חיפוש פסקי-דין

תקציר AI: הערעור נוגע להכרעה של בית המשפט המחוזי בחיפה בסוגיית קיזוז הפסדים עסקיים מול הכנסות ממקור של דמי ניהול. המשיבה הינה חברה הפועלת בתחום עבודות קונסטרוקציה ומתכת ובעלת קישור לחברה אחות העוסקת בתעשייה דומה. בשנת מס 1980 הצביעה המשיבה על הפסדים מתוך הוצאות הנהלה וכלליות, ואילו בשנת המס 1981 התקבלו לה דמי ניהול מחברה האחות. המשיבה ביקשה לקזז את הפסדים אלה מדמי הניהול שהתקבלו בשנת 1981 לפי סעיף 28 ב לפקודת מס הכנסה. פקיד השומה טען כי דמי הניהול אינם הכנסות עסקיות אלא הכנסות מפירות או מכל מקור אחר ואין לקזז נגד הפסדים מעסק. בית המשפט בשלב הראשון קבע כי מדובר בהכנסה עסקית ולכן יש לקזז הפסדים. בפסק הדין הנוכחי נדונה השאלה האם הכנסת דמי הניהול מהווה הכנסה מעסק לפי סעיף 2(1) לפקודה. למרות טענות המערער כי עיסוקה של המשיבה איננו בתחום ניהול חברות, נקבע כי ניהול החברה האחות היה פעילות עסקית מסחרית ואין לקבוע כי ההכנסות מדמי ניהול אינן הכנסות מעסק. נפסק כי גם אם הדמי הנהול אינם חלק מפעילותה הרגילה של המשיבה, הם כן מכוסים כהכנסה מעסק אקראי בעל אופי מסחרי, אשר היא סוג של עסק. לפיכך, מתאפשר לקזז הפסדים מעסק ישן מול הכנסות מסוג זה. נדונה סוגיית המונח "עסק" בפסיקה ובחקיקה, ונקבע כי יש לפרש אותו גם כהכנסה מעסק אקראי בעל אופי מסחרי כדי למנוע אי-הוגנות במערכת המס. לבסוף נדחה הערעור של פקיד השומה והוכרז כי הפעלת הקיזוז היא תקינה.

תוצאה: הערעור נדחה; נקבע כי דמי הניהול המשולמים מהחברה האחות מהווים הכנסה מעסק גם אם אינם חלק מהעסק הרגיל, ולכן ניתן לקזז הפסדים מעסק שנבעו משנים קודמות כנגד הכנסה זו. המערער יחויב בתשלום הוצאות.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: פסק הדין דן בערעור על פסק-דין של בית המשפט המחוזי בנצרת, שבמסגרתו נדרש המערער לשלם למשיבה מחצית מערך הרכוש עליו הוכח כי הוא רכוש משותף. הזוג, מוסלמים, נישאו לפי הסכם נישואין, ובמהלך הנישואין המערער היה מפרנס המשפחה, בעוד שהמשיבה טיפלה בילדים ובבית ושהתה עם אמה לאחר הגירושין. בית המשפט המחוזי קבע כי הבית והרכב אשר נרכשו במהלך הנישואין הם פירות אותם חסך המערער וכי מדובר ברכוש משותף, דחה את טענות המערער שהכספים הגיעו מאביו, כמו גם את טענות חוסר הסמכות שלו וטענה המבוססת על ההכרה הייחודית של בתי הדין השרעיים בנושא מעמד אישי.

תוצאה: בית המשפט דחה את הערעור וקבע כי בתי המשפט האזרחיים הם בעלי הסמכות לדון בענייני רכוש משותף בין בני זוג מוסלמים לאחר גירושין, ולא בתי הדין השרעיים; המערער חייב לשלם למשיבה מחצית מערך הרכוש ויישא בהוצאות המשפט.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: כאשר התדיינו הצדדים בהליך משפטי, הנתבעים הגישו כתב הגנה. המשיב ביקש מגילוי מסמכים כלליים וכן גילוי מסמך פלוני. בית המשפט הראשון דחה את הבקשה לגילוי מסמכים כלליים, אך אישר את גילוי המסמך הפלוני. הנתבעים הגישו ערעור על החלטה זו. התקנות הרלוונטיות (תקנות סדר הדין האזרחי) קובעות כללים וזמני הגשה מגבילים לבקשות לגילוי מסמכים כלליים, בעוד שלבקשה לגילוי מסמך פלוני יש מסגרת זמן גמישה יותר וניתנת להגשמה בכל עת. השופט המלומד בפרקליטות קבע כי אין ליישם את מגבלות הזמן שמופיעות בתקנה 120 גם על בקשות לגילוי מסמך פלוני לפי תקנה 113, וכתוצאה מכך הבחין בין שני הסוגים. עם זאת, השופט קבע כי גם אם לבית המשפט יש שיקול דעת לתת צו בכל עת, יש להקפיד שהבקשות יוגשו בזמן סביר ובמקרה זה הבקשה הוגשה באיחור רב, לאחר שהחלה שמיעת הראיות, ללא הצגת סיבה ממשית לכך. לפיכך, הבקשה לגילוי המסמכים הפלוניים נדחתה, בדומה לבקשה לגילוי הכללי. הדיון כולל התייחסות להיסטוריית התקנות שמסבירה את ההבדלים בין הסוגים וכיצד יש לפרשן.

תוצאה: הערעור התקבל, החלטת בית המשפט המחוזי בעניין גילוי המסמכים הפלוניים בוטלה, ובקשת המשיב נדחתה. המשיב נדרש לשלם למבקשים שכר טרחת עורכי דין בסך 4,000 ש"ח.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: פסק הדין עוסק בערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בעניין תביעת מזונות לפעוטות הקטינים. המשיבה השלישית, אשתו לשעבר של המערער, הגישה תביעת מזונות לשמה ובשם בתה בעבר בבית הדין הרבני, שם התקבלו מזונות לשנה עד סוף דצמבר 1982. לאחר מכן, ביקשה להגדיל את המזונות אך התביעה נסגרה. בית המשפט המחוזי קבע כי ההכרעה בבית הדין הרבני התייחסה למזונות האישה בלבד ולא לקטינים. מעבר לכך, לא הייתה שום מגבלה חוקית המונעת מהקטינים לפנות לבית משפט אזרחי בבקשה למזונות, ולמעשה בית הדין הרבני לא דן בסוגיה זו. מדוח הראיות עלה כי המערער, אף שטען להכנסה חודשית נמוכה של 700 ש"ח, לא הוכיח טענה זו ואינו שיתף פעולה כלכלית עם משפחתו, כולל אי תשלום הוצאות שוטפות. בית המשפט קבע כי יכולתו של המערער היא גבוהה יותר וכי עליו לדאוג למזונות הילדים בהתאם לצרכיהם. סכום המזונות שנקבע הינו 325 ש"ח לכל ילד, עם הצמדה למדד והתחייבות למתן ביטוח רפואי והוצאות רפואיות חריגות. בנוסף, חויב המערער בתשלום המשכנתא. השופטים האחרים הצטרפו להחלטה לחלוטין, והערעור נדחה עם חיוב המערער בהוצאות משפט בסך 2,000 ש"ח.

תוצאה: הערעור נדחה; בית המשפט המחוזי מוסמך לדון בתביעת מזונות הילדים; המערער חויב במזונות, ביטוח רפואי ותשלום משכנתא, עם חיוב בהוצאות משפט.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: פסק הדין עוסק בערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו למחיקת תביעות למזונות, מדור, הצהרה לשיתוף ברכוש וביטול הסכמי ממון, בשל קיומה של תביעה מקבילה לבית הדין הרבני. בית המשפט המחוזי קיבל את הטענה שהגשת תביעה לבית הדין הרבני בנושא הגירושין וכריכת ענייני המזונות והרכוש מבטלת סמכות לדון בתביעות אלו בבית המשפט המחוזי. הערעור סובב סביב האם ניתן לקשור במסגרת תביעת הגירושין את כל ענייני הרכוש, ובמיוחד הרכוש העסקי, לאור חזקת השיתוף בין בני זוג. בפסק הדין נדונה מחלוקת האם חזקת השיתוף חלה גם על רכוש עסקי, תוך עיון בפסיקה ובדעות השונות לגבי תחולת הלכה זו על נכסים מסוג זה. נקבע כי רק הנכסים שהוזכרו במפורש בתביעת הגירושין ובהסכמי הממון אפשר לכרוך במסגרת ההליך בבית הדין הרבני, והרכוש העסקי אינו נכלל בהם במקרה זה. לפיכך, בית המשפט מצא כי עניין הרכוש העסקי לא נכרך בתביעת הגירושין בבית הדין הרבני, ולכן אין למחוק את התביעה בעניינו בבית המשפט המחוזי. נקבע עוד כי ביחס לענייני הממון הכלליים והמזונות, הנושא נכרך כדין בתביעת הגירושין בבית הדין הרבני. בהמשך נדונו סוגיות שיפוטיות, פסיקה רלוונטית ומבחני הכריכה מבחינה מהותית, תוך הצגת המורכבות בין הדין הדתי לדין האזרחי בניהול ענייני רכוש בין בני זוג שהפילו את נישואיהם. בסיכום, נדחתה המחיקה של התביעה בנוגע לרכוש העסקי ותקופת הערעור מתחלקת בנוגע לנושאים הנוספים.

תוצאה: הערעור התקבל במגבלה; בוטלה מחיקת התביעה בנושא הרכוש העסקי בבית המשפט המחוזי, בעוד שהערעור נדחה לגבי ענייני המזונות ויתר הנושאים שנכרכו בתביעת הגירושין בבית הדין הרבני. הצד המשיב חויב בהוצאות כספיות למערערת.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: המערער 1, שעבד במשך שנים רבות עבור המשיבה 2 וחברת בת נוספת המשיבה 3 הפועלות כיחידה כלכלית אחת, התחייב בהסכמים שלא להתחרות בעסקיהן במשך תקופה מסוימת לאחר סיום עבודתו, וזאת כדי להגן על סודות מסחריים וידע מקצועי ייחודי שנרכש במהלך עבודתו, ביניהם רשימות לקוחות, ספקים, שיטות תמחיר ופרסום. המערער הקים לאחר סיום עבודתו חברה מתחרה הפועלת בתחום מוצרי ההיגיינה, וכתוצאה פנו המשיבים לבית המשפט בבקשה לאכיפת ההסכמים ולקבלת צו מניעה נגד הפעילות המתחרה. בית המשפט עמד על כך שהסודיות וההגבלות הן לגיטימיות ומגנות על האינטרסים המסחריים של המשיבים, אך צו המניעה שניתן היה גורף מדי והרחיב איסור מעבר למה שנדרש להגנת סודות מסחריים אמיתיים, כולל איסורים חסרי הצדקה על שימוש בידע כללי ומיומנות מקצועית שהעובד רכש. בנסיבות המקרה יש להקל ולהצמיד את צו המניעה להגנה על מידע עסקי אמיתי בלבד, תוך שמירה על חופש העיסוק הראוי לעובד לשעבר. כמו כן דחה בית המשפט את טענת המערער לביטול ההתחייבות בשל מעבר בין החברות, לאחר שקבע כי מנ"ל ותמ"ה פועלות כיחידה עסקית אחת, ופסל את טענה לפסילת הסכם פיצויי פיטורין שהושת על איסור התחרות. בנוסף נדחתה בקשת פיצוי על עוגמת נפש בשל חוסר ראיות בנידון, והוסכם כי הפיצוי המוסכם שניתן במסגרת ההסכם קיים כדין. הערעור התקבל חלקית לצמצום היקף צו המניעה בהתאם.

תוצאה: הערעור התקבל באופן חלקי; צו המניעה צו לצמצום כך שיגן רק על סודות מסחריים אמיתיים ועל רשימות לקוחות וספקים, בעוד איסורים גורפים אחרים בוטלו. טענות המערער לביטול ההתחייבות נדחו, ופיצוי מוסכם בסך 8,000 דולר נשאר בתוקף. פיצוי על עוגמת נפש נדחה. הצדדים זוכו בהוצאות משפט חלקיות.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: פסק הדין עוסק בערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו אשר דחה תביעת מזונות שהגישה האישה לאחר שנפלו סכסוכים חדשים בין בני הזוג. הצדדים חתמו על הסכם שלום בית ויחסי ממון שאושר בחלקו על ידי בית המשפט המחוזי, והסכם זה כלל סעיפים המפרטים את אופן הגירושין, דיור האישה, חלק מן הרכוש, ודמי מזונות לאישה ולילדים בשקלים לפי שער דולר ארה"ב. האישה טענה להפרת ההסכם על ידי הבעל, שכלל הימנעות מזונות ומסירת תלושי שכר. בעקבות הגשת תביעת גירושין בבית הדין הרבני, הוגשה תביעת המזונות בבית המשפט האזרחי.

תוצאה: הערעור נדחה, תביעת המזונות בבית המשפט המחוזי נדחתה מחמת חוסר סמכות, והמערערת חויבה לשאת בהוצאות המשיב בסך 2,000 ש"ח.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: הצדדים נישאו בשנת 1983 ונולדה להם בת. לאחר מכן, נחתם ביניהם הסכם גירושין ראשון שאושר בהחלטת בית משפט בשנת 1987, בו נקבעה זכותו של האב לראיית הילדה במועדים מסוימים. בעקבות תביעה למזונות הוסכם הסכם גירושין שני שאושר בשנת 1989 וקבע הסדרי ראייה חדשים שייכנסו לתוקף לאחר סידור הגט. בשנת 1990 הגיש האב בקשה לאכיפת פסק הדין על ידי בתי המשפט הכוללת דרישה להרחיב את זכויות הראייה שלו, ולבקשה צורפו מסמכים ותצהיר. בבית משפט השלום, השופטת קבעה כי ההסדר החדש שנקבע בטופס "גליון טיפול" מ-1988 הוא המחייב, וביטלה את טענת האם שהסדר זה אינו תקף, אך לא הטילה סנקציות בזיון בית משפט. ניתנה רשות ערעור על החלטה זו בטענה שהשופטת חרגה מסמכותה וגלשה לדיון מחודש שאינו במסגרת הבקשה. בערכאה הגבוהה נקבע כי השופטת אכן חרגה ממסגרת הדיון, מכיוון שהבקשה התמקדה באכיפת ההסכם השני בלבד ולא בהסכמים או הסדרים אחרים, ושנדונו הסדרים המופיעים בגליון טיפול שאינם ברי אכיפה לפי פקודת ביזיון בית המשפט. לפיכך, הוחזרו הדברים למצב כפי שנקבע בפסק הדין השני מ-1989, לפיו ההסדר עומד בתוקפו עד לסידור הגט. הובהר כי כל שינוי בהסדרי הראייה ייעשה בהליך מתאים ומסודר. הצד המערער זוכה והמשיב חייב בהוצאות בסך 5,000 ש"ח.

תוצאה: הערעור התקבל, החלטת השופטת בדרגה הראשונה בוטלה, והסדרי הראייה חזרו לתנאים שנקבעו בפסק הדין השני מ-1989 עד לסידור גט בין הצדדים. המשיב חייב בתשלום הוצאות בסך 5,000 ש"ח.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: הצדדים נישאו והולידו ילדה, ואחרי שנים החליטו להתגרש. הם חתמו על הסכם גירושין ראשון שניתן לו תוקף של פסק דין, וקבע את מורשת הילדה בידי האם ואת הסדרי הראייה עם האב. לאחר מכן, בעקבות תביעה למזונות, נחתם הסכם גירושין שני שאושר בבית משפט אחר והסדיר מחדש את סדרי הראייה. מאוחר יותר, האב הגיש בקשה על פי פקודת ביזיון בית המשפט לאכיפת הסדר הראייה מהסכם זה, וביקש לכפות לילות מעבר ופגישות בתאריכים וזמנים ספציפיים. בהליך הראשון בפני השופטת ה' שטיין, היא קיבלה את הסכם שלא היה חלק מהבקשה והורה על סדרי ראייה חדשים בהתאם למסמך “גליון הטיפול” שנחתם בשנת 1988. השופטת סירבה לפסול את האם לפי פקודת הביזיון כיוון שהניחה כי היא לא הבינה נכון את ההוראות. הדברים הובילו לכך שבית המשפט העליון נתן רשות לערעור כי השופטת חרגה מהמסגרת שהוגדרה בבקשה ושינתה את ההסדר ללא סמכות מתאימה. בפסיקה נקבע כי הסכם “גליון הטיפול” אינו ניתן לאכיפה לפי פקודת ביזיון בית המשפט, וההסדר שעליו תוקף פסק הדין כרגע הוא מההסכם השני מ-1989. במקרה שרוצים לשנות את ההסדר יש לפנות בהליך משפטי מתאים. כמו כן נקבע כי האב ישא בהוצאות האשה בסך 5,000 ש"ח.

תוצאה: הערעור התקבל; הוחזר הסדר הראייה להסכם השני שאושר בבית המשפט (תמ"א 933/89), ולא ניתן לכפות את הסדר "גליון הטיפול" באמצעות פקודת ביזיון בית המשפט; הצד המשיב יישא בהוצאות בסך 5,000 ש"ח.

לצפייה

תקציר AI: בפסק הדין נדונה תביעה שנבעה מסכסוך בין יזמים ישראליים, שכללו רואה חשבון ואיש עסקים, לבין קבוצת-דיק, חברה בארה"ב הפועלת בתחום הבנקאות והמסחר במתכות יקרות. הצדדים חתמו על מיזכר הבנה לפיו ייסדו חברה בת בישראל עם אחזקות של 76% לקבוצת-דיק ו-24% ליזמים הישראלים. החברה קיבלה רישיון מוסד כספי להמשך פעילות. בהמשך ביטל נשיא קבוצת-דיק את ההתקשרות בעקבות חוסר שביעות רצון מאופן התנהלות היזמים הישראלים. הצדדים הגישו תביעות בגין הפרות ההסכם.

תוצאה: בית המשפט העליון דחה את רוב טענות הערעור, קבע כי יחסי הצדדים הם במסגרת יזמות ושאכן התקיימה הפרה יסודית של ההסכם מצד היזמים הישראלים. ביטול ההתקשרות בוצע כדין, ותוצאות ביטול הן החזרת כספים לרבות ריבית והענקת פיצוי מתאים. נפסק קיזוז מתון בגין הוצאות היזמים ועדכון שכר הטירחה למקורב למינימום המקובל. יתר הוראות פסק הדין המחוזי הותקפו נדחו.

לצפייה לרכישה הזדהה