תת"ע 8398-11-15 מדינת ישראל נ' ברון יוגב

בפני בקשה להטלת הוצאות כנגד המשיבה.

המשיבה מתנגדת לבקשה (עיין תגובות מיום 12.4.16, 2.5.16).

טען המבקש בבקשה כי יום לפני מועד הדיון ערך בירור טלפוני מול מרכז המידע של בית המשפט, נמסר לו כי הדיון יתנהל במועדו.

מהתיק האלקטרוני עולה כי במועד הדיון התייצב הנאשם, שוחח עם בא כוח המאשימה טרם החל הדיון וטרם ניתן מענה לאישום וזו מסרה לו כי בכוונת המאשימה להודיע לבית משפט על חזרה מאישום טרם מענה.

בנסיבות העניין הלך הנאשם לדרכו בבקר יום הדיון מבלי להיכנס לאולם הדיונים, בא כוח המאשימה דיווחה לבית המשפט על עמדתה בהעדר הנאשם, ובית המשפט הורה בהחלטה לבטל את האישום (עיין פרוטוקול הדיון מיום 22.02.16).

המבקש טוען כי בשל התייצבותו לדיון נגרם לו הפסד כספי ועל כן מבקש להשית הוצאות על המשטרה, הוצאות בגין הפסד ימי העבודה שלו, אש"ל והוצאות דלק הכרוכות בנסיעה מאילת לבית המשפט באשדוד ( לא צורפו קבלות ואישורים).

לאחר שבחנתי את המסמכים בתיק, ושקלתי את הנטען בבקשה ותגובות בא כוח המאשימה, הגעתי למסקנה כי יש להיענות לבקשה להטלת הוצאות מכח החלופה השנייה של סעיף 80 (א) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977, אך לא בהיקף שנדרש על ידי המבקש.

למבקש יוחסה עבירה של נהיגה במהירות מופרזת אשר תועדה באמצעות מצלמה.

העבירה יוחסה מכוח סעיפים 27א ו 27ב לפקודת התעבורה.

סעיף 27ב הנ"ל קובע חזקה מכוח הדין כי הבעלים הרשום של הרכב אחראי לכל עבירה שנעשתה ברכב אלא אם יוכיח מי החזיק או מי נהג ברכב ביום העבירה.

לאור האמור לכאורה, כתב האישום נוצר כדין ולא ניתן לומר שלא היה יסוד לאשמה (סעיף 80(א) לחוק העונשין).

ואולם, על בית המשפט לבחון אם קיימות נסיבות אחרות המצדיקות פסיקת פיצוי (סעיף 80(ב) לחוק העונשין).