תתע"א 1742-02-14 מדינת ישראל נ' קריבושין מריה

זו היא החלטה בבקשתה של ההגנה לפי סעיף 74 לחסד"פ לאפשר לה עיון באשר רואה היא כ"חומר חקירה".

החומרים המנויים בסעיפים קטנים א' עד ה' לסעיף 7 לבקשת ההגנה שהוגשה בכתב, הם החומרים אותם מבקשת ההגנה לקבל לידיה.

באשר למבוקש בסעיף 7 א' לבקשה – והכוונה ל- דו"ח עיסוק" – השיבה המאשימה כבר במהלך הדיון על כי השוטרת שביצעה את האכיפה לא ערכה "דו"ח עיסוק" וכי קיים מנגד "טופס צוותים" של התייצבות אשר אין לתביעה כל התנגדות לתת אותו לעיון ההגנה באם מעוניינת בכך ההגנה.

ובאשר ליתר המבוקש בבקשה – מסקנתי בעקבות מתן הדעת למנומק (ואם תרצה אולי לומר – מנומק בחסר) ע"י ההגנה, היא כי בהעדר הצבעה של ההגנה על "קיום יסוד של ממש להשערה או לתיקווה של הנאשם כי החומר אכן ישפיע על בירור האישום" (ציטוט מספרו של י.קדמי/ על סדר הדין בפלילים/חלק שני/ הליכים שלאחר כתב אישום/א'/ פרק 24/) ובהינתן שבהעדר הצבעה על דבר מה קונקרטי - מתקיים קושי להשתחרר מן הרושם כי עסקינן, בכל הכבוד, במה אשר עשוי אולי להיות אלא אך "מסע דיג" או "מסע ציד" כלשונה של הפסיקה, ןכי אין לפיכך להכיר בחומרים הנוספים שמבקשת ההגנה כ"חומר חקירה" במקרה דנן.

ויוסבר :

הבקשה אשר הוגשה בכתב – כמו גם נימוקיה של ההגנה שנפרסו בעל פה – מדברים – באופן כללי - על חשד – באופן ערטילאי – שיש להגנה – על דרכי פעולתה של השוטרת ביחס לנוהל המשטרתי.

ככל שניתן ללמוד – השוטרת טרם נחקרה בבית המשפט וטרם אומתה וזכתה להשיב ולו על טענה אחת ביחס למידת ההתאמה או אי ההתאמה של ביצוע מלאכת האכיפה על ידה ביחס למתבקש מהנוהל המשטרתי באכיפת נהיגה בשכרות.

לו זו אף זו – ההגנה ציינה בטיעוניה בפני כי ידוע לה שמשפטיהם של נאשמים אחרים בתיקים שבהם טיפלה אותה שוטרת הסתיימו כבר.

אגב, כלום לא פתוחה הדרך ממילא בפני ההגנה להציג לשוטרת מול דוכן העדים, לעמתה וליתן לה הזדמנות להשיב, ולהציג בפני הערכאה המבררת בפרט, את פסקי הדין שניתנו ? .

אודות האיזונים הנדרשים בבקשה כגון זו שבפני ואודות הצורך – מחד גיסא – שלא לחסום דרכה של ההגנה להתגונן ולקבל משפט הוגן (שזו זכות ראשונה במעלה) – ומאידך גיסא – שלא ליתן יד לפגיעה בפרטיות אחרים ו/או לילתן יד ל"מסע דיג בעקבות תיקווה ספקולטיבית" , נאמרו , בין היתר, הדברים הבאים אותם אני מוצא כרלבנטים לענין הספציפי אשר בפני בבקשה הנדונה על נימוקיה. (ושוב כאן ציטוטים מספרו ,הנזכר כבר לעיל, של י.קדמי ומן הפסיקה המאוזכרת , שם) :

"תיקווה ספקולטיבית ...שיימצא אולי בתיק מסויים חומר כלשהו שיעזור... לנגח בו את המשטרה או את התביעה... אינה מצדיקה מתן צו להכללת תיק זה בתוך 'חומר חקירה'..." (שם, בעמ' 1000).

"... סקרנות לשמה , רצון להשיג חומר לתכליות זרות ל'הגנת הנאשם' ונכונות לצאת למסעי ציד שמא יימצא דבר שיסייע להגנה – אינם מספיקים להשמטת הבסיס מתחת להנחה 'שהתביעה מפעילה בהקשר זה את שיקול דעתה בהגינות ובמיומנות האמורה..." (שם, בעמ' 994).

" חשיבותו של החומר להגנת הנאשם היא... שאלה מרכזית שעל בית המשפט לשקול בדונו בחומר שאינו נוגע במישרין לאישום... ושעל פי טיבו אינו 'חומר חקירה' במובהק . בבחינת הרלווטיות של החומר לאישום , אין בית המשפט צריך להביא בחשבון אפשרויות הגנה ערטילאיות ואל לו לתת יד ל'מסע דיג' ...הביטוי... כי 'אין חקר לתבונת סניגור'...אך גם תבונת הסניגור נשענה...על נקודת אחיזה מעשית..." (שם, בעמ' 989).

במקרה דנן מצאתי כי השגות התביעה בתשובתה לבקשה לענין חוסר המיקוד אשר בבקשת ההגנה שהוגשה, לצד החשש מפגיעה בפרטיות אחרים ואולי גם חשיפת שיטות ואמצעים משטרתיים, מכתיבים אמירה והחלטה כי כל עוד לא תהא הצבעה קונקרטית יותר מצד ההגנה על מילוי "מבחן הנגיעה" ו "מבחן הרלבנטיות" , אין מקום להעתר לבקשה דנן.

לאחר כל זאת הבקשה דנן נדחית.

זכות ערר כחוק.

המזכירות תעביר עותק מהחלטה זו לבאי כח הצדדים.