תת"ע 9941-07-16 מדינת ישראל נ' אבוקסיס

 לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הנאשמת.

1.לנאשמת נרשמה הזמנה לדין שעניינה נהיגה במהירות מופרזת. הדיון בתיק נקבע ליום 13.11.16. במועד זה לא התייצבה הנאשמת ועל כן נשפטה בהיעדרה.

2.הנאשמת עותרת לבטל את פסק הדין. לטענתה, מעולם לא זומנה לדיון שהתקיים ביום 13.11.16. היא מוסיפה וטוענת כי אימה חתומה אמנם על אישור המסירה שנשלח אליה אולם האם אינה יודעת קרוא וכתוב ועל כן לא העבירה את ההזמנה לידי הנאשמת. הבקשה אינה נתמכת בתצהיר.

התביעה מתנגדת לבקשה מן הטעם שהנאשמת זומנה כדין לדיון.

דיון והכרעה

3.קיימים שני טעמים בעטיים עשוי בית המשפט לבטל פסק דין שניתן בהיעדר נאשם. הראשון, אם הראה הנאשם טעם סביר לאי התייצבותו לדיון. השני, אם הראה הנאשם כי אי ביטול פסק הדין יסב לו עיוות דין. במקרה זה הנאשמת אינה מעלה טענה בדבר עיוות דין שיגרם לה אם לא יבוטל פסק הדין ועל כן אני פטור מלהידרש לעניין זה. טענת הנאשמת מתמקדת באי ידיעתה אודות מועד הדיון. לצערי, גם דינה של טענה זו להידחות. ראשית, בניגוד להלכה הפסוקה הנאשמת לא טרחה לגבות טענתה בדבר אי ידיעה או אי קבלת הזמנה לדיון בתצהיר ערוך כדין כנדרש ( ראו: רע"פ 9142/01‏ איטליא נ' מדינת ישראל, פ''ד נז(6) 793). שנית, סעיף 237 לחוק סדר הדין הפלילי החל בענייננו קובע כי המצאת מסמך לפי חוק זה יכול שתהיה "לידי בן משפחתו הגר עמו ונראה שמלאו לו שמונה עשרה שנים". טענת הנאשמת כי אמה אינה יודעת קרוא וכתוב ועל כן לא מסרה לידיה את ההזמנה אינה רלוונטית ומעוררת תמיהה. היא אינה רלוונטית שכן משעה שהגיעה ההזמנה לידיה של האם מניח החוק כי היא תימסר לידי הנאשמת. טיעון עובדתי מצד הנאשמת המבקש לסתור הנחה זו דינו להיות מגובה בתצהיר, דבר שלא נעשה. הטענה מעוררת תמיהה שכן לטעמי אין הגיון בכך שאדם המקבל לידיו מסמך שהוא אינו יכול לקרוא את תוכנו ישליך אותו או לא יתייחס אליו במקום לנסות ולברר באמצעות אדם היודע קרוא וכתוב מה תוכן המסמך ולמי הוא ממוען.

4.נוכח כל האמור, לא מצאתי כי מתקיימים מי מן הטעמים שמניתי לצורך ביטול פסק הדין ועל כן אני דוחה את הבקשה. המזכירות תעביר עותק החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ז חשוון תשע"ז, 28 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: