תת"ע 9623-08-15 מדינת ישראל נ' פאוזי

במקרה דנן הורשע הנאשם, על פי הודאתו, בעבירה של נהיגה בקלות ראש ונהיגה בלא תעודת ביטוח.

העבירה יוחסה לנאשם לאחר שביום 10.8.15 נמצא נוהג בטנדר, כאשר בתא המטען שלו עומדים ויושבים 13 נערים. המאשימה הציגה סרטון שצולם בידי השוטרים. מהסרטון עולה כי על גבי "ארגז" הרכב הותקן מעין כלוב הבנוי מסורגים, והנערים נסעו באותו כלוב חלקם בעמידה וחלקם בישיבה.

מובן כי הנערים הוסעו בלא התקני בטיחות כנדרש, ברכב שאינו מיועד להסעת כמות כזו של נוסעים ודומה כי אף אינו מיועד להסעת נוסעים כלל.

המאשימה טענה כי מדובר בעבירה הנושקת לעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, ברמת סיכון גבוהה, המצדיקה הטלת עונש כבד, לרבות מאסר בפועל ופסילת רשיון נהיגה לתקופה ארוכה.

מנגד, הסנגור טען כי אין מקום להחמרה בענישה. הסביר כי מדובר בהסעת בני משפחה לעבודה בשטח חקלאי וכי מדובר היה בנסיעה זהירה במהירות נמוכה. הנאשם ביקש להסתפק בפסילה לתקופה של עד 60 יום, ולסייגה כך שיוכל לנהוג ברכב פרטי וטרקטור לצרכי פרנסתו.

במקביל לתיק זה התנהל בפניי תיק נוסף 3952-08-15, שם הגיש הסנגור פסיקה הדנה במקרים דומים והסכים לעונש של של"צ. לפיכך, לאחר הדיון בו טענו הצדדים לעונש ניתנה החלטתי ביום 15.5, לפיה התבקש הנאשם להודיע אם הוא מסכים לבצע עונש של"צ כדי לזכות בהקלה ברכיבי ענישה אחרים.

הנאשם הודיע על הסכמתו כאמור, הופנה לשירות המבחן, ותכנית של"צ בעניינו התקבלה.

אכן מדובר בעבירה חמורה. הסעת מספר נערים בדרך זו היא מסוכנת ועלולה להסתיים בתוצאות קשות במקרה של תאונה קלה או אף בלימת חירום בלא תאונה. הנוסעים אינם חגורים, לא יוכלו להשאר במקומם במקרה כאמור ויפגעו האחד בשני. ואם בלימת חירום היא מסוכנת בנסיבות, אינני רוצה לתאר בדימיוני תוצאות של תאונה חמורה יותר, או התהפכות הרכב חס וחלילה.

עיון בסרטון שולל לטעמי את טענת הנאשם כי מדובר בנסיעה זהירה במהירות אטית, וסבורני כי מדובר בהתנהגות מסוכנת באופן ממשי.

לצערי, המדובר בתופעה נפוצה של הסעת נוסעים בצורה לא בטוחה ברכב שלא מיועד לכך, בין בטנדר כמו במקרה דנן, במשאית או בטרקטור. מחד גיסא, העובדה כי מדובר בהתנהגות פסולה אשר יש לשרשה והדבר מצדיק החמרת הענישה, אך מאידך גיסא ההלכה היא כי אין להחמיר ענישה באופן חד, אלא באופן הדרגתי, תוך העברת מסר לציבור כי בעתיד יהיה ככל הנראה העונש כבד יותר. תיקון 113 לחוק העונשין מחייב התייחסות לרף הענישה המקובל, והמאשימה לא הציגה ולו מקרה אחד בו נגזר עונש של מאסר בפועל בגין עבירה דומה.