תת"ע 9785-08-16 מדינת ישראל נ' פרעתאוי

1. בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 27.11.16 (להלן: "פסק הדין").

2.במסגרת פסק הדין הורשע המבקש בעבירה של נהיגה ברכב מעל 10,000 ק"ג וכניסה לצומת ומעבר בו שלא מהנתיב הימני ביותר בניגוד לתקנה 36(ה) לתקנות התעבורה, ונגזר עליו קנס בסך 650 ש"ח.

3.המבקש טען כי הזימון לדיון בבית המשפט לא הגיע לידיו ולו היה יודע על קיומו של הדיון היה מתייצב בבית המשפט כנדרש. טען כי נודע לו קיומו של פסק דין רק עם קבלתו לידיו ביום 4.1.17 באמצעות הדואר. טען כי הוא משוכנע כי לא ביצע את העבירה וכי השוטר טעה בעת רישום הדו"ח שכן המבקש נוהג תמיד בנתיב הימני.

4.המאשימה התנגדה לבקשה וטענה כי אישור המסירה חזר בציון "לא נדרש" אשר מהווה אישור מסירה כדין.

5.לאחר ששקלתי טענות הצדדים לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשה.

6.על פי סעיף 130(ח) לחסד"פ בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את הכרעת הדין וגזר הדין בהתקיים אחד משני תנאים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו.

7.משלוח ההודעה באמצעות דואר רשום מקים "חזקת מסירה" כאשר על הנמען מוטל הנטל להוכיח כי לא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו (ראו לעניין זה רע"פ 8626/14 סמארה נ' מ"י, 10.2.15 וכן רע"פ 15/106 קריב נ' מ"י, 20.1.15).

אישור המסירה חזר בציון "לא נדרש" ומכאן שקמה חזקת המסירה. המבקש לא הפריך את חזקת המסירה.

8.מעבר לכך, לא מצאתי טענות הגנה אחרות המצדיקות את קבלת הבקשה. טענתו של הנאשם לפיה הוא כופר בביצוע העבירה "שכן הוא תמיד נוהג בנתיב הימני" אינה מהווה טענת הגנה.

בנוסף, לא מצאתי כי העונש שנגזר על המבקש חורג ממתחם הענישה, ואף לא התרשמתי כי הותרת פסק הדין על כנו תגרום למבקש עיוות דין.