בבית המשפט המחוזי, טענות ההתיישנות נדחות מאחר שהליך הבוררות לא הגיע לסיומו, והיעדר הסכמת המשיבה למינוי בורר חלופי אינו מונע את מינוי הבורר על ידי בית המשפט. הוראות משפטיות וציטוטי פסיקה מוכוונים לכך שבורר שנבחר בהסכמה אינו משמש בדיוק כפוסק יחיד ולימים יכול להתמנות בורר חלופי אם הבורר המקורי אינו מעוניין. ניתנה החלטה למנות שופט בדימוס לכהן כבורר שיכריע בעניינים שנותרו להכרעה, תוך שהמשיבה תחויב בהוצאות המשפט ושכר טרחת עורכי הדין.

תוצאה: בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל את הבקשה למינוי בורר חדש – שופט בדימוס – להכרעת שני העניינים שטרם הוכרעה הכרעתם, ודחה את טענות המשיבה לחוסר סמכות וחוסר ישימות הדיון בשל התיישנות. המשיבה חויבה בהוצאות המשפט ושכר טרחה.

לצפייה לרכישה הזדהה