תת"ע 8841-02-16 מדינת ישראל נ' איתן מוטעי

כנגד הנאשם נרשמה, ביום 21.6.15, הודעת תשלום קנס בגין שימוש בטלפון נייד, שלא באמצעות דיבורית המותקנת ברכב, בעת שהרכב בתנועה (להלן – הדו"ח), עבירה על תקנה 28(ב) לתקנות התעבורה.

הנאשם כפר באישום המיוחס לו וביום 2.5.16, נשמעו הראיות בתיק שבנדון.

מטעם המאשימה, העיד רס"ל אלעד בירנצוייג, עורך הדו"ח והוגשו הדו"ח, שסומן ת/1 ושכתוב הנסיבות, שסומן ת/2.

מטעם ההגנה, העיד הנאשם בלבד.

ע"פ גרסת המאשימה, ביום 21.6.15, בסמוך לשעה 15:38,נהג הנאשם ברכב בתל אביב, בשדרות רוקח, מכיוון מזרח לכיוון מערב ובהגיעו בסמוך לבית מספר 73, נצפה על ידי עד התביעה כאשר הוא אוחז טלפון נייד בידו הימנית, בגובה החלון הקדמי של הרכב. העד החל בנסיעה אחרי רכב הנאשם ובצומת הראשון, עמד לצדו והבחין בטלפון הנייד, בצבע לבן, מונח על הכיסא הימני, הורה לנאשם לעצור את הרכב ורשם מפיו את הדברים הבאים: "לא נגעתי בטלפון יש לי אוזניות. אני מתחנן אליך איזה בן אדם". בהמשך, לאחר רישום הדו"ח, הוסיף הנאשם ואמר: "הפלאפון שלי בצבע אפור. אתה לא ראית אותי נוגע בטלפון גם כשבאת לחלון. סתם נתת לי את הדו"ח ואתה יודע את זה".

על פי גרסת הנאשם, הוא נהג כאמור, אך עשה שימוש בטלפון הנייד רק באמצעות אוזניה המחוברת אליו, כפי שהוא נוהג תמיד והטלפון הנייד היה מונח על הכיסא לצדו. עוד טען הנאשם, כי מהמרחק בו הבחין בו העד, לא ניתן היה לראות כי אוחז טלפון נייד וכי צבעו של הטלפון הוא אפור ולא לבן.

לשיטת הנאשם, כיוון שבמהלך הנהיגה, הוא לא משתמש בטלפון הנייד לצורך שיחות יוצאות אלא רק נכנסות, אין לו צורך בדיבורית.

בהמשך, הוזהר הנאשם, לבקשת התובעת, מפני הרשעה בעבירה נוספת, על תקנה 169 לתקנות התעבורה.

לאחר שבחנתי גרסאות הצדדים, הראיות שהוגשו מטעמם ושמעתי עדויותיהם, השתכנעתי במידה הנדרשת במשפט פלילי כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום וזאת מהנימוקים הבאים:

1. עד התביעה תיעד באופן מפורט את נסיבות ביצוע העבירה, תוך התייחסות לכל רכיביה ולעובדות הרלוונטיות לאישום. העד ציין מקום עמידתו, נתיב נסיעת רכב הנאשם, אופן אחיזת מכשיר הטלפון הנייד על ידי הנאשם, בידו הימנית ובגובה החלון הקדמי וכן, שמר על קשר עין רצוף עם רכב הנאשם עד לעצירתו, כאשר עובר לעצירת הרכב, הבחין בטלפון הנייד מונח על כיסא הנוסע הקדמי.