תת"ע 8997-04-15 מדינת ישראל נ' אשקר

הבקשה לביטול פסק הדין אינה מגלה עילה.

הנאשם זומן כדין ולא התייצב. אם מקור המחדל הוא בעו"ד ששכר הנאשם, עדיין אין בכך עילה לביטול פסק הדין. מחדלו של הסנגור נחשב כמחדל הנאשם ואין הצדקה לאי הופעה.

אולם חשוב מכך, הנאשם אינו מראה כי שפיטתו בהעדר התייצבות גרמה לו לעיוות דין. הנאשם מודה כי נהג ברכב בעת שלא החזיק ברשיון נהיגה תקף. מאישור מרד הרישוי שצרף הנאשם לבקשתו עולה כי רשיונו הקבוע פקע בשנת 2013 וכי רשיון זמני שניתן לו פקע בחודש יוני 2014, קרוב לשנה לפני מועד העבירה.

העובדה שרשיונו של הנאשם חודש זמן קצר לאחר העבירה, אינה מאיינת את העבירה של נהיגה בלא רשיון תקף.

לפיכך, הנאשם לא מראה כי שפיטתו בהעדר התייצבות גרמה לו לעיוות דין.

טענת הנאשם כנגד חומרת הענישה בוודאי שאינה עילה לביטול פסק הדין וזאת משתי סיבות. ראשית, כבר נקבע לא אחת כי טענות כנגד חומרת העונש הינן עילות להגשת ערעור ולא לביטול פסק דין. שנית, אינני סבור כי הענישה שנגזרה על הנאשם הינה חמורה.

הנאשם נמצא נוהג בחודש אפריל 2014 וזאת כאשר תוקף רשיונו פקע בחודש ספטמבר 2013. העובדה שהנאשם החזיק ברשיון נהיגה זמני עד חודש יוני 2014 אינה רלוונטית וכבר נקבע בידי בית המשפט העליון ברע"פ 6549/06 לירן שגיא נ' מדינת ישראל כי אין לראות בתקופה שבה החזיק רישיון נהיגה זמני כתקופה המפסיקה את מרוץ התקופה מאז פקע רישיון הנהיגה. על יסוד הלכה זו נקבע ברע"פ 1525/09 משה אגוזי נ' מדינת ישראל: "לפיכך, אין בסיס לטענתו של המבקש, לפיה למן מועד פקיעת הרישיון ועד לתאריך ביצוע העבירה חלף פרק זמן של כשנה בלבד."

מכאן כי פסילה בת חודשיים שהוטלה על הנאשם הינה סבירה ומצויה במתחם הענישה הראוי.

הנאשם יפקיד רשיונו במזכירות באופן מיידי, וכל עוד לא עשה כן, הרי הפסילה בתוקף, אולם ימים אלה לא יובאו בחשבון במניינה.