חיפוש פסקי-דין

תקציר AI: הערר עוסק בהחלטת בית משפט השלום אשר הורתה על מעצרם של שני נאשמים המיוחסים להם ביצוע עבירת פציעה בנסיבות מחמירות באמצעות סכין. כתב האישום מתאר אירוע שבו המערערים ביצעו דקירות במתלונן בעקבות ויכוח. עורך דינם של המערערים טוען כי יש להקל על מעצרם בשל סתירות בעדות המתלונן ועימותים שבהם לא זוהו המערערים כעבריינים, וכן כי יש לשקול חלופות מעצר עבור אחד המערערים שנמצא במאסר בפועל. אולם, נציג המדינה טוען כי קיימות ראיות לכאורה מוצקות, וכי מדובר בעבריינים מסוכנים שסכנתם לא הופרכה. בית המשפט המליץ כי בשלב המעצר יש לבחון ראיות כאלו כראיות בעלות "פוטנציאל ראייתי" ולא להכריע בסוגיית מהימנות. בנוסף, נמצא כי סתירות בעדויות אינן מחלישות את הראיות לכאורה. כמו כן, נקבע כי השימוש בנשק קר מצביע על מסוכנות גבוהה, וכי קיים חשש לשיבוש הליכי משפט ולהפעלת לחץ על המתלונן. החלטת המעצר עד תום ההליכים מוצדקת גם לאור מסוכנותם האישית של הנאשמים, והקביעה כי חלופת מעצר אינה מספקת להפיג סיכון זה, בעיקר בהתחשב בעבר הפלילי ובמעשי עבר דומים. בית המשפט הדגיש את חשיבות הצעד למניעת תופעת "תת תרבות הסכין" והחליט לדחות את הערר כנגד המעצר.

תוצאה: ערעור על מעצר עד תום ההליכים נדחה; נמשך מעצרם של המערערים על בסיס קיומן של ראיות לכאורה והערכת מסוכנות אישית, ללא מתן חלופת מעצר.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: במסגרת כתב אישום שהוגש נגד נהגת על השימוש בפלאפון נייד תוך כדי נהיגה במכונית, נטען כי הנאשמת החזיקה את הפלאפון בידיה כאשר הנהיגה, בניגוד לתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה. הנאשמת הכחישה את השיחה בטענה שהחזיקה את הפלאפון רק לשנייה אחת. במשפט העיד השוטר שעקב אחרי הנאשמת, הבחין שהיא מחזיקה את הפלאפון קרוב לאוזנה בזמן הנסיעה ושוחחה בו גם לאחר שראתה את השוטר. הנאשמת הציגה פלט שיחות שמראה שלא קיימת שיחה יוצאת בזמן המצויין בדו"ח, אך השופט קבע שאין בפלט כדי להוכיח או לשלול שיחות נכנסות במהלך הנסיעה. השופט העדיף את עדות השוטר, אשר היוותה ראיה חזקה ואמינה יותר, וציין כי די בכך שהנאשמת החזיקה את הפלאפון ביד בעת נהיגה כדי להרשיע אותה, שכן התקנה אוסרת על שימוש בפלאפון ידני בזמן נהיגה, ללא צורך בהוכחת שיחה בפועל. הנאשמת הורשעה בעבירה המיוחסת לה למרות שהכחישה שהשתמשה בפלאפון לשיחה במהלך הנהיגה.

תוצאה: הנאשמת הורשעה בעבירה של שימוש בפלאפון נייד ביד בעת נהיגה לפי תקנה 28(ב) לתקנות התעבורה, בעקבות עדותו המהימנה של השוטר ודחיית טענות הנאשמת, גם ללא צורך בהוכחת קיום שיחה בפועל.

לצפייה לרכישה הזדהה

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בפסק הדין נדון מקרה בו נאשם שהשתחרר מעבודתו בחברת מחשבים המשיך לחדר לרשת המחשבים של החברה בעזרת כלים טכנולוגיים שונים ושיטות חיבור למערכת החברה ללא הרשאה. הנאשם נחשד וחויב באישומים של חדירה לא חוקית לחומר מחשב (סעיף 4 לחוק המחשבים) ופעולה שהובילה לשיבוש או הפרעה לחומר מחשב, לרבות מחיקת קובץ לוג חשוב ברשת שבחברה. בכתב האישום צוינו רק האירועים שהביאו לתפיסת הנאשם, אם כי בראש הדיון הובהר כי היו ניסיונות רבים שלו לפרוץ או להשתמש ברשת ללא הרשאה. לאורך המשפט הוצגו עדויות של מומחים לחברות ולמערכות הרשת, והוסבר באופן טכני מבנה הרשת, דרכי ההתחברות, ופעילות רישום הלוג (log event) ברשת. הנאשם הודה בחלק מהעבירות אך טען כי מחיקת הלוג היא למעשה נסיון להסתרת חדירה ולא מחיקה של חומר מחשב כשלעצמה. בית המשפט דחה את טענת ההגנה וקבע כי מחיקת קובץ לוג שפיקח על פעילות המערכת מהווה מחיקה של חומר מחשב המכוסה תחת סעיף 2 לחוק, ואליה חובה להחיל ענישה. השופט דן במשמעות המשפטית של המחיקה בפועל, תוך פירוט כי לא נדרש לנכות נזק ממשי או שיבוש כדי להעמיד את העבירה, אלא עצם המחיקה והשינוי ללא רשות הם עבירה פלילית. השופט השווה את מעשי הנאשם למקרה של פורץ לסביבה פיזית שמנסה להסוות את זירת הפעולה באמצעות נזק נוסף, וכך יש לראות את מחיקת קובץ הלוג כרכיב הבודד של העבירה. בסיכום הורה להשיב המשפט להמשך דיון ומועדי טיעון לעונש.

תוצאה: הנאשם הורשע בחדירה לחומר מחשב שלא כדין וכן בשיבוש או הפרעה לחומר מחשב בשל מחיקת קובץ הלוג, לפי חוק המחשבים; נקבע כי מחיקת קובץ לוג מהווה מחיקה של חומר מחשב אסורה לפי חוק, ללא צורך בהוכחת נזק נוסף.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בפסק הדין נדחתה בקשת המבקשים להארכת מועד להפקדת ערבון או להפחתתו בערעור על הפרת הסכם מכר דירה. למרות שהמבקש הראשון הוכר כמוגבל באמצעים ומצהיר על הכנסה נמוכה, לא הוצגו לבית המשפט מסמכים תומכים ומפורטים, כגון תלושי משכורת או מידע על רכוש והוצאות, בניגוד לדרישות ההליך לקבלת פטור מערבון. הערבון נועד להבטיח את הוצאות המשיבים במקרה שהערעור יידחה, וכיוון שהמבקשים לא הפקידו את הערבון בתוך המועד שנקבע ולא נתנו הסבר מספק לעיכוב, אין מקום להעניק להם פטור. כמו כן, לא נמצא כי סיכויי הערעור להתקבל הם ממשיים, שכן פסק הדין המקורי התבסס על תשתית ראייתית חזקה בנוגע להוכחת ההפרה היסודית של ההסכם. מצבם הכלכלי של המבקשים אינו מונע את הצורך בהפקדת הערבון, מפני שמטרת ההבטחה היא להגן על זכויות המשיבים ועל הוצאותיהם. לפיכך, נקבע כי על המבקשים להפקיד את הערבון בסך 20,000 ש"ח תוך 45 ימים, והבקשה לפטור נדחתה.

תוצאה: הבקשה לפטור מערבון נדחתה, והמבקשים חייבים להפקיד ערבון בסך 20,000 ש"ח בתוך 45 יום.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובע, שהשתתף במסיבה בקיבוץ, נפצע לאחר שנדחף במהלך מהומה ונפל לבריכה ריקה שבשטח הנתבע1. לטענתו, הנזק נגרם בשל אי גידור הבריכה, רצפה חלקה, השארת צינור מים בשטח ואי פיקוח נאות על האירוע. הנתבעים הכחישו את אירועי התאונה, אחריותם והיקף הנזק. בית המשפט דן באחריותם של הנתבעים לפי חוק הנזיקין ובעוולת הרשלנות, וקבע כי הנתבע1 הפר את החובה החקוקה למיגון הבריכה על פי חוק הסדרת מקומות רחצה ומבחני הזהירות המחייבים גידור ושילוט מתאים. בנוסף, נקבע כי שני הנתבעים הפרו את חובת הפיקוח, כיוון שלא מנעו התזת המים וההשתוללות שגרמה למהומה ולתאונה. הטענה כי התובע לא היה מוזמן למסיבה נדחתה, וכי גם אם הייתה, הייתה חובת זהירות כלפי כל הנכחים במקום. טענות הנתבעים בדבר הודאת התובע כי חברו דחף אותו לבריכה נדחו, בהתבסס על היעדר ראיות תומכות. בית המשפט הכיר בנזקי הגוף שנגרמו כולל שבר בשן, חתכים וזקק טיפולי שיניים עתידיים, וקבע כי לא הוכחה התרומה של התובע לתאונה על מנת להפחית את האחריות. טענות הנתבעים לגבי הורדת אחריותם באמצעות חוזה בין הנתבעים לא התקבלו בשל חוסר בבוררות החוזה וכשרות משפטית. לבסוף, נקבע סכום פיצוי לתובע על נזקי העבר, טיפולי שיניים עתידיים וכאב וסבל, בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחה.

תוצאה: הנתבעים חויבו לשלם לתובע פיצויים בסך 18,370 ש"ח, בתוספת הוצאות משפט, שכר טרחה וריבית. הודעה לצד שלישי נדחתה והנתבע2 נזקף כאחראי במשותף עם הנתבע1.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובע, עובד בחנות בגדים, טען כי ביום מסוים בשנת 1998 אירעה לו תאונת עבודה כשהתעמת עם לקוח אשר דרש להחליף מכנס ג'ינס שהיה בשימוש. בעקבות הוויכוח הקולני עם הלקוח ואחיו, התובע חש ברע, חווה זיעה קרה וכאבים בחזה עם הקרנות לידיים ופנה לקבלת טיפול רפואי בבית החולים. התובע ביקש להכיר באירוע כתאונת עבודה. בתצהיר התובע וכן בתצהיר אחיו, שמתפקד גם כעד, פורטו הנסיבות שהובילו לתחושת הרע והכאב. עם זאת, בבדיקת המסמכים הרפואיים מהמרכז הרפואי עולה כי פנייה לבית החולים נעשתה בעקבות כאבים בחזה שהופיעו במהלך הליכה ובשל היסטוריה רפואית הכוללת עישון ומאמץ גופני, כאשר בדיווחים הרפואיים אין כל אזכור להתרחשות ויכוח או אירוע רגשי חריג כפי שהובא בתצהיר התובע. בבדיקת חומר הראיות והתצהירים נמצא פער בין תיאור האירוע לבין התיעוד הרפואי, וכן לא הוצגו נימוקים להסבר חוסר ההתאמה. השופטים קבעו כי בשל היעדר ראיות התומכות בקשר סיבתי בין האירוע במקום העבודה לבין המצב הרפואי, יש לדחות את התביעה.

תוצאה: התביעה לאושרו כתאונת עבודה נדחתה מחוסר תאימות בין תיאור האירוע לבין המסמכים הרפואיים, והיעדר ראיות מתאימות להוכחת הקשר הסיבתי בין האירוע לבין הפגיעה.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: המערער נפגע בתאונת עבודה בשנת 1998, ובעקבותיה הוענק לו 5% נכות בשל פגיעה באוזנו. לטענתו, בשנת 1991 אירע אירוע מאמץ חריג שגרם להחמרת נכותו באוזן. ועדה רפואית לעררים דחתה את טענתו, בהתבסס על ממצא כי הנכות הראשונית נגרמה מחשיפה לרעש, ולא מחבלה בתאונה. המערער טען כי ממצא זה שגוי, וכי בעבר ניסו לייחס את הנכות לאותה סיבתיות שגויה, כאשר החלטת ועדת עררים משנת 1993 בנושא זה בוטלה על ידי בית הדין לעבודה.

תוצאה: הערעור התקבל באופן חלקי, והתיק נמחק לדיון מחודש בפני ועדה רפואית לעררים בהרכב שונה, שתבחן מחדש את קיומו של קשר סיבתי בין האירועים ותחזור ותנמק החלטתה.

לצפייה לרכישה הזדהה

לצפייה לרכישה הזדהה

לצפייה לרכישה הזדהה