מדינת ישראל נ' אדרי

הובאה בפני בקשה לביטול פסק דין, מיום 11.9.17, בו נדון המבקש בהעדרו.

בהתאם להזמנה לדין וכתב האישום, ביום 12.2.17, בכביש 70, ק"מ 62.9, נהג המבקש במהירות של 120 קמ"ש, במקום בו המהירות המותרת היא 90 קמ"ש, בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה התשכ"א-1961.

ביום 11.9.17 נדון המבקש, בהעדרו, לקנס בסך 850 ₪.

בבקשתו טוען המבקש כי לאחר קבלת דוח התנועה הגיש בקשה להישפט על העבירה, שהתקבלה במשטרת ישראל, כעולה ממכתב שנשלח לו ממפנ"א, מיום 12.3.17, וצורף לבקשה. במכתב צוין כי זימון למשפט ישלח אליו בהמשך. לדבריו, הוא לא קיבל זימון לבית המשפט אך קיבל דרישה לתשלום חוב מהמרכז לגביית קנסות.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לשיטתה, זימון נשלח למבקש לכתובת שד' מוריה 72/03, הכתובת שצוינה גם בבקשתו להישפט, והדואר חזר בציון "לא נדרש", שזוהי מסירה כדין. אישור המסירה צורף לתגובה. בנוסף, לדבריה, העונש שהוטל הוא מידתי בנסיבות העניין.

המסגרת המשפטית

סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי מאפשר לדון אדם בהיעדר וקובע חזקה כי אם הוזמן ולא התייצב בבית המשפט יראוהו כמודה בכל העובדות שנטענו, וכי בית המשפט רשאי לדונו בהיעדרו. ונביא בקצרה את נוסח הסעיף.

"240.(א)בעבירות לפי פקודת התעבורה, או לפי פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל–1970, שלא גרמו לתאונת דרכים שבה נחבל אדם חבלה של ממש, בעבירות שנקבעו כעבירות קנס או בעבירות לפי חיקוק אחר ששר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת קבע, יחולו סדרי דין אלה:

..........

(א)2נאשם שהוזמן ולא התייצב בבית המשפט בתחילת המשפט או בהמשכו, יראוהו כמודה בכל העובדות שנטענו בכתב האישום, זולת אם התייצב סניגור מטעמו;

(א)3בית המשפט רשאי לדון נאשם לפי הוראות פסקה (2), שלא בפניו, אם הוא סבור שלא יהיה בשפיטתו על דרך זו משום עיוות דין לנאשם ובלבד שלא יטיל עליו עונש מאסר.......

(ב) על פסק דין מרשיע שניתן לפי סעיף קטן (א), יחולו הוראות סעיף 130(ח) ו-(ט).

נמצאנו למדים כי בכל מקרה שנאשם הוזמן ולא הופיע לבית המשפט, הרי ניתן לדונו בהיעדר. אולם בית משפט רשאי לבטל את פסק הדין שניתן בהיעדר (את הכרעת הדין או את גזר הדין, או את שניהם).

אמות המידה המנחות את ביהמ"ש בבואו להחליט בבקשה לביטול פסק דין קבועות בס' 130(ח).

(ח)נגזר דינו של הנאשם בחטא או בעוון שלא בפניו, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הנידון, לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין וגזר הדין אם ניתנו בהעדרו, אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין; בקשה לפי סעיף קטן זה תוגש תוך שלושים ימים מהיום שהומצא לנאשם פסק הדין אולם רשאי בית המשפט לדון בבקשה שהוגשה לאחר מועד זה אם הבקשה הוגשה בהסכמת התובע.